סוד ישרים (ליינר)/סוכות/מו
ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר וגו'. איתא בגמרא (סוכה מג.) ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים ולא לילות וכו' בסכות תשבו שבעת ימים ימים ואפילו לילות וכו'. ביאור הענין הוא כמו שביאר אאמו"ר הגה"ק זצללה"ה הענין שמסככין בפסולת גורן ויקב משום שהעמיד השי"ת בזה העולם בכל הדברים שיהיה קליפה קודמת לפרי כמבואר בזוה"ק (משפטים קח:) כל עובדין דעביד קב"ה בקדמיתא אקדים ההוא דלבר ולבתר מוחא דלגאו וכו' וענין קדימת קליפת הפרי מורה על רצון העליון ית' המנהיר בבחינת אהיה דאנא זמין לאולדא כמבואר בהאר"י הק' ז"ל אשר על הפרי שורה השם הויה שהוא המוציא פי ה' המחיה והמהוה מפורש בתפיסת אדם ועל הקשין והקליפות שורה השם אהיה דאנא זמין לאולדא שלא נמסר עדיין בתפיסת אדם. ובאמת יש עיקר התקיפות רק בבחינת שם אהיה כי אחר שבא כבר הפרי לתפיסת אדם ונגמר נתינתה אז עלול הפרי להפסד וקרובה להתקלקל כמו שמצינו בגמ' (חגיגה ה) חזיא לההוא גברא דהוה מנקט תאני שביק הנך דמטי ושקיל הנך דלא מטי א"ל לאו הנך מעלין טפי א"ל הנך לאורחא בעינן להו הני נטרן והני לא נטרן וכו' והוא כי עיקר הקיום מכל הדברים שבעולם אינו אלא מזאת ההכרה הנמצא בהם שנקשרים עדיין בהשורש לכן כל זמן שלא נגמר עדיין הפרי בשלימות ומעורב עדיין מתיקות טעם הפרי בהקליפה ומרירות הקליפה בהפרי אז יש בהפרי עדיין הכרה שלא נגמר נתינתה ונקשרת עוד בהרצון דאנא זמין לאולדא ומחמת זאת ההכרה היא רחוקה מהפסד ויכולה להתקיים זמן רב ולזה בחג האסיף שאז מאסף האדם לביתו ולרשותו הצמיחות מכל השנה נותן לו השי"ת עצה לבלתי יפסיד כלום על ידי שיסכך עצמו בפסולת גורן ויקב כלומר שיעשה האדם הכרה לעצמו לבלתי יקבל לגמרי בכדי שלא יהיה נגמר אצלו הנתינה בשלימות שלא יפסיד ח"ו מהרה אלא שיכיר היטב שכל הצמיחות נקשרים עדיין בשורש רצונו ית' דאנא זמין לאולדא שהוא למעלה מתפיסת האדם ומזאת ההכרה יהיה לו הגנה בכל הקנינים ועל זאת ההכרה רומז נמי סוכת שבעת ימים ואפילו לילות שהאדם מוסר עצמו למעלה מהבנת תפיסתו כי תפיסת אדם מתחיל מויהי בוקר ולילה רומז על למעלה מהתפיסה שנקרא ויהי ערב שקודם לויהי בוקר ומאחר שמוסר האדם א"ע בליל א' של סוכות למעלה מתפיסתו לזה מחזיר לו השי"ת ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' היינו שנותן לו השי"ת לתפיסתו כי ביום מורה על תפיסתו של אדם היינו שיהיה מכיר כדכתיב זאת הפעם עצם מעצמי וגו' כלומר שזה בעצמו שמלפנים היה למעלה מתפיסתו בבחינת אנא זמין לאולדא ועכשיו נותן לו השי"ת זאת בבחינת שם הויה שיהיה ממש בתפיסתו כי בימים הקודמים לחג היה הזווג בבחינת לכתך אחרי כדאיתא בהאר"י הק' ז"ל שהזווג מקודם לחג נקרא אחור באחור למעלה מתפיסת אדם כי בר"ה מתעורר מהנסירה וביום הכפורים נגמר הנסירה ובסוכות הוא כדכתיב ויביאה אל האדם ויאמר זאת הפעם עצם מעצמי וגו' היינו שמתחיל הזווג פב"פ ונגמר עולם התיקון כי מה שהיה נראה מתחלה שהארץ לא עשתה כן כמו שנצטוה שיהיה טעם עצו ופריו שוה ועכשיו רואים שעשתה כמו הציווי שטעם עצו של אתרוג ופריו שוה וזה הזווג נקרא בת אבי שמרמז עליה הזוה"ק (אמור ק:) אימתי זווגא דכנסת ישראל במלכא קדישא שלח ליה וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי ותהי לי לאשה וכמבואר במקומו שכל אלו הארבעה מינים רומזים על עולם התיקון כי אתרוג מבואר בגמרא שם פרי עץ הדר שדר באילנו משנה לשנה. וזה מורה שלא נגמר עדיין אצלו הנתינה שכל הפירות אחר שנגמרים נופלים מהאילן משא"כ האתרוג שנקשר תמיד בהשורש לזה אפילו אחר שנגמר דר באילנו ואינו נופל מהאילן. וגם איתא בגמרא שם טעם על אתרוג שיש בו גדולים וקטנים ובעלי מומים וזה מורה על הקומה שלימה הנמצא בו משא"כ בכל הפירות שאינו מוכרח שיהיו בהם גדולים וקטנים ובעלי מומים משום שהם משוללי קומה חוץ מהאתרוג שהוא בקומה שלימה לכך מוכרח להיות בו כל הני והשלימות מהבעל מום הוא שמכיר היטב בשלימות זולתו. וכפת תמרים מבואר בזוה"ק (צו כד.) וע"ד אקרי כפות כד"א כפיתו דסליק להכא ולהכא הה"ד כי כל בשמים ובארץ דייקא וכו' היינו שרומז על חיבור וסדר השתלשלות שראשו של זה מגיע לצד עיקרו של זה. ותמרים איתא עליהם בגמ' (תענית כה) שאין גזעם מחליף וזה מורה שיונקים במקום שמתפשטים כי אם היה כל יניקתם דוקא בשרשם הנשרש בקרקע היה גזעם מחליף. ולזה איתא בירושלמי (שביעית פ' יד) שמשקין את התמר מלמעלה ולא בשרשו. וזה רומז שאחרית הטובה הנמצא בו אחר כל התפשטותו כלומר בזה המקום הנראה שהוא מרוחק מהשורש שם מראה השי"ת את אחרית הטובה וכמאמרם ז"ל בגמרא מה תמר אחריתו בסופו כך ישראל אחריתן בסופן היינו שבזה המקום הנראה שהם מרוחקים ח"ו שם מראה השי"ת אחרית טובתן. וענף עץ עבות רומז שאין בעולם שום נפרד ח"ו כי הוא תרי וחד להורות על הכרה מפורשת שיש אחד על גביהם הכולל הכל. וערבי נחל איתא בזוה"ק (שם) שדומה לשפתים היינו שזאת שאינו עושה פירות אינו מחמת חסרון רטיבות אלא מחמת שנמצא בו כ"כ שפע מרובה עד שבכחה לעצור מלעשות פירות והוא כדאיתא בזוה"ק (קדושים פה) מאן דתאובתיה למלעי באורייתא ולא אשכח מאן דיוליף ליה והוא ברחימותא דאורייתא לעי בה ומגמגם בה בגמגומא דלא ידע כל מלה ומלה סלקא וקב"ה חדי בההוא מלה וקביל לה ונטע לה סחרניה דההוא נחלא ואתעבידו מאלין מלין אילנין רברבין ואקרון ערבי נחל וכו' הרי שיש בזה כל השלימות ומוליך ומביא ומעלה ומוריד בהם לעצור רוחות רעות היינו שיתפרד על ידם כל הרע מישראל וממילא יהיה נשאר בישראל כל החיבור: