סוד ישרים (ליינר)/סוכות/מז
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו' בסכות תשבו שבעת ימים וגו'. איתא בגמרא (פסחים ה.) מצינו ארבעה עשר שנקרא ראשון שנאמר בראשון בארבעה עשר יום לחדש וכו' וכמו שארבעה עשר דפסח נקרא ראשון כך ארבעה עשר דסוכות נקרא נמי ראשון כמו שנאמר עליו ולקחתם לכם ביום הראשון וכן כמו שמצינו גבי פסח בעשור לחדש הזה ויקחו להם וגו' כך מצינו נמי גבי סוכות כמבואר בזוה"ק (בא לט:) בעשור אמאי בעשור אמר ר' אבא בזמנא דאנהיר יובלא לסיהרא דכתיב ביובלא בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפורים הוא וכו' היינו כי שניהם הם ענין אחד כמו שיש הארת בעשור קודם פסח כך יש הארת בעשור קודם סוכות כי העשור המנהיר קודם הפסח שכל הישועה הוא אז באורח דילוג למען שיכיר האדם לעמוד נגדה בגודל צמצום ועיקר זה הצמצום יצא גבי האדם מפורש בעשור המנהיר קודם חג הסוכות שאז מתיצבים ישראל בחמשה העינוים שהם כוללים כל הצמצומים שבעולם. אכן נאמר בחג הפסח שבעת ימים מצות תאכלו וגו' וכן נאמר בחג הסוכות בסכות תשבו שבעת ימים וגו' וגבי פסח פירשו חז"ל (פסחים קכ.) מה שביעי רשות אף ששת ימים רשות היינו שכל השבעת ימים נכללים המה בהלילה ראשונה שעליה נאמר בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה כמבואר שם וגבי סוכות דרשו ז"ל שכל שבעת ימים הוא חובה ולילות כימים. אמנם הענין הוא כי גבי פסח היה באמת עיקר הישועה רק בלילה הראשונה ולזה נכלל בזאת הלילה כל ההיקף מהשבעת ימים ואינו חובה רק בלילה הראשונה כמבואר בזוה"ק (בא לח.) עקרא דפורקנא דישראל לא הוה אלא בלילה דלילא שרא קטרין ועביד נוקמין וכו' היינו כי עיקר היה זאת דשרא קטרין כי קודם דשרא קטרין היה נראה לישראל בתפיסת דעתם שנקשרים תחת יד מצרים ומקיפין אותם לבלתי יצאו משם ח"ו לעולם כי אין עבד יכול לברוח משם אבל בליל ראשון אחר דשרא קטרין התחילו להבין שפיר גם למפרע שרק השי"ת מקיף אותם ולא המצרים ועל זאת ההכרה רומז מצות סוכה. ולזה הוא מצות סוכה חובה כל שבעה וגם לרבות לילות כימים להורות שמכירין ישראל היטב שמקיף אותם השי"ת מדעתם ושלא מדעתם ומגין עליהם ביום ובלילה אולם מצות לולב הוא דוקא ביום ולא בלילה כי מצות לולב רומז על אור הבחירה שהציב השי"ת בתפיסת דעת האדם למען שיהיה מקום לשכר ועונש לכן נאמר עליו ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' וביארו ז"ל ראשון לחשבון עונות היינו כי קב"ה נקרא אחד ואקרי ראשון (זוהר חדש ב' מובא לעיל) ואחד הוא כמבואר בתזוה"ק (תיקון סז) באתר דאצילות לית חטא ולא עונש וכו'. אכן מחמת בהירות עצום כזאת היה כל הבריאה כמלאכים משוללי בחירה ולא היה מקום לשכר ועונש לכן אמר השי"ת נעשה אדם וכמבואר בזוה"ק (פנחס רלח:) אמר צון קב"ה אומנותא חדא אית לי למעבד דיהיה שותפא דכלנו אתחברו כלכו כחדא למעבד ביה כל אחד ואחד מחולקא דיליה ואנא אשתתף עמכון למיהב ליה מחולקא דילי וכו' היינו שאתן בו כח הבחירה וע"י עבודה בכח בחירתו יוכל להעלות כל הבריאה אף הצבא מעלה ועל זה הרצון ית' שמופיע כח הבחירה לאדם רומז זה דקב"ה נקרא ראשון כלומר שהרצון עליון ית' הנקרא אחד האציל רצון שיהיה נקרא ראשון שמחייב שני למען שיהיה מקום לשכר ועונש ועל זה רומז ולקחתם לכם ביום הראשון ראשון לחשבון עונות היינו אחר שיש מקום לחשבון עונות על ידי כח הבחירה אזי צריך האדם להמשיך אור אל כח הבחירה שבתפיסת דעתו שיכיר היטב איך שמקיף השי"ת אותו ואת כח בחירתו למעלה מתפיסת דעתו ועל המשכת אור כזה רומז מצות לולב ולזה הוא מצותו דוקא ביום שרומז על תפיסת אדם ולא בלילה שרומז על שלילת התפיסה. וביאור הענין כי איתא בזוה"ק (שם רכד.) ולית אדני בלא הויה כגוונא דלית דיבור בלא קול ולית קול בלא דיבור והאי איהו קשוט בעלמא דאצילות אבל בעלמא דפרודא אית קול בלא דיבור ומצות סוכה רומז אשר גבי ישראל יש תמיד זה החיבור כמו בעלמא דאצילות בלי שום פירוד ח"ו כי הצירוף מסוכה הוא ס"ו כ"ה וכמבואר (שם רנה:) סוכה בחושבן הויה ואדני וכו' והשילוב מהויה ואדני רומז על חיבור קול ודבור ובסוכה הוא הצירוף מאלו שני האורות ביחד וזה הצירוף רומז על החיבור והתקשרות מהאור שהוא למעלה מהתפיסה ביחד עם תפיסת אדם אכן זה החיבור בעצמו הוא נמי למעלה מתפיסת אדם בבחינת אור מקיף אולם מצות לולב הוא להמשיך את אור המקיף מהסוכה שהוא למעלה מהתפיסה אל תוך התפיסה ממש בבחינת אור פנימי כמבואר בהאר"י הק' ז"ל ועל זה רומז ולקחתם לכם ביום הראשון שיכיר האדם על ידי אור בחירתו בדעתו ובהבנת תפיסתו בבחינת אור פנימי איך שמגין עליו השי"ת ומקיף אותו ולזה הוא מצותו דוקא ביום ולא בלילה. ועל זה הענין איתא נמי בגמ' (סוכה נא.) שהיו אומרים בזה החג אבותינו שהיו בבית הזה אחוריהם להיכל ה' והיו משתחוים קדמה לשמש ואנו ליה עינינו וכו' ולהבין זאת הלא בגנות בהמה לא דברה תורה ומה לנו לספר בגנות אבותינו אכן זה שהיו אבותינו אחוריהם להיכל ה' היינו שהיו מקבלים השפעתו ית' אחורי היכל ה' ולא דרך היכל ה' והיכל ה' מורה על אי תקיפות רק צמצום וזאת הוא באמת כל רצונו ית' שיקבל האדם רק דרך היכל ה'. כי אם האדם יקבל אחורי היכל ה' היינו בלי צמצום ועבודה רק מחמת התקיפות שעלה במחשבה. זה נקרא אחורי היכל ה' וקדמה לשמש. כי קדמה נמי מורה על תקיפות יתירה כדאיתא בזוה"ק (נח עד:) ויהי בנסעם מקדם מההוא קדמאה דעלמא וכו' וזה הוא שאנו מספרין מהכשלון של אבותינו כי אין אדם עומד על ד"ת אלא א"כ נכשל בהם ומחמת הכשלון של אבותינו נתלמדנו אנו לבלתי נלך עוד בתקיפות כזה. נמצא שאין אנו מספרים כלל בגנות אבותינו כי אבותינו קודם שנכשלו לא היה יתכן להם כלל עדיין לעמוד על אלו הד"ת לבלתי ילכו בתקיפות כזאת אלא שאנו מספרים אשר מסבת הכשלון של אבותינו שהיה אצלם מלפנים יש בנו כח לעמוד על אלו ד"ת לבלתי נלך עוד בתקיפות כזאת. וכענין שביאר אזמו"ר הגה"ק זצללה"ה את הפסוק דור לדור ישבח מעשיך וישבח הוא מלשון בשוא גליו אתה תשבחם היינו שמשפיל ומעמיק אותם וזהו נמי ישבח מעשיך כלומר שמשפיל ומעמיק השי"ת את עבודת כל דור בדור הבא אחריו בעומק לבבם שיהיה אצלם בקביעות כיתד שלא ימוט. אף אמנם שהדעת נקטן בכל דור כל פעם ביותר. בכל זאת הקדושה והעבודה של דור הקודם שהיה אצלם אז בבחינת אור מקיף למעלה מתפיסת דעתם נעשה בדור הבא אח"כ בבחינת אור פנימי שהוא בהבנת תפיסתם. וזהו שאמרו אבותינו שהיו וכו' אבל אנו לי"ה עינינו היינו שאנו מסתכלין תמיד להרצון שהעמיד השי"ת הנקרא י"ה שרומז שאין שלימות כביכול ית' בלתי עבודת ישראל כמאמרם ז"ל על הפסוק כי יד על כס י"ה (שוחר טוב ט) שאין השם שלם ואין הכסא שלם וכו' היינו שכל השלימות הוא רק ע"י עבודת ישראל שיקבלו הכל רק דרך היכל ה' כי אחורי היכל ה' היינו בלתי עבודה יש להשי"ת כבוד שמים אף מהאומות כדכתיב ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה אכן אין להם שום חלק בהכ"ש העולה מהם למעלה מדעתם בלתי בחירת רצונם אבל מישראל עם קדשו הוא כל הרצון ית' שלא ילכו בתקיפות הנקרא קדמה לשמש שהיא למעלה מתפיסתם אלא שיהיה אצלם כד' לדעת כי אני ה' מקדשכם כדי שיהיה לישראל חלק וקנין בהכ"ש העולה מהם שיהיה ע"י יגיע כפם ועל זה רומז מצות סוכה ולולב כי בהלולב מושכין ישראל להבנת תפיסתם את אור המקיף של הסוכה שיכירו וידעו הגנתו ית' על ידי עבודה שבתפיסתם ע"ד מאמרם ז"ל (ברכות לא) הי תורה והי מצוה דמגני עלן וכו' לזה הוא מצות לולב דוקא ביום ולא בלילה כמבואר: