סידור בית יעקב (עמדין)/סליחות לעשרים בסיון

סליחות לעשרים בסיון

(ט) כ׳ בו קבעו תענית אחינו בני פולין, על שהיו גזירות גדולות בשנת ת״ח ות״ט לאלף השישי. ונשפך דם ישראל כמים. על כן הגדולים שהיו אז גזרו על זה תענית ובכיה ביום זה בכל שנה, לקונן ולבכות ולהצטער על הריגת הצדיקים וחסידים וכלל ישראל במיתות אכזריות ומשונות, ועל צער הבורא ית׳ כביכול שהגיע לו אז, ועל צער יסורי הגופים שנעשו בהם שפטים קשים ומרים. ויכוין בכל זה היום תענית זה, וייחשב לו לעבודה גדולה להבורא יתברך. ושכרו הרבה מאד, לבד השכר ממה שנחשב לו כאילו הקריב חלבו ודמו על המזבח. אומר "סלח לנו אבינו" עד "לכל קוראיך" (בסליחות בה״ב) ואחר כך אומר זה:

למה יי תעמוד ברחוק תעלים לעתות בצרה. למה פניך תסתיר תשכח ענינו ולחצנו: אל תסתר פניך מעבדך כי צר לי מהר ענני: ענני יי כי טוב חסדך כרוב רחמיך פנה אלינו. אל ישוב דך נכלם עני ואביון יהללו שמך: כרחם אב (ביוכ״ק)

א״ב. ואות ש ת כפול. ואחר כך חתום שלמה הקטן יגדל בתורה:   אלהינו ואלהי אבותינו

אֲנִי יוֹם אִירָא אֵלֶיךָ אֶקְרָא. בַּל יַעַשְׁקוּנִי זֵדִים עוֹזְבֵי יְקָרָה. גְּמוּל לְהָשִׁיב שֵׁב לְבַקְּרָה. דִּין רָשָׁע וְעַוָּל מִלּוּאָם יִקְרָא: הַחוֹשְׁבִים לְהַשְׁכִּיחַ שֵׁם קוֹדֶשׁ הַנִּכְבָּד. זֶה דַּרְכָּם טוּבֵי עָם אִבַּד. חֲשׂוֹךְ הַשְּׁאָר כָּתְשֵׁם בְּבֵית הַבָּד: טְרוֹף טֶרֶף אָדָם לִמְדוּ כִּמְדֻבָּר. יַדּוּ גּוֹרָל כְּעַל הֶפְקֵר בַּמִּדְבָּר. כִּמְעַט כָּלוּ וְלֹא יַעַדְרוּ דָּבָר. לוּלֵי רַחֲמֶיךָ אָדוֹן בְּחֶסֶד דַּבָּר: מִי יְהַרְהֵר אַחַר מִדּוֹתֶיךָ לְדַיְּנָה. נוֹכְחָיו לְהָשִׁיב מֵחֲלָצָיו לְזַיְנָה. סַרְנוּ וְסוֹעַרְנוּ וְנִשְׁמְטָה חֶרֶב הַיּוֹנָה. עִמְּךָ הַדִּין וְיָדְךָ עַל הָעֶלְיוֹנָה: פֶּן יֹאמַר יָכֹלְתִּי בַּעַל הַמּוֹט. צָרֵי יְהוּדָה יָגִילוּ כִּי אֶמּוֹט. קְרָא לִמְכוּרֵי חִנָּם שְׁנַת שָׁמוֹט. רָשָׁע הַפּוֹשֵׁט יִסּוֹג אָחוֹר וְיִקְמֹט: שְׁטָרְךָ קוֹדֵם וְלוֹ נוֹשִׁים מְבַקְשִׁים. שִׁעְבּוּדְךָ לְהַרְחִיק, רַבּוּ אֲדוֹנִים קָשִׁים. תְּחוּמֵי סִימָנֵי מְצָרֶיךָ לַעֲקֹר מְבַקְשִׁים. תְּבוּאָה קִדַּשְׁתָּ, לִבְלֹעַ מְלִילוֹת וְקַשִּׁים: שֶׁפֶט רָעָה תָּבִיא עֲלֵיהֶם וְהַאֲשִׁימֵם. לָמוֹ עוֹלֵל וְהִתְעוֹלֵל בְּכֹבֶד יְשִׁימֵם^[1]. מְנָת כּוֹסָם פַּחֵי מַפַּח הַגְשִׁימֵם. הֲשִׁיבֵם שִׁבְעָתַיִם נְקַם בְּרִית וְהַשִּׁימֵם: הָעִיר קִרְיַת טִירַת נָוָךְ נַהֲלֵנוּ. יָם גְּאוּלִים דֶּרֶךְ לַעֲבוֹר קְהָלֵנוּ. בְּךָ תוֹחַלְתֵּנוּ וְאַתָּה רַב, הָאֵל מְחוֹלְלֵנוּ. נַחֲמֵנוּ, נָא יְהִי חַסְדְּךָ עָלֵינוּ: אל מלך

הבט משמים וראה מזבול קדשך ותפארתך: איה קנאתך וגבורותיך, המון מעיך ורחמיך אלי התאפקו: אתה פוררת בעזך ים שברת ראשי תנינים על המים: אם עונינו ענו בנו יי עשה למען שמך: כרחם אב

אלהינו ואלהי אבותינו

א"ב כפול. ואח"כ חתום גרשום בר יהודה. והוא רבינו גרשום מאור הגולה

אַיֵּה כָּל נִפְלְאוֹתֶיךָ הַגְּדוֹלוֹת וְהַנּוֹרָאוֹת. אֲשֶׁר סִפְּרוּ לָנוּ אֲבוֹתֵינוּ יהוה צְבָאוֹת: בְּרֶדֶת יִשְֹרָאֵל מִצְרַיְמָה בְּשִׁעְבּוּד וּתְלָאוֹת. בְּחַבְלֵי אָדָם מְשַׁכְתָּם וְלֹא בְשַׁלְשְׁלָאוֹת: גַּם מַעֲבִידֵיהֶם בְּקָשָׁה עֲבוֹדָה. גָּזְרוּ בַיְאוֹר זְכוּרֵיהֶם לְאַבְּדָה: דַּנְתָּם סְאָה בִסְאָה מִדָּה בְמִדָּה. דְּגָלִים הוֹצֵאתָ בִּרְכוּשׁ כָּל חֶמְדָּה: הַיָּם וְגַלָּיו בְּעָזְּךָ פוֹרָרוּ. הַיַּרְדֵּן הוֹבַשְׁתָּ וּבְרֶגֶל עָבָרוּ: וּבַמִּדְבָּר כִּלְכַּלְתָּם וְדָבָר לֹא חָסָרוּ. וּמַמְלָכוֹת וַעֲמָמִים בְּיָדָם נִמְסָרוּ: זָנְחוּ הַטּוֹב וּרְדָפוּם מַכְנִיעִים. זְעָקוּךָ וְשָׁמַעְתָּ וְהֶעֱמַדְתָּ לָהֶם מוֹשִׁיעִים: חָנוּ בְּאַרְצָם כָּל טוּב שְֹבֵעִים. חָטְאוּ וְגָלוּ וּפְקַדְתָּם לְשִֹבְעִים: טָפְלוּ שֶׁקֶר וְנִתְּנוּ לְמִרְמָס. טְרָדוּם לְמַדְחֵפוֹת אַנְשֵׁי חָמָס: יָצְאוּ מֵאַרְצָם וְקֵץ חֲזָרָתם נִכְמָס. יָשְׁבוּ בַגּוֹיִם וְהָיוּ לָמַס: כֹּחַ אַמֵּץ פְּלֵטָה הַנִּשְׁאֶרֶת. כָּשְׁלוּ מִכֹּבֶד רָעָה מַמְאֶרֶת: לְעֵת רִאשׁוֹנָה פְּקֻדָּה מְשַׁמֶּרֶת. לָבֹא שְׁנִיָּה אָצָה וּמְמַהֶרֶת: מֵעֵת לְעֵת צָרָתִי מְרֻבָּה. מִיּוֹם שֶׁעָבַר קָשֶׁה הַבָּא: נִלְאֵיתִי נְשֹוֹא עַל מַדְהֵבָה. נוֹאֶמֶת מְדוֹד הָבֵא הֲבָאָה רַבָּה: סְגֻלָּתְךָ קוֹרְאִים בַּצָּר. סִבְרָם לָאֵל בּוֹרֵא וְיוֹצֵר: עַד אָנָה יהוה אֶקְרָא מִמֵּצָר. עָנָנִי בַּמֶּרְחָב יָדְךָ לֹא תִקְצָר: פְּשָׁעִים אִם עָצְמוּ בֵּינֵינוּ וּבֵינְךָ לְהַבְדִּילָה. פַּרְגּוֹד אִם נִנְעַל בִּפְנֵי הַתְּפִלָּה: צוּר בְּכִסֵּא כְּבוֹדֶךָ חֲתוֹר מְחִילָה. צַעֲקָתֵנוּ לְפָנֶיךָ תָּבֹא פְּנֵי כְבוֹדְךָ לְהִתְקַבְּלָה: קְרָא שְׁנַת רָצוֹן מֵעוֹצֶב לְהַנְפִישִׁי. קַבֵּץ נְפוּצוֹתַי וַעֲבוֹר בְּרֹאשִׁי: רִיבָה יהוה רִיבֵי נַפְשִׁי. רְצֵה לְהַחֲלִיצֵנוּ אֱלֹהֵי קְדוֹשִׁי: שִׁנֵּי רְשָׁעִים בֶּחָצָץ תִּגְרוֹס. שְׁכוֹל וְאַלְמוֹן אוֹתָם תַּהֲרוֹס: תִּשְׁפּוֹךְ דָּמָם אַרְצָה לָרוֹס. תְּמוּתָה הוֹתֵר בֶּאֱמוּנָה לֶאֱרוֹס: גְּדוֹר פִּרְצַת סוּכָּה נוֹפֶלֶת. רוֹמֵם קִרְיָה עַד עָפָר מֻשְׁפֶּלֶת. שְׁבוּיָה נַחֵם נֶחָמָה מְכֻפֶּלֶת. מְאוֹרָה הָאֵר וְתָאִיר מְאוּפֶלֶת: בְּנֵה עִירְךָ כִּימֵי עוֹלָם. רְפָא מִזְבַּחֲךָ הֵיכָל וְאוּלָם. יְהוּדָה וְיִשְֹרָאֵל שָׁם יַעַבְדוּךָ כֻלָּם. יִגְדַּל שִׁמְךָ מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם: אל מלך

איה. אבותינו. שעשית להם במצרים ואחר צאתם משם. ועתה למה תשכחנו:
ברדת. כשירד יעקב אבינו ובניו למצרים ךשעבוד ויגיעה, משכתם לשם בעבותות אהבת יוסף, לראותו, ולא בכבלי ברזל ואונס:
גם. למצריים שעבדו בישראל עבודה קשה, וזכוריהם אבדו במים:
דנתם. הכיתם במכות וטבעתם בים, מדה כנגד מדה. וישראל הוצאת ברכוש גדול:
פוררו. שברת הים עם גליו. ועשית הירדן יבשה, עד שיכלו לעבור ברגלם:
כלכלתם. במן. ואף בגדיהם לא בלו:
זנחו. ואחר שעזבו התורה, רדפום האויבים והכניעום לשעבדם. ויצעקו לך מרוב צרות. וברוב רחמיך שמעת תפילתם, והעמדת להם עתניאל וחבריו להושיעם:
חנו. ואז היו במנוחה בארצם ושבעו מכל טוב. וחטאו שנית, וגלו לבבל. וזכרתם לפדותם בסוף ע' שנה:
טפלו. ואחר כך חטאו וניתנו למרמס לאויביהם, ואנשי חמס טרדום ודחפום:
יצאו. בימי טיטוס ונתגרשו מארצם, והזמן שיחזרו נטמן בתורה ואין לידע:
כח. החזק כח שאריתנו הנכשל מרוב רעת הקללות:
'לעת. בעוד משמש תוכחה ראשונה, הב' ממהרת לבוא:
מעת.בכל יום צרתי מתרבה, והיום קשה מאתמול:
נלאיתי. אני נלאה מלישא עול המיסים מכסף וזהב. אומרת: מלא המידה והבא הרבה:
סגולתך. ישראל קוראים לך מצרתה ומקווים שתושיעם:
'עננו. ותוציאנו למרחב:
פשעים. לו עווונותינו גברו עד שמבדילים בינינו ובינך. והפרוכת שלפני הפתח סוגר מלבוא תפילתנו לפניך:
צור. נבקשך, אתה הבורא חפירה תחת כיסא כבודך, להכניס דרך שם תפילתנו ןתתקבל ברצון לפניך:
קרא. ברצונך תקרא שנה טובה ליתן מנוחה לעצבוני:
בחצץ תגרוס. תשברם באבנים:
לרוס. לערב דמם בעפר הארץ: תמותה. השאר וקיים את ישראל ליארס לך באמונה לעולם:
גדור. פרצת ירושלים הנפולה. ורומם העיר השפלה לעפר. ונחם השבויים ממנה בנחמה כפולה, ותאיר אפלתם, ותן להם מאור הגנוז:
רפא. לשון תיקון:
יגדל. אז יודו הכל ששמך גדול ונורא:

אלהים אל דמי לך אל תחרש ואל תשקוט אל. כי הנה אויביך יהמיון ומשנאיך נשאו ראש: הנשא שופט הארץ השב גמול על גאים: כרחם אב

א"ב כפול ואחר כך חתום שלמה קטן חזק ויש אומרים כי חתום דויד ברבי משלם הקטן חזק

אֱלֹהִים אַל דֳּמִי לְדָמִי. אַל תֶּחֱרַשׁ וְאַל תִּשְׁקוֹט לְמִתְקוֹמְמִי: בַּקְּשֵׁהוּ דָּרְשֵׁהוּ מִיַּד מַחֲרִימִי. בַּל תְּכַסֵּהוּ אֶרֶץ בְּכָל מְקוֹמִי: גּוֹל יִגָּלֶה לְפָנֶיךָ יִשָּׁפֵךְ וְיִזָּלֵף. גַּם בְּפוּרְפְּרָךָ מָלֵא גְוִיּוֹת יִגָּלֵף: דּוֹן יָדִין שׁוֹפֵךְ חֵלֶף בְּחֵלֶף. דְּמֵי עֲנִיֶּיךָ הַנִּשְׁפָּכִים כִּשְׁגָרֵי אָלֶף: הִתְיָעֲצוּ יַחַד סוֹךְ מֶסֶךְ רַעַל. הַלּוֹט הַלּוֹט פְּנֵי כָל הָאָרֶץ לְהַעַל: וְלֹא יִזָּכֵר שֵׁם יִשְֹרָאֵל הַמּוּעָל: זֶרַע קֹדֶשׁ בָּנִים לֹא יְשַׁקֵּרוּ. זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ זָעֲקוּ וְשׁוֹרְרוּ: חֶבֶל נַחֲלָתֵנוּ הוּא וּבוֹ נִתְאַמְּרוּ. חַיַּת יְחִידָתָם בִּצְרוֹר הַחַיִּים צָרָרוּ: טַף וְנָשִׁים הִשְׁלִימוּ יַחַד לְעֵקֶד. טְלָאִים הַמְבֻקָּרִים בְּלִשְׁכַּת בֵּית הַמּוֹקֵד: יָחִיד וְנִשָּא עָלָיו נֵהָרֵג וְנִשָּׂקֵד. יִחוּדוֹ נְיַחֵד לוֹ לְבַד רֹאשׁ לִיקוֹד: כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְמִימִים. כָּבְשׁוּ כְּזִבְחֵי אֵמוּרֵי שְׁלָמִים. לְאִמוֹתָם אוֹמְרִים לֹא תִכְמְרוּ רַחֲמִים. לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַיהוה נִתְבַּקַּשְׁנוּ מִמְּרוֹמִים: מְפַרְפְּרִים הַיְלָדִים וְזֶה עַל זֶה מְפַרְכְּסִים. מְמַהֲרִים שְׁחוֹט אֲחֵרִים. וּבִדְמֵיהֶם מִתְבּוֹסְסִים. נָתוּן עַל רוֹבֵד הֵיכָלָךְ וְאַף לִמְמָרְסִים. נֶגֶד עֵינֶיךָ לָעַד יְהוּ תּוֹסְסִים: סִדְּרוּ לְפָנֶיךָ סֵדֶר מַעֲרָכָה גְדוֹלָה. סוֹבֵב וְגַם הַיְסוֹד קָטוֹן מֵהָכִילָה. עוֹלְלִים וְיוֹנְקִים הַנִּזְבָּחִים כָּלִיל לְעוֹלָה. עוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה יִזְכּוֹר כָּל מִנְחוֹתֶיךָ סֶּלָה: פִּנּוֹת וַעֲזָרוֹת מָלְאוּ קָרְבְּנֵי זְבָחִים. פְּדָרִים וְאֵיבָרִים הָרֹאשׁ וְהָרֶגֶל וְהַנְּתָחִים. צְרִידֵי מְנָחוֹת כַּמָּה עֶשְׂרוֹנֵי מוֹחִים. צִדְקָניּוֹת קִינֵיהֶם הֵמָּה עוֹלְלֵי טִפּוּחִים: קַיִץ לַמִּזְבֵּחַ הֵם בְּנֵי בֵי רַב. קָרְבַּן הָעָם לְכַפֵּר תַּלְמִיד עִם צוֹרֵב. רַחַשׁ מוּרְבָּךְ זֶה מֵאָז לֹא נִתְקָרֵב. רֵיחַ נִיחוֹחַ מִנְחַת יְהוּדָה תֶּעֱרַב: שָׁרְתֵי כְהֻנָּה כּוּשָׁרוּ נָשִׁים כַּאֲנָשִׁים. שְׁחִיטָה זְרִיקָה וְקַבָּלָה מַקְרִיבִים וּמַגִּישִׁים. תִּקְרוֹבֶת מִנְחָה טְהוֹרָה נַפְשׁוֹת הַקְּדוֹשִׁים. תְּנוּפַת חָזֶה וָשׁוֹק וּלְחָיֵי הָרָאשִׁים: דְּמָעוֹת מִפֹּה וּמִפֹּה נוֹבְעִים וּמְקַלְּחִים. שׁוֹחֲטִים וְנִשְׁחָטִים אֵלּוּ עַל אֵלּוּ גּוֹנְחִים. דְּמֵי אָבוֹת וּבָנִים נוֹגְעִים וְטוֹפְחִים. שְׁמַע יִשְׂרָאֵל צוֹרְחִים: יִרְאֶה יֵרָאֶה פְּעֻלַּת בָּנוֹת בּוֹטְחוֹת. כְּחוֹם הַיּוֹם עֲרוּמוֹת לַשֶּׁמֶשׁ נִשְׁטָחוֹת. יָפָה בַנָּשִׁים מְבֻקְּעֵי כֶרֶס נִמְתָּחוֹת. מִבֵּין רַגְלֶיהָ שִׁלְיָה וְלָד מַפְרִיחוֹת: שָׁמוֹעַ אִם נִשְׁמַע אוֹ נִרְאָה. לְהַאֲמִין, מִי יַאֲמִין גְּדוֹלָה פְלִיאָה. מוֹלִיכִין בְּנֵיהֶם לַטֶּבַח כִּלְחוּפָּה נָאָה. הַעַל אֵלֶּה תִּתְאַפַּק רָם גָּאֹה גָאָה: קֶדֶם נִשְׁעַנְנוּ וְתַעֲמוֹד עֲקֵדַת הַר מוֹר. טָמוּן לְיֶשַׁע בְּכָל דּוֹר וָדוֹר לִשְׁמוֹר. נִתּוֹסְפוּ אֵלֶּה וְכָאֵלֶּה עַד בִּלְתִּי לֵאמֹר. חַי זִכְזוּךְ קַוָּם תִּשְׁמוֹר לָנוּ וְצָרוֹתֵינוּ תִּגְמוֹר:

טקסט זה לא נשלם עדיין... את/ה מוזמנ/ת להשלים זאת. לכל שאלה ניתן לפנות בדף השיחה

הערות

1. "ישימם" במובן "ישימון", כי נו"ן ומ"ם מתחלפים. ואין לנקד בשי"ן שמאלית במובן "ישים אותם", שהרי הפייטן מדבר כעת בלשון נוכח. ויקיעורך.