סוד ישרים (ליינר)/סוכות/פא
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל וגו'. איתא במדרש תנחומא (אמור) מלה"ד לשני בני אדם שנכנסו לדין לפני המלך ולא היה יודע שום אדם מה ביניהם אלא המלך בלבד דן המלך אותן ולא היו יודעין הבריות מי נוצח לחבירו אמר המלך כל מי שהוא יוצא ובידו אגן הוו יודעין שהוא נצח כך ישראל ועכו"מ נכנסין לדין ביוה"כ ואין הבריות יודעין מי נצח אמר הקב"ה טלו לולביכם בידכם שידעו הכל שאתם זכיתם בדין וכו' לפיכך אמר דוד אז ירננו כל עצי יער לפני ה' כי בא לשפוט וכו' לפיכך כתיב ולקחתם לכם ביום הראשון וכו' וכן איתא בזוה"ק (ויחי רכא) לתרי בני נשא דעאלו קדם מלכא לדינא ולא ידעו עלמא מאן מנייהו נצח נפק חד לגוון מבי מלכא שאילו ליה אמר לון מאן דיפוק ובידו סימנין דמלכא הוא נצח כך כולי עלמא עאלון לדינא קדם מלכא עלאה ודאין לון מיומא דר"ה ויוה"כ עד חמש סרי יומין לירחא ובין כך אשתכחו ישראל זכאין וכו'. ביאור הענין כי ביוה"כ נקרא השי"ת אחד שמורה על חד ולא בחושבן כדאי' במדרש (בראשית רבה) ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד ואיזה זה יום הכפורים היינו כי אז מנהיר רצונו ית' בלי שום לבוש כי דן אז הלבבות ומסתכל לעצם הנקודה מעומק הלב לזה נצטוו ישראל אז לעמוד נוכח השי"ת ב"ה הענוים להורות שמסירים מהם כל הלבושים ועומדים כמלאכי השרת כדי שיקשרו א"ע בזה הרצון הפשוט ית' המשולל לבוש ועי"ז נתבררו ישראל שבשרשם נקשרים הם ברצונו הפשוט ית' וכל הסתעפות הלבושים שלהם נמשך משורש רצונו ית' כי כמו שרצונו ית' בהמקור העליון הוא משולל מגוון הלבושים רק כאשר נתפשט למטה להויות עולם מוכרח לבא בהתלבשות כי אין בכח הויות עולם לסבול אור רצונו ית' בלי שום לבוש כך הם ממש כל לבושי ישראל, בשרשם המה בלי גבול ונקשרים ברצון הפשוט המשולל מכל גוון לבושים. רק כשיורדין בזה העולם מוכרחים להיות בלבושים. וממילא כיון שנתבררו כך ביוה"כ נעשו כל הסתעפות הלבושים שהם מסבת עולם הגשמי גבי ישראל ג"כ רצונו יתברך עד שכל הרצונות והנחת הגוף של ישראל נחשב נמי כבוד שמים. וביום הראשון של חג מתחיל להאיר רצונו ית' בבחינת ראשון, לכך נאמר ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' היינו שבו מתחיל הרצון ית' להתלבש בהפעולות של ישראל ועל זה מורה ראשון שהוא חד בחושבן. הגם שבאמת עלו ישראל במחשבה גם ברצון העליון הנקרא אחד שהוא חד ולא בחושבן אכן אין בזה הרצון הנעלה שום תפיסה והשגה כלל כיון שהוא לא בחושבן וכל עיקר רצונו ית' הוא שיהיה גבי ישראל כדכתיב לדעת כי אני ה' מקדשכם וכאשר בא רצונו העליון ית' בהתלבשות בחינת ראשון שהוא חד בחושבן אזי יתכן שיהיה גבי ישראל על ידי פעולת עבודתם לדעת כי אני ה' מקדשכם וכמו שמצינו גבי אאע"ה שאמר לו השי"ת ואני הנה בריתי אתך היינו מצדי אתה מבורר מאד ואתה את בריתי תשמור היינו מצדך כדי שיהיה אצלך לדעת כי אני ה' מקדשכם צריך אתה לרשום אצלך אות כדי שיהיה מצדך ג"כ תפיסה והבנה כי אני ה' מקדישך כן נצטוו ישראל כאן שיהיה להם אות שיהיה אצלם לדעת וגו' וזהו ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' ועל זה מרמזין אלו הארבעה מינים דאיתא עליהם במדרש ארבעה הם קטני ארץ והמה חכמים מחוכמים היינו שאור רצונו יתברך נתלבש בהם כדאיתא בהאר"י הק' ז"ל שבאלו הארבעה מינים מתחיל עולם התיקון היינו שהשי"ת התקשר עצמו עם הבריאה כי הם מרמזין לשלימות הזווג וההתקשרות כביכול ית' עם ישראל כי פרי עץ הדר הוא כדאיתא בגמרא הדר באילנו משנה לשנה וזה מורה שאין לו שום התבטלות לרמז על ישראל שיכולין להתמשך אחר רצונו ית' בכל ההפכים, כי מי שהוא בעקשות באיזה לבוש אזי מגביה השי"ת את רצונו מזה הלבוש ומחמת זה תבא לו התבטלות כדאיתא בזוה"ק (וירא קט) והוא מסבות מתהפך הקב"ה מסבב סיבובין ואייתי עובדין בעלמא לאתקיימא ולבתר דחשיבו בני נשא דיתקיימון אינון עובדין קב"ה מהפך לון לאינון עובדין מכמה דהוי בקדמיתא וגם מרמז זה שדר באילנו משנה לשנה שישראל עומדין תמיד סמוך להמקור ית' ושואפין ממנו חיים לזה יש להם תמיד קיום והם כמו צבא מעלה אף שחלק להם השי"ת התמנות כי יש מי שממונה על רפואה וכדומה מ"מ מכירים הם שלא עזב ה' ח"ו את הארץ בידם אלא בכל פעם מוכרחים המה לקבל מחדש השפע מהמקור ית' כך מכירים ישראל שאין להם שום שלימות מצדם כי אם מה שמשפיע להם השי"ת בכל רגע ורגע, ויען שעומדין ישראל סמוך להמקור לכך אין מגיע להם לעולם שום הפסד והתבטלות כמו לחם הפנים שהיה תמיד חם כיום הלקחו משום שהיה סמוך להמקור. כפות תמרים רומז על חיבור והתקשרות שיש להשי"ת עם ישראל כדאיתא בזוה"ק (ויחי רכא) לולב בימינא כפות בכולא וקטיר בכולא דהא צדיק כפות הוא בכל סטרין וקטיר בכלא ודא הוא קשורא דמהימנותא וכו' וגם מרמז שיש לישראל אחרית ותקוה כי תמרים הם האחרונים שבשבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל ומתעכב זמן רב עד שמשיג השלימות כמאמרם ז"ל בגמרא דקלים עושים פירות אחר שבעים שנה וזה רומז שיהיה לישראל אחרית ותקוה וגם לולב דומה לשדרה כדאיתא בזוה"ק (פנחס רנו) לולב דומה לשדרה דביה קיום דכל גרמין וכו' וזה רומז על הקומה שלימה שיש בישראל שיש בה חיבור מהשורש העליון עד סוף כל דרגין. וענף עץ עבות הוא תרי וחד שמורה על חוק המכריע בינתים ונקרא דעת ודעת הוא המחבר שתי המדות ועל זה איתא בתזוה"ק (תיקון סט ליום ל"ה) לית זווגא אלא בדעת כדכתיב והאדם ידע את חוה אשתו וכו' וזה רומז על הזווג האמתי שיש להשי"ת עם ישראל. אבל אל אחר אסתרס ולא עביד פירין ומשום זה נקרא בגמרא הדס שוטה זה שאין לו אלא תרין עלין משום שמרמז שחסר בו הדעת על דרך שקורא בגמרא לבכור מן האם ולא מן האב בכור שוטה והוא משום שנשים דעתן קלות ואין בהם הדעת והדס שיש בו תרי וחד מרמז שיש בו חוק המכריע ואין הישראל נוטה לשום צד רק בכף הממוצע כפי שמנהיר בו הרצון ית' וכמו שמצינו בתורה סמיכות הפסוקים מעיר הנדחת להפסוק ונתן לך רחמים וגו' להורות בזה שישראל אינם נוטים מצדם לשום צד רק כפי הארת רצונו ית' בכל ההפכים לכך שפיר שייך אצלם שניהם ביחד לעשות דין בעיר הנדחת ומזה הדין בעצמו יתעורר ונתן לך רחמים וערבי נחל זהו כדאיתא בזוה"ק (פנחס רנו.) ב' בדי ערבות נצח והוד ודמיין לתרין שפוון וכו' היינו כי בכל הדברים כאשר מוציא האדם אותם מהמחשבה לדבור אין לו עוד בהם שום הוספה אבל אצל דברי תורה נאמר ועל שפתיו יוסף לקח כי כל מה שהאדם מוציא דברי תורה משפתיו נובע מחדש אצלו בכל פעם ממקור הנובע וכדכתיב כי מוצאי מצא חיים. וזה דאיתא בגמ' (מנחות כז ובמ"ר פ' אמור) שאין בו לא טעם ולא ריח זה הוא משום שנובע בה תמיד ברכת ה' כי נקראת ערבי נחל כמבואר בזוה"ק (שם) דנגיד ונפיק מנחל עלאה היינו שמקבלת מלא ברכת ה' מהשפע של נחל עלאה לכך אין תופסת בתוכה ריח כי ריח נתקבץ רק בתוך דבר שאינו מלא כמו שמצינו בגמ' (מנחות פרק ח מ' ז) שלא היו ממלאין את החביות כדי שיהיה ריחה נודף וערבי נחל יען שהם תמיד מלא ברכת ה' לא יתכן בה ריח ועל צפצפה שבהרים איתא ג"כ בגמרא (שם) שאין בה לא טעם ולא ריח אכן זהו משום שנתיבש אצלה כל הלחלוחית לזה היא פסולה לערבה אבל ערבה כשרה יש בה כל הלחלוחית ומלאה ברכת ה' משום זה אין בה ריח וזה דרגא דדוד: