סוד ישרים (ליינר)/שבת חול המועד סוכות/כג
ויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי וגו' כתיב תנו עוז לאלהים וגו'. היינו כי השם יתברך הציב רצון עליון הנקרא עתיקא קדישא שנעתק מכל פעולה וגוון. והציב נמי רצון הנקרא זעיר אנפין היינו שצמצם השי"ת גודל אור קדושתו בהתלבשות המדות למען שיהיה מקום לפעולת אדם שעל ידם יגיע לאור רצונו ית'. וכיון שהציב השי"ת רצון כזה רצונו זה כבודו וזהו תנו עוז לאלהים. שצריכין לכבד אותו. אמנם מפאת זה הרצון הנקרא זעיר אנפין נסתעף נמי בעולם הזה כל שורש חטאם של דור אנוש ודור המבול שאמרו מאחר שהציב השי"ת רצון שהברואים יכבדו אותו הוא מוכרח ח"ו להבריאה. וזאת הדעה הוא ע"ז ממש שהוא השורש מכל החטאים שעליה אמרו ז"ל כיון דאביקו ביה טובא כמינות דמיא. אולם דור המדבר היו עומדים לפני השי"ת מבוררים מאוד בבהירות עצום שאין שום הכרח ח"ו שהם היו דור דעה לכן אחר שנתעלם מהם הבהירות מסבת החטא ביקש משה רבינו ראה אתה אומר אלי וגו' כי הראיה מהאדם הוא חוש הכולל שיכול לראות כמה דברים בבת אחת. מה שאין כן החוש השמיעה הוא חוש פרטי כמו שמצינו בגמרא (ר"ה כז) תרי קלי לא משתמעי וכו' הרי שהראיה הוא גם באדם חוש הכולל ומרמזת כמבואר בזוה"ק (אדרא נשא קכט:) למאי הוא רמיזו א"ל לנוני ימא דלית כסותא על עינא ולית גבינין על עינא ולא ניימין ולא בעיין נטורא על עינא כש"כ עתיקא דעתיקא דלא בעי נטורא וכש"כ דאיהו משגח לכלא הה"ד הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל וכו' ולזה ביקש מ"ר ראה אתה וגו' היינו שינהיר השי"ת מעתיקא את רצון העליון הכוללת שהוא בחינת ראיה לזה העולם אזי יכירו היטב שאין בעתיקא שום מקום לגוון הפעולות וממילא לא יוכל שום אדם לטעות שיש הכרח ח"ו. וכשינהיר השי"ת זה הרצון העליון. יתעלו ממילא כל פעולות חטאם של ישראל שכל חפצם היה בזה להראות שאף בהפעולות הרחוקים ביותר יכולין נמי להכיר כבודו ית'. וזה הוא שביקש וראה כי עמך הגוי הזה ועמך הוא מלשון הכתוב ארזים לא עממוהו היינו שמפאת גודל אהבת ישראל להשי"ת היה ברצונם להראות התפשטות כבודו ית' אף במקומות הרחוקים מאוד איך שהשי"ת שוכן גם שם. וזהו שאמר ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי וגו' כי אחר שראה מ"ר שהרצון ית' הוא שישראל יכנסו עצמם ללבושים כי ביאת הארץ מרמז על התלבשות האור וע"י זה ההתלבשות יכולין ח"ו להתרחק כל כך בלבושים עד שלא יהיה ניכר עוד השורש ח"ו ועל זה אמר מ"ר ואתה לא הודעתני כלומר שאין בנו דעת עד היכן לכנוס בהתפשטות הלבושים. ע"כ התפלל שיאיר לנו השי"ת מהרצון עליון שנקרא עתיקא שהוא בחינת ראיה איך שיש לכל פעולות ישראל שם מקום. וזאת בעצמו היה מתפלל נמי שלמה המלך שינהיר לנו השי"ת הבהירות הנמצא בכל הפעולות. כי באמת גנז השי"ת בכל הלבושים עומק היקר מאוד אלא שנתעלם בהלבושים לזה התפלל שלמה המלך ישקני מנשיקות פיהו שיגלה השי"ת את עומק היקר הגנוז וצפון בהם שיהיה ניכר לעיני כל איך שיש לכל הלבושים חיבור עם אור רצונו ית' כי חלקו של שלמה המלך היה בפעולות וחלקו של משה רע"ה הוא בהירות לכן התפלל שינהיר לו השי"ת איך שיש לו חיבור עם פעולת הגשמיות. וכן התפלל מרע"ה הראני נא את כבודך. היינו שינהיר לו השי"ת איך נמצא כבודו באלו הלבושים והשיב לו השי"ת הנה מקום אתי כלומר שהמקום דנשקי שמיא וארעא אהדדי המקום מזה החיבור הוא אתי כי אף שאורו ית' הוא מטי ולא מטי אכן באורח גניזאה הוא מטי תדיר אולם להראות זאת מפורש אי אפשר רק לאחר המעשה כי אם יתראה זאת גם בההוה היה בחפצו של אדם להגביה כל הפעולות אף אותן שאין עדיין רצונו ית' בהם כי לא היה עוד מקום לעבודה: