סוד ישרים (ליינר)/יום כיפור/טו
וידבר ה' אל משה וגו' דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש וגו'. בזוה"ק (תרומה קנד:) פתח ואמר עת לעשות לה' הפרו תורתך. עת לעשות אית עת ואית עת (קהלת ג) עת לאהב ועת לשנוא עת איהו לעילא וכו' ואית עת אחרא וכו' ובגין כך כתוב דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש וכו'. ביאור הענין כי העמיד השי"ת כ"ח עתים כמו שמחשב הכתוב (שם) והם זה לעומת זה י"ד עתים במלואתא דסיהרא וי"ד הם בפגימותא דסיהרא וכל אלו העתים נכללים הם בדברי תורה כי באורייתא ברא קב"ה עלמא מזה מוכח שיש נמי בד"ת עת כזאת הכולל כל התחלפות העתים ובזה העת הכולל נכלל הארה הכללית מכל התרי"ג מצות שנקראים עיטין דאורייתא ולאיזה דבר הם עצות הלא אין שום דבר בעולם שלא יהיה נכלל באלו התרי"ג מצות אלא שנקראים עיטין יען שכולם הם עצות שיקבעו בעומק הלב כי אחר שמקיים האדם את כל התרי"ג מצות אזי נקבעים הם בעומק לבו של זה האדם כי מקודם הם כדכתיב היום על לבבך ואחר שמקיים האדם כל המצות אזי הוא כמאמרם ז"ל ולמחר בלבבך היינו שנקבעים ממש בלבו נמצא שהם עצות שלא יהיה עוד רק על לבבך כי אם שיהיו נקבעים בעומק הלב וזאת הקביעות הוא מחמת שורש הכללי של התרי"ג מצות המאיר בלב האדם בכל פעולותיו גם שלא מדעתו אף בשעת שינה כי זה השורש הכללי הוא בלתי גבול שכל גבולי העתים נכללים בתוכו וזאת ההארה מהתכללות הגבולים בבלתי גבול מנהיר ביום הכפורים וזאת הערה מאיר. בעולם. שנה. נפש. בעולם הוא מקום המקדש כדאיתא במדרש (ש"ט) יקוו המים אל מקום אחד זהו מקום המקדש ונקרא אחד משום שמקום המקדש הוא השורש מכל הגבולים כדאיתא בפרקי דר"א (פ' יו"ד) שהראה לו הדג ליונה בן אמתי את אבן שתיה שממנה הושתת כל העולם והיא קבועה בתהומות תחת היכל ה' היינו שהעולם עם כל הגבולים שהם עשר קדושות זו למעלה מזו הכל המה לבושים למקום הארון שאינו מן המדה הרי שבעולם הוא מקום המקדש, ובנפש הוא הכהן גדול שהכה"ג הוא הנפש המובחר שעל ידי עבודתו נתאחדו כל ישראל שיהיו נקראים עם אחד. ובשנה. הוא יוה"כ שנקרא נמי אחד כדאיתא במדרש (בראשית רבה פ"ג) ויהי ערב ויהי בקר יום אחד מלמד שנתן להם הקב"ה יום אחד ואיזה זה יום כפור שנקרא אחד וכו' היינו שמאיר בו אור הכללי הבלתי גבול כי כל הגבולים נמשכים מחמת רצונו ית' הנקרא ראשון כי ראשון מחייב שני אבל זה הרצון העליון הכולל כל התחלקות הגבולים נקרא אחד כי כל ענין התחלקות הגבולים הוא מצד הפריסה שהציב השי"ת וכמו שביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה כמו שפורסין מסך נגד אור אבוקה אזי כמה חלונות ונקבים הנמצאים בזה המסך כך נתראה דרך המסך התחלקות האור בתמונות שונות אולם בעבר השני של המסך מכירין באור האבוקה כמו שהוא באמת מצדו ית' אור אחדות פשוט בלי שום התחלקות כלל ומזה האור אחדותו ית' מנהיר ביום כפור בכל שנה ושנה כי בו פותח השי"ת זה האור כללי הנקרא אחד שיהיה ניכר בכל שנה יותר עולם התיקון עד שהתפיסה הקודמת משנה שעברה נחשב כמו חורבן נגד ישוב וכענין עלמין דאתחרבון בקדמיתא נגד העולם שאמר הקב"ה דין הניין לי כך הוא התפיסה משנה שעברה נגד התפיסה שפותח השי"ת אח"כ בהארת יום אחד המאיר ביום כפור וכדאיתא בתזוה"ק (תיקון שתיתאה) ויפתח נח את חלון התבה אשר עשה ודא יום הכפורים דתיבת נח היא אמא עלאה חלון דילה הוא עמודא דאמצעיתא דביה אור ותורה אור וכו' היינו כי דור המבול היה מעלמין דאתחרבון שחזרו לשרשם וכמבואר (שם) ואי תימא הא הוה נח סתים מעינא הוה וכו' ואז היה כדכתיב צהר תעשה לתבה היינו שכל החיבור מאלו הגבולים בבלתי גבול לא היה ניכר כי אם ע"י האמצעי שהיא התיבה אכן אחר שהתחיל לזרוח עולם התיקון אזי נאמר ויפתח נח את חלון התבה וגו' וכמבואר (שם) ודא יום הכפורים וכו' היינו שנפתח אז הארת יום הכפורים ובהארה כזו יכולין שפיר להכיר החיבור מכל גבולי עוה"ז בבלתי גבול בלי שום אמצעי כלל ובזאת ההכרה נגמר עולם התיקון וכן בכל שנה ושנה נגמר ביוה"כ עולם התיקון בכל פעם יותר בשלמות וזהו שנאמר דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש היינו יען שנפתח ביוה"כ הארה העצומה כ"כ לכן אל יבא בכל עת אל הקדש וכמבואר בספרי בכל עת זה יוה"כ היינו כמו שביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה שביותר מזהיר הכתוב על יום כפור משום שבזה היום פותח השי"ת הארה העליונה מבלי גבול ויכול האדם לקבל מזה גודל תקיפות לכך נאמר בו ואל יבא בכל עת וגו' כלומר שלא יסמוך האדם על התקיפות הזאת הנקרא בכל עת שעלו ישראל במחשבה אלא אדרבה לעומת גודל הארה כמו זו צריכין להתיצב בגודל צמצום ולמסור עצמו לגמרי להרצון העליון ית' הנקרא אחד בלי שום לבוש כלל ועי"ז יחזיר השי"ת להאדם קנין בזאת השביתה של יוה"כ בקום ועשה כי לא נאמר בו לאו כי אם מצות עשה ועניתם את נפשותיכם וגו' וזה הוא כמו הקנין שמשיג האדם בקדושת שבת אף שהוא קבוע וקיימא מצדו ית' ואין בו להאדם רק שביתה ואיזה חלק וקנין יתכן שיהיה בו להאדם אכן ע"י ששומר האדם את השבת ושובת בכל הלאוין שבו מחזיר לו השי"ת חלק וקנין בזאת הקדושה בהארת קום ועשה כדכתיב ביום השביעי תשבות כך הוא נמי השביתה של יוה"כ מאחר שעוזב האדם כל התקיפות ושובת מכל הפעולות למוסר עצמו לרצונו ית' הנקרא אחד בלי שום לבוש מחזיר לו השי"ת חלק וקנין בהשביתה של יוה"כ בהארת קום ועשה כדכתיב ועניתם את נפשותיכם וגו' היינו שמעיד השי"ת על ישראל שכל אחד פעל בלבו למאיך גרמיה למשרא עליה גיאותא דקב"ה: