סידור/נוסח אשכנז/שבת/עמידה לשחרית

תפילת עמידה לשחרית של שבת

אבות

אֲדֹנָֽי שְׂפָתַֽי תִּפְתָּֽח, וּפִֽי יַגִּֽיד תְּהִלָּתֶֽךָ׃ ^{(תהלים נא, יז)}

בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵֽי אֲבוֹתֵֽינוּ, אֱלֹהֵֽי אַבְרָהָֽם, אֱלֹהֵֽי יִצְחָֽק וֵֽאלֹהֵֽי יַֽעֲקֹֽב. הָאֵֽל הַגָּדֽוֹל, הַגִּבּֽוֹר וְהַנּוֹרָֽא, אֵֽל עֶלְיֽוֹן, גּוֹמֵֽל חֲסָדִֽים טוֹבִֽים, וְקוֹנֵֽה הַכֹּֽל, וְזוֹכֵֽר חַסְדֵֽי אָבֽוֹת, וּמֵבִֽיא גוֹאֵֽל לִבְנֵֽי בְנֵיהֶֽם לְמַֽעַן שְׁמֽוֹ, בְּאַֽהֲבָֽה.

בעשרת ימי תשובה:
זׇכְרֵֽנוּ לְחַיִּֽים, מֶֽלֶךְ חָפֵֽץ בַּֽחַיִּֽים, וְכׇתְבֵֽנוּ בְּסֵֽפֶר הַֽחַיִּֽים, לְמַֽעַנְךָֽ אֱלֹהִֽים חַיִּֽים.

מֶֽלֶךְ עוֹזֵֽר וּמוֹשִֽׁיעַ וּמָגֵֽן. בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, מָגֵֽן אַבְרָהָֽם.

גבורות

משמחת תורה עד פסח אומרים "משיב הרוח", ומנהג ארץ ישראל לומר מפסח עד שמחת תורה "מוריד הטל".

אַתָּֽה גִּבּֽוֹר לְעוֹלָֽם, אֲדֹנָֽי. מְחַיֵּֽה מֵתִֽים אַתָּֽה, רַֽב לְהוֹשִֽׁיעַ.

מַשִּֽׁיב הָרֽוּחַ וּמוֹרִֽיד הַגֶּֽשֶׁם. | מוֹרִֽיד הַטָּֽל.

מְכַלְכֵּֽל חַיִּֽים בְּחֶֽסֶד, מְחַיֵּֽה מֵתִֽים בְּרַֽחֲמִֽים רַבִּֽים, סוֹמֵֽךְ נֽוֹפְלִֽים וְרוֹפֵֽא חוֹלִֽים וּמַתִּֽיר אֲסוּרִֽים, וּמְקַיֵּֽם אֱמֽוּנָתֽוֹ לִֽישֵׁנֵֽי עָפָֽר. מִֽי כָמֽוֹךָ בַּֽעַל גְּבוּרֽוֹת, וּמִֽי דּֽוֹמֶה לָּֽךְ, מֶֽלֶךְ מֵמִֽית וּמְחַיֶּֽה וּמַצְמִֽיחַ יְשׁוּעָֽה.

בעשרת ימי תשובה:
מִֽי כָמֽוֹךָ אַֽב הָרַֽחֲמִֽים, זוֹכֵֽר יְצוּרָֽיו לְחַיִּֽים בְּרַֽחֲמִֽים.

וְנֶֽאֱמָֽן אַתָּֽה לְהַֽחֲיֽוֹת מֵתִֽים. בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, מְחַיֵּֽה הַמֵּתִֽים.

קדושה בחזרת התפילה

נְקַדֵּֽשׁ אֶת־שִׁמְךָֽ בָּעוֹלָֽם, כְּשֵֽׁם שֶׁמַּקְדִּישִֽׁים אוֹתֽוֹ בִּשְׁמֵֽי מָרֽוֹם. כַּכָּתֽוּב עַל־יַֽד נְבִיאֶֽךָ, וְקָרָֽא זֶֽה אֶל־זֶֽה וְאָמַֽר:
קָדֽוֹשׁ קָדֽוֹשׁ קָדֽוֹשׁ יְיָ צְבָאֽוֹת, מְלֹֽא כָל־הָאָֽרֶץ כְּבוֹדֽוֹ:
אָֽז, בְּקֽוֹל רַֽעַשׁ גָּדֽוֹל אַדִּֽיר וְחָזָֽק, מַשְׁמִיעִֽים קֽוֹל, מִתְנַשְּׂאִֽים לְעֻמַּֽת שְֹרָפִֽים. לְעֻמָּתָֽם בָּרֽוּךְ יֹאמֵֽרוּ:
בָּרֽוּךְ כְּבֽוֹד יְיָ מִמְּקוֹמֽוֹ:
מִמְּקֽוֹמְךָֽ מַלְכֵּֽנוּ תוֹפִֽיעַ, וְתִמְלֽוֹךְ עָלֵֽינוּ, כִּֽי מְחַכִּֽים אֲנַֽחְנוּ לָֽךְ. מָתַֽי תִּמְלֹֽךְ בְּצִיּֽוֹן, בְּקָרֽוֹב בְּיָמֵֽינוּ לְעוֹלָֽם וָעֶֽד תִּשְׁכּֽוֹן. תִּתְגַּדַּֽל וְתִתְקַדַּֽשׁ בְּתֽוֹךְ יְרוּשָׁלַֽיִם עִירְךָֽ, לְדֽוֹר וָדֽוֹר וּלְנֵֽצַח נְצָֽחִים. וְעֵינֵֽינוּ תִרְאֶֽינָה מַלְכוּתֶֽךָ, כַּדָּבָֽר הָאָמֽוּר בְּשִׁירֵֽי עֻזֶּֽךָ עַל־יְדֵֽי דָּוִֽד מְשִֽׁיחַ צִדְקֶֽךָ:
יִמְלֹֽךְ יְיָ לְעוֹלָֽם, אֱלֹהַֽיִךְ צִיּֽוֹן לְדֹֽר וָדֹֽר, הַלְלוּיָהּ:
לְדֽוֹר וָדֽוֹר נַגִּֽיד גָּדְלֶֽךָ וּלְנֵֽצַח נְצָחִֽים קְדֻשָּׁתְךָֽ נַקְדִּֽישׁ. וְשִׁבְחֲךָֽ אֱלֹהֵֽינוּ מִפִּֽינוּ לֹֽא יָמֽוּשׁ לְעוֹלָֽם וָעֶֽד. כִּי־אֵֽל מֶֽלֶךְ גָּדֽוֹל וְקָדֽוֹשׁ אָֽתָּה.

קדושת ה'

אַתָּֽה קָדֽוֹשׁ וְשִׁמְךָֽ קָדֽוֹשׁ, וּקְדוֹשִֽׁים בְּכׇל־יֽוֹם יְהַֽלְלֽוּךָ סֶּֽלָה. בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, הָאֵֽל הַקָּדֽוֹשׁ.
[בעשי"ת: הַמֶּֽלֶךְ הַקָּדֽוֹשׁ.]

קדושת היום

יִשְׂמַֽח משֶֽׁה בְּמַתְּנַֽת חֶלְקֽוֹ, כִּֽי עֶֽבֶד נֶאֱמָֽן קָרָֽאתָ לּֽוֹ. כְּלִֽיל תִּפְאֶֽרֶת בְּראשֽׁו נָתַֽתָּ לּֽוֹ^[1], בְּעָמְדֽוֹ לְפָנֶֽיךָ עַל־הַֽר סִינַֽי. וּשְׁנֵֽי לֻחֽוֹת אֲבָנִֽים הוֹרִֽיד בְּיָדֽוֹ, וְכָתֽוּב בָּהֶֽם שְׁמִירַֽת שַׁבָּֽת. וְכֵֽן כָּתֽוּב בְּתוֹרָתֶֽךָ:

וְשָׁמְרֽוּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵֽל אֶת־הַשַּׁבָּֽת, לַעֲשֽׂוֹת אֶת־הַשַּׁבָּֽת לְדֹרֹתָֽם בְּרִֽית עוֹלָֽם׃ בֵּינִֽי וּבֵֽין בְּנֵֽי יִשְׂרָאֵֽל אוֹת־הִֽוא לְעֹלָֽם, כִּי־שֵֽׁשֶׁת יָמִֽים עָשָֽׂה יְיָ אֶת־הַשָּׁמַֽיִם וְאֶת־הָאָֽרֶץ, וּבַיּֽוֹם הַשְּׁבִיעִֽי שָׁבַֽת וַיִּנָּפַֽשׁ׃ ^{(שמות לא, טו-טז)}

וְלֹא־נְתַתּֽוֹ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ לְגוֹיֵֽי הָאֲרָצֽוֹת, וְלֹא־הִנְחַלְתּֽוֹ מַלְכֵּֽנוּ לְעוׁבְדֵֽי פְסִילִֽים, וְגַֽם בִּמְנוּחָתֽוֹ לֹא־יִשְׁכְּנֽוּ עֲרֵלִֽים. כִּי לְיִשְׂרָאֵֽל עַמְּךָֽ נְתַתּֽוֹ בְּאַהֲבָֽה, לְזֶֽרַע יַעֲקֹֽב אֲשֶׁר־בָּֽם בָּחָֽרְתָּ. עַֽם מְקַדְּשֵֽׁי שְׁבִיעִֽי, כֻּלָּֽם יִשְׂבְּעֽוּ וְיִתְעַנְּגֽוּ מִטּוּבֶֽךָ. וּבַשְּׁבִיעִֽי רָצִֽיתָ בּֽוֹ וְקִדַּשְׁתּֽוֹ, חֶמְדַֽת יָמִֽים אוֹתֽוֹ קָרָֽאתָ, זֵֽכֶר לְמַעֲשֵֽׂה בְרֵאשִֽׁית.

אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵֽי אֲבוֹתֵֽינוּ, רְצֵֽה בִמְנוּחָתֵֽנוּ, קַדְּשֵֽׁנוּ בְּמִצְוֹתֶֽיךָ וְתֵֽן חֶלְקֵֽנוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ, שַׂבְּעֵֽנוּ מִטּוּבֶֽךָ וְשַׂמְּחֵֽנוּ בִּישׁוּעָתֶֽךָ, וְטַהֵֽר לִבֵּֽנוּ לְעָבְדְּךָֽ בֶּאֱמֶֽת. וְהַנְחִילֵֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בְּאַהֲבָֽה וּבְרָצֽוֹן שַׁבַּֽת קָדְשֶֽׁךָ, וְיָנֽוּחוּ בֽוֹ יִשְׂרָאֵֽל מְקַדְּשֵֽׁי שְׁמֶֽךָ. בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ מְקַדֵּֽשׁ הַשַּׁבָּֽת.

עבודה

רְצֵֽה יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בְּעַמְּךָֽ יִשְׂרָאֵֽל וּבִתְפִלָּתָֽם, וְהָשֵֽׁב אֶת־הָֽעֲבוֹדָֽה לִדְבִֽיר בֵּיתֶֽךָ, וְאִשֵּֽׁי יִשְׂרָאֵֽל וּתְפִלָּתָֽם בְּאַֽהֲבָֽה תְקַבֵּֽל בְּרָצֽוֹן, וּתְהִֽי לְרָצֽוֹן תָּמִֽיד עֲבוֹדַֽת יִשְׂרָאֵֽל עַמֶּֽךָ.

בראש חודש ובחול המועד אומרים כאן "יעלה ויבֹא"

אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵֽי אֲבוֹתֵֽינוּ, יַֽעֲלֶֽה וְיָבֹֽא וְיַגִּֽיעַ, וְיֵֽרָאֶֽה וְיֵֽרָצֶֽה וְיִשָּׁמַֽע, וְיִפָּקֵֽד וְיִזָּכֵֽר זִכְרוֹנֵֽנוּ וּפִקְדוֹנֵֽנוּ וְזִכְרֽוֹן אֲבוֹתֵֽינוּ, וְזִכְרֽוֹן מָשִֽׁיחַ בֶּן־דָּוִֽד עַבְדֶּֽךָ וְזִכְרֽוֹן יְרֽוּשָׁלַֽיִם עִֽיר קׇדְשֶֽׁךָ וְזִכְרֽוֹן כׇּל־עַמְּךָֽ בֵּֽית־יִשְׂרָאֵֽל לְפָנֶֽיךָ לִפְלֵיטָֽה לְטוֹבָֽה לְחֵֽן לְחֶֽסֶד וּלְרַֽחֲמִֽים לְחַיִּֽים וּלְשָׁלֽוֹם, בְּיֽוֹם

בר"ח: רֹֽאשׁ הַחֹֽדֶשׁ

בפסח: חַֽג הַמַּצּֽוֹת

בסוכות: חַֽג הַסֻּכּֽוֹת

הַזֶּֽה. זׇכְרֵֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ בּֽוֹ לְטוֹבָֽה, וּפׇקְדֵֽנוּ בֽוֹ לִבְרָכָה, וְהֽוֹשִׁיעֵֽנוּ בֽוֹ לְחַיִּֽים; וּבִדְבַֽר יְשׁוּעָֽה וְרַֽחֲמִֽים חֽוּס וְחׇנֵּֽנוּ, וְרַחֵֽם עָלֵֽינוּ וְהֽוֹשִׁיעֵֽנוּ, כִּֽי אֵלֶֽיךָ עֵינֵֽינוּ, כִּי־אֵֽל מֶֽלֶךְ חַנּֽוּן וְרַחֽוּם אָֽתָּה.

וְתֶֽחֱזֶֽינָה עֵינֵֽינוּ בְּשֽׁוּבְךָֽ לְצִיּֽוֹן בְּרַֽחֲמִֽים. בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, הַמַּֽחֲזִֽיר שְׁכִֽינָתֽוֹ לְצִיּֽוֹן.

הודאה

משתחוה כשאומר "מודים", וזוקף ב"יְיָ". וכן בחתימת הברכה, משתחוה כשאומר "ברוך אתה", וזוקף ב"יְיָ".
מוֹדִֽים אֲנַֽחְנוּ לָֽךְ, שָֽׁאַתָּה־הֽוּא יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵֽי אֲבוֹתֵֽינוּ לְעוֹלָֽם וָעֶֽד, צֽוּר חַיֵּֽינוּ מָגֵֽן יִשְׁעֵֽנוּ אַתָּה־הֽוּא לְדֹֽר וָדֹֽר. נוֹדֶה־לְּךָֽ וּנְסַפֵּֽר תְּהִלָּתֶֽךָ, עַל־חַיֵּֽינוּ הַמְּסוּרִֽים בְּיָדֶֽךָ, וְעַל־נִשְׁמוֹתֵֽינוּ הַפְּקוּדֽוֹת לָֽךְ, וְעַל־נִסֶּֽיךָ שֶׁבְּכׇל־יֽוֹם עִמָּֽנוּ, וְעַל־נִפְלְאוֹתֶֽיךָ וְטוֹבוֹתֶֽיךָ שֶׁבְּכׇל־עֵֽת, עֶֽרֶב וָבֹֽקֶר וְצׇֽהֳרָֽיִם. הַטּֽוֹב כִּֽי לֹא־כָלֽוּ רַֽחֲמֶֽיךָ, וְהַֽמְרַחֵֽם כִּֽי לֹא־תַֽמּוּ חֲסָדֶֽיךָ, מֵֽעוֹלָֽם קִוִּֽינוּ לָֽךְ.

בחזרת הש"ץ:

הקהל אומר:
מוֹדִֽים אֲנַֽחְנוּ לָֽךְ, שָֽׁאַתָּה־הֽוּא יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵֽי אֲבוֹתֵֽינוּ, אֱלֹהֵֽי כׇל־בָּשָֽׁר, יֽוֹצְרֵֽנוּ יוֹצֵֽר בְּרֵאשִֽׁית. בְּרָכֽוֹת וְהֽוֹדָאֽוֹת לְשִׁמְךָֽ הַגָּדֽוֹל וְהַקָּדֽוֹשׁ, עַל־שֶׁהֶֽחֱיִיתָֽנוּ וְקִיַּמְתָּֽנוּ. כֵּֽן תְּחַיֵּֽנוּ וּתְקַיְּמֵֽנוּ, וְתֶֽאֱסֹֽף גָּֽלֻיּוֹתֵֽינוּ לְחַצְרֽוֹת קׇדְשֶֽׁךָ, לִשְׁמֹֽר חֻקֶּֽיךָ וְלַֽעֲשֽׂוֹת רְצוֹנֶֽךָ וּלְעׇבְדְּךָֽ בְּלֵבָֽב שָׁלֵֽם, עַל־שֶֽׁאֲנַֽחְנוּ מוֹדִֽים לָֽךְ, בָּרֽוּךְ אֵֽל הַהֽוֹדָאֽוֹת.

בחנוכה ובפורים אומרים כאן "על הנסים"

בחנוכה: עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה. בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל חַשְׁמוֹנָאִי וּבָנָיו, כְּשֶׁעָמְדָה מַלְכוּת יָוָן הָרְשָׁעָה עַל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְהַשְׁכִּיחָם תּוֹרָתֶךָ וּלְהַעֲבִירָם מֵחֻקֵּי רְצוֹנֶךָ. וְאַתָּה, בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים עָמַדְתָּ לָהֶם בְּעֵת צָרָתָם, רַבְתָּ אֶת רִיבָם, דַּנְתָּ אֶת דִּינָם, נָקַמְתָּ אֶת נִקְמָתָם. מָסַרְתָּ גִבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים וּטְמֵאִים בְּיַד טְהוֹרִים וּרְשָׁעִים בְּיַד צַדִּיקִים וְזֵדִים בְּיַד עוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ. וּלְךָ עָשִׂיתָ שֵׁם גָּדוֹל וְקָדוֹשׁ בְּעוֹלָמֶךָ, וּלְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל עָשִׂיתָ תְּשׁוּעָה גְדוֹלָה וּפֻרְקָן כְּהַיּוֹם הַזֶּה. וְאַחַר כַּךְ , בָּאוּ בָנֶיךָ לִדְבִיר בֵּיתֶךָ, וּפִנּוּ אֶת הֵיכָלֶךָ וְטִהֲרוּ אֶת-מִקְדָּשֶׁךָ וְהִדְלִיקוּ נֵרוֹת בְּחַצְרוֹת קָדְשֶׁךָ, וְקָבְעוּ שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה אֵלּוּ לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל.

בפורים: עַל הַנִּסִּים וְעַל הַפֻּרְקָן וְעַל הַגְּבוּרוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה. בִּימֵי מָרְדְּכַי וְאֶסְתֵּר בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה כְּשֶׁעָמַד עֲלֵיהֶם הָמָן הָרָשָׁע בִּקֵּשׁ לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר וּשְׁלָלָם לָבוֹז. וְאַתָּה בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים הֵפַרְתָּ אֶת עֲצָתוֹ וְקִלְקַלְתָּ אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ וַהֲשֵׁבוֹתָ-לוֹ גְמוּלוֹ בְרֹאשׁוֹ, וְתָלוּ אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו עַל הָעֵץ.

וְעַל־כֻּלָּֽם, יִתְבָּרַֽךְ וְיִתְרוֹמַֽם שִׁמְךָֽ מַלְכֵּֽנוּ תָּמִֽיד, לְעוֹלָֽם וָעֶֽד.

בעשרת ימי תשובה:
וּכְתֹֽב לְחַיִּֽים טוֹבִֽים כׇּל־בְּנֵֽי בְרִיתֶֽךָ.

וְכֹֽל הַֽחַיִּֽים יוֹדֽוּךָ סֶּֽלָה, וִיהַֽלְלֽוּ אֶת־שִׁמְךָֽ בֶּֽאֱמֶֽת, הָאֵֽל יְשֽׁוּעָתֵֽנוּ וְעֶזְרָתֵֽנוּ סֶֽלָה. בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, הַטּֽוֹב שִׁמְךָֽ וּלְךָֽ נָאֶֽה לְהוֹדֽוֹת.

בחזרת הש"ץ:

ברכת כהנים

בא"י הכהנים נושאים כפיהם בשחרית [ובמוסף], ובמנחה של תענית ציבור (לרוב הפוסקים רק בזמן "מנחה קטנה").
הכהנים: יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא הַבְּרָכָה הַזֹּאת שֶׁצִּוִּיתָנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּרָכָה שְׁלֵמָה, וְלֹא יִהְיֶה בָּהּ שׁוּם מִכְשׁוֹל וְעָווֹן מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם.
כשיש יותר מכהן אומר הש"ץ או אחד מהקהל: כֹּהֲנִים
הכהנים מברכים: בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן, וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה.
הש"ץ מקריא והכהנים אחריו מילה במילה:
יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ׃ (אָמֵן)
יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ׃ (אָמֵן)
יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם׃ (אָמֵן)

כשאין ברכת כהנים אומר הש"ץ:

אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, בָּרְכֵנוּ בַבְּרָכָה הַמְשֻׁלֶּשֶׁת בַּתּוֹרָה הַכְּתוּבָה עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ, הָאֲמוּרָה מִפִּי אַהֲרֹן וּבָנָיו כֹּהֲנִים עַם קְדוֹשֶׁךָ כָּאָמוּר: יְבָֽרֶכְךָֽ יְיָ וְיִשְׁמְרֶֽךָ. (כֵּֽן יְהִֽי רָצֽוֹן) יָאֵֽר יְיָ פָּנָֽיו אֵלֶֽיךָ וִֽיחֻנֶּֽךָּ. (כֵּֽן יְהִֽי רָצֽוֹן) יִשָּֽׂא יְיָ פָּנָֽיו אֵלֶֽיךָ וְיָשֵֽׂם לְךָֽ שָׁלֽוֹם. (כֵּֽן יְהִֽי רָצֽוֹן)

הקהל: אַדִּיר בַּמָּרוֹם שׁוֹכֵן בִּגְבוּרָה, אַתָּה שָׁלוֹם וְשִׁמְךָ שָׁלוֹם, יְהִי רָצוֹן שֶׁתָּשִׂים עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, חַיִּים וּבְרָכָה לְמִשְׁמֶרֶת שָׁלוֹם.
הכהנים: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עָשִׂינוּ מַה שֶּׁגָּזַרְתָּ עָלֵינוּ, אַף אַתָּה עֲשֵׂה עִמָּנוּ כְּמָה שֶׁהִבְטַחְתָּנוּ, הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם, וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשרָאֵל, וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ׃ ^{(דברים כו, טו)}

שלום

שִֽׂים שָׁלֽוֹם טוֹבָֽה וּבְרָכָֽה, חֵֽן וָחֶֽסֶד וְרַֽחֲמִֽים, עָלֵֽינוּ וְעַל־כׇּל־יִשְׂרָאֵֽל עַמֶּֽךָ. בָּֽרְכֵֽנוּ אָבִֽינוּ כֻּלָּֽנוּ כְּאֶחָֽד בְּאֽוֹר פָּנֶֽיךָ, כִּֽי בְאֽוֹר־פָּנֶֽיךָ נָתַֽתָּ לָּֽנוּ יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ תּוֹרַֽת חַיִּֽים וְאַֽהֲבַת חֶֽסֶד, וּצְדָקָֽה וּבְרָכָֽה וְרַֽחֲמִֽים וְחַיִּֽים וְשָׁלֽוֹם. וְטֽוֹב בְּעֵינֶֽיךָ לְבָרֵֽךְ אֶת־עַמְּךָֽ יִשְׂרָאֵֽל בְּכׇל־עֵֽת וּבְכׇל־שָׁעָֽה בִּשְׁלוֹמֶֽךָ.

בעשרת ימי תשובה:
בְּסֵֽפֶר חַיִּֽים, בְּרָכָֽה וְשָׁלֽוֹם, וּפַרְנָסָֽה טוֹבָֽה, נִזָּכֵֽר וְנִכָּתֵֽב לְפָנֶֽיךָ, אֲנַֽחְנוּ וְכׇל־עַמְּךָֽ בֵּֽית־יִשְׂרָאֵֽל, לְחַיִּֽים טוֹבִֽים וּלְשָׁלֽוֹם.^[2]

בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ, הַֽמְבָרֵֽךְ אֶת־עַמּֽוֹ יִשְׂרָאֵֽל בַּשָּׁלֽוֹם.

אלֹהי נצור

יש שאומרים כאן "יהיו לרצון":
[יִהְיוּ־לְרָצֽוֹן אִמְרֵי־פִֽי וְהֶגְיֽוֹן לִבִּֽי לְפָנֶֽיךָ יְיָ צוּרִֽי וְגֹאֲלִֽי׃ ^{(תהלים יט, טו)}]

אֱלֹהַֽי, נְצֹֽר לְשׁוֹנִֽי מֵרָֽע, וּשְׂפָתַֽי מִדַּבֵּֽר מִרְמָֽה, וְלִמְקַֽלְלַֽי נַפְשִֽׁי תִדֹּֽם, וְנַפְשִֽׁי כֶּֽעָפָֽר לַכֹּֽל תִּֽהְיֶֽה. פְּתַֽח לִבִּֽי בְּתֽוֹרָתֶֽךָ, וּבְמִצְוֹתֶֽיךָ תִּרְדֹּֽף נַפְשִֽׁי. וְכֹֽל הַחֽוֹשְׁבִֽים עָלַֽי רָעָֽה, מְהֵרָֽה הָפֵֽר עֲצָתָֽם וְקַלְקֵֽל מַֽחֲשַׁבְתָּֽם.

עֲשֵֽׂה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ, עֲשֵֽׂה לְמַֽעַן יְמִינֶֽךָ, עֲשֵֽׂה לְמַֽעַן קְדֻשָּׁתֶֽךָ, עֲשֵֽׂה לְמַֽעַן תּֽוֹרָתֶֽךָ.
לְמַֽעַן יֵחָֽלְצֽוּן יְדִידֶֽיךָ, הוֹשִֽׁיעָה יְמִֽינְךָֽ וַֽעֲנֵֽנִי׃ ^{(תהלים קח, ז)}
יש האומרים כאן פסוק המתחיל ומסתיים באותיות שבהן מתחיל ומסתיים השם הפרטי (פסוק לכל שם שיש לו).

יִהְיוּ־לְרָצֽוֹן אִמְרֵי־פִֽי וְהֶגְיֽוֹן לִבִּֽי לְפָנֶֽיךָ יְיָ צוּרִֽי וְגֹאֲלִֽי׃ ^{(תהלים יט, טו)}

כורע ופוסע ג' פסיעות לאחוריו, כשאומר "עושה שלום במרומיו" הופך פניו לשמאלו, וכשאומר "הוא יעשה שלום עלינו" הופך פניו לימינו, ואח"כ משתחוה לפניו (שו"ע או"ח קכג, א) – כשאומר "ועל כל ישראל" (משנ"ב סק"ה ע"פ הלבוש).

עֹשֶֽׂה שָׁלֽוֹם (בעשי"ת: הַשָּׁלֽוֹם) בִּמְרוֹמָֽיו, הֽוּא יַֽעֲשֶֽׂה שָׁלֽוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל־כׇּל־יִשְׂרָאֵֽל, וְאִמְרֽוּ אָמֵֽן.

יְהִֽי רָצֽוֹן מִלְּפָנֶֽיךָ, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵֽאלֹהֵֽי אֲבוֹתֵֽינוּ, שֶׁיִּבָּֽנֶה בֵּֽית הַמִּקְדָּֽשׁ בִּמְהֵרָֽה בְיָמֵֽינוּ וְתֵֽן חֶלְקֵֽנוּ בְּתֽוֹרָתֶֽךָ. וְשָֽׁם נַֽעֲבׇדְךָֽ בְּיִרְאָֽה כִּימֵֽי עוֹלָֽם וּכְשָׁנִֽים קַדְמֹֽנִיֹּֽת.
וְעָרְבָֽה לַייָ מִנְחַֽת יְהוּדָֽה וִירוּשָׁלָ͏ֽיִם כִּימֵֽי עוֹלָֽם וּכְשָׁנִֽים קַדְמֹֽנִיֹּֽת׃ ^{(מלאכי ג, ד)}

קדיש תתקבל

יִתְגַּדַּל יִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (אָמֵן) בְּעָלְמָא דִי בְרָא כִּרְעוּתֵהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן.

יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא.

יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לְעֵלָּא (בעשי"ת: וּלְעֵלָּא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אָמֵן.
תִּתְקַבַּל צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן דְּכָל יִשְׂרָאֵל קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָּא וְאִמְרוּ אָמֵן.
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן.
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם (בעשי"ת: הַשָּׁלוֹם) בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן.

שינויי נוסחאות

1. נ"א: בְּראשׁו נָתַֽתָּ, בְּעָמְדֽוֹ…
2. יש מסיימים: בָּרֽוּךְ אַתָּֽה יְיָ עוֹשֶֽׂה הַשָּׁלֽוֹם.