סוד ישרים (ליינר)/סוכות/צה
והשיאנו ה' אלהינו את ברכת מועדיך וגו' ענין ברכת המועדים הוא הכלי קיבול ועיקר הכלי קיבול של ישראל הוא זאת שיהיה בכחם לקבל כל הטובות באופן שלא יפעלו הטובות בלבבם שום תקיפות לגרמיה כי אם שיתפשט על ידם כבוד שמים. כאשר רצית ואמרת לברכנו היינו כי המועדים נקראים פני ה' שעומד אז השי"ת נוכח ישראל ברצון פנים מאירות ופנים צהובות. קדשנו במצותיך היינו כמאמרם ז"ל (תנחומא פ' תבא א) בא וראה כמה מתחטאין וכמה יש להן פתחון פה לעושי מצות והוא כי על גולמי מעשה המצוה אף בלי שום כונה יכולין לומר אשר קדשנו במצותיו וגו' אמנם על המאור שבה שיהיה נחקק בהלב בקביעות על זה צריכין קודם פעולת המצוה להכין א"ע ולהתפלל להשי"ת שיהיה נחקק האור הגנוז בהמצוה בעומק הלב וזה האור המנהיר בלב האדם מפעולת המצוה נקרא תורה וזה הוא ותן חלקנו בתורתך היינו כי המצוה בעצמה כאשר נחקק אורה בהלב נקראת תורה שמגינה ומצלי בין בעידנא דעסיק בה ובין בעידנא דלא עסיק בה משא"כ המצוה קודם שנחקקת בהלב אינה מגינה ומצלי אלא בעידנא דעסיק בה כדאיתא (סוטה כא). שבענו מטובך ושמח נפשנו בישועתך וטהר לבנו לעבדך באמת היינו שהעולה מזה הוא וטהר לבנו וגו' כי וטהר לבנו רומז על חשק לעבודה כי כאשר מנהיר להאדם הארת פנים ית' אזי משביעו ולב האדם הוא בנייחא מאד ויש לו בכל פעם חשק חדש לעבודה וכמו שמצינו גבי לחם הפנים שהיו הכהנים אוכלים עד כפול וכזית ובכל זאת היו שבעים ופעל בהם יותר חשק לעבודה וזהו וטהר לבנו לעבדך באמת היינו שיתן לנו השי"ת כל הטובות באופן שיהיה אצלנו בהארת פנים לבלתי יסתירו ח"ו מלבבנו החשק לעבודה אלא אדרבה שמסבתם יתוסף לנו בכל פעם חשק חדש לעבודה. כה תברכו וגו' איתא בגמ' (שם לח) כה בעמידה וכו' היינו כי ענין עמידה הוא כמאמרם ז"ל (מגילה כא) כביכול אף אני בעמידה היינו שהשי"ת עומד עדיין באמצע הנתינה ולא גמר אותה אבל ישיבה מורה על אחר שנגמר אצלו ית' הנתינה לכך איתא שם כה בעמידה כה בלשון הקדש וכו' היינו כי כל הלשונות נקראים עלגי לשון שהם רק לבושים אבל לשון הקדש מורה על הפנימיות מכל הטובות לכך איתא בגמ' שם כה בלה"ק יברכך ה' היינו שישראל יהיה בריכה להמשיך אצלם ירידת השפע כלומר שיהיה בעולם הכרה מפורשת איך שכל השפעות טובות יורדים רק בשביל הישרים שהמה עיקר המכוון מהשי"ת וכל העולם אינו ניזון אלא מתמצית בזכות ישרים ע"ד דאיתא במדרש (לך) גבי אאע"ה אפילו ספינות היורדות מעכו לאספמיא מתברכת בשבילו והא יין נסך היה אתמהא אלא חלא מוזיל חמרא היינו שהכירו כל העולם שכל השפעות יורדים לזה העולם רק בזכות אברהם אבינו. וישמרך היינו כי על אהבה מפורשת בהתגלות כזאת צריכין שמירה ממקטריגים לבל יקטרגו מה נשתנו אלו מאלו כמו הקטרוג שהיה על ישראל במצרים הגם שעכשיו כבר בחר בנו השי"ת וישראל נקראו שמך הגדול וממילא יש לנו טענה חזקה נגד כל המקטריגים מה תעשה לשמך הגדול מ"מ על אהבה מפורשת כזו נתעורר קטרוג לכך נאמר וישמרך. יאר ה' פניו אליך היינו כמאמרם ז"ל בגמ' אנו אין לנו אלא הארת פנים כי להעכו"ם נותן השי"ת מאחורי כתפי וכמטולי דמיא כדאי' בזוה"ק כי כל הטובות בלתי הארת פנים אזי הם כמטולי ומאחורי כתפי. ויחנך היינו שיכוונו ישראל תמיד לרצונו ית' וממילא יהיו מוכרחים כל המקטריגים להסכים בע"כ שלא בטובתם. ישא ה' פניו וגו' היינו כמאמרם ז"ל איך לא אשא פנים לישראל שהם מדקדקין על עצמם עד כזית ועד כביצה היינו שזאת הנשיאות פנים ראוי להם במשפט ובשורת הדין מדה במדה מאחר שישראל אף שאינם מקבלים רק מעט בכל זאת המה מלאים שבע רצון כאלו קבלו כל הטובות בשלימות לכך הוא השורת הדין אף אם מצמצמים ישראל א"ע רק מעט בעד כבוד שמים יאמר השי"ת ג"כ שכבר יגע הישראל עצמו די והותר. וישם לך שלום. היינו כי על זאת הנשיאות פנים נתעורר קטרוג בין ישראל בעצמם בין אחד לחבירו כי מי יודע מטמונותיו של חברו אם הודה בלבבו כל צרכו כי זהו רק דברים שבלב ועל זה נאמר וישם לך שלום היינו כשיתן השי"ת בלבבך שלום אזי ממילא יהדפו כל אויביך כי המקטריגים מעכו"ם יתבטלו לגמרי אבל על הקטרוג שיש לפעמים בישראל מאחד על חברו נאמר רק להדוף את כל אויביך כלומר שרק ידחוף אותם מלפניך לבל יהיה בכחם להרע לך ח"ו: