סידור בית יעקב (עמדין)/סליחות לעשרים בסיון

סליחות לעשרים בסיון

(ט) כ׳ בו קבעו תענית אחינו בני פולין, על שהיו גזירות גדולות בשנת ת״ח ות״ט לאלף השישי. ונשפך דם ישראל כמים. על כן הגדולים שהיו אז גזרו על זה תענית ובכיה ביום זה בכל שנה, לקונן ולבכות ולהצטער על הריגת הצדיקים וחסידים וכלל ישראל במיתות אכזריות ומשונות, ועל צער הבורא ית׳ כביכול שהגיע לו אז, ועל צער יסורי הגופים שנעשו בהם שפטים קשים ומרים. ויכוין בכל זה היום תענית זה, וייחשב לו לעבודה גדולה להבורא יתברך. ושכרו הרבה מאד, לבד השכר ממה שנחשב לו כאילו הקריב חלבו ודמו על המזבח. אומר "סלח לנו אבינו" עד "לכל קוראיך" (בסליחות בה״ב) ואחר כך אומר זה:

למה יי תעמוד ברחוק תעלים לעתות בצרה. למה פניך תסתיר תשכח ענינו ולחצנו: אל תסתר פניך מעבדך כי צר לי מהר ענני: ענני יי כי טוב חסדך כרוב רחמיך פנה אלינו. אל ישוב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך: כרחם אב (ביוכ״ק)

א״ב. ואות ש ת כפול. ואחר כך חתום שלמה הקטן יגדל בתורה:   אלהינו ואלהי אבותינו

אֲנִי יוֹם אִירָא אֵלֶיךָ אֶקְרָא. בַּל יַעַשְׁקוּנִי זֵדִים עוֹזְבֵי יְקָרָה. גְּמוּל לְהָשִׁיב שֵׁב לְבַקְּרָה. דִּין רָשָׁע וְעַוָּל מִלּוּאָם יִקְרָא: הַחוֹשְׁבִים לְהַשְׁכִּיחַ שֵׁם קוֹדֶשׁ הַנִּכְבָּד. זֶה דַּרְכָּם טוּבֵי עָם אִבַּד. חֲשׂוֹךְ הַשְּׁאָר כָּתְשֵׁם בְּבֵית הַבָּד: טְרוֹף טֶרֶף אָדָם לִמְדוּ כִּמְדֻבָּר. יַדּוּ גּוֹרָל כְּעַל הֶפְקֵר בַּמִּדְבָּר. כִּמְעַט כָּלוּ וְלֹא יַעַדְרוּ דָּבָר. לוּלֵי רַחֲמֶיךָ אָדוֹן בְּחֶסֶד דַּבָּר: מִי יְהַרְהֵר אַחַר מִדּוֹתֶיךָ לְדַיְּנָה. נוֹכְחָיו לְהָשִׁיב מֵחֲלָצָיו לְזַיְנָה. סַרְנוּ וְסוֹעַרְנוּ וְנִשְׁמְטָה חֶרֶב הַיּוֹנָה. עִמְּךָ הַדִּין וְיָדְךָ עַל הָעֶלְיוֹנָה: פֶּן יֹאמַר יָכֹלְתִּי בַּעַל הַמּוֹט. צָרֵי יְהוּדָה יָגִילוּ כִּי אֶמּוֹט. קְרָא לִמְכוּרֵי חִנָּם שְׁנַת שָׁמוֹט. רָשָׁע הַפּוֹשֵׁט יִסּוֹג אָחוֹר וְיִקְמֹט: שְׁטָרְךָ קוֹדֵם וְלוֹ נוֹשִׁים מְבַקְשִׁים. שִׁעְבּוּדְךָ לְהַרְחִיק, רַבּוּ אֲדוֹנִים קָשִׁים. תְּחוּמֵי סִימָנֵי מְצָרֶיךָ לַעֲקֹר מְבַקְשִׁים. תְּבוּאָה קִדַּשְׁתָּ, לִבְלֹעַ מְלִילוֹת וְקַשִּׁים: שֶׁפֶט רָעָה תָּבִיא עֲלֵיהֶם וְהַאֲשִׁימֵם. לָמוֹ עוֹלֵל וְהִתְעוֹלֵל בְּכֹבֶד יְשִׁימֵם^[1]. מְנָת כּוֹסָם פַּחֵי מַפַּח הַגְשִׁימֵם. הֲשִׁיבֵם שִׁבְעָתַיִם נְקַם בְּרִית וְהַשִּׁימֵם: הָעִיר קִרְיַת טִירַת נָוָךְ נַהֲלֵנוּ. יָם גְּאוּלִים דֶּרֶךְ לַעֲבוֹר קְהָלֵנוּ. בְּךָ תוֹחַלְתֵּנוּ וְאַתָּה רַב, הָאֵל מְחוֹלְלֵנוּ. נַחֲמֵנוּ, נָא יְהִי חַסְדְּךָ עָלֵינוּ: אל מלך

הבט משמים וראה מזבול קדשך ותפארתך: איה קנאתך וגבורותיך, המון מעיך ורחמיך אלי התאפקו: אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים: אם עונינו ענו בנו יי עשה למען שמך: כרחם אב

אלהינו ואלהי אבותינו

א"ב כפול. ואח"כ חתום גרשום בר יהודה. והוא רבינו גרשום מאור הגולה

אַיֵּה כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ הַגְּדוֹלוֹת וְהַנּוֹרָאוֹת. אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ יהוה צְבָאוֹת: בְּרֶדֶת יִשְֹרָאֵל מִצְרַיְמָה בְּשִׁעְבּוּד וּתְלָאוֹת. בְּחַבְלֵי אָדָם מְשַׁכְתָּם וְלֹא בְשַׁלְשְׁלָאוֹת: גַּם מַעֲבִידֵיהֶם בְּקָשָׁה עֲבוֹדָה. גָּזְרוּ בַיְאוֹר זְכוּרֵיהֶם לְאַבְּדָה: דַּנְתָּם סְאָה בִסְאָה מִדָּה בְמִדָּה. דְּגָלִים הוֹצֵאתָ בִּרְכוּשׁ כָּל חֶמְדָּה: הַיָּם וְגַלָּיו בְּעָזְּךָ פוֹרָרוּ. הַיַּרְדֵּן הוֹבַשְׁתָּ וּבְרֶגֶל עָבָרוּ: וּבַמִּדְבָּר כִּלְכַּלְתָּם וְדָבָר לֹא חָסָרוּ. וּמַמְלָכוֹת וַעֲמָמִים בְּיָדָם נִמְסָרוּ: זָנְחוּ הַטּוֹב וּרְדָפוּם מַכְנִיעִים. זְעָקוּךָ וְשָׁמַעְתָּ וְהֶעֱמַדְתָּ לָהֶם מוֹשִׁיעִים: חָנוּ בְּאַרְצָם כָּל טוּב שְֹבֵעִים. חָטְאוּ וְגָלוּ וּפְקַדְתָּם לְשִֹבְעִים: טָפְלוּ שֶׁקֶר וְנִתְּנוּ לְמִרְמָס. טְרָדוּם לְמַדְחֵפוֹת אַנְשֵׁי חָמָס: יָצְאוּ מֵאַרְצָם וְקֵץ חֲזָרָתם נִכְמָס. יָשְׁבוּ בַגּוֹיִם וְהָיוּ לָמַס: כֹּחַ אַמֵּץ פְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת. כָּשְׁלוּ מִכֹּבֶד רָעָה מַמְאֶרֶת: לְעֵת רִאשׁוֹנָה פְּקֻדָּה מְשַׁמֶּרֶת. לָבֹא שְׁנִיָּה אָצָה וּמְמַהֶרֶת: מֵעֵת לְעֵת צָרָתִי מְרֻבָּה. מִיּוֹם שֶׁעָבַר קָשֶׁה הַבָּא: נִלְאֵיתִי נְשֹוֹא עַל מַדְהֵבָה. נוֹאֶמֶת מְדוֹד הָבֵא הֲבָאָה רַבָּה: סְגֻלָּתְךָ קוֹרְאִים בַּצָּר. סִבְרָם לָאֵל בּוֹרֵא וְיוֹצֵר: עַד אָנָה יהוה אֶקְרָא מִמֵּצָר. עָנָנִי בַּמֶּרְחָב יָדְךָ לֹא תִקְצָר: פְּשָׁעִים אִם עָצְמוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינְךָ לְהַבְדִּילָה. פַּרְגּוֹד אִם נִנְעַל בִּפְנֵי הַתְּפִלָּה: צוּר בְּכִסֵּא כְּבוֹדֶךָ חֲתוֹר מְחִילָה. צַעֲקָתֵנוּ לְפָנֶיךָ תָּבֹא פְּנֵי כְבוֹדְךָ לְהִתְקַבְּלָה: קְרָא שְׁנַת רָצוֹן מֵעוֹצֶב לְהַנְפִישִׁי. קַבֵּץ נְפוּצוֹתַי וַעֲבוֹר בְּרֹאשִׁי: רִיבָה יהוה רִיבֵי נַפְשִׁי. רְצֵה לְהַחֲלִיצֵנוּ אֱלֹהֵי קְדוֹשִׁי: שִׁנֵּי רְשָׁעִים בֶּחָצָץ תִּגְרוֹס. שְׁכוֹל וְאַלְמוֹן אוֹתָם תַּהֲרוֹס: תִּשְׁפּוֹךְ דָּמָם אַרְצָה לָרוֹס. תְּמוּתָה הוֹתֵר בֶּאֱמוּנָה לֶאֱרוֹס: גְּדוֹר פִּרְצַת סוּכָּה נוֹפֶלֶת. רוֹמֵם קִרְיָה עַד עָפָר מֻשְׁפֶּלֶת. שְׁבוּיָה נַחֵם נֶחָמָה מְכֻפֶּלֶת. מְאוֹרָה הָאֵר וְתָאִיר מְאוּפֶלֶת: בְּנֵה עִירְךָ כִּימֵי עוֹלָם. רְפָא מִזְבַּחֲךָ הֵיכָל וְאוּלָם. יְהוּדָה וְיִשְֹרָאֵל שָׁם יַעַבְדוּךָ כֻלָּם. יִגְדַּל שִׁמְךָ מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם: אל מלך

איה. אבותינו. שעשית להם במצרים ואחר צאתם משם. ועתה למה תשכחנו:
ברדת. כשירד יעקב אבינו ובניו למצרים ךשעבוד ויגיעה, משכתם לשם בעבותות אהבת יוסף, לראותו, ולא בכבלי ברזל ואונס:
גם. למצריים שעבדו בישראל עבודה קשה, וזכוריהם אבדו במים:
דנתם. הכיתם במכות וטבעתם בים, מדה כנגד מדה. וישראל הוצאת ברכוש גדול:
פוררו. שברת הים עם גליו. ועשית הירדן יבשה, עד שיכלו לעבור ברגלם:
כלכלתם. במן. ואף בגדיהם לא בלו:

הערות

1. "ישימם" במובן "ישימון", כי נו"ן ומ"ם מתחלפים. ואין לנקד בשי"ן שמאלית במובן "ישים אותם", שהרי הפייטן מדבר כעת בלשון נוכח. ויקיעורך.