סוד ישרים (ליינר)/ראש השנה/יג
ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם וגו' ומבואר בגמ' (ר"ה כט.) כתוב אחד אומר שבתון זכרון תרועה וכתוב אחד אומר יום תרועה יהיה לכם לא קשיא כאן ביו"ט שחל להיות בשבת כאן ביו"ט שחל להיות בחול וכו'. בשבת הוא זכרון תרועה וכדאיתא בזוה"ק (בשלח מ"ז) מאן דזמין לאושפיזא ביה בעא לאשתדלא. והענין הוא כי כל תרי"ג מצות נקראים בזוה"ק עיטין ולאיזה דבר הם עצות וביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצלחה"ה שהם עצות להגיע על ידם להמקור ית' וכדאיתא בזוה"ק (מצורע) מאי תורה דאורי וגלי מה דהוי סתים בקדמיתא היינו כי המקור כמו שהוא מצדו ית' הוא אור אחדות פשוט כדכתיב שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד אלא אחרי שרצונו ית' הוא שיהיה ניכר כבוד מלכותו ית' גם בעולם הזה כדכתיב ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד לזה חילק את מעשיו וכדאיתא בזוה"ק (אדרא נשא קכ"ט) אתפרשא לשית מאה ותליסר אורחין דאורייתא דפליג בזעיר אנפין דכתיב ביה כל ארחות ה' חסד ואמת וגו' היינו שאחר שנתחלק האור לתרי"ג מצות העמיד השי"ת כל מצוה במקומה המיוחד לה בזה המקום שיכולין שם לשכוח את אורו ית' באותו מקום הציב השי"ת מצוה לזכור על ידה כגון בחרישת ארץ יכולין לשכוח שם העמיד שם השי"ת מצוה לא תחרוש בשור ובחמור וגו' וע"י זאת המצוה יזכור אדם את אורו ית' אף בחרישה. וכן בארבע כנפות הבגד שרומז על התפשטות האדם להלן מנקודת המרכז לאחד הקצוות ומזה נסתעף שכחה יש שם מצות ציצית וכן בכל שער המתחלף מצורה לצורה שכיח שם גודל שכחה לזה העמיד שם השי"ת מצוה לזכור על ידה כגון נתמרח בכרי יש עצה ליתן תרומה וכשמכניס התבואה לבית נתחייב במעשר וכשנתגלגל העיסה יש עצה ליתן חלה ועל זה האופן מסובבים כל התרי"ג מצות שנקראים בזוה"ק עיטין דאורייתא שיזכור האדם על ידם במקור אחדותו ית' הרי שכל פרטי המצות המה כולם עצות לזכרון, וזאת המצוה של תקיעת שופר בר"ה שעליה נאמר והיה לכם לזכרון לפני אלהיכם אני ה' אלהיכם הוא זכרון הכלל שכולל כל מיני זכרון מכל פרטי המצות לזה נאמר במצות שופר והיה לכם לזכרון וזכרון מורה על בחינת דכר כענין מאמרם ז"ל ושבת פו:}} כתיב הכא זכור וגו' וכתיב התם זכור וגו' מה להלן בעצומו של יום אף כאן בעצומו של יום הרי שמלת זכור שהוא בחינת דכר מורה על עצומו של יום ועצומו של יום היינו עוצם הבהירות כמו שמאיר ממש בהמקור ית' עם כל חידוש החמימות קודם שנתיישן בלבושי הבריאה כל כך זכרון עצום וחזק בבחינת דכר יעורר השופר בהבריאה. מאי משמע שנתעורר בר"ה עוד מהתחלת הבריאה מהתרדמה שהיה קודם הנסירה כמבואר בהאר"י הק' ז"ל ומשום זה נקרא ר"ה בכסה כדכתיב תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו ולכך העמיד השי"ת בזמן הכסה עצה מצות שופר שעל ידה יתעורר מחדש כל האור מהמקור הנתיישן בלבושי הבריאה וכמו שמצינו במתן תורה ג"כ שהיה שם קול שופר כדי להתעורר מחדש האור מהמקור ית' כמאמרם ז"ל עשרה מאמרות למעשה בראשית עשרה מאמרות למתן תורה היינו שכל עשרה מאמרות של מעשה בראשית היו צריכין להתעורר מחדש בזמן מתן תורה וכל מאמר ממתן תורה עורר מחדש נגדו המאמר של מעשה בראשית שנתיישן זה כבר ונתעלם בלבושי הבריאה כי עד היכן נתיישנו המאמרות של מעשה בראשית עד שאפילו המאמר הראשון הנקרא בגמרא בראשית נמי מאמר הוא שלא מצינו בו לשון בריאה וגם לא כתיב בו לשון ויאמר או לשון ויהי כמו בשאר המאמרים של מעשה בראשית והוא יען שזה המאמר בראשית נמי מאמר הוא תלוי באמת עדיין לגמרי בזרועתיו של הקב"ה כי יתר המאמרים הנאמר בהם לשון ויאמר או יהי מבואר בזוה"ק (בראשית) יהי מסטרא דאבא ויהי מסטרא דאמא היינו שנתהווה בהמאמר מצד הבריאה מעט פירוד אבל זה המאמר הנקרא בראשית נמי מאמר אין בו עדיין שום פירוד כלל ובכל זאת נתיישן גם אותו המאמר בתפיסת הבריאה וכאשר הופיע המאמר אנכי שנתמלא כל העולם אור ממנו התעורר נגדו מחדש ע"י השופר אור המקור של בראשית נמי מאמר וכן בהופעת כל מאמר של מתן תורה התעורר מחדש כל עשרה מאמרות של מעשה בראשית וזהו נמי שרמזו ז"ל במדרש (בא) אמר ר' יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחדש הזה לכם ומה טעם פתח בבראשית משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים היינו כי עיקר תפיסת הבריאה מתחיל מחדש ניסן שהיא חדתיתא דסיהרא וכדאיתא (ר"ה) ר"א אומר בתשרי נברא העולם ור"י אמר בניסן נברא העולם ומבואר בהאר"י הק' ז"ל ששניהם אמת בתשרי עלה במחשבה להבראות ובניסן יצא הבריאה מכח אל הפועל הרי שעיקר תפיסת הבריאה מתחיל מניסן וא"כ לא היה צריך להתחיל אלא מהחדש הזה לכם ומה טעם פתח בבראשית שמורה על הסדר שהיה אצל כביכול ית' בהמחשבה קודם תפיסת הבריאה אשר על זה נאמר במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור אלא משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים היינו משום שחפצו ית' להנחיל לישראל קנין גם בזה שהיה מסודר אצלו במחשבה מסבת הצעקה של עלמין דאתחרבין ולהראות איך ששם עלו ישראל במחשבה לזה מתחיל התורה במעשה בראשית שהיה קודם תפיסת הבריאה להורות שיש לישראל מקום גם למעלה מהתפיסה וזה הכל נתעורר אז במתן תורה על ידי קול השופר וכך נתעורר ע"י השופר בהחג של ר"ה הנקרא בכסה ועל זה כתיב יום תרועה יהיה לכם וזה הוא רק כשחל בחול כי ששת ימי החול שהם ימי המעשה רומזין על הששה מדות לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת וגו' שהאדם צריך לברר עצמו בהם ולצמצם עצמו עד שיכיר בתוכם הקול פנימאה והרצון הפשוט המתלבש בתוכם ועל זה רומז השופר כי השופר הוא כלי המצמצם את הקול וע"י זה הצמצום יוצא ממנו קול פשוט כך על ידי שהאדם מצמצם את הגבול שלו יכול להכיר הקול פנימאה והרצון ית' המלובש בהמדה וזה הוא ענין התקיעות של ר"ה כשחל בחול שכל ההכרה אינו בחול כי אם ע"י הצמצום אבל כשחל ר"ה בשבת על זה כתיב זכרון תרועה להורות שגם בלעדי הצמצום יש שפיר הכרה ברצון הפשוט ית' לזה אין בשבת שום מקום לתקוע מאחר שניכר בו הרצון ית' אף בלי פעולת הצמצום כענין שאין בו ג"כ שום תפלה על צרכים והגם ששבת מתקדשת בתקיעות אכן זהו רק שבת דמעלי שבתא וכדאיתא בגמ' (שבת לה) בתקיעה שלישית האשה מניחה נרה מידה וכו' היינו שעל ידי הצמצום של מעלי שבתא זוכה האדם לקדושת שבת אבל אחר שמגיע האדם לקדושת שבת אזי מכיר מפורש שזה האור מקדושת שבת הוא קבוע וקיימא מששת ימי בראשית אף בלי פעולת הצמצום של אדם ולזה הוא בשבת רק זכרון תרועה ולא יום תרועה ועל זה איתא בספרי כיון שיכולין לתקוע ואינם תוקעין מעלה עליהם הכתוב כאלו תקעו היינו כי טבע הבריאה לחפוץ בפעולה שיהיה נראה לה שמחדשת מה בפעולתה ולזה אין האדם בנייחא משביתה כי זאת ההכרה שמכיר אף בלתי פעולת צמצומו א"כ מה חידש האדם בקיום הווייתו וכל חפצו של אדם הוא שיהיה נראה שהוא מוסיף מה בפעולתו ושיהיה נראה לו שהוא מחדש מה בהווייתו והוא פעל אצלו אותה הכרה ע"י צמצומיו כי מחמת זה יהיה נקרא הכרתו על שם יגיע כפיו שהוא פעל אותה אצלו וזהו דאיתא שם כיון שיכולין לתקוע היינו שכל חפצו של אדם הוא לתקוע כדי שיהיה נקרא זאת ההכרה על שמו ואינם תוקעין היינו שעישין שלא כחפץ לבבם ההיפך מהטבע ומעכבים ומעצרים א"ע מלפעול פעולת הצמצום ואינם תוקעין מעלה עליהם הכתוב כאלו תקעו וזהו כענין שביאר אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה שיש כח בישראל לעשות מלא תעשה מצות קום ועשה היינו כי בזה שעושה אדם ההיפך מהסכם טבע הגוף שלו כגון ששובת במקום שהגוף משתוקק דוקא לפעול זאת השביתה נקרא מצות עשה של קום ועשה וזהו מעלה עליהם הכתוב כאלו תקעו היינו שבזה השביתה מלתקוע מקיימים מצות עשה כאלו תקעו וכענין מאמרם ז"ל בגמ' (שבת יב) בקושי התירו לבקר את החולה בשבת וכו' שבת היא מלזעוק יכולה היא שתרחם היינו שבזה בעצמו שמעכבים ומעצרים עצמם מלזעוק ממשיכים כל הרחמים כך כיון שיכולין לתקוע ואינם תוקעין מעלה עליהם הכתוב כאלו תקעו וממשיכים בזאת השביתה בעצמה כל מיני רחמים כי זאת השביתה למצות עשה יחשב: