סידור/נוסח מרוקו/דיני הזכרת גשם וטל ומטר, עננו ושאר דיני תפילת העמידה

הזכרת טל וגשם במחיה המתים

א. אסור להזכיר גשם עד שיזכיר שצץ במוסף י"ט אחרון של חג (סקי"ג):

ב. אם אמר מוריד הגשם בימות החמה מחזירין אותו לראש הברכה (שם):

ג. אם אמר "משיב הרוח ומוריד" ונזכר ואמר "הטל" - שפיר דמי (הרב המגיה שלמי צבור דף קי"ו):

ד. אם הזכיר גשם במקום טל מחזירין אותו (שם):

ה. אפילו במקום שצריכין גשם בימות החמה אם הזכיר גשם במה מחזירין אותו (שם):

ו. במקום שמחזירין אם אמר בא"י ונזכר וסיים למדני חקיך ונמצא שלא סיים ברכתו, וחוזר ואומרה כראוי (הריטב"א פ"ק דתעניות):

ז. במקום שחוזר לראש א"צ פסוק ה' שפתי תפתח (שם):

ח. אם סיים הברכה ונזכר קודם שהתחיל "אתה קדוש" אין צריך לחזור אלא אומר "משיב הרוח ומוריד הגשם" בלא חתימה (קי"ד):

ט. במקום שאמרו חוזר לברכה שטעה בה ה"מ שטעה בשוגג אבל במזיד ומתכוין חוזר לראש (סקי"ד ובר"י סק"ד ישבתי מאי דקשה על מרן והשיב ה"ה בשל"ץ דף קי"ז דעיקר החילוק כתבו ע"ת וכיוצא בזה השיג במ"א דמה מציאה היא זו וכבר היא בס' וכו'. ואני בעניי בריש בר"י כתבתי שחלק גדול ורב כתבתי בגלותי בחוסר ספרים וכו' ע"ש. ומה הם אלו השגות וגם דעל הרוב לא כתבתי שמצאתי מציאה. ובפרט ספר ע"ת ודאי לא היה אתי כי אם לעתים רחוקות בשאלה ומקיים מצות השבה מיד):

י. הזכיר גשם בימות החמה ולא נזכר עד האל הקדוש וידע שדינו לחזור לראש ולא חזר ואמר שיסמוך על הש"צ וכן עשה וסמך על הש"ץ וכיון דעתו יפה יפה יצא ולכתחילה גם כן יש לסמוך שיכון עם הש"ץ. אמנם ידוע דצריך כוונה גדולה וגם שהש"ץ יהיה הגון וירא ה' שיתפלל כראוי (בר"י סקכ"ד והרב יעב"ץ בסדורו וכן עיקר אף שהרב המגי' הנזכר האריך הרבה בזה שם דקי"ז והוא מסופק קצת בדין זה):

יא. אם אינו רוצה לסמוך על חזרת ש"ץ יכול לחזור ולהתפלל בעצמו (בר"י שם):

יב. זה שטעה יפסוק ולא יסיים תפלתו דהתפלה לא עלתה לו (בר"י שם):

יג. היוצא בתפלת ש"ץ לא יאמר מודים דרבנן רק ישתוק ויכוין למה שאומר ש"ץ (שם):

יד. אם הזכיר גשם במקום טל בליל יום טוב האחרון של חג אינו חוזר (גן המלך סקמ"ו):

טו. בימות החמה אם נסתפק אם הזכיר מוריד הגשם אם לאו עד ל' יום בחזקת שהזכיר גשם וחוזר (סקי"ד):

טז. אם ביום ראשון של פסח אומר ברכת אתה גבור עד מוריד הטל ועד בכלל צ' פעמים כנגד ל' יום, משם ואילך הרי הוא בחזקת שלא הזכיר גשם וא"צ לחזור. וה"ה במוריד הגשם, וגם התיקון לומר מוריד הגשם הוא למקום שאין אומרים מוריד הטל אבל לדידן אין צריך תקון דאם אמר מוריד הטל כמנהגנו סגי. ואם ביום פסח אמר מ"ה פעמים מוריד הטל אחר עבור ט"ו יום אין צריך לחזור אם נסתפק. וכן אם אחר ט"ו יום אמר מ"ה פעמים א"צ לחזור (ההרב המגיה בשלמי צבור דקכ"א ע"ג):

יז. אם שגג או פשע ביום או יומים באלו הל' יום ולא התפלל - לא הורע חזקתו ואין לחייבו אחר ל' יום (ט"ז):

יח. ש"ץ קבוע ומחזיר התפלה שחרית ומנחה כל שעברו י"ח יום א"צ לחזור ולהתפלל (גם לדעת הט"ז האמור) (הרב המגיה בשלמי צבור דקכ"א ע"ד):

יט. בימות הגשמים אם הזכיר טל כמו שהיה רגיל ולא הזכיר גשם אין מחזירין אותו (קי"ד):

כ. אם גמר תפלתו ונזכר שטעה וחזר להתפלל ובעודו מתפלל נזכר הדין שאין צריך לחזור תכף שנכזר יפסיק באמצע ברכה (הרב המגיה הנזכר דף קכ"ב ע"א):

כא. בברכת האל הקדוש אין לומר כי אל מלך גדול וקדוש אתה (מחב"ר סקט"ו):

כב. בברכת השיבנו כתבתי בבר"י ומחב"ר והשיג עלי הרב המגיה בספר שלמי צבור דקכ"ד, ואני בעניי השבתי על דבריו ביעיר אזן דף ק"ה בס"ד:

ברכת עננו

כג. בברכת עננו שאומר הש"ץ בתעניות כמו ד' צומות שהם על חרבן הבית וכיוצא יאמר "העונה לעמו ישראל בעת צרה". וכשהיא צרה כוללת לאומות העולם וישראל יאמר העונה בעת צרה (הרב המגיה הנז' דף קכ"ו):

כד. עשרה מתעניין בבית הכנסת ואחד מהם כבר התפלל אין לומר עננו (בית דוד סשמ"ה):

כה. אם יש אחד שאינו משלים לא יאמרו עננו (מג"א סתקס"ו):

כו. הא דבעי י' מתענין הוא דוקא בתענית צבור שקבלו עליהם על כל צרה שלא תבא אבל בד' צומות אפילו שאין שם מתענין אלא ששה או שבעה והשאר חולים או אונס אחר יכולים לומר עננו ולקרות ויחל אף שאין עשרה מתעניין בבית הכנסת (בר"י סתקס"ו):

כז. כל שלא יש י' מתעניין בבהכ"נ בער"ח וכיוצא אין להוציא ס"ת ולא יאמרו עננו בחזרה אפילו במנחה ואפילו בש"ת (מחב"ר סתקס"ח):

כח. שכח ש"ץ לומר עננו במקומה אומרה בש"ת כיחיד שכוללה בש"ת. (קי"ט ובר"י שם):

כט. שכח ש"ץ ואמר רפאנו אם לא חתם רפאנו יאמר עננו ואח"כ יאמר רפאנו (אחרונים):

ל. אם הש"ץ אמר עננו קודם ראה נא בענינו צריך לאומרו פעם שנית במקומו (מגן אברהם):

לא. בברכת רפאנו הרבה גדולים אומרים והעלה ארוכה ומרפא לכל תחלואינו ולכל מכות נפשנו רוחנו ונשמתנו (בר"י סקי"ו ושם נתתי טעם, ועוד י"ל דחולי הגוף נמשך מחולי הנפש כידוע ואם כן זה עיקר רפואת חולי הגוף ודוק):

לב. טוב שיכון במחשבתו על החולה ובברכת רפאנו ובש"ת יאמר בפירוש. ויש מן הגדולים שהיו מתפללים בפירוש על החולה בברכת רפאנו (בר"י סקי"ט):

לג. בברכת השנים יתפלל במחשבה על הפרנסה וישאל מזונותיו בפירוש בשמע קולנו (האר"י ז"ל):

לד. עיקר הנסחא ברכנו ה' אלהינו (כן הביאו הנוסח הרמב"ם והר"ד אבודרהם):

לה. יש מקומות דנהגו לומר בקיץ ובחורף ברך עלינו ומשנים השאלה לפי הזמן, והנכון לומר בקיץ ברכנו ובחורף ברך עלינו (גורי האר"י ז"ל):

אמר ברכנו בימות הגשמים

לו. אם שכח ולא אמר ברך עלינו ונזכר אחר שסיים וחתם ברכת ברכנו, אם נזכר קודם שהתחיל תקע בשופר אומר שם ותן טל ומטר (הרב המגיה בשלמי צבור דקפ"ה):

לז. מי שלא שאל בברכת השנים ונזכר באיזו ברכה מברך כדרכו ושואל בש"ת ולא חיישינן שמא ישכח (בר"י סקי"ז):

לח. כששואל מטר בש"ת ויש לו תענית וצ"ל עננו יאמר השאלה קודם עננו ואם נזכר אחר שחתם ש"ת קודם שהתחיל רצה אומר ותן טל ומטר ואחר כך רצה (סי' קי"ז):

טל. אם לא נזכר עד שסיים אם לא עקר רגליו חוזר לברכת השנים. אם עקר רגליו חוזר לראש.

מ. אם השלים תפלתו ואינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו הגם שעדיין לא עקר רגליו כעקורים דמו (שם):

מא. אם לא שאל מטר בימות הגשמים אף ששאל טל חוזר אבל אם שאל מטר ולא טל אינו חוזר (שם):

ספק ודין בני א"י וחו"ל

מב. נסתפק אם אמר ברכנו או ברך עלינו בתוך ל' יום חוזר (בית דוד מ"ז):

מג. יום ס' אחר תקופת תשרי אומר בברכת השנים ותן טל ומטר ואם לא שאל ביום ס' של תקופה אף קודם שעברו ס' מעת לעת חוזר ומתפלל (מחב"ר סקי"ז):

מד. בן א"י הנמצא בעירו בז' בחשון ושאל כמנהג ארץ ישראל בו ביום ואחר ימים מועטים יצא וירד מצרימה ואכתי פשו ימים רבים עד יום ס' אחר התקופה, כיון דכבר התחיל לשאול בז' בחשון בעודו בא"י יהי לו מושך וישאל כבני א"י (בר"י סקי"ז):

מה. בן א"י שיצא קודם ז' בחשון מא"י ובז' בחשון הוא בתחום חוצה לארץ ועודנו בדרך ישאל כבני חו"ל אף דלא הגיע לעיר (בר"י שם):

מו. בן ח"ל ששאל גשם בתפלה תוך ס' לתקופה אינו חוזר (שם):

מז. בן א"י שלא שאל מטר בליל ז' בחשון בא"י חוזר (שם) והרב המגיה בשל"ץ דף ק"ל כתב שהוא חידוש שלא הזכרתי תשו' הלק"ט ח"א סי' ע"ג דפסק להפך ע"ש. ואני אומר דתשובות שמזכיר הרב יד אהרן אין אחריותם עלי וכן נהג הרב יד אהרן בתשובות שמזכיר הרב כנה"ג כידוע. הן אמת דכשהוא דבר הנוגע למה שכותב לפעמים מזכירה והיינו משום דהכנ"הג מזכירה אבל כאן החידוש הוא שהרב יד אהרן לא הזכירה ואכמ"ל:

מח. בן ח"ל הנמצא בא"י ובן א"י הנמצא בח"ל כל אחד ישאל כבני העיר הנמצא בה (שם):

מט. מי שהיה נוהג כהרדב"ז דבן א"י דיש לו אשה ובנים שם והוא בח"ל דשואל בז' בחשון ונעשה יום אחד ש"ץ ולאו אדעתיה, בלחש ישאל כבני א"י ובחזרה כבני ח"ל (שם):

אמר ברך עלינו בימות החמה נ. בימות החמה שאל מטר מחזירין אותו ואם יש חזרת תפלה יכוין דעתו לש"ץ כל י"ח ברכות (סקכ"ד):

ברכת השיבה

נא. ברכת השיבה. המנהג לחתום כל השנה מלך אוהב צדקה ומשפט ואם טעה ואם טעה בעשרת י"ת ואמר מלך אוהב צדקה ומשפט חוזר (כן דעת כמ"ש בר"י סקי"ח ע"ש):

נב. אם אמר בעשרת י"ת מלך המשפט אינו (מחב"ר סתקפ"ב):

נג. אם בשאר ימות השנה אמר המלך המשפט אינו חוזר (שם):

הוספת בקשות

נד. רצה להוסיף בכל ברכה מהאמצעיות מעין הברכה מוסיף ובש"ת יכול לשאול כל צרכיו שהיא כוללת (סקי"ט):

נה. יזהר שלא להרבות שאלות רק אחת כוללת כמו זרע אנשים (בר"י שם):

נו. כשמוסיף ברכה לצורך יחיד לא יאריך והאומרים תפלות ווידוים בש"ת אינו נכון (בר"י שם):

שאר דיני תפילת העמידה

נז. בחתימת ברכת המינים קבלנו שצריך לחתום שובר אויבים ומכניע מינים שיהיה מעין פתיחה (וכן הוא בסדור מהר"ח הכהן ובסידור האר"י דפוס לבוב. ובשלמי צבור דקל"א לא רצה בזה מכח מה שמצא במקובלים הקדמונים לכוין. ואוי בעניי איני זז ממנהגי ואכמ"ל):

נח. בברכת תשכון צריך לומר וכסא דוד עבדך והמדלגו אין תפלתו שלימה (האר"י ז"ל):

נט. אם דילג או טעה באיזו ברכה מהאמצעיות חוזר לראש הברכה שטעה או שדילג ומשם ואילך יחזור על הסדר (קי"ט):

ס. בברכת את צמח דוד כי לישועתך קוינו כל היום יכוין לצפות לישועה כי על זה שואלי"ם הלכו בו לעולם הבא:

סא. יש לכוין לצפות לישועת ה' שעושה עמנו להצילנו מכמה פגעים רעים בכל יום ובכל רגע, ומצאתי תועלת גדיל לעתות בצרה בזה (בר"י פרי עץ חיים דנ"ג בשם מהר"י צמח זלה"ה):

סב. שוחין במודים ותוקף מעלת ההשתחואה הפליגו מאד רז"ל. כל קבל דנא מאן דלא כרע במודים ענשו גדול מאד (בר"י סקכ"א):

סג. בברכת שים שלום צ"ל וברכנו אבינו כלנו כאחד (ב"י שם):

סד. וטוב בעיניך לברכנו כצ"ל והאומר וטוב יהיה בעיניך טועה (בר"י שם):

סה. אחר סיום י"ח מיד יאמר יהיו לרצון ואח"כ יאמר תחנונים ובסוף תפלתו א"צ שיקצר בשאלותיו כמו בשומע תפלה, אלא יכול להאריך כמו שירצה (בר"י סקי"ט):

סו. יאמר עשה למען שמך וכו' ואפשר לפרש עשה למען שמך היא השכינה בסוד ויעש דוד שם וכמו שפי' בזוה"ק למען אדני. עשה למען ימינך כמשז"ל בפסיקתא דכביכול הימין משועבדת. עשה למען תורתך שאמרת שאם לא נשכח התורה לא תשכח ירושלם כמשז"ל. עשה למען קדושתך דכתיב אלהים קדושים והכונה אלהי ישראל שנקראו קדושים. ודוק כי קצרתי:

סז. טוב שיאמר יהיו לרצון פעם אחרת בסוף תחנונים:

סח. יפסע ג' פסיעות ויעמוד שם עד קדושה:

חזרה, קדושה ומודים

סט. אם האריך בתפלתו עד שהגיע ש"ץ לקדושה ותכף פסע יכול לחזור תכף למקומו לומר קדוש (בר"י סקכ"ג):

ע. באיזה מקומות נהגו להקל שמתפלל ש"צ בקול רם ואומר קדושה ואתה קדוש ואומר האמצעיות בלחש ומתחיל רצה בקול רם ואינם חוזרים התפלה וכן עושים במוסף, ולא אריך למעבד הכי שהרי מרן בב"י סקל"ד כתב דבמנחה היו עושין כן בצפת וגזרו נדוי בצפת"ו על זה והנהיגו שם שיתפללו בלחש וש"ץ חוזר כל י"ח ברכות ע"ש, וק"ו לשחרית ומוסף (של"ץ דקל"ו):

עא. ש"צ שנכנס לבהכ"נ ומצא צבור שהתפללו בלחש והוא צריך לעבור לתיבה לאלתר יורד לתיבה ומתפלל בלחש (סקכ"ד):

עב. ש"צ שהתפלל ביחיד ואתרמי ליה צבורא והוא מוכרח לעבור לפני התיבה א"צ להתפלל בלחש שכבר התפלל אלא יתפלל בקול רם ויהיה צנוע (בר"י שם):

עג. כיון דאיכא רובא שלא התפללו אע"פ שהשאר התפללו כל שיש עשרה שעונין אמן יכול לומר חזרה (שיירי שם):

עד. יכולים לומר חזרה בי' עם הש"ץ וא"צ שיהיו עשרה חוץ מהש"ץ (שם):

עה. אם יצאו מקצתן אחר שהתחיל בקול רם וקדושה יכולים להשלים קדושה וכל י"ח ברכות ותו לא (אחרונים לדעת מרן):

עו. לאו דוקא קדושה דכיון שהתחילו להתפלל בקול רם גומרים (מג"א שם):

עז. כשהש"ץ חוזר התפלה הקהל יש להם לשתוק ולכוין לברכות שמברך החזן ולענות אמן (סקכ"ד):

עח. אין ללמוד בעת חזרת הש"ץ (ס"צ דין י"ח והרב ווי העמודים) ועל"ק לקמן דין פ"א:

עט. אין לומר עם החזן אמצע הברכות אפילו בלחש ומכ"ש שלא להגביה קולו דהוי קלות ראש (סקכ"ד אחרונים וד"ע):

פ. כל שאין ט' בבהכ"נ מכוונים לברכותיו ולענות אמן כמשפט קרוב דהוו ברכות לבטלה (שם):

פא. יש לעמוד בחזרת העמידה וטוב שיהיה הסדור לפניו לכוין היטב בחזרת הש"ץ (שם):

פב. יזהר לכוין רגליו בעת הקדושה ששניהם יהיו דמות רגל א' ויכוין לקיים מצות ונקדשתי בתוך בני ישראל (האר"י ז"ל):

פג. נקדישך ונעריצך ב' תיבות אלו יאמר בקול רם והשאר בלחש ויענה קק"ק בקול רם (האר"י ז"ל):

פד. ש"ץ אומר לעומתם משבחים ואומרים ועונין ברוך כבוד ה' ממקומו וכשאומר ובדברי קדשך עונין ימלוך (כנה"ג):

פה. אל ימשוך ש"ץ בניגון לעומתם וכן ובדברי קדשך אלא ימהר לאומרה כדי שלא יענו הקהל קודם שיגמור וה"ל כמו אמן חטופה (ספר חסידים סתת"ט):

פו. מי שאמר קק"ק ועדיין הש"ץ היה אומר וקרא זה אל זה יכוין למה שעונים הקהל ויאמר באופן שלא ישמיע לאזניו (כן נ"ל עיין בבר"י):

פז. כשעונה קק"ק יהיו עיניו סגורות וישא עיניו למרום ויגביה עצמו. וכן בשעה שאומר ברוך כבוד ה' וימלוך ירים עקביו כלפי מעלה וגופו ולא ידלג הרבה שלא יתלוצצו עליו (טור ושל"ה):

פח. יחיד העומד בתפלה וכשהגיע לקדושה הצבור אומרים קדושה דסדרא או כתר אינו אומר קדוש עמהם (סק"ט):

פט. במודים דרבנן ירכין הראש בלבד (האר"י ז"ל):

צ. לא ישיח שיחת חולין בשעה שש"ץ חוזר התפלה ואם שח הוא חוטא וגדול עונו מנשוא וגוערין בו (ש"ע סקכ"ד) ואם גמר תפלתו בלחש ועדיין הש"ץ אינו מתחיל החזרה חטא גמור לדבר בין לחש לחזרה (גורי האר"י ז"ל):