סוד ישרים (ליינר)/יום כיפור/לג
איתא בגמ' (שם) מי שהוא רואה כהן גדול כשהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפין וכו' והרואה פר ושעיר הנשרפין אינו רואה כ"ג כשהוא קורא ולא מפני שאינו רשאי אלא שהיתה דרך רחוקה ומלאכת שניהם שוה כאחת וכו'. הענין הוא כי כל העבודות צריכין להיות בעובדא ובמלולא כדאי' בזוה"ק (וירא, צו, ועוד בכמה דוכתי). והנה כל מה שהראה הכ"ג בהכניסו את הקטרת לפני ולפנים בעובדא היינו שהראה בזאת העובדא איך שכל תפיסת ישראל נקשרת באתר דלא אתידע שהוא בלתי גבול ואין סוף אותה הארה ממש הראה הכה"ג במלולא נמי היינו בזה שקרא את הפרשה עד היכן שכל מי שראה הכה"ג כשהוא קורא היה מכיר בבהירות עצום היטב שלא יתבטל שום לבוש מישראל כי היה רואה מפורש שאין נמצא בהם כלל פעולה כזו שלא יתברר לטוב. ולהיות שענין קרבן הוא כי האדם עם הקנינים שלו המה לאחדים ולזה כאשר נתעלה הקנין של אדם ונכלל באש של מעלה זה מורה שכבר נתברר גבי זה האדם הפעולות שלו שהם רק רצונו ית' ומה שנשאר מן הקרבן דשן שלא היה יכול להכלל באש של מעלה זה מורה אשר גוון הלבוש האחרון מפעולת החטא לא יוכל להתברר בזה העולם שיהיה ניכר מפורש גם בתפיסת אדם איך שפעל את רצונו ית' גם בגוון הלבוש אחרון של החטא, כי על תיקון כזה נאמר כי אני ה' בפתחי את קברותיכם היינו שלעתיד אז יתברר גם הלבוש האחרון שיהיה נמי בהבנת תפיסת אדם אבל בזה העולם אין עדיין רצונו ית' להראות זה הבירור בתפיסת אדם ולכן נשאר מכל קרבן דשן שלא נכלל באש של מעלה ונראה שהוא משולל תיקון ועל זה הענין רומזין נמי פר ושעיר הנשרפין חוץ למחנה שגוון הלבוש האחרון מפעולת החטא נשאר לפי תפיסת אדם משולל תיקון וזה הוא כוונתם ז"ל שאמרו הרואה כה"ג כשהוא קורא וכו' שאז היה מכיר בבהירות עצום שאין שום לבוש מישראל שלא יהיה מקושר בהשורש ואין שום פעולה גבי ישראל שלא יהיה נכלל באור רצונו ית' לא היה רואה פר ושעיר הנשרפין כי הם רומזין שהלבוש אחרון לא נתברר עדיין בתפיסת אדם וכן הרואה פר ושעיר הנשרפין אינו רואה כ"ג כשהוא קורא ולא מפני שאינו רשאי אלא שהיתה דרך רחוקה ומלאכת שניהם שוה כאחת וכו' הורו לנו בזה חז"ל מה שנצרך לעבודת אדם כי אין שום דבר בדברי תורה שלא יהיה ממנו עצה לעבודת אדם והוא כי הלא אי אפשר שיעמוד האדם תמיד בבהירות וחליפות עברו תמיד עליו אכן כאשר קובע האדם בעצמו זאת הרגע שהוא עומד בבהירות היינו שקובע בלבו ובדעתו שזאת הרגע יהיה עיקר אצלו שכל חייו יהיה תלוי בזאת הבהירות אזי אף אח"כ כשיוצא האדם לעסוק בצרכי הגוף הגם שנסתר ממנו זאת הבהירות מ"מ כל פעולותיו שיעשה אח"כ יהיה הכל נטפלים לאותו הרגע שהיתה אצלו מקודם בבהירות ונחשב כל מה שהוא עוסק אח"כ בצרכי הגוף הכנה לזאת הרגע שהיה אצלו מלפנים בעת הבהירות כי מאחר שהוא עיקר אצלו נמצא שכל מה שעוסק אח"כ בצרכי הגוף זה הוא רק למען שיוכל להתיצב פב"פ נוכח השי"ת בלי טרדא כדאי' בגמ' (נדרים יב) והוא שנידר ובא מאותו היום וכו', היינו כי מאחר שכבר נדר באותו היום לכבודו ית' א"כ גם הסתם שלו נחשב על זה שנדר כבר לזה אף כשאמר אח"כ בסתם כוונתו ג"כ על אותו המכוון שהיה אצלו מכבר בעת שהכין א"ע ונדר לכבודו ית' וכל מה שנפעל אצלו אח"כ הם טפלים לזאת הרגע כי מלאכת שניהם שוה כאחת: