סידור בית יעקב (עמדין)/שער העין
שער העין עריכה
נשלם שער הצאן. ויצאה שנה ותקופותיה. תחל שנה וברכותיה (תשרי) עלן שתא חדתא. לפרט זאת (חקת) התורה. תיתי בשורתא טבתא ליהודאי דלא יעידון מאורייתא. נפתח שער העין ויגל כמים משפט. וצדקה כנחל איתן. לירח האיתנים. דתקיף במצוות. וכל באי עולם עוברין כבני מרון. הנה עין ה' אל יראיו בוחן כליות ולב להזכירם לטובה ביום הזכרון. ובו נפקד כל מעשה כשרון. והשער הגדול הזה הכולל לימי החודש. המתחלק לששה שערים פרטיים. ואולם השער, שבו נכנסין תחילה, מעלותיו י"ג:
(א) תשרי. מזלו מאזנים:
(ב) שבטו דן. לראב"ד בימן:
(ג) אינו חל אלא בבגה"ז:
(ד) מיום הראשון מתחיל חשבון ימי החודש והמועדות:
(ה) (קביעות שנה זו. גכ"ז מעוברת:
(ו) ימיה שע"ה. כמניין שכנה (עיין ברכת עובד):
(ז) שבתותיה כמניין כלה:
(ח) וסימן הפרט קטן. גימטריא אחרוים דמילוי אהי"ה דאלפי"ן:
(ט) המולד. ג' ח' סמ"ך:
(י) טו"ב למחזור קטן. כ' למחזור גדול:
(יא) שישית בשמיטה, לפי מה שתפס הר"מ ז"ל עיקר, ובני ארץ ישראל וחכמי הדורות אחריו. (בלוח שהדפיסו פה שנת צ"ד, טעו). נמצא בשנה זו נוהג מעשר עני בארץ ישראל):
(יב) א' בתשרי, ראש השנה למעשרות, לשמיטין, ליובלות, לנטיעה:
(יג) אדם נברא בראש השנה ונידון בו ויצא בדימוס, והיה סימן לבניו. עיין עוד לקמן כמה מעלות טובות ליום טוב זה:
עתה נבואה שעריו בתודה. הראשון שער הפנה נקרא. יהיה לראש פנה, ליום טוב של ראש השנה. על שתי אבנים מיוסד ונבנה. אבן א' ליום א'. על אבן א' שבעה עיניים. הנני מפתח פיתוחה:
עין א. עין טב לתפילת ערבית עריכה
(א) אין בית דין של מעלה נכנסין לדין, עד שקדשו בית דין של מטה את החודש:
(ב) נכנסין לבית הכנסת. קורין קריאת שמע בברכותיה. ואומרין תקעו:
(ג) [כשחל בשבת, ונוהג לומר בכל יום טוב שחל בשבת: "מזמור לדוד", "בואי בשלום", אומרם גם עתה. ואומר "גפ ברנה ובצהלה". "מזמור שיר ליום השבת", "ה' מלך", קדיש יתום. והנוהג לומר בשבת "כגוונא", אומרו גם עתה]:
(ד) הש"ץ אומר ברכו. ומאריך בו קצת בנעימה קדושה. והקהל עונים בקול רם וכוונה עצומה ביהל"ו ברוך יי המבורך לעולם ועד. וקורא קריאת שמע בברכותיה. ומסיים "ופרוס" (בשבת "ושמרו"), "תקעו". חצי קדיש (ואומר "לעילא לעילא מכל". וכן בכל הקדישים שבעשרת ימי תשובה. אפילו בקדיש יתום):
מעגל ו ח' תשרי - [כפרות] עריכה
(א) התחיל חינוך בית עולמים, שהוא לכפר על כל עוונותינו:
(ב) והיום מכינין הכפרות שעושין כעת מחר קודם שיאיר היום:
(ג) כבר פשט המנהג בישראל בערב יום כיפור, לקחת לכפרה תרנגול:
(ד) לוקחין זכר לזכר, ותרנגולת נקבה לנקבה:
(ה) ולמעוברת, לקח האר"י ז"ל ג'. וכן נהג אמ"ה אבי מורי הרב ז"ל:
(ו) בוחרין לבנים. בלבד שלא יחזר אחריהם:
(ז) אם אין לו תרנגול, לוקח שאר בעל חי, מידי דלא חזי להקרבה. ועשירים שנזכרו בתשובת הגאונים (הובא בטור או"ח סי' תר"ה) שלא ברצון חכמים עשו:
(ח) לא מצא בעל חי, יקח עציץ עם זרע, או נטע, ומחזירו סביב ראשו. כי האדם עץ השדה, משתתף עמו בנפש הצומחת:
(ט) [לוקח הכפרה בידו הימנית, ואומר: נפש תחת נפש. וקורא, "בני אדם" כו']. ומקודם אומר זה:
לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה וכו'. הנה אנכי בא לעשות כפרה זו. לתקן את שרשה במקום עליון. ויהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי, שתהא שעה זו אשר חוט חסדך גובר בעולם, עת רצון ורחמים. ובכל סגולת שחיטת גבר זה, יומתקו ה' גבורות יסוד גבר בעלמ"א נוקבא קדישא דזעיר אנפין. בחינותינו אשר בו דרך מעבר נשמותינו. ואתה תקום תרחם ציון, כי עת לחננה כי בא מועד. ותבנה בית המקדש במהרה בימינו. ושם נעשה לפניך משפט שעיר המשתלח. ושעירי עזים נעשה ברצון (להמתיק תוקפא וגבורתא של המלכה). יראו עינינו וישמח לבנו. יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי גו': אח"כ יאמר ג' פעמים
יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל. (תהלים קז, י) יוֹצִיאֵם מֵחֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת וּמוֹסְרוֹתֵיהֶם יְנַתֵּק. (תהלים קז, יד) אֱוִלִים מִדֶּרֶךְ פִּשְׁעָם וּמֵעֲוֹנֹתֵיהֶם יִתְעַנּוּ. (תהלים קז, יז) כָּל אֹכֶל תְּתַעֵב נַפְשָׁם וַיַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת. (תהלים קז, יח) וַיִּזְעֲקוּ אֶל יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצֻקוֹתֵיהֶם יוֹשִׁיעֵם. (תהלים קז, יט) יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם. (תהלים קז, כ) יוֹדוּ לַיהוָה חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם. (תהלים קז, כא) אִם יֵשׁ עָלָיו מַלְאָךְ מֵלִיץ אֶחָד מִנִּי אָלֶף לְהַגִּיד לְאָדָם יָשְׁרוֹ. (איוב לג, כג) וַיְחֻנֶּנּוּ וַיֹּאמֶר פְּדָעֵהוּ מֵרֶדֶת שָׁחַת מָצָאתִי כֹפֶר. (איוב לג, כד)
סומך ידיו על התרנגול ומסבב סביב ראשו. ואומר:
מחזיק הכפרה בידו השמאלית. ומניח ידו הימנית על ראש התרנגול ואומר:
וחוזר וקורא "בני אדם" כו'. ומסבב ואומר "זה חליפתי". וכך עושה ג' פעמים:
(י) אחר כך שוחטו מיד סמוך לסמיכה [אף על פי שאין זו כעניין סמיכת קדשים. ולית דחש לט"ז בזה. דפשיטא דאין סמיכה בעופות. וכל שכן בתרנגול דלא שייכא כלל, דלאו בר הקרבה הוא. ומשום הכי שרי לסמוך עליו. והתימה מהרב באר שבע שנתחבט בזה (סימן נ"ג) בחינם. אלא היא דוגמת סמיכת זקנים. וכעין שמניחין ידיים על הראש לברכה (וכן צריך לסמוך גם כן כשעושה לאחרים), מניח ידו על ראשו ואומר: אתה תלך לחיים וכן לקללה, כמו שכתוב במגדף, שעל ידי זה נקבע הנסמך לחיים או למיתה. זה פשוט. ואלמלא היתה כעין סמיכה דקרבן ממש, ודאי היתה אסורה. וכן מה שהקשה עוד הרב על לשון תמורה, דהא כתיב "לא ימיר", הוא חוץ לכבודו ז"ל. כי מי שמע כזאת? וכי יש תמורה באדם? ואין עניין קרבן לכאן לגמרי. הדיבור בזה למותר. מכל מקום גם כאן תוכפין השחיטה כל מה דאפשר, כדי שיחול הכופר מיד ויצא לפועל] באשמורת הבוקר אחר הסליחות:
(יא) אחר שעשה כך לעצמו, הולך ועושה לבני ביתו כעניין הזה, אם אינם יכולים לעשותו בעצמן. ואם יודעים לקרות, יאמרו הם הפסוקים:
המסבב ליחיד אומר זֶה חֲלִיפָתְךָ. זֶה תְּמוּרָתְךָ. זֶה כַּפָּרָתְךָ מניח ידו הימנית על ראש התרנגול ואומר זֶה הַתַּרְנְגוֹל יֵלֵךְ לְמִיתָה. ואחר כך מניח ידו הימנית על ראש המסובב ואומר וְאַתָּה תִּכָּנֵס וְתֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם:
לרבים באחד זֶה חֲלִיפַתְכֶם. זֶה תְּמוּרַתְכֶם. זֶה כַּפָּרַתְכֶם אומר כנ"ל זֶה הַתַּרְנְגוֹל יֵלֵךְ לְמִיתָה כנ"ל וְאַתֶּם תִּכָּנְסוּ וְתֵלְכוּ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם:
וכשמסבב לעצמו ולאחר עמו, יאמר
זֶה חֲלִיפָתֵנוּ. זֶה תְּמוּרָתֵנוּ. זֶה כַּפָּרָתֵנוּ כנ"ל זֶה הַתַּרְנְגוֹל יֵלֵךְ לְמִיתָה כנ"ל וַאֲנַחְנוּ נִכָּנֵס וְנֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם:
לנקבה זֹאת חֲלִיפָתֵךְ. זֹאת תְּמוּרָתֵךְ. זֹאת כַּפָּרָתֵךְ כנ"ל זֹאת הַתַּרְנְגוֹלֶת תֵּלֵךְ לְמִיתָה כנ"ל וְאַתְּ תִּכָּנְסִי וְתֵלְכִי לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם:
וכשמסבבת לעצמה תאמר
זֹאת חֲלִיפָתִי. זֹאת תְּמוּרָתִי. זֹאת כַּפָּרָתִי כנ"ל זֹאת הַתַּרְנְגוֹלֶת תֵּלֵךְ לְמִיתָה כנ"ל וַאֲנִי אֵלֵךְ וְאִכָּנֵס לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם:
לרבות באחת זֹאת חֲלִיפַתְכֶן. זֹאת תְּמוּרַתְכֶן. זֹאת כַּפָּרַתְכֶן. כנ"ל זֹאת הַתַּרְנְגוֹלֶת תֵּלֵךְ לְמִיתָה כנ"ל וְאַתֵּן תִּכָּנַסְנָה וְתֵלַכְנָה לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם:
אם רבות מסבבות לעצמן בכפרה אחת יאמרו
זֹאת חֲלִיפָתֵנוּ. זֹאת תְּמוּרָתֵנוּ. זֹאת כַּפָּרָתֵנוּ כנ"ל זֹאת הַתַּרְנְגוֹלֶת תֵּלֵךְ לְמִיתָה כנ"ל וַאֲנַחְנוּ נִכָּנֵס וְנֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם:
לרבים ברבים. וכן למעוברת אֵלּוּ חֲלִיפוֹתֵיכֶם. אֵלּוּ תְּמוּרוֹתֵיכֶם. אֵלּוּ כַּפָּרוֹתֵיכֶם כנ"ל אֵלּוּ הַתַּרְנְגוֹלִים יֵלְכוּ לְמִיתָה כנ"ל וְאַתֶּם תִּכָּנְסוּ וְתֵלְכוּ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרוּכִים וּלְשָׁלוֹם:
ומעוברת המסבבת לעצמה תאמר
(יב) נהגו לפדות הכפרות בממון ונותנין אותן לעניים. וכך טוב יותר מלתת להם הכפרות:
שער החצר [ערב יום הכיפורים] עריכה
סליק שער המטרה. ונפתח שער החצר לערב יום הכיפורים שבו מכינין עצמן להכנס בית המך אל הקודש פנימה. בו ששה מסילות:
מסילה א. תפילת שחרית עריכה
(א) ערב יום כיפור שחרית, היו מעמידין הכהן גדול בשער המזרח. ומעבירין לפניו פרים, אילים וכבשים, שיהא מכיר ורגיל בעבודה. ומזין עליו בו ביום. יש אומרים שאין אומרים מזמור לתודה בערב יום כיפור. ודבר תמוה הוא בעיני, עיין מור וקציעה. וכמדומני שגם אמ"ה אבי מורי הרב ז"ל שחק על זה:
(ב) ואין אומרים אבינו מלכנו, ולא למנצח, ולא מזמור לאסף:
(ג) מנהג ק"ק אשכנזים, לילך בו על בית הקברות (ועיין לעיל שער הדלק). ויש לעיין איך קבעוהו ביום טוב כזה:
מסילה ב. סעודה עריכה
רחוב שער אפרים [סוכות] עריכה
יצאנו משער העליון. באנו אל שער התחתון. שבו מכניסין מים לניסוך חג האסיף בצאת השנה. והוא תחתית המועדים ותכליתן. ועוד שבו נאחזים הנגזרים לארץ תחתית. ממנו נכנסין לשלש רחובות: א' רחוב שער אפרים. שבו עשו אבותינו סוכות. ארכו עשרה
א. משך הסוכה עריכה
(א) אין פחות מז' על ז'. ולמעלה בגדלה אין לה שיעור:
(ב) אם היא עגולה. צריכה להיות כדי לרבעה ז' על ז':
(ג) נתן בה בגדים לנאותה ומיעטה מז' על ז', פסולה:
(ד) היה ראשו ורובו בסוכה ושולחנו חוץ לסוכה ואכל. כאילו אכל חוץ לסוכה (עיין לח"ש):
ב. דפנות הסוכה עריכה
(א) צריך להיות שתים כהלכתן זו אצל זו. ושלישית אפילו טפח. מעמידה פחות מג' סמוך לא' מהדפנות, ועושה לה צורת הפתח, ודיו:
(ב) וזהו למאן דדחיק ליה עלמא. אבל מאן דאפשר ליה, עושה ג' שלמות כתקנן. כמו שהחמירו כל ישראל על עצמם. לכן לא נאריך בזו:
(ג) כל דבר כשר לדפנות. רק שלא יהא ריחו רע. ולא דבר המתייבש בתוך ז':
ג. גובהה עריכה
(א) צ"ל י' טפחים. פחות מזה, או למעלה מכ' אמה, פסולה:
(ב) נויי סוכה, אין ממעטין בה להכשירה, ולא לפוסלה:
ד. סככה עריכה
(א) צריך שיהא גידולו מן הארץ. ותלוש. ושאינו מקבל טומאה:
(ב) אין מסככין בפתחי חלונות. אפילו מעמידיהן של עץ. אין צריך לומר כשהן מתכות. עיין מו"ק:
(ג) ולא במין אדמה צומחת שנקרא טור"ב, שמבעירין בה אש במדינות אלו. עיין לח"ש:
(ד) פרס עליה סדין מפני החמה, או תחתיה מפני הנשר, פסולה. אבל לנאותה, כשרה. והוא שתהא תוך ד' טפחים לסכך:
(ה) סכך פסול, פוסל באמצע ד' טפחים. פחות מזה מותר לישן תחתיו. מן הצד בד' אמות. פחות, כשרה, ואין ישנים תחתיו. במה דברים אמורים? בגדולה, אבל בקטנה (ז' על ז') לעולם בג' טפחים פסולה. פחות, כשר ומצטרף להשלים השיעור:
(ו) אוויר. בין בגדולה בין בקטנה שווים. לעולם בג' פסולה. בפחות, כשרה ומצטרף להשלים ואין ישנים תחתיו. והני מילי בהולך על פני כולה או כדי לעמוד תחתיו ראשו ורובו:
(ז) והא דסכך פסול באמצע פוסל בד' ואוויר בג', היינו שהפסיק הסוכה לשניים ולא נשאר שיעור סוכה עם דפנות במקום א'. אבל אם נשאר כשיעור במקום א', המקום ההוא כשר, והמחובר לו כמוהו:
(ח) היו חמתה וצילתה שווין, פסולה, עד שתהא צילתה מחמת סכך כשר מרובה:
(ט) היתה מעובה כמין בית, כשרה, ויש פוסלין כשאין המטר יכול לירד בתוכה:
(י) סככה בשפודין, עיין לח"ש. ומפני שאינו דבר מצוי, לא אאריך בו ובכיוצא:
(יא) סוכה שאין לה גג טפח, פסולה:
ה. צריך לישב באוויר הסוכה עריכה
(א) לפיכך הישן תחת מיטה (גבוהה י' טפחים) בסוכה, לא יצא ידי חובתו (עיין לח"ש). פרס סדין, כבר נתבאר לעיל:
(ב) מותר לעשות סוכה תחת הגגות העשויות לפתוח ולסגור (ומותר לסגרן ולפתחן ביום טוב, אם יש להן צירים. רק כשהן סגורים הסוכה פסולה:
ו. מקום הסוכה עריכה
{{רן|(א) העושה סוכתו בראש עגלה או על גבי ספינה. אם יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה, כשרה. עיין לח"ש: