סוד ישרים (ליינר)/סוכות/ס
איתא בזוה"ק (פנחס רנח:) ובחמשה עשר יום וגו' ר"א פתח ותנח התבה בחדש השביעי וגו' ת"ח כל הני יומין אזלת אמא על בנייא בגין דלא ישלוט ס"א עלייהו ובגין לשזבא לון כיון דאשתזיבו בנהא והא יתבין בסוכות מתנטרין בנטורא יומא קדמאה ויומא תניינא פקדת לון לישראל למעבד סעודתא לממנן דשאר עמין ואיהי לא שריא תמן ביומא תליתאה דאיהו י"ז לחדש שריאת למשרי עלייהו הה"ד ותנח התבה בחדש השביעי בי"ז יום לחדש וכו' ת"ח מיומא תניינא שריאו מיא לאתחזאה כיון דשריאו מים מיומא תליתאה וכו' אלין מים דרשימין הכא ביומי דחג וביומא תניינא וביומא שתיתאה ושביעאה וסימן ב'ו'ז יבוזו לו וכו'. ביאור הענין כי באחד בחדש השביעי הוא ראש השנה שנכלל בו כל הבריאה בשרשה כמו שהיתה קודם יציאתה מהעלם אל הגילוי בעת שהיתה עדיין בבחינת בראשית נמי מאמר הוא ואח"כ מתחיל המאמר ויאמר אלהים יהי אור ואינון חמש פעמים אור ונקראים חמש חסדים כמבואר בתזוה"ק (תיקון יט) ואח"כ חמש פעמים מים דאינון חמש גבורות כמבואר (שם) ובאמת מצד השי"ת מים נמי הוא מלא חסד רק מצד הבריאה מחמת שלילת השגתה באור עצום כזה נקראו גבורות כענין הכתוב וחשך על פני תהום ולפני מי היה אז חשך אלא גבי זה הרצון שעלה לבריאת עולם היה נמנע להשיג אור בהיר כזה לכך נקרא זה האור הבהיר חשך כך מחמת שלילת השגה בזה החסד העצום הנקרא מים נראה בתפיסת הבריאה לגבורה והנה הנהגתו ית' הוא תמיד זה לעומת זה כאשר מתחיל להתעורר בעולם המאמר ויהי אור מתעורר נמי נגדו המאמר יקוו המים מתחת השמים וגו' ותראה היבשה ונתפשט בכל פעם זה המאמר עד יום חמשה עשר שאז נגמר כל הקבלה מהבריאה עד שנראה לה שיש לה הויה בשלימות בפני עצמה אזי צריכין לנטורי דסוכה היינו שיכיר האדם לבל יקבל הויה בפני עצמו רק שיכניס עצמו תחת הקיפו יתברך כי בימים הקודמים יש שפיר להבריאה שמירה מזה שמכרת עצמה לבעל חסרון כי צריכה לקבל עדיין קיום הויה אכן בחמשה עשר יום לחדש השביעי שאז נגמר הוייתה בשלימות יכולה מחמת זה לקבל כח הויה בפני עצמה שיהיה נראה לה ח"ו שיש לה כח הויה בפני עצמה אזי צריכין לנטורי דסוכה וזהו שכתב הזוה"ק כיון דאשתזיבו בנהא והא יתבין בסוכות מתנטרין בנטורא יומא קדמאה ויומא תניינא פקדת לון לישראל למעבד סעודתא לממני דשאר עמין ואיהי לא שריא תמן וכו' היינו כי ביום שני מראה השי"ת שישראל הם עיקר כלי קיבול לאורו ית' ומזאת ההארה מגיע להאומות עו"ג כל ההתבטלות וכל הטוב הנמצא בהם נמשך אל תוך ישראל ולכן אתרמיזו ביה מיא כי ע"י שישראל מנסכין בו מים אל התהום מושכין המה את אור החסד לגבורות המים שלא יתפשטו להיות מים במים כי התהום בעי למשטף עלמא וחפץ תמיד להעלות שיהיה מים במים וע"י ניסוך המים לא יעלה יותר רק כפי מה שיש בכח האדם לקבל וזה הוא אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו היינו אם יאמר האדם שיש לו כח והון בפני עצמו בוז יבוזו לו היינו יתפשטו נגד המים עד שיתבטל לגמרי וזהו שכתב הזוה"ק אלין מים דרשימין הכא ביומי דחג וביומא תניינא וביומא שתיתאה ושביעאה וסימן ב'ו'ז יבוזו לו היינו כי ו' הוא הגמר מהבריאה ובשביעי הוא התחלת הקבלה מהבריאה ובשני אתרמיזו מיא היינו שישראל ממשיכין האור אל המים ומנסכין לתהום להמתיק גבורות המים שיהיה מנהיר אור החסד בכל התפשטות הלבושים של ישראל ומזה היה שמחת בית השואבה שהיה מאיר אור החסד בכל התפשטותם ועל זה נאמר מים רבים לא יוכלו לכבות וגו':