סוד ישרים (ליינר)/ראש השנה/נא
ונאמר לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו. בזוה"ק (בשלח מז:) ויתפלל יונה אל ה' אלהיו ממעי הדגה לאתר דהוה קשיר ביה וכו' ועל זה הענין נמי נאמר כאן ה' אלהיו עמו לאתר דהוה קשיר ביה. וביאור הענין כי באמת נמצא מצד השי"ת בכל בריה מכוון מיוחד אף עם האומות עו"ג כדכתיב ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה הרי שאין שום מקום שלא יתפשט משם איזה נקודה מכבוד שמים אלא שהעכו"ם אין להם שום חלק בה כמו שמצינו בזוה"ק (לך עח:) וימנע מרשעים אורם דא תרח ובני ביתיה אורם דא אברהם האור לא כתיב אלא אורם דהוה עמהון וכו' היינו אף שאברהם נולד מתרח מ"מ אין לתרח שום חלק בו ואין לו שום יחום ושייכות כלל לאורו של אברהם כך אין להם להעכו"ם שום חלק בהנקודה מכבוד שמים שיצא מהם והוא כי ע"י התפשטות הלבושים שלהם נתרחקו מזאת הנקודה בפירוד הגמור ואותה הנקודה בעצמה שיצאה מהם נשארת בישראל כענין הכבוד שמים שנתפשט מסבת המן שנאמר והיה לה' לשם לאות עולם לא יכרת אכן המן בתפיסתו נתבטל לגמרי ואין לו שום חלק בזאת הנקודה שנתפשטה מסבתו שלא מדעתו רק גבי ישראל נשאר זה הכ"ש הנאמר עליו והיה לה' לשם וגו' כי העכו"ם בתפיסתם המה רחוקים לגמרי מנקודת המכוון שיש להשי"ת בהם למעלה מדעתם ואין להם שום חיבור עמה אבל על ישראל מעיד הכתוב ה' אלהיו עמו היינו שבכל התפשטות הלבושים של ישראל ניכר מפורש החיבור וההתקשרות שיש להם להנקודה מכ"ש וזהו לאתר דאיהו קשיר ביה היינו שגם התפיסה האחרונה מהלבוש הנמוך של ישראל נקשר בנקודת המכוון שיש להשי"ת עמהם בחיבור גמור עד שתפיסתם עם הכ"ש היוצא מהם המה לאחדים ממש וזהו ה' אלהיו עמו לאתר דהוה קשיר ביה, ורומז הכתוב ה' אלהיו להורות שם אל כי השם אל הוא כמבואר בזוה"ק (פנחס רנז:) שם אל סהיד על מארי דכלא דלית יכולת לכל שם והויה ודרגין כל שכן לשאר בריין פחות מניה הה"ד כלא חשיבין וגו' היינו שעיקר כחם הוא זאת שמכירין היטב שאין להם מצדם שום כח כלל רק מה ששופע בהם השי"ת ובאותה המדה שמנהיר בה זאת ההכרה ביותר בהירות שם הוא עיקר הכח מזאת הדרגא וזהו ששם אל סהיד הה"ד כלא חשיבין וגו' שאל הוא בהיפך אתוון לא כלומר כיון שמנהיר בשם אל בהירות עצום שכל דיירי ארעא כלא חשיבין לזה נעשה השם אל לבוש וכלי פעולה לכל החסדים שפועל השי"ת בעולם כ"ד חסד אל כל היום וזהו נמי ה' אלהיו עמו שמרומז בו השם אל להורות בזה מאחר שישראל מכירין גם בכל התרחקות הלבושים שאין שום כח בלעדי השי"ת לכך נקשר אורו ית' אף בהלבוש האחרון שלהם בחיבור גמור עד שניכר מפורש בכל הלבושים של ישראל עומק המכוון מהשי"ת כי נקשר התפיסה האחרונה שלהם בזאת הנקודה של כבוד שמים היוצא מישראל בחיבור גמור. ועל זה הענין אמרו ז"ל (פסחים קיא) שלשה אין ממצעין ואין מתמצעין וכו' ואי ממצעין מאי תקנתיה אמר רב פפא נפתח באל ונסיים באל א"נ נפתח בלא ונסיים בלא וכו', היינו שמראה בזה האדם שיש לו הגנה מהשי"ת אף כשנתרחק לפעמים בלבושים הרחוקים ג"כ משום שמכיר היטב בכל הלבושים הרחוקים שאין בהם מצדם שום כח וכלא חשיבן וכו' זולת כחו ית' ועל זה רומז הפסוק שנפתח באל ונסיים באל ובהיפך אתוון הוא לא וזהו אי נמי נפתח בלא ונסיים בלא היינו מחמת שישראל מכירין היטב בכל הלבושים שאין בהם שום כח בלעדי כחו ית' ועל זאת ההכרה רמזו שנפתח בלא לכך הוא בהיפך אתוון אל היינו שמגין עליהם השם אל אף בכל התרחקותם בהלבושים הרחוקים ג"כ, ותרועת מלך בו וכמבואר במדרש (פ' בלק) שאמר לו בלק לבלעם אף שא"א לך ליגע בדורו של משה מפני גודל הבהירות של משה שהוא בלי לבוש ראה יהושע שעומד אחריו שכבר נתרחקו מאותו הבהירות ונכנסו לכל ההתלבשות אולי תוכל ליגע בהם והשיב לו אף הוא קשה כמותו ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו תוקע ומריע ומפיל חומה היינו כיון שניכר בכל התרחקות הלבושים שלהם הנקודה מכבוד שמים שהונח בהם השי"ת ואף הלבושים הנמוכים של ישראל נקשרים עם אותה הנקודה בחיבור גמור לכך אף הוא קשה כמותו: ונאמר לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו וגו' בזוה"ק (בלק ריא) תאנא תרין דרגין אינון נחש וקסם לקבליהון עמל ואון אמר בלעם הא ודאי אשכחנא לקבלי דהני יעקב וישראל, און לקבליה דיעקב דאיהו קטיר בנחש, עמל לקבליה דישראל דאיהו קטיר בקסם, כיון דחמא דלא יכיל אמר ודאי לא הביט און ביעקב וגו' מ"ט בגין דה' אלהיו עמו וגו'. ביאור הענין כי אלו תרין דרגין נחש וקסם רומזין על עמל ואון וזהו דאיתא שם און לקבליה דיעקב דאיהו קטיר בנחש, היינו כי מלת און רומז על גודל עקשות שמתעקש האדם באיזה דבר בלי דעת שנקטן מאד דעתו וזאת הוא נגד נחש כי בזה העולם העמיד השי"ת אשר כפי שמלביש האדם את רצונו ית' כך מלביש רצונו ית' אותו כי האדם מחויב תמיד להלביש את רצונו ית' והוא כ"ד בזוה"ק (בא לד.) אית למנדע טב ואית למנדע רע והדר ליהדריה לטב, ומי שעומד בעקשות ואינו חפץ ליהדר לטב נמצא שאינו מלביש את רצונו ית' וזה נקרא נחש שנשאר ערום כדכתיב והנחש היה ערום וגו' וכמבואר בתזוה"ק (תיקון ל) ערום בלי לבוש. ועל זה מעיד הכתוב לא הביט און ביעקב היינו שאפילו בהמדרגה היותר נמוכה מישראל כאשר מביטים בעומק לבבו רואים שאינו נמצא בו חסרון מעקשות כזה שהוא בבחינת נחש שיעתק על ידו ח"ו מרצונו ית' לגמרי עד שיהיה נקרא און. וזהו דאיתא שם און לקבליה דיעקב דאיהו קטיר בנחש. כי יעקב רומז יוד עקב היינו אור החכמה הבוקע עד הלבוש הנמוך ביותר. כי יעקב אבינו היה מעלה אף הלבושים הרחוקים מהדעת כמו העקב שהוא רחוק מהדעת שבראש גם אותם היה מנשא לרצונו ית' כדכתיב וישא יעקב רגליו, וביאר אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה שהיה מנשא את הרגלים והעלה אותם להדעת שבראשו, כלומר שהכתוב מרמז בזה שלא היה נמצא אצלו שום לבוש שיהיה נעתק ח"ו מרצונו ית'. ע"ד מאמרם ז"ל בגמ' מעולם לא דבר יעקב אבינו דבר לבטלה וזהו לא הביט און ביעקב כלומר שלא נמצא זאת כלל אפילו גבי נפש הקטן ביותר מישראל שיהיה משוקע אדם באיזה לבוש בלי דעת וזהו דאיתא שם און לקבליה דיעקב דאיהו קטיר בנחש היינו שבזה נתבטל קליפת נחש. עמל לקבליה דישראל דאיהו קטיר בקסם וכו' היינו כי עמל הוא מלשון פת עמילה ורומז על חסרון של אדם שהוא מחמת ההרגל וזה נקרא קסם. ועל זה מעיד הכתוב ולא ראה עמל בישראל היינו בעת שהם במצב טוב בבחינת ישראל אז יכולין להכיר גם בראיה בעלמא שאין אצלם שום מקום כלל לחסרון כזה הנקרא עמל וקסם וזהו דאיתא שם בזוה"ק עמל לקבליה דישראל דאיהו קטיר בקסם היינו שע"י מדרגת ישראל נתבטל קליפת קסם וזה שמסיק (שם) מ"ט בגין דה' אלהיו עמו וה' אלהיו מבואר בזוה"ק (בשלח) אתר דאיהו קשיר ביה היינו שבכל נפש מישראל נמצא נקודה אחת שהוא מדוגל בה ועל ידה הוא מקושר בהשי"ת וזאת הנקודה נקראת ה' אלהיו וזהו מ"ט בגין דה' אלהיו עמו כלומר שזאת הנקודה הולכת תמיד עם כל פרט נפש מישראל שאי אפשר כלל שיתרחק ממנה אף בכל ההתרחקות כיון שנקשרת עמו, וזהו כי ה' אלהיו עמו אתר דאיהו קשיר ביה הגם שבאומות נאמר נמי ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה וגו' היינו שעל ידם נמי מתפשט כבוד שמים אכן אין להם שום חלק בו משום שעולה מהם בלי דעתם ובלא בחירת רצונם רק למעלה מדעתם אבל גבי ישראל הוא ה' אלהיו עמו אתר דאיהו קשיר ביה בתפיסתם ובבחירת רצון דעתם. לזה אף אם נתרחקו לפעמים למקומות הרחוקים בכל זאת יש בכחם ע"י זאת הנקודה הנקשרת עמהם לומר ממרחק הושיעה נא ויתקרבו מיד ע"י צעקתם להשי"ת ויענם מיד אף שיש מרחק רב מאורו ית' לתפיסת האדם כדאיתא בגמרא (חגיגה) מרקיע הראשון לשני מהלך ת"ק שנה וכן משני לשלישי וכו' אכן ע"י זאת הנקודה שמקושרים בה תמיד להשי"ת יכולין המה לשבר כל ההסתרות ולקרב א"ע כרגע בחזרה לנוכח השי"ת פב"פ, וזהו שמסיים הכתוב ותרועת מלך בו וכמבואר במדרש שאמר לו בלק לבלעם חזי מה דבתריה אולי תוכל ליגע בו היינו שאמר לו שיסתכל בדורו של יהושע שאצלם נקטן הבהירות בקרב לבושים ומאחר שנכנס האור בלבושים אולי תוכל ליגע בהם, והשיב לו אף הוא קשה כמותו היינו שאין גבי ישראל שום לבוש רחוק מהשי"ת מאחר שה' אלהיו עמו היינו כי זאת הנקודה שמקושרים בה תמיד עם רצונו ית' משברת ובוקעת כל ההסתרות ולבושים וזהו תוקע ומריע ומפיל חומה ומקרבת עצמה ברגע אחת בחזרה להשי"ת כי אין שום הסתרה עומדת נגד זאת הנקודה: