סוד ישרים (ליינר)/ראש השנה/יד
איתא בגמ' (שם) יו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה וכו'. הענין הוא כי להגיע לאור עומק המכוון שיש להשי"ת במעשה המצות בלעדי הפעולות של המצות זאת אי אפשר כלל אלא רק ע"י שעושה האדם את המצוה בפעולה משיג האדם חיבור עם המכוון שיש לו ית' בעומק מעשה המצוה וזהו דאיתא בזוה"ק (קדושים פ"ו) שכל מצוה רומז לרזא עילאה כי בכל מצוה יש בעומקה מכוון למעלה מתפיסת אדם וכל החיבור שיש לו להאדם להמכוון שיש בעומק המצוה הוא רק על ידי הפעולה של המצוה ועל זה הקוטב מסובבים כל עבודת ישראל שיהיה להם חיבור להמכוון מהשי"ת ע"י פעולתם וזה החיבור נקרא אתה הוא כי אתה רומז לעלמא תתאה שהוא מעשה המצוה כמו שהוא בתפיסת אדם. והוא רומז לעלמא עילאה היינו עומק המכוון הגנוז בתוכה והאדם בפעולת עבודתו בהמצות מחבר שניהם ביחד וזהו נמי הענין מקדושת דמעלי שבתא דמקדשת בתקיעות אף שקדושת שבת הוא באמת קבוע וקיימא מצדו ית' גם בלא הכנת אדם ותקיעתו ונקרא שבת עילאה אכן ע"י התקיעה דמעלי שבתא והכנתו של אדם שמצמצם עצמו בערב שבת משיג חיבור לשבת עילאה. ומצות תקיעת שופר רומז על הכלל של אותו החיבור שמחבר מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין וכמו שאומרים בסדר שופרות כל הנשמה תהלל יה וביארו ז"ל במדרש (ש"ט) על כל נשימה ונשימה וכו' היינו שיש חיבור מהנשימה של אדם עד הנפיחה של השי"ת שעליו נאמר ויפח באפיו נשמת חיים ולפיכך אין בשבת שום מקום לתקוע בשופר היינו להראות זה החיבור על ידי פעולה כי רק בחול שאז דוקא הוא זה החיבור רק ע"י פעולת המצות וע"י הצמצומים של אדם כי כל ששת ימי המעשה רומזים על לך ה' הגדולה והגבורה וגו' וכל מה שמברר אדם את עצמו בהמדה ומצמצם עצמו בה כך מכיר החיבור שיש לו עם השי"ת ולזה יש מקום בחול לתקוע משא"כ כשחל בשבת ובשבת יש באמת הכרה בזה החיבור גם בלא פעולת אדם וצמצומיו לזה אסור לתקוע אז כי אם יתקע אדם בשבת יוכל לחשוב בדעתו שהוא פעל זאת ההכרה וזאת הוא ההיפך מקדושת שבת כי בו נתבטלו כל פעולת אדם אכן כל זה הוא רק במדינה אבל במקדש היו תוקעין גם בשבת כי הענין של העשר קדושות זו למעלה מזו שהיה סביב למקדש כ"ד בגמ' רומזים על העשר מדות שהם עשרה לבושים שהלביש השי"ת את אורו היקר כדי שיהיה יתכן לבוא בתפיסת הבריאה ואלו עשרה אורות נקראים בזוה"ק (הקדמה ב') דעביד נהורא לנהורא וכו' ובזוה"ק (בלק ר"ד:) יעו"ש ולעומת אלו עשרה אורות העמיד השי"ת ג"כ עשר קדושות זו למעלה מזו שהם לבושים סביב הארון ומקום הארון אינו מן המדה היינו שהאור שאינו מן המדה ובלי גבול נתלבש באלו הגבולים ומחמת זה היה במקדש הכרה מפורשת שאין האדם פועל כלום רק שכל פעולת אדם הוא כחו ית' לבד וממילא היו מכירין שם היטב שכל העבודות והפעולות המה הכל לבושים לאורו ית' ואין האדם מוסיף ומחדש כלום בפעולת עבודתו מאחר שכל מה שעושה אדם זה הכל פועל השי"ת לבדו כי במקדש היה הכרה מפורשת שאתה הוא משנברא עולם ואתה הוא עד שלא נברא עולם בלי שום שינוי כלל וכדאיתא בזוה"ק (פנחס רנז:) קדם דברא עלמא אתקרי הוא בכל אלין דרגין על שם בריין דהוו עתידין להבראות וכו' היינו הגם שלפי הנראה יש שינוי כי קדם דברא עלמא היו אלו הדרגין רק בכח ולבתר דברא עלמא יצאו מכח אל הפועל ומההעלם אל הגילוי אמנם מצד השי"ת אין באמת שום שינוי כלל כי זאת השינוי מכח אל הפועל הוא ג"כ רק מצד קטנות תפיסת אדם משום שאי אפשר להאדם להוציא מכח אל הפועל רק שיעבור דרך עולם שנה נפש אבל אצלו ית' שהכל הוא למעלה מהזמן וכ"ד בדבר ה' שמים נעשו אין באמת שום חילוק מכח אל הפועל וכענין מאמרם ז"ל בגמ' כל שבידו לעשות לאו כמחוסר מעשה דמי וגבי השי"ת שהכל הוא בידו לעשות אין שום דבר מחוסר מעשה וממילא אין שום דבר הוספה והתחדשות מקודם דברא עלמא לאחר דברא עלמא כמאמר אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא אף שמצד תפיסת העולם הזה אין מלך בלא עם ואיך היה מלך טרם כל יציר נברא אמנם כיון שבידו לעשות עם ולמלוך עליהם אינו כמחוסר מעשה דמי ושפיר היה מלך גם טרם כל יציר נברא כמו אחר בריאת עולם ואין שום הוספה והתחדשות בבריאת עולם על קודם בריאת עולם והכרה כזאת היה מאיר במקדש מפורש לכן מאחר שהיו מכירין שם כ"כ בבהירות עצום שאין האדם מוסיף כלום בפעולותיו כי היו מכירין שם מפורש שאף מה שהאדם פועל זה בעצמו פועל נמי השי"ת ולא האדם א"כ היו יכולין שפיר לעשות שם כל העבודות אפילו בשבת ולזה היו תוקעין שם ג"כ בשבת כי היו מכירין היטב שאף זאת התקיעה פועל ג"כ השי"ת ולא האדם התוקע: