סוד ישרים (ליינר)/יום כיפור/מב

איתא בגמרא (שבת פט:) דרש רבא מאי דכתיב לכו נא ונוכחה יאמר ה' לכו נא בואו נא מבעיא ליה וכו' לעתיד לבוא יאמר להם הקב"ה לישראל לכו נא אצל אבותיכם ויוכיחו אתכם ויאמרו לפניו רבש"ע אצל מי נלך אצל אברהם שאמרת לו ידוע תדע ולא ביקש רחמים עלינו אצל יצחק שבירך את עשו והיה כאשר תריד ולא ביקש רחמים עלינו אצל יעקב שאמרת לו אנכי ארד עמך מצרימה ולא ביקש רחמים עלינו אצל מי נלך עכשיו יאמר ה' אמר להן הקב"ה הואיל ותליתם עצמכם בי אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו וכו'. ביאור הענין כי אין קורין אבות אלא לשלשה כדאיתא (ברכות טז:) היינו שאין יתכן עוד בעוה"ז לשום נברא להשיג כ"כ בהירות זכה ועצומה כמו שהיה מאיר גבי האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב והם בקשו לקבוע קדושת מדתם בזה העולם בקרב ישראל אברהם אבינו חפץ לקבוע מדת החסד שלו ולהראות הכרה גם בזה העולם איך שהשי"ת הוא רב חסד לזה בורר אאע"ה מלכיות כי אי אפשר בזה העולם להכיר ברב חסדו ית' בלתי הלבושים מההיפך כי ע"י ריבוי התפשטות למיני דרך ארץ ונימוסי המלכיות הנמצאים בזה העולם במלכותא דארעא יכולין להוכיח מלכותא דרקיע ולהכיר מסבת זה נמי גודל רב חסד הנמצא בהקדושה וכמו שמצינו בגמ' (שם נח.) לעולם ישתדל אדם לרוץ וכו' אפילו לקראת מלכי אומות שאם יזכה יבחין וכו'. ויצחק אבינו שמדתו גבורה ביקש לקבוע הכרה מפורשת בעוה"ז דאית דין ואית דיין לזה בירך את עשו והיה כאשר תריד היינו לא שאית דין ואית דיין הפורע דוקא לעתיד אלא שגם בזה העולם פורע כאשר תריד וגו'. ויעקב אבינו מאחר שאצלו היה כבר אלו שתי המדות בקביעות גמור לכן היה כל חפצו להראות בזה העולם מפורש כי חלק ה' עמו וזאת אי אפשר כי אם ע"י ירידת מצרים כדאי' בזוה"ק (לך פג.) כד בעא קב"ה למעבד לון עמא חדא עמא שלים ולקרבא לון לגביה אי לא נחתי בקדמיתא למצרים ולא יצטרפון תמן לא הוו עמא יחידא דיליה וכו', וזה דאיתא בגמ' (שם) שיאמרו ישראל רבש"ע אצל מי נלך וכו' עכשיו יאמר ה' היינו כיון שהאבות בעצמם לא היה להם זה הכח להוריש לבניהם אחריהם הבהירות מהמדות שלהם כי אם ע"י כמה וכמה לבושים ההפכים וגודל סבלנות א"כ יאמר ה' איזה בטוחות יש לנו מעכשיו על האבות וזה הוא אצל מי נלך עכשיו יאמר ה' כי אין לנו להשען עכשיו ולבטוח רק על אבינו שבשמים אמר להן הקב"ה הואיל ותליתם עצמכם בי אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. וזה הענין הוא נמי ביום כפור כי אחר כל העבודות החזקות מימי התשובה הקודמים שהם כדאיתא בירושלמי (יומא) נגד הפסוק רחצו הזכו וכו' היינו שבאלו העשרה ימים מבררים ישראל עצמם ורוחצים ומנקים את לבבם מכל רע עד מקום שכח ידם מגיע ואח"כ כשמגיע יום כפור אומרים ישראל שאפילו זה הכח לברר ולנקות את הלב אינו ג"כ בכח ידם ואין לנו שום דבר שנהיה יכולים לבטוח ולסמוך עליו ואין לנו להשען על שום עבודה ואצל מי נלך עכשיו רק על אבינו מלכנו שבשמים וזה הוא שאנו אומרים אחר כל התפלות של זה היום אבינו מלכנו וגו' אמר הקב"ה הואיל ותליתם עצמכם בי אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. וזה הוא נמי שאנו מקיפין בימי הסוכות אח"כ כדאיתא (סוכה מה) בכל יום היו מקיפין את המזבח פעם אחת ואומרים אנא ה' וגו' ואותו היום מקיפין שבע פעמים וכו' שאז הוא סיומא דדינא כדאיתא בזוה"ק (צו) היינו שכל העבודות מזה החדש לא נגמרו עד יום הערבה ואיתא בגמרא (שם דף נא.) הפכו פניהם ממזרח למערב ואמרו אבותינו שהיו במקום הזה אחוריהם אל ההיכל וכו' ואנו ליה עינינו וכו' ולהבין זאת מה לנו לספר מגנות אבותינו אמנם זה הכל היה לרמז שאנו מראים בזה שאין לנו שום דבר לבטוח עליו ואפילו על אבותינו הקדושים אין לנו ג"כ שום בטוחות מאחר שאין בכחם להוריש לבניהם יקרות הקדושה מבהירות עבודתם שהיה אצלם כי אם ע"י אחוריהם אל היכל ה' ולבושים ההפכים כאלו שהם רחוקים לגמרי מאור השי"ת א"כ איזה בטוחות נשאר לנו מהאבות וזהו שאומרים אבותינו שהיו במקום הזה אחוריהם להיכל ה' וכו' היינו שאין לנו להשען ולבטוח על שום תקיפות אלא על אבינו שבשמים וזהו ואנו ליה עינינו ועל זה נאמר משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה':