סוד ישרים (ליינר)/סוכות/נה
ליל ב דסוכות ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ה' וגו'. ביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצ"ל שכל עסק עבודתו של יצחק אבינו היה זריעה שמסר הכל בחזרה להשי"ת ובזה החג הנקרא זמן האסיף מתחיל השי"ת לחזור וליתן כל הטובות שזרע אותם האדם מקודם יהיה מוסר אותם להשי"ת ולזה הוא זה החג זמן שמחתנו וזהו שאמרו ז"ל והחליל מכה לפניהם והוא כדאיתא בזוה"ק (שלח קסח:) קלא דהדרא בעינא למנדע ומחשב שם כמה קולות שישראל סובלים מהם מאד וקלא אתער קלא זינא בתר זינא שיהיה די הסבלנות שישראל היו סובלים עד עכשיו ומהיום והלאה יתחיל השי"ת ליתן לישראל קלא דאהדרא היינו כל הטובות שיצחק אבינו היה זורע מקודם כדכתיב ויזרע יצחק בארץ ההוא וכמו שביארו ז"ל בארץ שאינו עושה פירות וכן בשנה ההיא בשנת בצורת וע"י זה ויברכהו ה' היינו כי יצחק אבינו היה מדתו מדת צמצום למסור הכל להשי"ת ולכך ויברכהו ה' כי השי"ת שופע תמיד מצדו כל מיני ברכה וחסדים טובים כדכתיב חסד ה' מלאה הארץ רק שהאדם מצדו הוא משולל כלי קיבול כי העיקר תלוי בהכלי קיבול של אדם אם האדם מצמצם א"ע בהשפעתו ית' לבל יתפשט עמה רק למסור אותה להשי"ת אז מצמצם השי"ת נגדו גם כן את השפעתו לבלתי יתפשט חוץ מהכלי של האדם וממילא הוא ברכה וכענין מאמרם ז"ל (ברכות לג.) למה נקרא גבורת גשמים מפני שיורדין בזעף היינו שמצמצם אותם שילכו רק במקום הצריך אבל אם האדם מתפשט עצמו עם השפעתו ית' ואינו מכיר שהשי"ת נתן לו אז מתפשט השפעתו ית' ג"כ למקום מדבר ושממה למקומות זרים וממילא הוא קללה כי אפילו בדור המבול איתא במדרש אם היו חוזרים בתשובה היו גשמי ברכה רק מחמת שהיו מתפשטים א"ע בהשפעתו ית' באין מעצור לכך התפשט השי"ת כנגדם את השפעתו גם כן והיו גשמי קללה אבל מצד השי"ת אין נצמח ח"ו מעולם שום קללה רק ברכה לכן יצחק אבינו שכל עסקו היה זריעה שהיה מצמצם השפעתו ית' כי הכיר בה היטב שאין לו בה שום כח רק השי"ת לבדו לכן היה לו ברכה בכל המקומות כדכתיב ויברכהו ה': והענין שנקרא שמחת בית השואבה על שם שאיבת המים של נסוך ומדוע לא נקרא שמחת נסוך המים שזה העיקר ביאר אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה כי זה מורה שהשי"ת חפץ בפעולת אדם ונותן מקום לאותן הפעולות במקום הגבוה מאד כי בהתחלת הבריאה היה כל העולם מים במים ולא היה מקום אז לפעולות אדם כלל ואח"כ היה המאמר יקוו המים אל מקום אחד ותראה היבשה שיהיה מקום לפעולת אדם וזהו הענין מטהרת המקוה שהאדם נכנס בהמקוה ומכסה עצמו במים להורות שמוסר עצמו להרצון העליון מהתחלת הבריאה שהיה קודם המאמר יקוו המים שאז לא היה מקום עדיין לפעולת אדם ומשם מושך על עצמו טהרה וזהו ענין שג' לוגין מים שאובין פוסלין את המקוה כי ג' לוגין הוא הפחות שבנסכים כדאי' בגמ' וענין נסכים ביאר אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה שמורה על זה שאומר האדם דעה בהנהגתו ית' ולכן בטהרת המקוה שנכנס האדם לעלמא דאתכסיא ושם אין שום מקום לפעולת אדם לכן ג' לוגין מים שאובין פוסלין אותה אכן בזה החג היה לוקח ג' לוגין מים שאובין והיה מנסך לתהום היינו שבזה החג מנהיר השי"ת שחפץ בפעולת אדם וחפץ שהאדם בפעולת עבודתו יאמר דעה בהנהגתו ית' ומזה היה עיקר השמחה בזה החג לכן נקרא שמחת בית השואבה כי עיקר השמחה היה מהמים שאובין היינו משאיבת המים לנסוך בתהום כי זה רומז שיש מקום לפעולת אדם במקור העליון ית' ואין שמחה גדולה מזה כי באמת הרצון העליון הנקרא עתיקא שם אינו נוגע כלל פעולת אדם אכן בזה העולם העמיד השי"ת רצון הנקרא זעיר אנפין שיהיה להאדם בחירה בההיקף מגבול תפיסתו אף שבעתיקא אין מציאות כלל לשום בחירה וכמו שהוא גבי האדם בעצמו שכל כח בחירתו הוא רק בההיקף שלו אבל נגד ההיקף מזולתו אפס כל בחירתו וכמו שמצינו בגמ' (כתובות ל:) אריא וגנבי בידי שמים ובכל זאת אנו דנים להגנב כמו שגנב בבחירתו כי נגד עצמו יש להגנב בחירה אף שנגד זולתו הוא גנבא ואריא בידי שמים אבל נגד הגנב בעצמו נדין אותו שגנב בבחירתו ככה הוא הבחירה של אדם ופעולתו אף שמצד הארת הרצון עליון מעתיקא אין להם שם שום מציאות אכן הציב השי"ת בזה העולם לבוש כזה שיהיה להאדם בגבול תפיסתו בחירה בכל פעולותיו ונידון בכל פעולותיו שעשה אותם בכח בחירתו ומאחר שהעמיד השי"ת רצון כזה בזה העולם רצונו זה כבודו ויש לו לאותו הרצון בעצמו קומה שלמה ויש לו להאדם בההיקף שלו באמת בחירה בכל פעולותיו. ולכן אותן המתפשטים א"ע בכח בחירתם ובוחרים ברע יתבטלו לגמרי אבל ישראל שבוחרים בטוב ומואסים ברע ומוסרים גם כח בחירתם להשי"ת וכל חפצם הוא שינהיר להם השי"ת את רצונו שידעו להתמשך אחריו לכן הוא השורת הדין שישכון השי"ת רק בישראל כדכתיב ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה וגו':