סוד ישרים (ליינר)/סוכות/עב

ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ה' וגו'. בזוה"ק (אמור שם) מאן דחדי למסכנא אמר יצחק גבור בארץ יהיה זרעו וגו'. הנה המדות שהעמיד השי"ת כמו שנאמר לך ה' הגדולה והגבורה וגו' אינם מתנגדים ח"ו זה לזה אלא ענינם הוא כדאיתא בזוה"ק (נשא קלב.) על הפסוק אל גבור וגו' אל דהוא גבור וכו' היינו כי אל מורה על חסד ולפי הנראה חסד עם גבורה הוא שני הפכיים לזה מבאר שם אל דהוא גבור וכמבואר בזוה"ק (צו לא:) אל בכל אתר נהורא דחכמתא שרומז על גודל התפשטות חסדו ית' וגבור מורה על צמצום שמגביל את החסד לבל ירד כ"כ בגודל התפשטות למען שיהיה בו הכרה כי החסד כמו שהוא מצדו ית' שמתפשט בלי גבול אי אפשר בו שום הכרה כי הוא כמאמרם ז"ל בגמ' (תענית ז) מטר לכל בין לצדיקים ובין לרשעים ואיזה הכרה יתכן בחסד כזה אכן כשיורד החסד ע"י מדת הגבורה דרך הצמצומים של יצחק אבינו אזי נגבל החסד שלא יתפשט למקומות הזרים כי אם למקום שיש כבוד שמים כמו שהתפלל משה רבינו ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה וזהו דאיתא בגמרא (שם) אבל תחיית המתים הוא רק לצדיקים ולא לרשעים והוא כי תחיית המתים נמשך רק מצד מדת הגבורה של יצחק אבינו שמראה בעולם דאית דין ואית דיין כי מצד חסדו ית' יש באמת חיים אף בהדומם רק שאינה ניכרת זאת התיים לעיני אדם אכן יצחק אבינו בעבודתו מראה מפורש החיים בכל מקום שיש כבוד שמים שיהיה ניכר גם לעיני אדם וזה הוא תחיית המתים רק לצדיקים כלומר שבמקום שיש כבוד שמים שם ניכר חיים גם בהדומם ולזה קבעו ז"ל תחיית המתים בברכת יצחק אבינו כי כל הארת תחיית המתים נמשך רק מחמת מדת הגבורה של יצחק אבינו וכן מצד אותה הארה הולכים כל השפעות חסדו ית' רק לצדיקים אף שכל הברואים ניזונים בשוה מ"מ יש הבדל שישראל ניזונים מהמוצא פי ה' המחיה את הלחם משא"כ כל הברואים ניזונים רק מהלבוש של הלחם ולא מהרצון ית' הנמצא בו וזה ההבדל מראה יצחק אבינו בעבודתו וזהו שאמר גבור בארץ יהיה זרעו היינו כי איזהו גבור הכובש את יצרו ומי שיכול למשול על עצמו ולמחדי למסכנא הוא מושל נמי על כל הכחות שבעולם וזה שהכתוב משבח כל כך את הזריעה של יצחק אבינו דכתיב ויזרע יצחק בארץ ההוא וגו' כי הארץ רומז על מלכות שמים דלית ליה עיינין והוא כמאמרם ז"ל בגמרא (ע"ז נד) הרי שגזל סאה חטים וזרעה בדין הוא שלא תצמיח אלא עולם כמנהגו נוהג וכו' וזה הדמיון שהוא לעיני האדם שהעולם כמנהגו נוהג נקרא בזוה"ק מלכות שמים לית ליה עיינין אכן מראה יצחק אבינו במה שגזל סאה חטים וזרעה שאינו זריעה כלל כי זריעה הוא באמת ענין תפלה כדאי' בגמרא (שבת לא) אמונת זה סדר זרעים וכמבואר במדרש (שוחר טוב) שמאמין בחי עולמים וזורע כי בלתי אמונה איך אפשר לזרוע אולי תלך זריעתו לאיבוד ולא יצמיח אלא ודאי מזה שזורע האדם מוכח שמאמין בחי עולמים אשר בטח לא תלך זריעתו לאיבוד כי אם שיצמיח. אכן זה שגזל סאה חטים וזרעה מראה יצחק אבינו שאינה זריעה כלל וכל זריעתו הוא רק דמיון על גוון הלבוש יען שרואה שכל מי שזורע מצמיח זורע גם הוא אבל באמת אינו מאמין כלל וממילא כל מה שנצמח מזריעתו כזו הוא ג"כ רק דמיון ולבוש להמאמר ותוצא הארץ דשא וגו' אבל עיקר הזריעה והצמיחה נמצא רק גבי ישראל ומאחר שיצחק אבינו הכניס כ"כ עיינין למלכות שמים לכך ויברכהו ה' וימצא מאה שערים וגו' להורות שהשיג בחזרה לתפיסתו כל מה שזרע כי מאה שערים מורה על כל תפיסתו של אדם כדאיתא בזוה"ק דברכתו דקב"ה הוא אלף כי כל ספירה כלול מעשר וכשבא בתפיסת אדם הוא מאה: