סוד ישרים (ליינר)/סוכות/ע
איתא בגמרא (סוכה נא.) מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו וכו' ולא היה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה וכו' חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין בפניהם באבוקות של אור וכו'. הנה עיקר השמחה של בית השואבה היה מהאור שהאיר להם השי"ת שמעולם לא נפסק מהם החיבור מהשי"ת כי באמת מצד השי"ת אין שום דבר משולל מכבודו ית' רק מצד תפיסת אדם נראה לפעמים שיש ח"ו חלל והפסק בינו לבין אור כבודו ית' ובזה החג האור להם השי"ת בתפיסתם גם כן עד שהכירו מפורש גם למפרע החיבור שלהם באור רצונו יתברך ומזאת ההארה היה להם כ"כ שמחה. והחליל שהיה מכה לפניהם רומז נמי על זה החיבור כי בהקול של החליל היו מעוררים כל הקולות והצעקות של ישראל שהיה נראה לפנים שאין להם שום עני' ח"ו כי קלין דאורייתא וצלותא איתא בזוה"ק (שלח קסח) דאלין סלקין לעילא ובקעין רקיעין אבל קלין אוחרנין אינון דלא סלקין וכו' ולפעמים צועק אדם ונדמה לו שאינו נענה עליה ח"ו ומזה נופל מאד דעתו של אדם אכן על ידי הקול של החליל נתעורר זאת הבהירות גבי ישראל שהכירו היטב שאין שום קול אצלם דלא סליק לעילא כדאיתא בזוה"ק (סבא משפטים ק) אפילו מלה דבר נש ואפילו קלא לא הוי בריקניא וכו' וזהו דאיתא (שם) בגמרא יש מהם אומרים אשרי ילדותנו שלא ביישה את זקנותנו אלו חסידים ואנשי מעשה וכו' כי אז הכירו למפרע אשר ילדותם לא ביישה את זקנותם וכמו שביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה שעד העת של שמחת בית השואבה היה נראה להם שילדותם ביישה את זקנותם רק ע"י האור של בית השואבה הרגישו מפורש החיבור שיש להם תמיד עם רצונו ית' אף בזמן ילדותם לכך אמרו אשרי ילדותנו וכו': ועל זה החיבור מורה נמי זה שהיו מנסכין בשמחת בית השואבה מים לתהום כי ניסוך היין רומז על עלמא דאתגלי' וניסוך המים רומז על עלמא דאתכסי' ועל החיבור מאלו השנים נא' אכלו רעים שתו ושכרו דודים כמבו' בזוה"ק (ויקרא ד) היינו כי מצד השי"ת אין באמת שום חילוק והבדל בין עלמא דאתגליא ובין עלמא דאתכסיא ובין מים עליונים לתחתונים וכענין שאמר אא"ז מו"ר הגה"ק זצללה"ה על זה שלא נאמר במזמור הללו את ה' מן השמים וגו' והמים אשר מעל השמים וגו' ולא נאמר שם ג"כ והמים אשר מתחת לארץ וזהו כי כאשר מהלל אדם להשי"ת אזי הוא הכל מים עליונים ואין שום מים מתחת לארץ כלל כי כל ההבדל בין מים עליונים למים תחתונים הוא רק כשנסתר האור אזי נראה לאדם שהוא מרוחק מן המקור אבל כשהאדם עומד בבהירות ומהלל להשי"ת אזי מכיר שאין שום הבדל ועל זה הענין היו מנסכים את המים לתהום וכדאיתא במדרש (פ' פנחס) כלום משקין את התהום מים וכו' אלא שכל זה היה לעורר את החיבור ממים עליונים למים תחתונים. ואיתא בירושלמי (הובא בתוס' סוכה נ:) מפני מה נקרא בית השואבה שמשם שואבים רוח הקדש וכו' ומייתי עובדא דיונה בן אמתי שהיה מעולי רגלים ובשמחת בית השואבה שרתה עליו שכינה וכו'. וביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה כי אהבת ישראל היה כ"כ תקועה בלב יונה בן אמתי שכל חייו לא היה חשוב אצלו כלום נגד זאת האהבה והיה אצלו כדכתיב באהבתה תשגה תמיד. והנה גבי שמואל הנביא מצינו שהתפללה חנה ונתתה לאמתך זרע אנשים ובארו ז"ל (ברכות לא.) זרע המובלע בין אנשים לא אריך ולא גוץ לא חכים ולא טיפש וכו' היינו שהתפללה עליו שיהיה בישוב הדעת כי בזה העולם בחר השי"ת בעבודה שהיא בישוב הדעת ולא שיבטל אדם תמיד גופו ונפשו לגמרי וכמו שמנינו באמת גבי שמואל הנביא כשאמר לו הקב"ה לך אל דוד ומשחת אותו למלך השיב שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני וגו' וזאת התשובה שהשיב בישוב הדעת נשא חן בעיני השי"ת מאד והא ראיה שאמר לו השי"ת עצה על תשובתו והנה גבי יונה בן אמתי מצינו כששלח אותו הנביא לך ומשוח את יהוא מסר תיכף נפשו בכפו אף שהיה יותר סכנה מגבי שמואל כמבואר בפסוק שם ע"מ לא השגיח על חייו כלום להשיב איך אלך למקום סכנה כזו אכן בשמחת בית השואבה שאז עומדים ישראל בגודל אהבה ונדיבות הלב מאחד לחבירו וכאשר ישראל עומדין ביחד בגודל נדיבות אז מנהיר השי"ת ג"כ מעוצם נדיבות אהבתו לישראל לזה נבחר אז גם יונה בן אמיתי להיות נביא על ישראל אף שאהבתו היתה בהתבטלות יתירה חוץ מהגדר של סדר העולם הזה כדאיתא במכילתא יונה תבע כבוד הבן ולא תבע כבוד האב וכו' היינו שהיה תקועה בלבו בחזקה כ"כ אהבת ישראל עד שהיה תמיד תובע רק כבוד הבן ולא כבוד האב והוא היה הבירור האמיתי בזה העולם על גודל אהבת ישראל שהיה בעומק לבו של אליהו הנביא וכמבואר בזוה"ק (זוהר חדש מדרש רות כ) ר' נתן שאל ליה לר"י ב"ח אליהו הוה ליה ברא או לאו אמר ליה מלתא אחרא הוה ביה וכתיב אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו מאי אל תרעו אל תעשו עצמכם רעים וחברים לנביאי וכו' היינו שעיקר השארה של אליהו הנביא הוא ממה שנשאר ממנו בזה העולם ההיפך ממדתו כי מדתו היה כדאיתא שם במכילתא אליהו תבע כבוד האב ולא תבע כבוד הבן אמר לו הקב"ה לית עלמא יכיל למסבל לך לכך נשאר ממנו השארה שתבע תמיד כבוד הבן ולא כבוד האב כי יונה בן אמיתי הוא רבן הצרפתי שהחיה אותו אליהו כדאיתא בפרקי דר"א ובזה נתברר גם בזה העולם עוצם גודל אהבה עזה שהיה באמת גבי אליהו הנביא לישראל. ולכן הגם שלפי הנראה נחשב לחטא זאת שתבע יונה בן אמיתי רק כבוד הבן ולא כבוד האב כדאיתא במכילתא שם לפיכך שנית דברה עמו שלישית לא דברה עמו וכו' עכ"ז איתא שם ובמדרש כי יונה עתיד להעלות את לויתן ולעשות ממנו סעודה לצדיקים היינו שעל ידו יהיה מנהיר השי"ת את החיבור הכללי שיש לו עם ישראל כי לויתן מורה על החיבור מאהבה פשוטה שיש להשי"ת עם ישראל בלי שום לבוש היינו אף במקום כזה הנראה בזה העולם שהוא לגמרי ההיפך כדאיתא בגמרא (ב"ב עד.) דגים פריצי וכו' ולעתיד ינהיר השי"ת החיבור שהיה להשי"ת עם ישראל גם שם וזאת ההארה תהיה ע"י יונה בן אמתי: