סידור בית יעקב (עמדין)/הלל
א הַלְלוּ יָהּ הַלְלוּ עַבְדֵי יְהוָה הַלְלוּ אֶת שֵׁם יְהוָה. ב יְהִי שֵׁם יְהוָה מְבֹרָךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. ג מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם יְהוָה. ד רָם עַל כָּל גּוֹיִם יְהוָה עַל הַשָּׁמַיִם כְּבוֹדוֹ. ה מִי כַּיהוָה אֱלֹהֵינוּ הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת. ו הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ. ז מְקִימִי מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן. ח לְהוֹשִׁיבִי עִם נְדִיבִים עִם נְדִיבֵי עַמּוֹ. ט מוֹשִׁיבִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת אֵם הַבָּנִים שְׂמֵחָה הַלְלוּ יָהּ. (תהלים קיג)
הללויה. הלל זה משה וישראל אמרוהו כשעלו מן הים (פסחים דף קיז.), ורצו לספר בנס יציאת מצרים, שהראה השי"ת ידו הנפלאה בעולם, אשר לו הכח והממשלה להגביה שפלים ולהשפיל גבוהים. ותיבת הללויה כבר נתבאר בפסוקי דזמרה. והוא שיר ושם (עיין זהר בראשית קנב קעב) דרך ציווי כללי לכל באי עולם:
הללו. ביחוד אתם: עבדי ה'. ולא עבדי פרעה מעתה: הללו את שם. עיין בפסוק "ואהבת את":
יהי שם הוי"ה. הנודע עכשיו בעולם (על ידי יציאת מצרים). כי עד העת ההוא לא נודע שם זה בעולם. שאפילו לאבות לא נגלה בו, ככתוב. ויהי שמו זה מבורך מעתה ועד עולם על ידינו, שהוציאנו ועשאנו בני חורין וחפשיים מעתה ועד עולם:
ממזרח. על ידי הנס הגדול הזה, גדול שמו בגוים, המיושבים ממזרח עד מבוא השמש, בין שני הקטבים. כי תחת עגולותם (ששם צפון ודרום האמתיים) אין ישוב לבני אדם:
רם על. כמו "על יקראוהו" (והוא כמו זר. אבל זה נפתח כדין, לפי שהוא סמוך). רוצה לומר רם ועליון של כל גוים ה'. שהכל מודים שהוא סבה ראשונה, טקרו ליה אלהא דאלהיא. זהו שאמר בב' תארים גבוהים, רם על. כי ה' עליון נורא על כל הארץ, ומרומם מכל הגוים. ולכן עובדים לאמצעים, להיות רם מאד אצלם, משיעבדוהו בלי אמצעי. ואומרים בלבם: על השמים כבודו מאד נעלה מבני אדם השפלים. ועל כן מודים לשמים ולצבאם, שעליהם כבודו נגלה, וחולק להם מכבודו:
מי כה'. המשורר בא כסותר הנחה זאת, שאין לה מקום באומה הישראלית, שבחר לו לעם סגולה, ולקחם לו לנחלה, כשהוציאם מכור הברזל, אז נודע שרוממותו ית' אינו מעכב מלהשגיח בשפלים. אכן הוא הפך דעתם, כי אמנם על השפלים עיני השגחתו ביותר, ובמקום גדולתו של הקב"ה שם ענוותנותו. והראיה, מי כה' אלהינו המגביהי שבתו בערבות, ועם כל זה הוא המשפיל לראות בשמים, הגרמים הסובבים את התחתונים, לשדד מערכותם לחפצו. ועל ידי זה הקים כל אפסי ארץ, כמונו כאין כאפס היינו נחשבים בעבדותנו. בשפלנו זכר לנו, להושיבנו עם נדיבי עמים נאספו, אל נדיבי עמו, עם אלהי אברהם:
הערות
עריכה- ^ ראה נ' וידר, "התגבשות נוסח התפילה במזרח ובמערב", ירושלים תשנ"ח, כרך א' עמ' 152, הערה 3, וכן לוח ארש, אלטונא 1769, סימן שסג.