סוד ישרים (ליינר)/סוכות/עג
ותאמר שרה צחוק עשה לי אלהים כל השומע יצחק לי וגו'. ביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה להיות שהרבה עקרות נפקדו עמה כדאיתא במדרש לזה אמרה שירה כל השומע היינו מי שישמע היטב לעומק השמחה יראה אשר כל הצחוק הוא שלי בשביל יצחק. והענין הוא כי איתא בגמרא (ברכות לג) למה נקראו גבורות גשמים מפני שיורדין בזעף היינו שכל ההשפעות יורדין על ידי גבורת יצחק אבינו לזה נכללו בברכתו כל מיני ברכות וישועות מכלכל חיים ורופא חולים ומתיר אסורים עד מחיה מתים כי ע"י מדת יצחק נתעורר שלא יתבטל מישראל שום לבוש אף במקום הנראה שנאבד ח"ו לגמרי וזה מורה תחיית המתים וכל זה נתעורר רק ע"י מדת הגבורה של יצחק אבינו כי מצד השי"ת הוא רק חסד אל כל היום וכמאמרם ז"ל בגמ' (שם) מטר לכל בין לצדיקים ובין לרשעים ואינו ניכר שום הבדל וכמו שמצינו שהיה זן כ"ו דורות קודם מתן תורה רק בחסדו אכן מצד הבריאה נראה חסד כזה כמו שנתיישן. אולם ע"י מדת הגבורה של יצחק אבינו נתעורר החסד לבל יתיישן מצד הבריאה שיהיה כדכתיב ויקץ כישן ה' כגבור מתרונן מיין כי מדתו הוא להגדיל את החסד לבל יתפשט כי אם אל המקום שיהיה ניכר שם כבוד שמים וכמו שהיה אחר מתן תורה שנתבררו ישראל שעיקר חסדו ית' ילך רק אצלם כדכתיב ונפלינו אני ועמך וגו' היינו שילך החסד במשפט ובשורת הדין למי שמכין עצמו עליו הגם שאין להשי"ת שום נ"מ באלו הכנות אכן מצד המשפט הוא השורת הדין שילך החסד דוקא למי שמכין עצמו בעבורו כמו מלך בו"ד ששוכן רק אצל מי שהכין עצמו בעבורו אף שאין חסר כלום להמלך ואין אצלו שום נ"מ באותה ההכנה בכל זאת השורת הדין נותן שישכון דוקא אצל מי שהכין בעבורו. וזהו מדת יצחק אבינו שמלבש את החסד ומגביל אותו לבלתי יראה מצד הבריאה כמו שנתיישן אלא שיהיה ניכר מזה החסד הכבוד שמים. כי כאשר הולך החסד בלא משפט איזה כבוד שמים ניכר בו וכענין דאיתא בזוה"ק (ויקרא ה) גדול ה' ומהולל מאד אומרים בשני אף שעיקר הגדולה שהוא מדת החסד היה בראשון אכן בהתפשטות החסד כמו שהוא בראשון אין שום הכרה בו על דא אומרים תושבחתא דא בשני שרומז על מדת הגבורה שדוקא ע"י גבורות יצחק יתכן הכרה במדת חסדו ית' אכן מחמת הצמצום של גבורות יצחק נסתעפו להלן גם אותן שנקראו בזוה"ק סוסיפותא דדהבא היינו גבורות כאלו הנקראים גבור ציד איש שדה שמצמצמים כ"כ את אור החסד עד שמסתירין אותו לגמרי ולזה אמרו ז"ל למה נקראו גבורות גשמים מפני שיורדין בזעף היינו שע"י הגבורות מיצחק אבינו נבקעו כל המסתירים הנקראים סוסיפותא דדהבא והשפע יורד דוקא למקום הניכר שם כבוד שמים כי מצד השי"ת הולך השפע לכל העולם אף לעוברי רצונו והמה נוטלים אותה כמבתר כתפא ומי הוא עיקר המכוון גבי השי"ת זאת אינו ניכר כלל בזה העולם ולזה אמרה שרה כל השומע יצחק לי היינו מי שישמע היטב הדבר לעומקו אזי יכיר מפורש כי כל עיקר תכלית המכוון מרצונו ית' הוא רק לישראל ולזאת ההכרה צריכין בחינת שמיעה כי שמיעה במוחא וראיה בלבא כדאיתא בהאר"י הק' ז"ל והוא כדאי' בתזוה"ק תיקון ע' (קלד:) מוחא חכמה בינה לבא וכו' ועיין בזה בתפארת החנוכי בפרשת בראשית דף ב:}} היינו כי ראיה הוא רק על גוון שטחיות הדבר אבל בעומק הדבר לא שייך ראיה אכן שמיעה במוחא כי שמיעה הוא רק מחמת השתנות כי קול מתהווה רק מסבת ההשתנות אכן הקול הוא מעומק הפנימי הרי ששמיעה הוא מעומק הדבר וכענין הכתוב ואזן מלין תבחן וזה הוא כל השומע היינו כל מי שיטה אזנו לשמוע מהעומק אז יכיר היטב שכל אותו הצחוק והשמחה הוא רק מחמת לידת יצחק אבינו שבזכותו נפקדו כל העקרות וכדאיתא בזוה"ק (מדרש הנעלם תולדות קלו) הצחוק הזה הוליד יצחק אבינו בעולם כי זאת הוא מדת יצחק לשמוע תמיד מעומק שורש העליון ית' והראיה על שטח הגוון היה אצלו דבר קטן מאד כי על גוון לא חפץ להשגיח כלל כמו שנא' עליו ותכהין עיניו מראות וכדאיתא בגמרא (שבת פט) שהקב"ה אומר לאברהם וכן ליעקב בניך חטאו וכו' אבל יצחק אבינו השיב בניך ולא בני וכו' היינו כי הוא הביט תמיד לעומק שורש עליון ית' אשר שם בהעומק נקראים תמיד ישראל בנים למקום ולכן נתעורר מצדו כל מיני ישועה לישראל עד היכן עד אשר זאת הישועה שאין יתכן כלל להכיר אותה בזה העולם כי אם בבחינת שמיעה שעליו נאמר עין לא ראתה וגו' מ"מ יהיה מראה אותה יצחק אבינו לעתיד אף בהראיה שיהיה ניכר מפורש על כל גוון הלבושים של ישראל נמי איך שאורו ית' שוכן בתוכם כדאיתא בגמרא (שם) ומחוי להו יצחק לקב"ה בעינייהו והוא כי זה החילוק בין ראיה לשמיעה שייך רק בגבול תפיסת עוה"ז אבל לעתיד כאשר ינהיר השי"ת את האור ובאור אין באמת שום חילוק בין ראיה לשמיעה וכמו שמצינו במדרש (בראשית רבה) האור קדמאה היה מאיר אפי' בטפיח של חרס היינו שהיה ניכר אורו יתברך אפילו בהדומם וזאת תתעורר לעתיד ע"י יצחק אבינו: