סוד ישרים (ליינר)/סוכות/פב
איתא בגמרא (תענית ב) כשם שא"א לד' מינים בלא מים כך א"א לעולם בלא מים וכו'. להבין על מה זה תקנו חז"ל כ"כ תפלות וצעקות הושענא בעד השפעת מים והענין הוא כי שפע המים הוא על דרך מאמרם ז"ל בגמרא (תענית ז) מטר לכל בין לצדיקים ובין לרשעים וכו' ומחמת זה נראה בתפיסת שכל אנושי שהשפעת המים הוא כדבר הפקר ח"ו בלא בעלים ומסבת זה יכול האדם לטעות בזו ההשפעה שיורדת בלא משפט ח"ו לכן צריכין בהשפעת המים להתעורר בצעקות ובתפלה ועל ידי זה יתעורר נמי הקול פנימאה כדאי' בזוה"ק (שלח קו) קלא דהדרא בעינא למנדע וכו' קלא אתער קלא וכו' וממילא כשיתעורר הקול פנימאה שוב לא יהיה עוד גבי האדם שום טעות וידע ברור שגם השפעת המים הוא במשפט ואין שום דבר הפקר בעולם. וזהו נמי הענין דאיתא בגמרא (פסחים קיב) אין שותין מים לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות וכו' והוא כי לילה מורה על חשכת ההסתר שיש בעולם וכן שבת מצינו שטבע היום קא גרים העלם והסתר כי איתא בגמרא (מגלה יב) יום שביעי שבת היה שאומות העולם אוכלים ושותים בו ומדברים דברים בטלים וכו' ולהבין זאת שמחה מה זו עושה לאומות העולם ביום שבת הלא במנוחתו לא ישכנו ערלים ולמה זה להעכו"ם לאכול ולשתות בו יותר מימי החול כיון שאין משמרים את השבת אלא האמת יורה דרכו שכל שמחתם ביום שבת הוא יען שבשבת נקרא השי"ת עליון כמאמר ביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו לכן הוא טבע הבריאה אז בהתפשטות יתירה כי נראה להם שח"ו עזב ה' את הארץ לזה הם אוכלים ושותין בו יותר מבימי החול ומדברים דברים בטלים וכן הוא הענין מלילי רביעיות ג"כ כי ביום רביעי נתלו המאורות ומארת כתיב חסר לרמז שיש על ידיהם מקום לטעות שיש בהם כח למשול ח"ו כדאיתא כח וגבורה נתן בהם להיות מושלים בקרב תבל ומחמת זה יכולין לטעות ח"ו שעזב ה' את הארץ ונתן בהם כח וגבורה לכן איתא שם לא ישתה אדם מים לא בלילי רביעיות ולא בלילי שבתות וכו' כי מים נראין ג"כ כדבר הפקר בלא בעלים ח"ו וכאשר ישתה באלו הזמנים מים יכולים לטעות ולקבל איזה כח חוץ מהקדושה ח"ו. היינו שיכול לחשוב שהשיג השפעה בלעדי ית' ולזה איתא שם ואם צחי מאי תקנתיה נימא שבעה קולות שאמר דוד על המים והדר ישתה היינו כי שבעה מורה על ההיקף מכל הסדר של זה העולם מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין היינו עד התפיסה האחרונה שבאדם ועל ידי זה שאמר שבעה קולות מתעורר נגדו הקול פנימאה מכל ההיקף של הסדר מזה העולם אפילו מהדרגא האחרונה של תפיסת אדם וכאשר מתעורר הקול פנימאה משיג האדם מחמת זה ממילא הכרה מפורשת שכל ההשפעות הם במשפט ואין שום דבר הפקר בעולם בלא בעלים חס ושלום: