סוד ישרים (ליינר)/ראש השנה/לא

(שם בר"מ) ביומא דר"ה נפיק יצחק בלחודוי וקרי לעשו לאטעמא ליה תבשילין דכל עלמא כל חד כפום ארחוי וכו' ויעקב אתער מתתא מתלבש בצלותין ובעותין והקול קול יעקב בההוא שופר דקא סליק וכו'. הענין הוא כדאיתא נמי בזוה"ק (ויחי רכו:) ועל דא תנינן בראש השנה דהא ברישא דשתא שארי יצחק וכו' היינו כי יום ראש השנה הוא הארה מהתחדשות הגבולים של הבריאה וכל הגבולים נמשכו ממדת הגבורה שהוא מדת יצחק אבינו שמגביל את מדת החסד לבלתי יתפשט עד בלי די לכן יש מקום מצד יצחק אבינו לכל הגבולים שבעולם אף להרחוקים מאד. וזהו נמי כוונת הזוה"ק כאן ביומא דר"ה נפיק יצחק בלחודוי וקרי לעשו לאטעמא ליה תבשילין דכל עלמא וכו' היינו שיצחק אבינו נותן מקום לכל הגבולים שבעולם כי אמר כיון שאין שום גבול בעולם שלא יסתעף ממאמרו ית' שאמר יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים היינו מזה הרצון שחפץ שיהיה כלי המגביל לאור החסד לכך יש נמי מקום אף לאותן הגבולים שנתרחקו כ"כ מאור חסדו ית' עד שנקראו משחיתים כי הם ג"כ נסתעפו ממאמרו ית' ועל זה איתא כאן (בר"מ) ויעקב אתער מתתא מתלבש בצלותין ובעותין. והקול קול יעקב בההוא שופר דקא סליק וכו' וזהו כמבואר בתזוה"ק עלה אלהים בתרועה דא עמודא דאמצעיתא רזא דיעקב וכו' היינו שעיקר המכוון מהגבולים שהעמיד השי"ת הוא רק באותן הגבולים שאינם מגבילים יותר מדאי וזה הוא דוקא הגבולים של יעקב אבינו הגם שזאת הוא אמת שכל הגבולים נסתעפו ממאמרו ית' כי מצדו ית' גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר אבל מצד האדם אין שום מקום רק הגבולים של יעקב אבינו שכל הגבלתם הוא בבחינת עמודא דאמצעיתא רזא דיעקב שהוא קו האמצעי: