סידור/נוסח מרוקו/תפילת עמידה לחול
תפילת עמידה
עריכהא. אין לנענע גופו בתפלת י"ח שהוא כעומד לפני המלך. (מהר"י סרוק והרמ"ע):
ב. לא ישמיע לאזניו בתפלתו רק שפתיו נעות וקולו לא ישמע. (בדק הבית סק"א ופר"ח):
ג. אפשר דאפי' להתפלל על צרה פרטית שלו לא ישמיע קולו אפילו לאזניו וז"ש דלא לשתמע קליה בצלותיה. (בר"י סק"א ומחב"ר שם וסתק"א ע"ש וסתקפ"ב. ועיין פתח עינים על ברכות על דף ט"ו:
ד. ישהה מעט קודם שיתחיל להתפלל ובשירה חדשה יחשוב גדולתו יתברך ונפלאותיו שעשה עמו, ואשר הוא עני ואביון מתורה ובקבר עני אפל שפל גלמוד (זהר ואחרונים):
ה. יחשוב שהוא נגד א"י ירושלם ובית המקדש ובית קה"ק. (סצ"ד):
ו. לא יעמוד ולא ישב בתפלה אצל רשע וכו'. (ספר חסידים).
ז. צריך להיות נכון במחשבה ודבור וכונה בתפלה. והאריך מאד בזה ואסף וקבץ במימר קדישין הרב שלמי צבור מדף ק"א והנמשך. ותראה כי תפלה גימ' בכונ"ת הל"ב. (סדור הרב יעב"ץ וכ"כ הרב אבודרהם):
ח. צריך לסמוך גאולה לתפלה וכמה מעלות בזה ע"ש דף ק"א:
ט. מנהגי שרשי התפלות אין לשנות ממנהג הקדום י"ב שערים כנגד י"ב שבטים ותפלות כל א' עולה בדרך שער א' ותפלת נסח הספרדים עולה בכל א' מי"ב שערים. (האר"י ז"ל):
י. לענין דינא אשכנזים המתפללים עם ספרדים וספרדים המתפללי' עם אשכנזים יצאו י"ח תפלה. (שער אפרים סי' י"ב):
יא. מנהג סדר הספרדים הוא הנכון כי הכל בלשון צח וברור (מהרשד"ם משא מלך):
יב. מי שאין לו יד בקבלה אין לומר ולהזכיר ואפילו להרהר הסודות הכתובים בסדור האר"י ז"ל באין מבין ורד קרוב להפסד רחמנא ליצלן. (מחב"ר סרע"ד):
יג. מי שאין לו יד בדרך הסוד אל יתפלל מתוך סדור האר"י כי הוא יוהרא וגונב דעת. (שם):
יד. בשחרית יעמוד להתפלל כשיאמר תהלות לאל עליון. ובערבית כשמתחיל ש"ץ הקדיש. (שיירי כנה"ג סצ"ג):
טו. ילך שלש פסיעות לפניו ושם יתפלל. (ס' הרקח):
טז. לא יעמוד להתפלל לא ע"ג מטה או ספסל וכו'. (ס"ג).
יז. ע"ג הסופ"ה מותר להפלל ואם רובם או כלם למטה לאו שפיר עבדי העומדים למעלה אם לא שאי אפשר. (הלק"ט ח"א סקכ"ב):
יח. יקבע מקום לתפלתו וכל שהוא תוך ארבע חשוב מקום אחד ואם מתפלל בביתו יקבע מקום שלא יבלבלוהו. (ס"צ ואחרונים):
יט. יתפלל לצד מזרח ויצדד לדרום או לצפון. (סצ"ד ואחרונים):
כ. לא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר ודבר קבוע ארון ותיבה אין חוצצים, ולא חשיב חציצה אלא דבר גבוה עשרה ורחבו ארבעה ומותר להתפלל אחורי אדם. (ס"ג ואחרונים):
כא. לא יתפלל נגד בגדים המצויירים אע"פי שאינם בולטים ואם יקרא נגד כותל או בגד מצוייר יעלים עיניו. (שם):
כב. אסור להתפלל נגד המראה אפילו עיניו סגורות. (הרדב"ז סק"ז):
כג. קודם שיתפלל יסיר כיחו וניעו וכל דבר הטורדו. (סצ"ב):
כד. מותר לרוק בבהכ"נ ויכסהו בגמי או ידרסנו ברגליו: (ס"צ)
כה. ובתפלת י"ח אסור לרוק ואם אי אפשר מבליעו בכסותו ואם הוא אסטניס זורקו לאחוריו, ואם אי אפשר זורקו לשמאלו ולא לימינו וכ"ש לפניו. (סצ"ז):
כו. אפילו בתחנונים שאחר תפלה אסור לרוק דכל זמן שלא פסע ג' פסיעות הו"ל כעומד לפני המלך ואם א"א שרי אף לימינו ולפניו. (אחרונים שם):
כז. לא יגהק ולא יפהק ואנם הוצרך באונס יניח ידו על פיו. (שם):
כח. רבינו האר"י היה מתפלל שמונה עשרה בעיניים סגורות ואם יותר טוב לו להתפלל מתוך הסדור כה יעשה ושח עינים. (מחב"ר שם):
כט. צריך שלא יסמוך על עמוד שלפניו או בצדו וחולה שא"א לו כי אם בסמיכה אם יוכל לכוין כמו אם היה יושב יעמוד ויסמוך. (בר"י סצ"ד):
ל. אף בתפלה מיושב צריך להזהר שלא לסמוך לאחריו ולא יהיה מוטה לצדדין ואל יפשוט רגליו ולא ירכיבם זה על זו. {עט"ז שם):
לא. לא יראה עצמו בתפלה כעייף ואינו יכול לעמוד וכיוצא מתנועות ותכסהו בושה כי ברחובות ובעסקיו הוא בריא. ולעבוד ה' ראשו ככרמל. (כנה"ג שם):
לב. זקן שאינו יכול לעמוד יושב במקומו ומתפלל, וחולה מתפלל אפילו שוכב על צידו והוא שיוכל לכוין דעתו ואם לאו יהרהר בלבו. ואם נסתלק האונס אין צריך לחזור ולהתפלל אפילו התפלל בהרהור וכל שכן אם הוכרח להתפלל מיושב כגון שהיה בדרך בקרון וכשיבא לבית א"צ להתפלל. (עבר"י ס"פ וסצ"ד):
לג. אסור להפיח בתוך התפלה ואם אינו יכול להעמיד עצמו הולך אחריו ד' אמות ותצא רו"חו ואחרי ככלות יהרהר בלבו נוסח זה, רבון העולמים יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלימתנו חרפה וכלימה בחיינו רמה ותולעה במיתתנו, וחוזר למקומו וחוזר למקום שפסק. (סק"ג ושנ"ה):
לד. הנהגת האדם יגע בשוק וירך ומקומות המכוסים ולא יחכך ראשו בידו, וכן יזהר שלא יגע בצואת האזן והאף. (ס"ד וסצ"ב, ועיין במח"בר שס):
לה. לא יאחוז בידו שום דבר כשהוא מתפלל חוץ מהמחזור ואם התפלל וידו אוחזת באיזה דבר אין צריך לחזור ולהתפלל. (סצ"ו ואחרונים):
לו. אם רוצים לומר נוסח איזו תפלה או וידוי בשומע תפלה וכיוצא צריך לרשום בספר אותו הנוסח והספר בחיקו ישא שיהא מוכן ומזומן בעתו. (ברכ"י שם):
לז. תינוק שהטיל מים בבה"כ ישתוק עד שיביאו מים ואם המים רחוקים יש להקל דהוא ספיקא דרבנן (סברת הרשב"א והפר"ח ס"א ומרן בב"י סע"ח ודלא כה"ה בספר שלמי צבור דף קי"א דחש לסברת האחרונים וגם הרב מור קציעה הקל בבה"כ ע"ש) ומהיות טוב אם אפשר ישימו בגד עליהם:
לח. המתפלל יכוין בלבו פירוש המלות ויחשוב כאלו שכינה כנגדו ויסיר כל המחשבות ויחשוב שאם לפני מלך בשר ודם מדבר היה מסדר דבריו ומכון יפה. ק"ו על אחת כמה וכמה לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. ויחשוב בדברים המכניעים את הלב. (סצ"ח ע"ש באורך):
טל. אם תינוק מטרידו וכן גדולים שהם מדברים יכול לעשות תנועה בקול להשתיקם. (מחב"ר סק"ד):
מ. לא יעמוד להתפלל אלא באימה והכנעה ולא מתוך שחוק וקלות ראש ודברים בטלים אלא מתוך שמחה כגון דברי תנחומים של תורה. (ס"ג?):
מא. לא יעמוד להתפלל מתוך פלפול אלא מתוך הלכה פסוקה. (שם):
מב. אסור לישב בתוך ארבע אמות של מתפלל בין מלפניו בין מן הצדדין בין מלאחריו וירחיק ד' אמות, ואם עוסק בתקוני התפלות אפילו באיזהו מקומן אינו צריך להרחיק. ויש מי שמתיר גם אם עוסק בתורה אבל לא במהרהר. ואם היושב ישב כבר ועמד זה בצדו אם אינו בבה"כ אין צריך לקום וחוץ לד' אמות שרי אפילו לפניו. (סי' ק"ב ואחרונים):
מג. אסור לעבור נגד המתפללים לפניהם בתוך ארבע אמות אבל לצידיהן שרי (שם) ובזוהר ח"א דף קל"ב אמרו ומאן דצלי אסור למעבר ד' אמות סמיך ליה לכל סטרא בר לקמיה:
מד. מי שהשלים תפלתו ואחר מתפלל אחריו ולא השלים אסור לפסוע ג' פסיעות עד שישלים תפלתו העומד אחריו ואפילו שהתחיל האחר להתפלל אחריו. (שם):
מה. עשרה שהתפללו כבר ביחיד ונתקבצו מנין עשרה יעבור ש"ץ לפני התיבה להוציא רבים בקדושה וקדיש. (הרב יעב"ץ בסדורו דף קמ"ט ובמו"ק סי' ש"ט וע"ש במחב"ר):
מו. ש"ץ שצריך להתפלל בשני מקומות עיין לה' הנז' שם ובתשו' שאלת יעב"ץ ח"א סכ"א:
מז. המתפלל יכוין בכל הברכות ואם אינו יכול לכוין בכלן לפחות יכוין באבות:
מח. יכרע גופו כשאומר ברוך וכשיאמר אתה ישחה ראשו וכשזוקף זוקף בשם הראש ואחר כך הגוף. (זהו ר"מ ריש עקב ועיין מחב"ר סקי"ג):
מט. כשהוא כורע יכרע במהירות בפעם אחד דרך הכנעה וכשהוא זוקף יהיה בנחת. (סי' קי"ג):
נ. הכריעה תהיה עד שיתפקקו כל חליות שבשדרה (שם). וצריך לכרוע על ברכיו (בר"י סקכ"א). וזקן שאינו יכול - בהרכנת ראשו די. והבריא לא ישחה כ"כ דמחזי כיוהרא. (סקי"ג):
נא. בבית הכנסת שמרוצף באבני שיש מותר להשתחוות כל דליכא פשוט ידים ורגלי' ולכתחילה מותר לרצף הבית הכנסת באמנים. (הרב כנה"ג סק"ג וסקל"א):
נג. ביוה"כ במקום שכורעים במוסף נהגו להציע מצעות ומחצלאות או עשבים. (סקל"א):
מקור
עריכהhttps://beta.hebrewbooks.org/reader/reader.aspx?sfid=21925#p=151&fitMode=fitwidth&hlts=&ocr=
מקור ראשוני: חיד"א "קשר גודל"; "חסד לאברהם" (אנקווה, ליוורנו תר"ה).
הזכרת טל וגשם במחיה המתים
עריכהא. אסור להזכיר גשם עד שיזכיר שצץ במוסף י"ט אחרון של חג (סקי"ג):
ב. אם אמר מוריד הגשם בימות החמה מחזירין אותו לראש הברכה (שם):
ג. אם אמר "משיב הרוח ומוריד" ונזכר ואמר "הטל" - שפיר דמי (הרב המגיה שלמי צבור דף קי"ו):
ד. אם הזכיר גשם במקום טל מחזירין אותו (שם):
ה. אפילו במקום שצריכין גשם בימות החמה אם הזכיר גשם במה מחזירין אותו (שם):
ו. במקום שמחזירין אם אמר בא"י ונזכר וסיים למדני חקיך ונמצא שלא סיים ברכתו, וחוזר ואומרה כראוי (הריטב"א פ"ק דתעניות):
ז. במקום שחוזר לראש א"צ פסוק ה' שפתי תפתח (שם):
ח. אם סיים הברכה ונזכר קודם שהתחיל "אתה קדוש" אין צריך לחזור אלא אומר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בלא חתימה (קי"ד):
ט. במקום שאמרו חוזר לברכה שטעה בה ה"מ שטעה בשוגג אבל במזיד ומתכוין חוזר לראש (סקי"ד ובר"י סק"ד ישבתי מאי דקשה על מרן והשיב ה"ה בשל"ץ דף קי"ז דעיקר החילוק כתבו ע"ת וכיוצא בזה השיג במ"א דמה מציאה היא זו וכבר היא בס' וכו'. ואני בעניי בריש בר"י כתבתי שחלק גדול ורב כתבתי בגלותי בחוסר ספרים וכו' ע"ש. ומה הם אלו השגות וגם דעל הרוב לא כתבתי שמצאתי מציאה. ובפרט ספר ע"ת ודאי לא היה אתי כי אם לעתים רחוקות בשאלה ומקיים מצות השבה מיד):
י. הזכיר גשם בימות החמה ולא נזכר עד האל הקדוש וידע שדינו לחזור לראש ולא חזר ואמר שיסמוך על הש"צ וכן עשה וסמך על הש"ץ וכיון דעתו יפה יפה יצא ולכתחילה גם כן יש לסמוך שיכון עם הש"ץ. אמנם ידוע דצריך כוונה גדולה וגם שהש"ץ יהיה הגון וירא ה' שיתפלל כראוי (בר"י סקכ"ד והרב יעב"ץ בסדורו וכן עיקר אף שהרב המגי' הנזכר האריך הרבה בזה שם דקי"ז והוא מסופק קצת בדין זה):
יא. אם אינו רוצה לסמוך על חזרת ש"ץ יכול לחזור ולהתפלל בעצמו (בר"י שם):
יב. זה שטעה יפסוק ולא יסיים תפלתו דהתפלה לא עלתה לו (בר"י שם):
יג. היוצא בתפלת ש"ץ לא יאמר מודים דרבנן רק ישתוק ויכוין למה שאומר ש"ץ (שם):
יד. אם הזכיר גשם במקום טל בליל יום טוב האחרון של חג אינו חוזר (גן המלך סקמ"ו):
טו. בימות החמה אם נסתפק אם הזכיר מוריד הגשם אם לאו עד ל' יום בחזקת שהזכיר גשם וחוזר (סקי"ד):
טז. אם ביום ראשון של פסח אומר ברכת אתה גבור עד מוריד הטל ועד בכלל צ' פעמים כנגד ל' יום, משם ואילך הרי הוא בחזקת שלא הזכיר גשם וא"צ לחזור. וה"ה במוריד הגשם, וגם התיקון לומר מוריד הגשם הוא למקום שאין אומרים מוריד הטל אבל לדידן אין צריך תקון דאם אמר מוריד הטל כמנהגנו סגי. ואם ביום פסח אמר מ"ה פעמים מוריד הטל אחר עבור ט"ו יום אין צריך לחזור אם נסתפק. וכן אם אחר ט"ו יום אמר מ"ה פעמים א"צ לחזור (ההרב המגיה בשלמי צבור דקכ"א ע"ג):
יז. אם שגג או פשע ביום או יומים באלו הל' יום ולא התפלל - לא הורע חזקתו ואין לחייבו אחר ל' יום (ט"ז):
יח. ש"ץ קבוע ומחזיר התפלה שחרית ומנחה כל שעברו י"ח יום א"צ לחזור ולהתפלל (גם לדעת הט"ז האמור) (הרב המגיה בשלמי צבור דקכ"א ע"ד):
יט. בימות הגשמים אם הזכיר טל כמו שהיה רגיל ולא הזכיר גשם אין מחזירין אותו (קי"ד):
כ. אם גמר תפלתו ונזכר שטעה וחזר להתפלל ובעודו מתפלל נזכר הדין שאין צריך לחזור תכף שנכזר יפסיק באמצע ברכה (הרב המגיה הנזכר דף קכ"ב ע"א):
כא. בברכת האל הקדוש אין לומר כי אל מלך גדול וקדוש אתה (מחב"ר סקט"ו):
כב. בברכת השיבנו כתבתי בבר"י ומחב"ר והשיג עלי הרב המגיה בספר שלמי צבור דקכ"ד, ואני בעניי השבתי על דבריו ביעיר אזן דף ק"ה בס"ד:
ברכת עננו
עריכהכג. בברכת עננו שאומר הש"ץ בתעניות כמו ד' צומות שהם על חרבן הבית וכיוצא יאמר "העונה לעמו ישראל בעת צרה". וכשהיא צרה כוללת לאומות העולם וישראל יאמר העונה בעת צרה (הרב המגיה הנז' דף קכ"ו):
כד. עשרה מתעניין בבית הכנסת ואחד מהם כבר התפלל אין לומר עננו (בית דוד סשמ"ה):
כה. אם יש אחד שאינו משלים לא יאמרו עננו (מג"א סתקס"ו):
כו. הא דבעי י' מתענין הוא דוקא בתענית צבור שקבלו עליהם על כל צרה שלא תבא אבל בד' צומות אפילו שאין שם מתענין אלא ששה או שבעה והשאר חולים או אונס אחר יכולים לומר עננו ולקרות ויחל אף שאין עשרה מתעניין בבית הכנסת (בר"י סתקס"ו):
כז. כל שלא יש י' מתעניין בבהכ"נ בער"ח וכיוצא אין להוציא ס"ת ולא יאמרו עננו בחזרה אפילו במנחה ואפילו בש"ת (מחב"ר סתקס"ח):
כח. שכח ש"ץ לומר עננו במקומה אומרה בש"ת כיחיד שכוללה בש"ת. (קי"ט ובר"י שם):
כט. שכח ש"ץ ואמר רפאנו אם לא חתם רפאנו יאמר עננו ואח"כ יאמר רפאנו (אחרונים):
ל. אם הש"ץ אמר עננו קודם ראה נא בענינו צריך לאומרו פעם שנית במקומו (מגן אברהם):
לא. בברכת רפאנו הרבה גדולים אומרים והעלה ארוכה ומרפא לכל תחלואינו ולכל מכות נפשנו רוחנו ונשמתנו (בר"י סקי"ו ושם נתתי טעם, ועוד י"ל דחולי הגוף נמשך מחולי הנפש כידוע ואם כן זה עיקר רפואת חולי הגוף ודוק):
לב. טוב שיכון במחשבתו על החולה ובברכת רפאנו ובש"ת יאמר בפירוש. ויש מן הגדולים שהיו מתפללים בפירוש על החולה בברכת רפאנו (בר"י סקי"ט):
לג. בברכת השנים יתפלל במחשבה על הפרנסה וישאל מזונותיו בפירוש בשמע קולנו (האר"י ז"ל):
לד. עיקר הנסחא ברכנו ה' אלהינו (כן הביאו הנוסח הרמב"ם והר"ד אבודרהם):
לה. יש מקומות דנהגו לומר בקיץ ובחורף ברך עלינו ומשנים השאלה לפי הזמן, והנכון לומר בקיץ ברכנו ובחורף ברך עלינו (גורי האר"י ז"ל):
אמר ברכנו בימות הגשמים
עריכהלו. אם שכח ולא אמר ברך עלינו ונזכר אחר שסיים וחתם ברכת ברכנו, אם נזכר קודם שהתחיל תקע בשופר אומר שם ותן טל ומטר (הרב המגיה בשלמי צבור דקפ"ה):
לז. מי שלא שאל בברכת השנים ונזכר באיזו ברכה מברך כדרכו ושואל בש"ת ולא חיישינן שמא ישכח (בר"י סקי"ז):
לח. כששואל מטר בש"ת ויש לו תענית וצ"ל עננו יאמר השאלה קודם עננו ואם נזכר אחר שחתם ש"ת קודם שהתחיל רצה אומר ותן טל ומטר ואחר כך רצה (סי' קי"ז):
טל. אם לא נזכר עד שסיים אם לא עקר רגליו חוזר לברכת השנים. אם עקר רגליו חוזר לראש.
מ. אם השלים תפלתו ואינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו הגם שעדיין לא עקר רגליו כעקורים דמו (שם):
מא. אם לא שאל מטר בימות הגשמים אף ששאל טל חוזר אבל אם שאל מטר ולא טל אינו חוזר (שם):
ספק ודין בני א"י וחו"ל
עריכהמב. נסתפק אם אמר ברכנו או ברך עלינו בתוך ל' יום חוזר (בית דוד מ"ז):
מג. יום ס' אחר תקופת תשרי אומר בברכת השנים ותן טל ומטר ואם לא שאל ביום ס' של תקופה אף קודם שעברו ס' מעת לעת חוזר ומתפלל (מחב"ר סקי"ז):
מד. בן א"י הנמצא בעירו בז' בחשון ושאל כמנהג ארץ ישראל בו ביום ואחר ימים מועטים יצא וירד מצרימה ואכתי פשו ימים רבים עד יום ס' אחר התקופה, כיון דכבר התחיל לשאול בז' בחשון בעודו בא"י יהי לו מושך וישאל כבני א"י (בר"י סקי"ז):
מה. בן א"י שיצא קודם ז' בחשון מא"י ובז' בחשון הוא בתחום חוצה לארץ ועודנו בדרך ישאל כבני חו"ל אף דלא הגיע לעיר (בר"י שם):
מו. בן ח"ל ששאל גשם בתפלה תוך ס' לתקופה אינו חוזר (שם):
מז. בן א"י שלא שאל מטר בליל ז' בחשון בא"י חוזר (שם) והרב המגיה בשל"ץ דף ק"ל כתב שהוא חידוש שלא הזכרתי תשו' הלק"ט ח"א סי' ע"ג דפסק להפך ע"ש. ואני אומר דתשובות שמזכיר הרב יד אהרן אין אחריותם עלי וכן נהג הרב יד אהרן בתשובות שמזכיר הרב כנה"ג כידוע. הן אמת דכשהוא דבר הנוגע למה שכותב לפעמים מזכירה והיינו משום דהכנ"הג מזכירה אבל כאן החידוש הוא שהרב יד אהרן לא הזכירה ואכמ"ל:
מח. בן ח"ל הנמצא בא"י ובן א"י הנמצא בח"ל כל אחד ישאל כבני העיר הנמצא בה (שם):
מט. מי שהיה נוהג כהרדב"ז דבן א"י דיש לו אשה ובנים שם והוא בח"ל דשואל בז' בחשון ונעשה יום אחד ש"ץ ולאו אדעתיה, בלחש ישאל כבני א"י ובחזרה כבני ח"ל (שם):
אמר ברך עלינו בימות החמה נ. בימות החמה שאל מטר מחזירין אותו ואם יש חזרת תפלה יכוין דעתו לש"ץ כל י"ח ברכות (סקכ"ד):
ברכת השיבה
עריכהנא. ברכת השיבה. המנהג לחתום כל השנה מלך אוהב צדקה ומשפט ואם טעה ואם טעה בעשרת י"ת ואמר מלך אוהב צדקה ומשפט חוזר (כן דעת כמ"ש בר"י סקי"ח ע"ש):
נב. אם אמר בעשרת י"ת מלך המשפט אינו (מחב"ר סתקפ"ב):
נג. אם בשאר ימות השנה אמר המלך המשפט אינו חוזר (שם):
הוספת בקשות
עריכהנד. רצה להוסיף בכל ברכה מהאמצעיות מעין הברכה מוסיף ובש"ת יכול לשאול כל צרכיו שהיא כוללת (סקי"ט):
נה. יזהר שלא להרבות שאלות רק אחת כוללת כמו זרע אנשים (בר"י שם):
נו. כשמוסיף ברכה לצורך יחיד לא יאריך והאומרים תפלות ווידוים בש"ת אינו נכון (בר"י שם):
שאר דיני תפילת העמידה
עריכהנז. בחתימת ברכת המינים קבלנו שצריך לחתום שובר אויבים ומכניע מינים שיהיה מעין פתיחה (וכן הוא בסדור מהר"ח הכהן ובסידור האר"י דפוס לבוב. ובשלמי צבור דקל"א לא רצה בזה מכח מה שמצא במקובלים הקדמונים לכוין. ואוי בעניי איני זז ממנהגי ואכמ"ל):
נח. בברכת תשכון צריך לומר וכסא דוד עבדך והמדלגו אין תפלתו שלימה (האר"י ז"ל):
נט. אם דילג או טעה באיזו ברכה מהאמצעיות חוזר לראש הברכה שטעה או שדילג ומשם ואילך יחזור על הסדר (קי"ט):
ס. בברכת את צמח דוד כי לישועתך קוינו כל היום יכוין לצפות לישועה כי על זה שואלי"ם הלכו בו לעולם הבא:
סא. יש לכוין לצפות לישועת ה' שעושה עמנו להצילנו מכמה פגעים רעים בכל יום ובכל רגע, ומצאתי תועלת גדיל לעתות בצרה בזה (בר"י פרי עץ חיים דנ"ג בשם מהר"י צמח זלה"ה):
סב. שוחין במודים ותוקף מעלת ההשתחואה הפליגו מאד רז"ל. כל קבל דנא מאן דלא כרע במודים ענשו גדול מאד (בר"י סקכ"א):
סג. בברכת שים שלום צ"ל וברכנו אבינו כלנו כאחד (ב"י שם):
סד. וטוב בעיניך לברכנו כצ"ל והאומר וטוב יהיה בעיניך טועה (בר"י שם):
סה. אחר סיום י"ח מיד יאמר יהיו לרצון ואח"כ יאמר תחנונים ובסוף תפלתו א"צ שיקצר בשאלותיו כמו בשומע תפלה, אלא יכול להאריך כמו שירצה (בר"י סקי"ט):
סו. יאמר עשה למען שמך וכו' ואפשר לפרש עשה למען שמך היא השכינה בסוד ויעש דוד שם וכמו שפי' בזוה"ק למען אדני. עשה למען ימינך כמשז"ל בפסיקתא דכביכול הימין משועבדת. עשה למען תורתך שאמרת שאם לא נשכח התורה לא תשכח ירושלם כמשז"ל. עשה למען קדושתך דכתיב אלהים קדושים והכונה אלהי ישראל שנקראו קדושים. ודוק כי קצרתי:
סז. טוב שיאמר יהיו לרצון פעם אחרת בסוף תחנונים:
סח. יפסע ג' פסיעות ויעמוד שם עד קדושה:
חזרה, קדושה ומודים
עריכהסט. אם האריך בתפלתו עד שהגיע ש"ץ לקדושה ותכף פסע יכול לחזור תכף למקומו לומר קדוש (בר"י סקכ"ג):
ע. באיזה מקומות נהגו להקל שמתפלל ש"צ בקול רם ואומר קדושה ואתה קדוש ואומר האמצעיות בלחש ומתחיל רצה בקול רם ואינם חוזרים התפלה וכן עושים במוסף, ולא אריך למעבד הכי שהרי מרן בב"י סקל"ד כתב דבמנחה היו עושין כן בצפת וגזרו נדוי בצפת"ו על זה והנהיגו שם שיתפללו בלחש וש"ץ חוזר כל י"ח ברכות ע"ש, וק"ו לשחרית ומוסף (של"ץ דקל"ו):
עא. ש"צ שנכנס לבהכ"נ ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעבור לתיבה לאלתר יורד לתיבה ומתפלל בלחש (סקכ"ד):
עב. ש"צ שהתפלל ביחיד ואתרמי ליה צבורא והוא מוכרח לעבור לפני התיבה א"צ להתפלל בלחש שכבר התפלל אלא יתפלל בקול רם ויהיה צנוע (בר"י שם):
עג. כיון דאיכא רובא שלא התפללו אע"פ שהשאר התפללו כל שיש עשרה שעונין אמן יכול לומר חזרה (שיירי שם):
עד. יכולים לומר חזרה בי' עם הש"ץ וא"צ שיהיו עשרה חוץ מהש"ץ (שם):
עה. אם יצאו מקצתן אחר שהתחיל בקול רם וקדושה יכולים להשלים קדושה וכל י"ח ברכות ותו לא (אחרונים לדעת מרן):
עו. לאו דוקא קדושה דכיון שהתחילו להתפלל בקול רם גומרים (מג"א שם):
עז. כשהש"ץ חוזר התפלה הקהל יש להם לשתוק ולכוין לברכות שמברך החזן ולענות אמן (סקכ"ד):
עח. אין ללמוד בעת חזרת הש"ץ (ס"צ דין י"ח והרב ווי העמודים) ועל"ק לקמן דין פ"א:
עט. אין לומר עם החזן אמצע הברכות אפילו בלחש ומכ"ש שלא להגביה קולו דהוי קלות ראש (סקכ"ד אחרונים וד"ע):
פ. כל שאין ט' בבהכ"נ מכוונים לברכותיו ולענות אמן כמשפט קרוב דהוו ברכות לבטלה (שם):
פא. יש לעמוד בחזרת העמידה וטוב שיהיה הסדור לפניו לכוין היטב בחזרת הש"ץ (שם):
פב. יזהר לכוין רגליו בעת הקדושה ששניהם יהיו דמות רגל א' ויכוין לקיים מצות ונקדשתי בתוך בני ישראל (האר"י ז"ל):
פג. נקדישך ונעריצך ב' תיבות אלו יאמר בקול רם והשאר בלחש ויענה קק"ק בקול רם (האר"י ז"ל):
פד. ש"ץ אומר לעומתם משבחים ואומרים ועונין ברוך כבוד ה' ממקומו וכשאומר ובדברי קדשך עונין ימלוך (כנה"ג):
פה. אל ימשוך ש"ץ בניגון לעומתם וכן ובדברי קדשך אלא ימהר לאומרה כדי שלא יענו הקהל קודם שיגמור וה"ל כמו אמן חטופה (ספר חסידים סתת"ט):
פו. מי שאמר קק"ק ועדיין הש"ץ היה אומר וקרא זה אל זה יכוין למה שעונים הקהל ויאמר באופן שלא ישמיע לאזניו (כן נ"ל עיין בבר"י):
פז. כשעונה קק"ק יהיו עיניו סגורות וישא עיניו למרום ויגביה עצמו. וכן בשעה שאומר ברוך כבוד ה' וימלוך ירים עקביו כלפי מעלה וגופו ולא ידלג הרבה שלא יתלוצצו עליו (טור ושל"ה):
פח. יחיד העומד בתפלה וכשהגיע לקדושה הצבור אומרים קדושה דסדרא או כתר אינו אומר קדוש עמהם (סק"ט):
פט. במודים דרבנן ירכין הראש בלבד (האר"י ז"ל):
צ. לא ישיח שיחת חולין בשעה שש"ץ חוזר התפלה ואם שח הוא חוטא וגדול עונו מנשוא וגוערין בו (ש"ע סקכ"ד) ואם גמר תפלתו בלחש ועדיין הש"ץ אינו מתחיל החזרה חטא גמור לדבר בין לחש לחזרה (גורי האר"י ז"ל):
א. שכח ולא אמר יעלה ויבא בליל ר"ח אפילו בליל שני של ר"ח אינו חוזר (סתכ"ב):
ב. שחרית ומנחה אם לא אמר יעלה ויבא חוזר ואם נזכר קודם שהתחיל מודים אומרו במקום שנזכר (שם):
ג. אם אמר ברוך אתה ה' ונזכר יאמר למדני חוקיך כמי שקורא פסוק, ויאמר יעלה ויבא, ויאמר תשלום הברכה בא"י המחזיר שכינתו לציון (הריטב"א פ"ק דתעניות. שלמי צבור דר"ך ע"ד):
ד. אם לא נזכר עד אחר שהתחיל מודים - אם נזכר קודם שהשלים תפלתו חוזר לרצה ואם לא נזכר עד שהשלים חוזר לראש. ואם רגיל לומר תחנונים ונזכר אחר שהשלים תפלתו קודם שיעקר רגליו לרצה (שם):
ה. אם אמר בקשה בש"ת [=בשומע תפילה] שהזכיר בה ר"ח ושכח ולא אמר יעלה ויבא אינו חוזר (תשו' שבט"ס לקוטי פרדס והסכים עמו ה"ה בשלמי צבור דרכ"ב):
ו. לא זכר יעלה ויבא שחרית ולא נזכר עד שהתפלל מוסף מתפלל מנחה שתיים (שיו"ב סתכ"ב משם הרשב"א):
ז. אם עמד להתפלל מוסף ואמר ג' ראשונות על דעת להתפלל מוסף ונזכר שלא אמר יעלה ויבא אומר תפלת שחרית, ואומר אחר ג' ראשונות סיום תפלת שחרית אף דג' ראשונות לא אמרם אלא על דעת תפלת מוסף (מחב"ר סימן בנזכר):
ח. אם הוא מסופק אם הזכיר יעלה ויבא אף שנזכר מראש חדש סמוך למקום ההזכרה חוזר, וא"צ לחזור בתורת נדבה דהנסיון יוכיח דאתרמו כמה זמני דנזכר מראש חדש וא[ח]"כ אינו אומר יעלה ויבא ויודע בעצמו ודאי (בר"י משם מהר"י מולכו. וכן דעתי הקצרה כמדובר):
ט. מי ששכח ולא אמר יעלה ויבא וכיוצא יכוין דעתו וישמע מהש"ץ כל י"ח ברכות מראש ועד סוף כאדם שמתפלל לעצמו ולא יפסיק ולא ישיח ופוסע ג' פסיעות לאחוריו (סקכ"ד ועיין לעיל סי"ד מאות עד יך?):
י. גם מי שביתו סמוך לביהכ"נ ועומד בחלון הפתוח ומתפלל עם הצבור ושכח יכול לכוין לצאת עם הש"ץ כנ"ל (ועמ"ש ה"ה בשלמי צבור דרכ"ב ע"ג):
יא. ש"ץ ששכח ולא אמר יעלה ויבא בשחרית אינו חוזר שתפלת המוספין לפניו, אבל אם נזכר קודם שהשלים תפלתו חוזר לרצה שאין בזה טורח צבור (סקכ"ו):
.
פתיחה
עריכהלפני שאומרים "ה' שפתי תפתח" צועדים שלשה צעדים קדימה. יעמוד כאשר הרגלים צמודות זו לזו, יד ימין מונחת על יד שמאל ושתיהן מונחות על הלב כמראיהם של מלאכים עומדים. חשוב להגות היטב את המילים בעת התפילה:
אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ. (תהלים נא, יז)
אבות
בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה, אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ , אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב. הָאֵל הַגָּדוֹל, הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים, קוֹנֵה הַכֹּל, וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת, וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַעַן שְׁמוֹ, בְּאַהֲבָה.
בעשרת ימי תשובה: זָכְרֵנוּ לְחַיִּים, מֶלֶךְ חָפֵץ בַּחַיִּים,כָּתְבֵנוּ בְּסֵפֶר חַיִּים, לְמַעֲנָךְ אֱלֹהִים חַיִּים
מֶלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִׁיעַ וּמָגֵן.
בָּרוּךְ אַתָּה יַהַוַהַ, מָגֵן אַבְרָהָם.
גבורות
אַתָּה גִּבּוֹר לְעוֹלָם, אֲדֹנָי. מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה, רַב לְהוֹשִׁיעַ.
בקיץ: מוֹרִיד הַטַּל
בחורף: מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶּשֶׁם
טעה ולא אמר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בחורף (וגם לא אמר "מוריד הטל"), או שאמר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בקיץ, ועדיין לא אמר "אתה קדוש", יחזור ל"אתה גיבור" ויאמר שנית. ואם נזכר אחרי שאמר "אתה קדוש" יחזור לתחילת התפילה
מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶסֶד, מְחַיֵּה מֵתִים בְּרַחֲמִים רַבִּים, סוֹמֵךְ נוֹפְלִים, וְרוֹפֵא חוֹלִים, וּמַתִּיר אֲסוּרִים, וּמְקַיֵּם אֱמוּנָתוֹ לִישֵׁנֵי עָפָר. מִי כָמוֹךָ בַּעַל (ידגיש את העי"ן) גְּבוּרוֹת, וּמִי דוֹמֶה לָּךְ, מֶלֶךְ מֵמִית וּמְחַיֶּה וּמַצְמִיחַ יְשׁוּעָה.
בעשרת ימי תשובה: מִי כָמוֹךָ אָב הָרַחֲמָן, זוֹכֵר יְצוּרָיו בְּרַחֲמִים לְחַיִּים
וְנֶאֱמָן אַתָּה לְהַחֲיוֹת מֵתִים.
בָּרוּךְ אַתָּה יֵהֵוֵהֵ, מְחַיֵּה הַמֵּתִים.
בחזרת הש"ץ:
נַקְדִּישָׁךְ וְנַעֲרִיצָךְ כְּנֹעַם שִׂיחַ סוֹד שַׂרְפֵי קֹדֶשׁ, הַמְשַׁלְּשִׁים לְךָ קְדֻשָּׁה, וְכֵן כָּתוּב עַל יַד נְבִיאֶךָ: וְקָרָא זֶה אֶל זָה וְאָמַר:
קָדוֹש, קָדוֹש, קָדוֹש יְהֹוָה צְבָאוֹת, מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ.
לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּחִים וְאוֹמְרִים:
בָּרוּךְ כְּבוֹד יְהֹוָה מִמְּקוֹמוֹ.
וּבְדִבְרֵי קָדְשְׁךָ כָּתוּב לֵאמֹר:
יִמְלֹךְ יְהֹוָה לְעוֹלָם, אֱלֹהַיִךְ צִיּוֹן לְדֹר וָדֹר, הַלְלוּיָהּ.
קדושת ה'
אַתָּה קָדוֹשׁ וְשִׁמְךָ קָדוֹשׁ, וּקְדוֹשִׁים בְּכָל יוֹם יְהַלְלוּךָ סֶּלָה:
בָּרוּךְ אַתָּה יֹהֵוָהֵ, הָאֵל הַקָּדוֹשׁ:בעשרת ימי תשובה: הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ:
חונן הדעת
אַתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּעַת, וּמְלַמֵּד לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה.
אַתָּה חוֹנַנְתָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מַדָּע וְהַשְׂכֵּל, אַתָּה אָמַרְתָּ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל וּבֵין אוֹר לְחֹשֶׁךְ וּבֵין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים, וּבֵין יוֹם הַשְּׁבִיעִי לְשֵׁשֶׁת יְמֵי הַמַּעֲשֶׂה. כְּשֵׁם שֶׁהִבְדַּלְתָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת וּמִמִּשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה, כָּךְ פְּדֵנוּ וְהַצִּילֵנוּ מִשָּׂטָן רָע וּמִפֶּגַע רָע, וּמִכּל גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת וְרָעוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת לָבֹא בָעוֹלָם.
וְחָנְנוּ מֵאִתְּךָ דֵּעָה וּבִינָה וְהַשְׂכֵּל.
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, חוֹנֵן הַדָּעַת.
תשובה
הֲשִׁיבֵנוּ אָבִינוּ לְתוֹרָתֶךָ, וְקָרְבֵנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ, וְהַחֲזִירֵנוּ בִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ.
בָּרוּךְ אַתָּה יֵהֵוֵהֵ, הָרוֹצֶה בִתְשׁוּבָה.
סליחה
סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ, מְחֹל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשַׁעְנוּ, כִּי אֵל טוֹב וְסַלָּח אָתָּה.
בָּרוּךְ אַתָּה יֶהֶוֶהֶ, חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ.
גאולה
רְאֵה-נָא בְעָנְיֵנוּ, וְרִיבָה רִיבֵנוּ. וּמַהֵר לְגָאֳלֵנוּ גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה לְמַעַן שְׁמֶךָ, כִּי אֵל גּוֹאֵל חָזָק אָתָּה.
בָּרוּךְ אַתָּה יְהְוְהְ, גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל.
רפואה
רְפָאֵנוּ יְהֹוָה וְנֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה, כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה, וְהַעֲלֵה אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכָל-תַּחֲלוּאֵינוּ וּלְכָל-מַכְאוֹבֵינוּ וּלְכָל-מַכּוֹתֵינוּ. כִּי אֵל רוֹפֵא רַחֲמָן וְנֶאֱמָן אָתָּה.
בָּרוּךְ אַתָּה יֹהֹוֹהֹ, רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.
ברכת השנים
אומרים "ברכנו" בימות החמה ו"ברך עלינו" בימות הגשמים.
"ימות החמה" מתחילים במוסף של של יום טוב שני של פסח אומרים "ברכנו", ו"ימות הגשמים" מתחילים בארץ ישראל בליל ז' בחשון ובחו"ל הם מתחילים לאחר מ-60 יום לתקופת תשרי.
אם טעה והתחיל לומר "ברך עלינו" בימות החמה ונזכר באמצע הברכה - חוזר לראשה. ואם חתם ואמר "ברוך אתה ה'" - יאמר למדני חוחיך ויחזור לראש הברכה. ואם נזכר עד "יהיו לרצון" האחרון - חוזר ל"ברכנו", ואם התחיל "יהיו לרצון" - חוזר לראש.
ואם טעה ואמר "ברכנו" בימות הגשמים ועוד לא התחיל "תקע" יאמר שם "ותן טל ומטר לברכה", אם התחיל "תקע" יתפלל כדרכו ויאמר כן בברכת "שומע תפילה". סיים שומע תפילה יאמר כן לפני "רצה". התחיל רצה יחזור ל"ברך עלינו". ואם נזכר עד שאמר יהיו לרצון האחרון, יחזור לראש התפילה.
בקיץ: בַּרְכֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּכָל־מַעֲשֵׂי יָדֵינוּ. וּבָרֵךְ שְׁנָתֵנוּ בְּטַלְלֵי רָצוֹן בְּרָכָה וּנְדָבָה. וּתְהִי אַחֲרִיתָהּ חַיִּים וְשָׂבָע וְשָׁלוֹם כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת לִבְרָכָה. כִּי אֵל טוֹב וּמֵטִיב אַתָּה וּמְבָרֵךְ השָּׁנִים.
בָּרוּךְ אַתָּה יִהִוִהִ, מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים.
בחורף: בָּרֵךְ עָלֵינוּ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת. וְאֶת כָּל־מִינֵי תְּבוּאָתָהּ לְטוֹבָה. וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה עַל כָּל־פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְרַוֵּה פְּנֵי תֵבֵל וְשַׁבַּע אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִטּוּבָךְ. וּמַלֵּא יָדֵינוּ מִבִּרְכוֹתֶיךָ וּמֵעֹשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶיךָ. שָׁמְרָה וְהַצִּילָה שָׁנָה זוֹ מִכָּל־דָּבָּר רע. וּמִכָּל־מִינֵי מַשְׁחִית וּמִכָּל־מִינֵי פּוּרְעָנוּת. וַעֲשֵׂה לָהּ תִּקְוָה טוֹבה ואַחֲרִית שָׁלוֹם . חוּס וְרַחֵם עָלֶיהָ וְעַל כָּל־תְּבוּאָתָהּ וּפֵירוֹתֶיהָ. וּבָרְכָהּ בְּגִשְׁמֵי רָצוֹן בְּרָכָה וּנְדָבָה. וּתְהִי אַחֲרִיתָהּ חַיִּים וְשָׂבָע וְשָׁלוֹם. כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת לִבְרָכָה. כִּי אֵל טוֹב וּמֵטִיב אַתָּה וּמְבָרֵךְ השָּׁנִים.
בָּרוּךְ אַתָּה יִהִוִהִ, מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים.
קיבוץ הנידחים
תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ, וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵינוּ, וְקַבְּצֵנוּ מְהֵרָה יַחַד מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ לְאַרְצֵנוּ.
בָּרוּךְ אַתָּה יֻהֻוֻהֻ, מְקַבֵּץ נִדְחֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.
השבת השופטים
הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה. וְהָסֵר מִמֶּנוּ [צָרָה] יָגוֹן וַאֲנָחָה, וּמְלֹךְ עָלֵינוּ מְהֵרָה אַתָּה יְהֹוָה לְבַדְּךָ, בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט.
בָּרוּךְ אַתָּה יוּהוּווּהוּ, מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט:בעשרת ימי תשובה: הַמֶּלֶך הַמִּשְׁפָּט:
הכרתת המלשינים
לַמַּלְשִׁינִים וְלַמִּינִים אַל תְּהִי תִקְוָה, וְכָל הַזֵּדִים כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ, וְכָל-אוֹיְבֶיךָ וְכָל-שׂוֹנְאֶיךָ מְהֵרָה יִכָּרֵתוּ, וּמַלְכוּת הָרִשְׁעָה מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר, וּתְכַלֵּם וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ.
בָּרוּךְ אַתָּה יָהָוָהָ, שׁוֹבֵר אוֹיְבִים וּמַכְנִיעַ זֵּדִים (נוסח אחר: מִּינִים).
משען ומבטח לצדיקים
עַל הַצַּדִּיקִים וְעַל הַחֲסִידִים וְעַל שְׁאֵרִית עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וְעַל זִקְנֵיהֶם וְעַל פְּלֵטַת בֵּית סוֹפְרֵיהֶם וְעַל גֵּרֵי הַצֶּדֶק וְעָלֵינוּ, יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, וְתֵן שָׂכָר טוֹב לְכָל-הַבּוֹטְחִים בְּשִׁמְךָ בֶאֱמֶת, וְשִׂים חֶלְקֵנוּ עִמָּהֶם, וּלְעוֹלָם לֹא נֵבוֹשׁ כִּי-בְךָ בָטַחְנוּ, וְעַל חַסְדְּךָ הַגָּדוֹל בֶּאֱמֶת נִשְׁעָנְנוּ.
בָּרוּךְ אַתָּה יוּהוּווּהוּ, מִשְׁעָן וּמִבְטָח לַצַּדִּיקִים.
בניין ירושלים
תִּשְׁכּוֹן בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלַיִם עִירְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וְכִסֵּא דָוִד עַבְדְּךָ, מְהֵרָה בְתוֹכָהּ תָּכִין, וּבְנֵה אוֹתָהּ בִּנְיַן עוֹלָם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ.
בָּרוּךְ אַתָּה יֻהֻוֻהֻ, בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם.
צמיחת קרן ישועה
אֶת צֶמַח עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִיחַ, וְקַרְנוּ תָרוּם בִּישׁוּעָתֶךָ. כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ כֹּל-הַיּוֹם.
בָּרוּךְ אַתָּה יִהִוִהִ, מַצְמִיחַ קֶרֶן יְשׁוּעָה.
שמע קולנו
שְׁמַע קוֹלֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, אָב הָרַחֲמָן חוּס וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ, כִּי אֵל שׁוֹמֵעַ תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים אָתָּה. וּמִלְּפָנֶיךָ מַלְכֵּנוּ, רֵיקָם אַל-תְּשִׁיבֵנוּ, חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ.
בתענית ציבור אומרים כאן עננו (ואם שכח אינו חוזר):
עִנְּנוּ אָבִינוּ עִנְּנוּ, בְּיוֹם צוֹם הַתַּעֲנִית הַזֶּה, כִּי בָּצְרָה גְּדוֹלָה אָנַחְנוּ. אַל תֻּפָּן לְרִשְׁעֵנוּ, וְאַל תִּתְעַלֵּם מָלַכְנוּ מְבַקַּשְׁתֵּנוּ. הֱיֵה נָא קָרוֹב לְשַׁוְעָתֵנוּ. טְרֹם נִקְרָא אֵלֶיךָ אַתָּה תַּעֲנֶה, נִדְבַּר וְאַתָּה תִּשְׁמַע. כְּדָבָר שֶׁנֹּאמַר: וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה, עוֹד הֵם מְדַבְּרִים וַאֲנִי אֶשְׁמָע. כִּי אַתָּה ה' פּוֹדֶה וּמַצִּיל וְעוֹנֶה וּמְרַחֵם בְּכָל עֵת צָרָה וְצוּקָה.עד כאן:
כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל-פֶּה.
בָּרוּךְ אַתָּה יֹהְוָה, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.
רצה
רְצֵה יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, וּלִתְפִלָּתָם שְׁעֵה, וְהָשֵׁב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ, וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם מְהֵרָה בְאַהֲבָה תְּקַבֵּל בְּרָצוֹן, וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ.
אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, יַעֲלֶה וְיָבֹא יַגִּיעַ יֵרָאֶה וְיֵרָצֶה יִשָּׁמַע יִפָּקֵד וְיִזָּכֵר זִכְרוֹנֵנוּ וְזִכְרוֹן אֲבוֹתֵינוּ, זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עִירָךְ, וְזִכְרוֹן מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד עַבְדָּךְ, וְזִכְרוֹן כָּל-עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל לְפָנֶיךָ, לִפְלֵטָה לְטוֹבָה לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם בְּיוֹם, בראש חדש: רֹאשׁ חֹדֶשׁ הַזֶּה, בחוה"מ פסח: חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, בחוה"מ סוכות: חַג הַסֻּכּוֹת הַזֶּה, בְּיוֹם מִקְרָא קֹדֶשׁ הַזֶּה, לְרַחֵם בּוֹ עָלֵינוּ וּלְהוֹשִׁיעֵנוּ. זָכְרֵנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ בּוֹ לְטוֹבָה, וּפָּקְדֵנוּ בוֹ לִבְרָכָה, וְהוֹשִׁיעֵנוּ בוֹ לְחַיִּים טוֹבִים בִּדְבַר יְשׁוּעָה וְרַחֲמִים; חוּס וְחָנֵּנוּ, וַחֲמֹל וְרַחֵם עָלֵינוּ, וְהוֹשִׁיעֵנוּ כִּי אֵלֶיךָ עֵינֵינוּ כִּי אֵל מֶלֶךְ חַנּוּן וְרַחוּם אָתָּה.
וְאַתָּה, בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, תַּחְפֹּץ בָּנוּ וְתִרְצֵנוּ, וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים.
בָּרוּךְ אַתָּה יִהִוִהִ, הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן.
הודאה
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, שָׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ לְעוֹלָם וָעֶד, צוּרֵנוּ צוּר חַיֵּינוּ, וּמָגֵן יִשְׁעֵנוּ אַתָּה הוּא לְדֹר וָדֹר. נוֹדֶה לְּךָ וּנְסַפֵּר תְּהִלָּתֶךָ, עַל חַיֵּינוּ הַמְּסוּרִים בְּיָדֶיךָ, וְעַל נִשְׁמוֹתֵינוּ הַפְּקוּדוֹת לָךְ, וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל-יוֹם עִמָּנוּ, וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְטוֹבוֹתֶיךָ שֶׁבְּכָל-עֵת, עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרָיִם. הַטּוֹב! כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמֶיךָ, הַמְּרַחֵם! כִּי לֹא תַמּוּ חֲסָדֶיךָ, כִּי מֵעוֹלָם קִוִּינוּ לָךְ.
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ, שָׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, אֱלֹהֵי כָל-בָּשָׁר, יוֹצְרֵנוּ יוֹצֵר בְּרֵאשִׁית. בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ, עַל שֶׁהֶחֱיִיתָנוּ וְקִיַּמְתָּנוּ. כֵּן תְּחַיֵּנוּ וּתְחָנֵּנוּ וְתֶאֱסוֹף גָּלֻיּוֹתֵינוּ לְחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ, לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ וְלַעֲשׂוֹת רְצוֹנְךָ וּלְעָבְדְךָ בְלֵבָב שָׁלֵם, עַל שֶׁאֲנַחְנוּ מוֹדִים לָךְ, בָּרוּךְ אֵל הַהוֹדָאוֹת.
בחנוכה ופורים: עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַנֶּחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה.
לחנוכה: בִּימֵי מַתִּתְיָה בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאי וּבָנָיו כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְשַׁכְּחָם מִתוֹרָתָךְ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנָךְ, וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם, רַבְתָּ אֶת רִיבָם, דַּנְתָּ אֶת דִּינָם, נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם, מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים, וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים, וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים, וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים, וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ. לְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמָךְ וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה. וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ וְטִהֲרוּ אֶת-מִקְדָּשֶׁךָ וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ וְקָבְעוּ שְׁמוֹנָה יָמִים אֵלּוּ אֵלּוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדָאָה, וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת, וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה.
לפורים: בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה, כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע, בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז, וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ, וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ, וַהֲשֵׁבוֹתָ-לוֹ גְמוּלוֹ בְרֹאשׁוֹ, וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ וְעָשִׂיתָ עִמָּהֶם נִסִּים וְנִפְלָאוֹת וְנוֹדֶה לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶלָה.
וְעַל כֻּלָּם יִתְבָּרַךְ וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא תָמִיד, שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ לְעוֹלָם וָעֶד. וְכָל-הַחַיִּים יוֹדוּךָ סֶּלָה.
בעשרת ימי תשובה: וּכְתֹב לְחַיִּים טוֹבִים כָּל-בְּנֵי בְרִיתֶךָ
וִיהַלְלוּ וִיבָרְכוּ אֶת-שִׁמְךָ הַגָּדוֹל, בֶּאֱמֶת, לְעוֹלָם כִּי טוֹב, הָאֵל יְשׁוּעָתֵנוּ וְעֶזְרָתֵנוּ סֶלָה, הָאֵל הַטּוֹב.
בָּרוּךְ אַתָּה יֻהֻוֻהֻ, הַטּוֹב שִׁמְךָ וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת.
שים שלום
שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, חַיִּים, חֵן וָחֶסֶד צְדָקָה וְרַחֲמִים, עָלֵינוּ וְעַל כָּל-יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. וּבָרְכֵנוּ אָבִינוּ, כֻּלָּנוּ כְאֶחָד בְּאוֹר פָּנֶיךָ, כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ, תּוֹרָה וְחַיִּים, אַהֲבָה וָחֶסֶד, צְדָקָה וְרַחֲמִים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם. וְטוֹב בְּעֵינֶיךָ לְבָרְכֵנוּ, וּלְבָרֵךְ אֶת-כָּל-עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, בְּרֹב עֹז וְשָׁלוֹם.
בעשרת ימי תשובה: וּבְסֵפֶר חַיִּים, בְּרָכָה וְשָׁלוֹם, וּפַרְנָסָה טוֹבָה וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה, וּגְזֵרוֹת טוֹבוֹת, נִזָּכֵר וְנִכָּתֵב לְפָנֶיךָ, אֲנַחְנוּ וְכָל-עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם.
בָּרוּךְ אַתָּה יוּהוּווּהוּ, הַמְּבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם. אָמֵן.
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי-פִי, וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ. יְהֹוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי. אֱלֹהַי! נְצֹר לְשׁוֹנִי מֵרָע, וְשִׂפְתוֹתַי מִדַּבֵּר מִרְמָה, וְלִמְקַלְלַי נַפְשִׁי תִדֹּם, וְנַפְשִׁי כֶּעָפָר לַכֹּל תִּהְיֶה, פְּתַח לִבִּי בְּתוֹרָתֶךָ, וְאַחֲרֵי מִצְוֹתֶיךָ תִּרְדֹּף נַפְשִׁי. וְכָל-הַקָּמִים עָלַי לְרָעָה, מְהֵרָה הָפֵר עֲצָתָם וְקַלְקֵל מַחְשְבוֹתָם. יִהְיוּ כְּמֹץ לִפְנֵי-רוּחַ. וּמַלְאַךְ יְהֹוָה דּוֹחֶה. עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן יְמִינֶךָ יְמִינָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן תּוֹרָתָךְ, עֲשֵׂה לְמַעַן קְדֻשָּׁתָךְ, לְמַעַן יֵחָלְצוּן יְדִידֶיךָ. הוֹשִׁיעָה יְמִינְךָ וַעֲנֵנִי.
יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי-פִי, וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ. יְהֹוָה צוּרִי וְגֹאֲלִי.
עֹשֶׂה שָׁלוֹם (בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם) בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ, וְעַל כָּל-עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.