סוד ישרים (ליינר)/ראש השנה/צד
איתא בגמ' (ר"ה לג ) יום תרועה יהיה לכם ומתרגמינן יום יבבא יהא לכון וכתיב באמיה דסיסרא בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא וגו', להיות שמצדו ית' אין שום התחדשות עדיין כי אפילו אחר התחדשות הגבולים זאת הוא רק מצד תפיסת הבריאה אבל מצד השי"ת אין באמת גם עכשיו שום גבול כי כל הגבולים נתהוו רק ע"י הקוין מאור שנוצצו מתוך נקבי החלונות שבמסך והפריסה שהעמיד השי"ת וכל כמה שנגבל האור בהמסך לזרוח אל עוה"ז ע"י הנקבים ודרך החלונות כך רואים בזה העולם גבולים ג"כ אבל בעבר השני של המסך שהוא לצד השי"ת שם הוא עצמות האור בלי גבול כלל ולא עוד אלא שגם זה האור הנגבל כאן בזה העולם הוא נמי מחובר לעצמות האור הפשוט שהוא בלי גבול. וזהו הענין שנאמר בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא וגו' וכמבואר בזוה"ק (בלק קפד:) מאי בעד החלון כד"א בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא דא חלון דחכמתא דזנבי שוליהון דככביא ואינון חלוני דחכמתא, וחד חלון אית דכל חכמתא ביה שריא ובה חמי מאן דחמי בעקרא דחכמתא אוף הכא וירא בלק בחכמתא דיליה וכו'. מבאר בזה הזוה"ק עד היכן היה חוזק הקטרוג שם אם סיסרא שקטרוגה היתה על התחלת התלבשות אור רצונו ית' בגבולי ישראל ומחמת זאת ההתלבשות נמשך כל הויית העכו"ם ג"כ כי כל קיומם הוא באמת רק מלבושים וגבולים ועד היכן שעל הגוון אין ניכר כ"כ מרחק רב בהחילוק וההבדל שיש בין גבולי ישראל לגבולי העכו"ם ועל זה היה אז עיקר הקטרוג כמו שמרומז שם בכתוב כי שלום בין יבין מלך חצור ובין בית חבר הקיני וזה היה יען שטבע הגר הוא להסתכל רק על הגוון ואינו מביט לעומק ועל הגוון היה יבין מלך חצור מיופה מאד לזה היה לחבר הקיני שלום עמו ומסבת זה היה הקטרוג שלה חזק מאד כמאמרם ז"ל מאה פעיות פעה אמו של סיסרא וזה מרמז לעת צרה מהתעוררות קטרוג וכדאי' (במדרש רבה אמור פ' כ"ז) ופעלכם מאפע מאה פעיות שהאשה פועה צ"ט למיתה ואחת לחיים וכו' ומאה כוללת כל התפיסה של אדם כי מה שהוא למעלה אלף לאחר שיורד מההעלם אל הגילוי לבא בתפיסת אדם נקראת מאה לזה איתא שם בשעה שהאשה כורעת לילד יש לה מאה פעיות וזה הוא נמי הסוד מהמאה פעיות של אם סיסרא כי רמזו ז"ל בזה שבקשה להרוס ח"ו בקטרוגה משורש התחלת הגבולים עד גמר תפיסה האחרונה של ישראל ומבאר כאן הזוה"ק שסיסרא היה בא בכח גדול וחזק יותר הרבה מבלק ובלעם כי הקטרוג מבלק ובלעם היה כמבואר בזוה"ק (שם) שבעין זמנין צפצפו דא ודא וכו' וזה מורה שקטרוגם לא היה יכול ליגע רק בהמדות של ישראל שהם שבע נגלות אבל אם סיסרא היתה מקטרגת גם על הנסתרות שבישראל בהמאה פעיות שלה והמלחמה עם סיסרא היה בחזקה כ"כ עד שהיו מוכרחים הכוכבים ממסלותם ללחום עמו וזה מורה שהצריך השי"ת להעמיד נגד זה הקטרוג החזק להציל את ישראל כוכבים ממסלותם שהם למעלה מגבולי עוה"ז ונקראים שערי דסיהרא כדאי' בהאר"י הק' ז"ל ולזה ילפינן בגמרא (שם) תקיעת שופר מאמא דסיסרא יום תרועה יהיה לכם ומתרגמינן יום יבבא יהא לכון וכתיב באמא דסיסרא בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא וכו' היינו כי תרועה הוא קול שבור ומופסק כי מלת תרועה הוא מלשון תרועם בשבט ברזל ורמזו חכמינו ז"ל מזה שילפי תרועה מאמא דסיסרא שהשופר שובר ומאבד את המקטריגים המעיקים את ישראל וסותם את פיהם ומלמד סניגוריא לזכות ישראל כדאיתא בזוה"ק (פקודי רנ.) אלין אינון קיימו לאשגחא תדיר על כל אינון מארי צערי דצערי לון שאר עמין ודחקין לון ואקרון חלונות והיינו דכתיב משגיח מן החלונות (שם רנ:) וכד קב"ה אשגח על עלמא אסתכל באלין חלונות ובאלין חרכים וחייס על כלא וכדין כד ישראל תוקעין בהאי שופר וכו' יודעי תרועה מתברי האי תרועה וכו' והוא כי המקטריגים נקראים חלונות כדכתיב בעד החלון נשקפה וגו' ולעומת זה נותנים ד"ת עצה לישראל לעורר רחמים בקול שופר שישגיח השי"ת מן החלונות הישועה והרחמים ולבטל קטרוג מאה פעיות תוקעין מאה קולות לעורר השגחת השי"ת מן החלונות לעומת חלונות המקטריגים כדאיתא בתזוה"ק (תיקון שתיתאה) ואיהו משגיח מן החלונות דאתמר בהון חלו נא פני אל היינו כי המאה קולות של השופר מעוררים זכות על ישראל שיש הבדל וחילוק בין גבולי ישראל לגבולי העכו"ם כי גבול ישראל אפילו הגבול מהתפיסה האחרונה שהיא ממש הנאת הגוף הוא נמי בכחם לחזור ולהכליל אותו בהרצון הפשוט ית' משא"כ גבי העכו"ם נשארו אצלם כל הגבולים מרוחקים בהסתר ובחשך ויכולין לשער גודל כח הרע והזולל שהיה בלב סיסרא מגודל היקרות העצום והנעלה שהוציא אח"כ השי"ת ממנו כדכתיב אם תוציא יקר מזולל וגו' כי איתא בגמ' מבני בניו של סיסרא למדו תורה בבני ברק ומבואר בליקוטי תורה מהאר"י הק' ז"ל (לקוטי שופטים) שזה היה ר"ע ועל רבי עקיבא אמרו ז"ל בגמ' וכל יקר ראתה עיני ראתה עינו של ר"ע מה שלא ראה משה רבינו וביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה כי כל יקר אלו תפלין כדאי' בגמרא (מגלה) ויקר אלו תפלין וכו' ואצל מ"ר מצינו שלא הראה לו השי"ת רק הקשר של תפלין כדכתיב וראית את אחורי וגו' ואמרו ז"ל זה קשר של תפלין ור"ע זכה לראות כל יקר אלו תפלין של השי"ת היינו שהראה לו השי"ת כל התקשרות אהבה שיש לו עם ישראל והלימוד זכות שמלמד השי"ת תמיד על ישראל ולכן היה ר"ע נמי יכול כ"כ ללמד זכות על ישראל עד שהיה ר"ע אומר אלו הייתי בסנהדרין לא היה נהרג אדם מעולם והוא משום שלא היה רואה בישראל מעולם שום חוב כי אם זכות ויכולין להבין מגודל היקרות של ר"ע גודל הרשעות והזולל שהיה נמצא בלבו של סיסרא ומזה הזולל ביותר הוא השי"ת כל יכול להוציא יקרות הגדול ביותר: