סוד ישרים (ליינר)/שבת חול המועד סוכות/כד

ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי וגו'. הנה מקודם בפ' משפטים מצינו כשאמר השי"ת למ"ר הנה אנכי שולח מלאך לפניך וגו' לא התפלל אז מ"ר כלום ואח"כ בפ' תשא כשאמר השי"ת ושלחתי לפניך מלאך התפלל מ"ר שהשי"ת ילך עמו ולא מלאך ובאר בזה אזמו"ר הגה"ק זצלה"ה כאן קודם החטא וכאן לאחר החטא היינו כי שם בפ' משפטים מיירי קודם החטא ואז היה מ"ר בנייחא מכל הנהגות שהיה מראה לו השי"ת. אבל בפ' תשא מיירי לאחר החטא לזה לא היה עוד מ"ר בנייחא משום הנהגה שהוא בלבוש לכן היה מתפלל שינהיג השי"ת בהנהגה המופשטת מכל הלבושים. ובאור הענין הוא כדאיתא בזוה"ק (משפטים קח) על הפסוק זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו ומבאר שם שכל זמן שקליפה קודמת לפרי אז כמה אלהים יסלקון אודנין. אבל לעתיד שיהיה פרי קודמת לקליפה אז יהיו מזבחים לשם אלהים כי בזמן ההסתר אם יהיה אדם זובח ללבושים משום שנמצא בהם רצונו יתברך אז כמה אלהים יסלקון אודנין כי יכול להיות טענה לכל הלבושים הרחוקים נמי כי גם אותם ברא השי"ת. אבל לעתיד כשיהיה פרי קודמת לקליפה אז יהיה ניכר מפורש איך שהרצון ית' שוכן שם אז יהיו מזבחים לשם אלהים ג"כ כי יהיה ניכר אז מפורש רצונו ית' גם בהלבושים בלי שום הסתרה. וזהו נמי שקודם החטא היה מ"ר בנייחא מהנהגה שע"י לבושים ג"כ מאחר שהיה רצונו ית' שישראל יכנסו לארץ והאור יתלבש בלבושים ובפעולות בחרישה ובזריעה ובפירות הארץ שיהיו מודים ומשבחים ומברכין עליהם ואורו ית' יהיה ניכר מתוך כל הלבושים. אכן לאחר החטא כאשר ראה מ"ר שיכולין להסתבך כ"כ בלבושים זרים ורחוקים עד שלא יהיה ניכר בהם אור רצונו יתברך רק ע"י גודל עבודה יכולין להעלות אותן הלבושים והפעולות ולתקן אותם אבל להבין בשעת מעשה איך שנמצא באלו הלבושים והפעולות אור רצונו ית' זאת נעלם מאתם לגמרי. לזה התפלל מ"ר ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה וגו' היינו שהשי"ת בעצמו כביכול בלי שום לבוש יעלה את העם וכדאיתא בהאר"י הק' ז"ל החילוק בין דור המדבר שהיה בבחינת ראיה ובין באי הארץ שהיה בבחינת שמיעה. ראיה הוא בחכמה ושמיעה בבינה. ובינה הוא מבין דבר מתוך דבר היינו כשיש נגד האדם המבין איזה לבוש יכול להבין עומק הפנימי מאותו הלבוש ולכן כשראה מ"ר שיכולין להתרחק כ"כ בלבושים עד שלא יהיה באפשרי עוד להבין עומק הפנימי הנמצא בהם התפלל שלא ינהיג השי"ת עמהם בלבושים שלא יסתבכו ח"ו כל כך בלבושים עד שיאבדו את הדרך לחזור לאור. ובאמת כפי הסדר שהציב השי"ת בהבריאה הוא לפי מערכת הבריאה אם נכשל האדם ח"ו באיזה חטא אובד בזה כל החיים כי באורייתא ברא קב"ה עלמא וכאשר עובר האדם לילך חוץ מהסדר שנסדר באורייתא נאבד ממנו כל החיים ואם ינהיג השי"ת ע"י לבושים אם יכשל אדם ח"ו באיזה לבוש אזי יתבטל ממנו ח"ו כל החיים. לכן התפלל מ"ר ראה אתה אומר אלי וגו' היינו שינהיר השי"ת מהראיה שרומז על אור החכמה ונקרא עתיקא שנעתק מכל גוון הלבושים. וכאשר ינהיר מאור עתיקא אזי יאירו ממילא כל הפעולות והזדונות נעשו כזכיות כי מעתיקא מנהיר אור ישר בלי שום התלבשות ואין שום מקום לחטא ועון כלל. והשיב לו השי"ת ואדעך בשם וכמו שביארו ז"ל בגמרא (ר"ה יז:) שהראה השי"ת למ"ר סדר התפלה שיהיו יכולין להגיע על ידה לאור ישר וכמאמרם ז"ל (שם) ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם כי השלש עשרה מדות הם החיבור והאחדות מעתיקא וזעיר אנפין כי השי"ת מנהיג בשתי הנהגות הנהגה הנקרא עתיקא קדישא ובהנהגה הנקרא זעיר אנפין וכל ברורי אדם ועבודתו הוא בהנהגת זעיר אנפין וכפי מה שמברר אדם א"ע בזעיר אנפין כך מנהיר לו השי"ת מעתיקא ומראה לו שעתיקא וזעיר אנפין כלא חד. ועל זה האור רומזין השלש עשרה מדות כי ההיקף של עוה"ז שיש בכח האדם לברר א"ע הוא עד שבעה כי כשהאדם מברר את עצמו מתתא לעילא בששה מדות זורח לו השי"ת מעילא לתתא ששה. ובמדה השביעית שם נזדווגו עבודת אדם עם אור רצונו יתברך ביחד כי מדה השביעית הוא מלכות ולאחר גמר הבירור מהששה מדות מנהיר השי"ת להאדם מראשית העבודה שהתחיל האדם לעבוד ולברר שהוא מדת מלכות. וכאשר מאיר להאדם אור עתיקא אז רואה האדם מפורש שזעיר אנפין ועתיקא כלא חד. וכל כמה שעובד אדם ומשתוקק שיהיה אצלו ואדעך כך מראה לו השי"ת כנגדו ואדעך בשם. ובשם מורה על שורש הרצון יתברך כלומר כך מראה לו השי"ת איך שהוא מקישר בשורש רצון העליון ית' הנקרא עתיקא שישראל עלו שם במחשבה וממילא מכיר האדם למפרע שמעולם לא היה אצלו שום חטא והסתרה כלל: