פתיחת התפריט הראשי

הלכות ציציתעריכה

כל איש ירא ה' וחפץ במצותיו לקיים מצות ציצית כל היום לד"ה דברי הכל צריך ליזהר בט"ק טלית קטן שלנו להיות פתוח לגמרי מב' שני צדדיו ולא יחבר שם אפילו בקרסים ומכ"ש כל שכן בתפירה אפי' אפילו מחציו ולמעלה ואין צריך לומר שלא לעשות בתי זרועות· ורוחב הטלית קטן צ"ל צריך להיות אמה של תורה שהיא רוחב כ"ד עשרים וארבעה גודלין מרווחים מאדם בינוני והאורך שלאחריו מבית הצואר ולמטה צ"ל צריך להיות ג"כ גם כן אמה של תורה מרווחת בכדי שיהיה שם אמה על אמה שלם עד תחלת נקב בית הצואר שמלאחריו והאורך שמלפניו מסוף נקב בית הצואר עד למטה צ"ל צריך להיות גם כן אמה של תורה ורוחב אמה ונמצא כל האורך שתי אמות לבד מבית הצואר שהוא נקב שיש בו חסרון ואינו עולה למדת שיעור טלית ובזה מקיים המצווה לד"ה דברי הכל. ובקטנים שהגיעו לחינוך דהיינו מבן שש שנים עד בן י"ג שלוש עשרה אפשר להקל ולסמוך ע"ד על דעת האומרים ששיעור בגד להתחייב בציצית הוא אמה על אמה בלבד וכל השיעור הזה של הרוחב ואורך הטלית קטן צריך להיות כולו מופשט ומלביש את האדם בכל השיעור הזה כולו כמ"ש כמו שכתוב, כמו שכתב אשר תכסה בה דייקא ולא יתקפל ולא יתקמט כלום משיעור הזה כי מקום הנקפל או הנקמט אינו עולה מן המדה וצריך להשגיח ע"ז על זה תמיד כל הנזהרים לקיים מצות ציצית כל היום וגם צריך ליזהר להיות שיעור זה בריוח עם עודף מעט ברוחב הטלית קטן ולא בצמצום כי זהו דבר הקשה ליזהר שיהיה מופשט כ"כ כל כך השיעור כולו ברוחב. וגם נכון ליזהר להיות שני צדי בית הצואר למעלה אצל הצואר תכופים זה לזה על ידי קשירה במשיחות או על ידי קרסים בכדי שיהיה החזה מכוסה ממש כמ"ש כמו שכתוב, כמו שכתב בכתבי האריז"ל. הנקב שמכניס בו חוטי הציצית צריך שיהיה רחוק מסוף הכנף כאורך מלוא קשר אגודל עד סוף הציפורן דהיינו כל אורך פרק ראשון אגודל מאדם בינוני בריוח ולא בצמצום עד רוחב שלש גודלין ולא עד בכלל אלא פחות מעט והרחקה זו לצאת לכל הדעות צ"ל צריך להיות מסוף רוחב הטלית שהוא לקומת המתעטף וגם מסוף אורך הטלית שהוא רוחב המתעטף בטלית גדול שמתעטף בו כמו שית' שיתבאר וכן צריך להרחיק בטלית קטן באורך וברוחב רק שבטלית גדול יעשה נקב אחד לבד ויכניס בתוכו הד' ארבעה חוטין ויכפלם לח' שמונה וימתחם לאורך הטלית שהוא לרוחב המתעטף ויקשרם שם על צדי הטלית למעלה ממלא קשר גודל מזוית הטלית שלמטה שנאמר ועשו להם ציצית על כנפי ולא בכנפי אלא בגובה הכנף למעלה ממלוא קשר גודל מהזווית. [הגה"ה וגם צ"ל צריך להיות הציצית תולה ומנטפת פירוש מגעת ומכה על קרן הזויות ולכך לא יקשרנה על שולי הטלית למטה שהוא אורך הטלית שנמצאת תלויה כלפי הקרקע ולא על הקרן בכנפות התחתונות אבל בכנפות העליונות יש בהן חילוקים כפי העטיפה כמשי"ת כמו שיתבאר]. ולא די במה שהנקב שבו מכניס החוטין הוא למעלה מקשר גודל שנאמר גדילים תעשה לך על ארבע כנפות שיהא הגדיל נעשה בגובה הכנף ומהנקב עד הקשר הראשון אינו נקרא גדיל עדיין (שלכן אינו עולה בחשבון מדת אורך הציצית שהוא רחב י"ב שנים עשר גודלין אחר שנכפלו לח' שמונה חוטין וצ"ל צריך להיות שיעור זה מלבד מה שמהנקב עד הקשר) ואם הטלית דקה ורכה ואינו תפור חתיכת בגד (שקורין כנפות) בכנפותיה להקשותה ולחזקה כנהוג מקדם ולזאת גם אם יהדק וידחק קשר הראשון על צדי הטלית לא יועיל כלום שלא תרד הציצית אח"כ אחר כך ממקומה למטה ממלא קשר גודל בקל וממילא וטורח הוא לעיין ולהשגיח על זה תמיד ובפרט בשעת התפלה אזי עצה טובה לו לעשות עוד נקב קטן סמוך לשפת הטלית שמצדה לרחבה למעלה מקשר גודל מהזוויות שלמטה ולהעביר שם חוט הכורך שהוא הארוך אחר שעשה הקשר העליון כראוי קודם שיתחיל לכרוך. ובדורות המשנה והגמרא היו עושים הנקב סמוך לשפת הטלית מצדה ועל ידי זה היתה הציצית מהודקת לשפת הטלית ולכן היה די להם באורך ד' ארבעת החוטין ברוחב כ"ד עשרים וארבעה גודלין לבד לפי שמהנקב ואילך נחשב מהגדיל מאחר שהיה הקשר מהודק כשאר הקשרים ברם כגון דא צריך לאודועי שזה שנתבאר כאן בסתם שקשירת הציצית על הכנף הוא על צידי הטלית ברחבה באין הפרש והבדל בין כנפות התחתונות לעליונות זהו לפי מנהג שנתפשט בינינו להגביה צידי הטלית על הכתף מכאן ומכאן כדי שיהיה ב' שתי ציצית לאחריו ושנים לפניו להיות מסובב במצות ואזי גם ציצית העליונות הקשורות על רוחב הטלית הן נוטפות ותלוין על הקרן ולא כלפי קרקע אבל לפי מנהג העולם שאין מגביהין הצדדין על הכתפות אם יקשור הציצית על צדי הטלית ברחבה תהיה תלויה כלפי קרקע ולא על הקרן לכך צריך לקשור ב' שתי ציצית העליונות על עליונית הטלית שהיא ארכה למעלה ממלא קשר גודל מהזוויות באורך הטלית. אמנם דרך הטוב והישר הוא לנהוג כמנהג האריז"ל בספר נגיד ומצוה והובא גם כן במ"א מגן אברהם וגם ע"פ על פי הנגלה הנה אמת נכון הדבר שלא להיות עיקר עטיפת הטלית באחוריו לבד אלא להיות מסובב במצוה גם מלפניו עד למטה מהחזה כמו מלאחריו כמו שהוא דרך רוב המלבושים וככה היה המנהג בימי חכמי הגמרא וכן היה המנהג עדיין בימי רמ"א כמו שכתב המ"א מגן אברהם והיינו על ידי שיעטוף ראשו בחצי השמאלי של אורך הטלית וכנף השמאלי העליון יהיה על החזה או סמוך לו וחצי אורך הטלית הימני יסבב לפניו עד למטה מהחזה ברוחב אמה ששיעור רוחב הטלית החייבת בציצית צריך להיות כולו מופשט ומלבישו כנ"ל. וכנף העליון הימני ישליך ע"ג על גבי כתפו השמאלית לאחוריו (כדאיתא במדרש הובא בב"י) וכנף התחתון הימני יגביה על גב ידו הימנית בענין שהציצית הקשורה על שולי הטלית למעלה ממלא קשר אגודל מהזויות תהא תולה ומנטפת על הקרן ולא כלפי קרקע. וכן יקשור ציצית העליונה הימנית על עליונית הטלית שהיא ארכה למעלה ממלא קשר אגודל מהזויות ותהיה תולה ומנטפת על הקרן מאחריו למטה מכתף השמאלית וככה יקשור גם כן ציצית העליונה השמאלית התלויה מלפניו אבל ציצית התחתונה השמאלית יקשור על צדי הטלית ברחבה (וכמ"ש כמו שכתב בהג"מ הגהות מיימוניות בשם מהר"ם שיש כנף שתולה בו הציצית ברוחב הטלית כפי עטיפתו) שתהא תולה ומנטפת על הקרן כי כנף התחתון השמאלי הוא משולשל ותלוי למטה מיד השמאלית ולא על גב ידו ככנף התחתון הימני ושתי ציציות שמלפניו לפי סדר עטיפה זו הן העליונה השמאלית ותחתונה הימנית ושתים שמלאחריו הן העליונה הימנית שלמטה מכתפו השמאלית והתחתונה השמאלית שהוא משוך קצת לאחוריו וממלא ע"י על ידי מתיחת כנף העליון שמושכו ומשליכו לאחוריו על גבי כתפו השמאלית ונמצא מסובב במצוה ככה יהיה מעוטף כל שעת התפלה. אמנם תיכף אחר ברכת להתעטף בציצית עד כדי הילוך ד' ארבע אמות יהיה עטוף כעטיפת הישמעאלים ממש כמ"ש כמו שכתוב, כמו שכתב בכהאריז"ל כתבי האריז"ל דהיינו להגביה גם כנף התחתון הימני ולהשליכו על כתף השמאלית לאחוריו רק שיזהר גם אז להיות עטוף מלפניו ברוחב אמה מופשט ומלבישו כנ"ל ולזאת בטליתות שלנו שאינן ארוכות כ"כ כל כך א"א אי אפשר אז להגביה גם כנף התחתון השמאלית להיות לפניו מצד שמאלו על גבי החזה או סמוך לו כדי הילוך ד' ארבע אמות אחר הברכה כמ"ש כמו שכתוב, כמו שכתב בקצת כהאריז"ל כתבי האריז"ל (כמו שנכתוב לקמן) אלא אם כן יגביה שולי הטלית על גבי כתפיו מלאחריו ויכרכם סביב צוארו כמו שנוהגין קצת וזו שגגה גדולה כי עטיפת הראש בלי עטוף הגוף לא שמה עטיפה לדברי הכל לענין ציצית ואין בה שום מצוה כלל לדברי הכל· ובטלית קטן יש לעשות ב' שני נקבים מרוחקים כמלא קשר גודל באורך ורוחב ויכניס הד' ארבעה חוטין בנקב זה ויוציאם בנקב זה ויכפלם ויקשרם ויהדקם סמוך לבגד ממש כדי שיהא הקשר הראשון למעלה מקשר גודל וצריך ליזהר להיות הציצית תלויות על צד העליון שהוא צד החיצון של הבגד כשהוא לבוש בו ולא על צד התחתון הפנימי שנאמר וראיתם אותו וזכרתם וגו' למען תזכרו וגו' ואותם התוחבים אותם בכנפות טועים הם. ויש מדקדקים לעשות הנקבים באלכסון קצת בכדי שכשתהא הציצית תלויה למטה לשולי הבגד תהא נוטפת (פירוש נוגעת) ומכה שם תוך מלא קשר גודל מהזויות בשולי הבגד לרחבו לחוש לדברי המצריכים כן ואם לאחר שהטיל הציצית ברחוק מלא קשר גודל באורך ורוחב כדת נפסקה זויות הבגד מלמטה לגמרי מן הבגד אפי' אפילו נפסקה סמוך להנקב שהציצית תלויה בו ולא נשתייר אלא משהו עד הנקב כשרה כי לא הקפיד הכתוב על שיעור מלוא קשר גודל אלא בשעת עשיית והטלת הציצית בבגד לבד שנאמר ועשו להם ציצית על כנפי וגו' וכן אם נקרע טלית גדול מהנקב ממש שהציצית תלויה בו ולמטה עד שפת הטלית ולא עד בכלל בין באורך הטלית בין לרחבו וירדה הציצית למטה כשרה ואין צריך לתפור הקרע כל שנשתייר משהו אבל אם נפסקה ציצית הראשונה וצריך לעשות ציצית אחרת צריך לתפור הקרע תחילה ויתפור בחוטי משי ולא בחוטי צמר. וכן אם נקרע למעלה מהנקב שהציצית תלויה בו אפילו קרע ארוך מאוד לאורך הטלית רק שנשתייר כל שהוא שלם בשפת הטלית מצדה לרחבה כשרה וא"צ אין צריך לתפור· וכן אם נקרע כמין גא"ם ונשתייר כל שהוא שלם בב' שתי שפתי הטלית דהיינו מצדה ומשוליה אבל אם הקרע מפולש מצדו האחד ועד השפה ועד בכלל בין שהקרע לאורך הטלית ומתחיל משפת הטלית שמצדה תוך ג' שלוש אצבעות לשוליה ובין שהקרע ממטה למעלה ומתחיל משוליה תוך ג' שלוש אצבעות לשפת הטלית שמצדה לרחבה אף ע"פ על פי שמקום הציצית שלם נפסלה הציצית הואיל ואין לה כנף שלם כשיעורו שהוא שלש על שלש אצבעות. והוא שאורך הקרע יותר מרוחב אצבע ומחצה שהוא רוב שיעור הכנף וכאילו נקרע כולו ואם חוזר ותופרו אינו מועיל להכשיר ציצית הראשונה מאחר שנפסלה כבר והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי בפסול · אבל להתיר הראשונה ולחזור ולתלותה או ציצית אחרת יש מכשירים ויש פוסלים ואומרים שאין תפירה מועלת בקרע מפולש מצדו אחד שבתוך ג' שלוש אצבעות שיעור הכנף ויש לחוש לדבריהם במקום שאפשר אבל אם הקרע הוא למעלה משלש אצבעות לשוליה והולך לאורך הטלית וכן אם הולך משוליה ממטה למעלה בריחוק שלש אצבעות משפת הטלית שמצדה ואפילו הוא כמין גא"ם ונפסק הכנף לגמרי מהטלית מועלת תפירה לדברי הכל מאחר שאין הקרע בשיעור הכנף עצמו. ואם לא נקרע ונפסק הכנף לגמרי מהטלית אלא נשאר מחובר במשהו מצדה למעלה משלש אצבעות לשוליה או מחובר בשוליה ברחוק ג' שלוש אצבעות מצדה לא נפסלה הציצית הראשונה ויחזור ויתפור הכנף עם הציצית להטלית בחוטי משי אבל אם נפסק לגמרי יש אומרים שנפסלה ציצית הראשונה וי"ח יש חולקין וי"א יש אומרים שאפי' אפילו חבור משהו אינו מועיל להכשיר הציצית הראשונה על ידי שיחזור ויתפור עד שיהיה מחובר כשיעור רוחב ג' שלוש אצבעות אזי כשרה אפילו בלא תפירה ויש לחוש לדבריהם במקום שאפשר וכל האצבעות הן ברוחב גודל ואם הציצית ארוכה יותר מי"ב שנים עשר גודלין צריך להיות הגדיל שהן הכריכות והקשרים יותר מד' ארבעה גודלין כי לכתחילה צריך להיות הגדיל שליש וענף ב' שני שלישים· אם נפסק אפי' אפילו חוט א' אחד מעיקרו דהיינו על הכנף או אפי' אפילו תוך הגדיל פסולה. אבל אם נפסק א' אחד מן הראשין היוצאין חוץ לגדיל כשרה אפי' אפילו נפסק לגמרי ואם נפסקו ב' שני ראשין אפי' אפילו יוצאים מצד אחד של הקשר אם לא דקדק בעת עשיית הציצית שיהיו ד' ארבעה ראשין עומדים לעולם מצד אחד פסולה אם לא נשתייר באחד מהם כדי עניבה וכל שכן אם אחד יוצא מצד זה ואחד מצד השני ואם נפסקו ג' שלושה ראשין פסול בכל ענין אפילו נשתייר בכל אחד מהן הרבה יותר מכדי עניבה וכן הדין אם נתפרקו החוטין משזירתן:

בכל יום כשמתעטף בהם קודם הברכה יעיין ויבדוק בחוטין אם הם כשרים ובפרט על הכנף והגדיל. גם צריך להפריד החוטין זה מזה קודם הברכה ואם נשתהה לבוא לבית הכנסת ובעוד שיבדוק או יפריד החוטין יתבטל מלהתפלל עם הציבור אין צריך לבדקן ולא להפרידן:

בשעת בדיקת הציצית יאמר זה:

֗(תהלים קד, א)
בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת־יְהֺוָה יְהֺוָה אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָֽשְׁתָּ: (ב)עֽוֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַֽיִם כַּיְרִיעָה:

בהתעטפו יכוין שציונו הקב"ה להתעטף בו כדי שנזכור כל מצותיו לעשותם שנאמר וראיתם אותו וזכרתם וגו':

העטיפה צריך להיות מעומד וגם הברכה צריך להיות מעומד לכתחילה וקודם שיתחיל להתעטף יברך:

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֺוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָֽׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּֽנוּ לְהִתְעַטֵּף בְּצִיצִית:

ויכסה ראשו ויתעטף כעטיפת ישמעאלים דהיינו שיכרוך הטלית עם הב' שתי כנפות של צד ימין סביב צוארו ויחזרנו לאחוריו דרך צד שמאל וב' שתי כנפות האחרים של צד שמאל יהיו דרך הפנים ונמצאו כל הד' ארבע ציצית מצד שמאל שתים לפניו ושתים לאחריו וצריך שיהא מעוטף מלפניו ומלאחריו עד החזה (ואין צריך לכסות ראשו עד פיו) ויעמוד כך מעוטף לפחות כדי הילוך ארבע אמות אחר הברכה ואח"כ אחר כך יפשילנו כמנהג המקום ומכל מקום מצוה להיות עטוף בטלית גדול כל זמן התפלה שיכסה בו ראשו וגופו מלפניו ומלאחריו סביב הזרועות שיהא מונח צד ימין על שמאל. וטוב יותר להשליך כנף הא' אחד של ימין על כתף שמאל לאחריו ונמצא כולו מעוטף בו עטיפה גמורה כעטיפת הישמעאלים קצת:

ובשעת עטיפת הטלית גדול יאמר זה·

(תהלים לו, ח)
מַה־יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים וּבְנֵי אָדָם בְּצֵל כְּנָפֶֽיךָ יֶחֱסָיוּן: (ט)יִרְוְיֻן מִדֶּֽשֶׁן בֵּיתֶֽךָ וְנַֽחַל עֲדָנֶֽיךָ תַשְׁקֵם: (י)כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה־אוֹר: (יא)מְשֹׁךְ חַסְדְּךָ לְיֹדְעֶֽיךָ וְצִדְקָתְךָ לְיִשְׁרֵי־לֵב:

וכן בטליתות קטנים שלנו אם רוצה לברך עליו טוב שיניחנו רחבו לקומתו ויתעטף בו כנזכר לעיל כדי לברך להתעטף ויעמוד כך מעוטף לפחות כדי הילוך ד' ארבע אמות ואח"כ אחר כך ימשכנו מעל ראשו וילבישנו ואם לובשו מיד בקומו בעוד שאין ידיו נקיות כדי שלא ילך ד' ארבע אמות בלא ציצית מברך על טלית גדול ויכוין לפטור גם את זה וכן אם לובשו קודם אור היום שאינו זמן ציצית. והמדקדקים נוהגין לישן בט"ק טלית קטן כדי שאם יישן על היום לא יהיה ערום בלא מצות וגם לא יצטרך ללבשו קודם נט"י נטילת ידים לעבור על קדושת הזהר שנתבאר בדין השכמת הבקר ואף אם פשטו מעליו וחזר ולבשו בלילה אין בו משום בל תוסיף מאחר שי"א יש אומרים שכסות יום חייב בלילה וכן ע"פ על פי הסוד יש מצוה בלבישת טלית קטן גם בלילה:

צריך להזהיר לנשים העושות ציצית שתוציא בפיה בפירוש בתחילת הטוויה שהיא עושה כן לשם ציצית וכן בהתחלת השזירה· מלבושים שלנו שיש להם ב' שתי כנפות מלפניהם למטה וב' שתי כנפות למעלה בבית הצואר צריך ליזהר לעשות הכנפות שלמעלה עגולות כמו שנהגו עכשיו מקרוב ולא מרובעים כמקדם כדי לפטרם מציצית לדברי הכל וכן המכסה (שקורין קאלדר"א) שמכסין בו כשישן ביום אף אם עיקרו מיוחד ללילה יש לעשות בו קרן אחד עגולה לפטרו מציצית· לדברי הכל אין לעשות טלית של פשתן כלל ובשעת הדחק הגדול יעשה בה ציצית של פשתן טוויות ושזורות לשמן כהלכתן ויוכל לברך עליהן וכן בטלית קטן· מותר להתיר ציצית כשרה מבגד זה כדי לתלותה בבגד אחר וכן כדי לתלות ציצית חדשה במקומה אך לא יפסיקנה אלא יתירנה שאין לפסול ציצית כשרה בידים, משום בזוי מצוה. אין לברך על הציצית בשחר עד שיכיר בין תכלת שהיתה בציצית ללבן שבה ויש אומרים שהוא כדי שיראה את חבירו הרגיל ואינו רגיל ברחוק ד' ארבע אמות ויכירנו ולא בערב אחר תחלת השקיעה שאז הוא תחלת בין השמשות והפושט טליתו לפי שעה על דעת לחזור וללובשה לאלתר א"צ אינו צריך לחזור ולברך בכל ענין ואפילו פשטה על דעת שלא לחזור וללבשה לאלתר ואח"כ אחר כך נמלך לחזור וללבשה לאלתר אם נשאר עליו טלית קטן א"צ אינו צריך לחזור ולברך אבל אם בא ללובשה אחר כמה שעות משפשטה צריך לחזור ולברך אפי' אפילו נשאר עליו טלית קטן ואפי' אפילו היתה דעתו מתחילה לכך· השואל טלית מחבירו יבקש ממנו שיתן לו במתנה ע"מ על מנת להחזיר כדי שיוכל לברך עליה לדברי הכל כי מהיות טוב כו':