סליחות לעשרים בסיון
עריכה
(ט) כ׳ בו קבעו תענית אחינו בני פולין, על שהיו גזירות גדולות בשנת ת״ח ות״ט לאלף השישי. ונשפך דם ישראל כמים. על כן הגדולים שהיו אז גזרו על זה תענית ובכיה ביום זה בכל שנה, לקונן ולבכות ולהצטער על הריגת הצדיקים וחסידים וכלל ישראל במיתות אכזריות ומשונות, ועל צער הבורא ית׳ כביכול שהגיע לו אז, ועל צער יסורי הגופים שנעשו בהם שפטים קשים ומרים. ויכוין בכל זה היום תענית זה, וייחשב לו לעבודה גדולה להבורא יתברך. ושכרו הרבה מאד, לבד השכר ממה שנחשב לו כאילו הקריב חלבו ודמו על המזבח. אומר "סלח לנו אבינו" עד "לכל קוראיך" (בסליחות בה״ב) ואחר כך אומר זה:
למה יי תעמוד ברחוק תעלים לעתות בצרה. למה פניך תסתיר תשכח ענינו ולחצנו: אל תסתר פניך מעבדך כי צר לי מהר ענני: ענני יי כי טוב חסדך כרוב רחמיך פנה אלינו. אל ישוב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך: כרחם אב (ביוכ״ק)
א״ב. ואות ש ת כפול. ואחר כך חתום שלמה הקטן יגדל בתורה: אלהינו ואלהי אבותינו
אֲנִי יוֹם אִירָא אֵלֶיךָ אֶקְרָא. בַּל יַעַשְׁקוּנִי זֵדִים עוֹזְבֵי יְקָרָה. גְּמוּל לְהָשִׁיב שֵׁב לְבַקְּרָה. דִּין רָשָׁע וְעַוָּל מִלּוּאָם יִקְרָא: הַחוֹשְׁבִים לְהַשְׁכִּיחַ שֵׁם קוֹדֶשׁ הַנִּכְבָּד. זֶה דַּרְכָּם טוּבֵי עָם אִבַּד. חֲשׂוֹךְ הַשְּׁאָר כָּתְשֵׁם בְּבֵית הַבָּד: טְרוֹף טֶרֶף אָדָם לִמְדוּ כִּמְדֻבָּר. יַדּוּ גּוֹרָל כְּעַל הֶפְקֵר בַּמִּדְבָּר. כִּמְעַט כָּלוּ וְלֹא יַעַדְרוּ דָּבָר. לוּלֵי רַחֲמֶיךָ אָדוֹן בְּחֶסֶד דַּבָּר: מִי יְהַרְהֵר אַחַר מִדּוֹתֶיךָ לְדַיְּנָה. נוֹכְחָיו לְהָשִׁיב מֵחֲלָצָיו לְזַיְנָה. סַרְנוּ וְסוֹעַרְנוּ וְנִשְׁמְטָה חֶרֶב הַיּוֹנָה. עִמְּךָ הַדִּין וְיָדְךָ עַל הָעֶלְיוֹנָה: פֶּן יֹאמַר יָכֹלְתִּי בַּעַל הַמּוֹט. צָרֵי יְהוּדָה יָגִילוּ כִּי אֶמּוֹט. קְרָא לִמְכוּרֵי חִנָּם שְׁנַת שָׁמוֹט. רָשָׁע הַפּוֹשֵׁט יִסּוֹג אָחוֹר וְיִקְמֹט: שְׁטָרְךָ קוֹדֵם וְלוֹ נוֹשִׁים מְבַקְשִׁים. שִׁעְבּוּדְךָ לְהַרְחִיק, רַבּוּ אֲדוֹנִים קָשִׁים. תְּחוּמֵי סִימָנֵי מְצָרֶיךָ לַעֲקֹר מְבַקְשִׁים. תְּבוּאָה קִדַּשְׁתָּ, לִבְלֹעַ מְלִילוֹת וְקַשִּׁים:
שֶׁפֶט רָעָה תָּבִיא עֲלֵיהֶם וְהַאֲשִׁימֵם.
לָמוֹ עוֹלֵל וְהִתְעוֹלֵל בְּכֹבֶד יְשִׁימֵם
[1].
מְנָת כּוֹסָם פַּחֵי מַפַּח הַגְשִׁימֵם.
הֲשִׁיבֵם שִׁבְעָתַיִם נְקַם בְּרִית וְהַשִּׁימֵם:
הָעִיר
קִרְיַת
טִירַת
נָוָךְ נַהֲלֵנוּ.
יָם
גְּאוּלִים
דֶּרֶךְ
לַעֲבוֹר קְהָלֵנוּ.
בְּךָ
תוֹחַלְתֵּנוּ
וְאַתָּה
רַב,
הָאֵל מְחוֹלְלֵנוּ. נַחֲמֵנוּ, נָא יְהִי חַסְדְּךָ עָלֵינוּ:
אל מלךהבט משמים וראה מזבול קדשך ותפארתך: איה קנאתך וגבורותיך, המון מעיך ורחמיך אלי התאפקו: אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים: אם עונינו ענו בנו יי עשה למען שמך: כרחם אב
אלהינו ואלהי אבותינו
א"ב כפול. ואח"כ חתום גרשום בר יהודה. והוא רבינו גרשום מאור הגולה
- ^ "ישימם" במובן "ישימון", כי נו"ן ומ"ם מתחלפים. ואין לנקד בשי"ן שמאלית במובן "ישים אותם", שהרי הפייטן מדבר כעת בלשון נוכח. ויקיעורך.
