סוד ישרים (ליינר)/יום כיפור/יד
וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וגו' ואל יבא בכל עת אל הקדש וגו' כתיב בטחו בו בכל עת שפכו לפניו לבבכם וגו'. להיות שהעמיד השי"ת בזה העולם סדר כ"ח התחלפות העתים כדאיתא בזוה"ק (מובא לעיל) ובתזוה"ק (תיקון סט קא) אית עת רצון וכו' ואית עת דדינא וכו' ובג"ד אינון כ"ח יומי דסיהרא י"ד יומין איהו שלימותא וי"ד חסרה ומאן דאתיליד ביומי שלימותא איהו שלים וכו' וכל הויות אלו העתים הוא מהופעת מאמרו ית' בהבריאה אמנם זה הסדר אין פועל ברצון ית' שום השתנות כי כל זה ההתחלפות הוא רק מחמת הבריאה היינו מצד הרצון שהעמיד השי"ת שיהיה השתלשלות בדרך עילה ועלול עד שבא בהתלבשות הסדר מהתחלפות העתים אבל ברצון העליון ית' הנקרא (בזוה"ק בראשית כו) עילת כל העלות שהוא למעלה מסדר השתלשלות אין שום התחלפות כלל לכן מאלו התחלפות של זה העולם יכולין להוכיח במקור הרצון שממנו נמשכים אלו התחלפות העתים שכל העתים נכללים בו כי הוא כולל כל העתים וזה המקור הרצון נקרא בכל עת וזהו מאמרם ז"ל בספרי בכל עת זה יוה"כ כי ביום הכפורים מאיר גם בזה העולם הרצון העליון המשולל התלבשות וכולל כל העתים ולזה איתא בגמרא (יומא) כל יומא אית ליה רשותא לאסטנא לבר מיוה"כ והוא כענין הכתוב ויבואו בני אלהים וגו' ויבא גם השטן בתוכם וגו' היינו כי בני האלהים מורה על התלבשות ומחמת ההסתר המסתעף מסבת ההתלבשות יש מקום לקטרוג משא"כ ביוה"כ שמופיע בו הרצון העליון הנקרא אחד שהוא חד ולא בחושבן היינו למעלה מהשתלשלות התחלפות העתים ועל זה הרצון העליון אמרו ז"ל במדרש רבה (נשא) בעוד שהיה נקרא אחד חפץ לדור בתחתונים היינו שכל לבושי ישראל עלו במחשבה למעלה מכל סדר ההתלבשות הרי שהרצון העליון ית' המשולל לבושי ההתחלפות העתים מנהיר בכל לבושי ישראל ולכך נאמר אחר מיתת בני אהרן ואל יבא בכל עת אל הקדש כי מיתת בני אהרן היה ענין השקה ע"ד שמצינו בגמ' שע"י שמשיקין כלי מלא מים בהמקור נטהרו אף המים שבתחתית הכלי וכן היו בני אהרן ההשקה של כלל ישראל כי מעבודת המסירת נפש של כל ישראל נדבקו בני אהרן בהמקור ית' כי הם היו סמוכין ביותר להמקור ית' כדכתיב בקרבתם לפני ה' שנתקרבו ביותר מכל ישראל למקור הרצון ית' עד שהגיעו לאותה הדרגא המתחלף מבלי גבול לגבול כמבואר בזוה"ק (תרומה קסה) סולו לרוכב בערבות בי"ה שמו בי"ה דאיהו רזא קדמאה דנפיק מיניה וכו' בגין ההוא פרוכתא דאתפרס ונפיק מקמיה וכו' היינו דההוא פרוכתא דאתפרס הוא המקום שנתחלף ונושק ביחד הבלי גבול עם גבול מתפיסת אדם ובעבר השני של זה הפרוכת המסך היינו מצד השי"ת שם אין שום התחלפות העתים אכן ע"י עבודה יכולין להגיע לזה הפרוכת ולהכיר דרך חלונות הפרוכת את אור אחדותו ית' כמו שהוא ממש בעבר השני שמצד השי"ת אמנם להגיע לאותה ההכרה צריך להיות בגודל הדרגה כי אם ידלוג האדם לזאת ההכרה בלתי הדרגה אזי יוכל להתבטל תפיסתו ובאמת הוא עיקר רצונו ית' באלו הלבושים כדאי' בזוהר חדש שאחר שמוסר האדם נפשו בשעת קריאת שמע להרצון העליון הנקרא ה' אחד אז מחזיר לו השי"ת בשביל דקיק ובסוד גדול החיים שלו וזהו שאומרים תיכף בשכמל"ו להורות שהרצון ית' הוא בהויות אלו הלבושים שהמה כבוד מלכותו ית' ומזה הרצון הוא כל קיום הויות הלבושים של ישראל וכמו שהוא בהמסירת נפש של כל פרט נפש מישראל כך היה בהמסירת נפש של בני אהרן בקרבתם לפני ה' בכלל ישראל כי במסירת נפשם קרבו את כל ישראל למקור רצונו ית' אלא שבני אהרן נשארו דבוקים ברצון העליון ית' הנקרא אחד וכל ישראל היו אז בבחינת בשכמל"ו היינו שהויות הלבושים של ישראל המה כביכול כבוד מלכותו ית' בזה העולם ונשארו בזה העולם לכן נאמר אחר זה ואל יבא בכל עת אל הקדש היינו לבל יתקרב לזה הפרוכת בלתי הדרגה ועל זה הענין היה סביב הארון ג"כ עשר קדושות שהיה הדרגות להתקרב על ידם להנקודה המתחלפת מבלי גבול לגבול תפיסת אדם כי אורו ית' הבלתי גבול הוא בבחינת שב ורצוא וכדאיתא בזוה"ק (בראשית יז) מטי ולא מטי וכמה שמצמצם האדם א"ע לילך בהדרגה להיות לא מטי כך מנהיר השי"ת נגדו באורח גניזה בחינת מטי לכך בזה היום שמנהיר זה הרצון עליון הנקרא בכל עת בכל הלבושים נאמר בזאת יבא אהרן וגו' היינו שיקבל זה האור בגודל הדרגה כי בזאת מורה על הנקודה שמסובב עליה כל המכוון מהרצון ית' שאמר והיה העולם שעיקר המכוון בזה הוא למען שיהיה נגמר הכבוד שמים ע"י לבושי ישראל ולזה נאמר בזאת יבא אהרן כלומר שהכהן צריך לסייע לאותה הנקודה כל מה שיוכל כי זאת הנקודה הוא הקוטב שעליה מסובבים כל עבודות המקדש שהם רק להראות מפורש איך שעיקר השלימות מכבוד מלכות שמים כביכול נגמר רק ע"י לבושי ישראל וזהו בזאת יבא וגו' כי אם יבא ח"ו באיזה פניה חוץ מזאת הנקודה על זה נאמר והזר הקרב יומת וגו' ולזה נצטוה דוקא הכה"ג בעבודת יוה"כ כי הכה"ג וגם יום הכפורים ובית המקדש המה האמצעים בין תפיסת אדם ובין למעלה מהתפיסה: