סוד ישרים (ליינר)/סוכות/א
ליל א' דסוכות (זוה"ק אמור ק"ב) ובחמשה עשר יום לחודש. ר' יהודה פתח וישמע הכנעני מלך ערד. תנינין ג' מתנן עלאין אזדמנו להו לישראל ע"י תלתא אחין. משה. אהרן. מרים. מן בזכות משה וכו' ענני כבוד בזכות אהרן דכתיב אשר עין בעין נראה אתה ה' וגו' וכתיב וכסה ענן הקטרת מה להלן שבעה אף כאן נמי שבעה דהא בקטרת שבעה עננין מתקשרן כחדא. ואהרן רישא לכל שבעה עננין הוא והוא קשיר לשית אחרנין בי' בכל יומא וכו'. להבין מאמר הזוה"ק ואהרן רישא לכל שבעה עננין הוא. מזה משמע שמדת אהרן הוא המדה ראשונה שנקראת חסד. והלא מדת החסד נתייחסה לאברהם אבינו ואהרן הוא החמישי מהאושפיזין הרומז על מדת הוד. אמנם הפירוש מזה שאיתא כאן ואהרן רישא לכל שבעה עננין היינו שע"י אורו של אהרן נתפשט מדת החסד של אברהם אבינו בקרב כל המדות כלומר שאהרן האיר לישראל לבלתי יתפשטו עצמם בשום מדה עד שימשיכו מקודם אל תוכה מדת החסד של אאע"ה שהוא החסד הראשון שהיה קודם התחלקות המדות וזהו כוונת הזוה"ק שאהרן רישא לכל שבעה עננין הוא ומ"מ נחשב שפיר אהרן חמשאי לאושפיזין מאחר שכל התפשטות זה החסד עלאה הוא רק עד מדת הוד כדאיתא בזוה"ק (בכמה דוכתי) אמא עלאה עד הוד מתפשטת וזהו נמי הענין שפתח כאן הזוה"ק וישמע הכנעני וגו' והוא כי מחמת הנהגתו ית' ההולכת דרך המדות נסתעפו גם האומות כי אורו ית' מקיף כל העולם אף את האומות רק אצל האומות הוא אור המקיף מבחוץ כדאי' בהאר"י הק' ז"ל היינו שאין להם שום חיבור עם פנימיות רצונו ית' כי המה משוללי פנימיות וכל הנהגתו ית' עמהם הוא רק כמו שנאמר ירומו סלה היינו למעלה מתפיסת דעתם משא"כ גבי ישראל הוא אור המקיף בסמוך היינו שיש להם חיבור לפנימיות רצונו ית' ומנהיג עמהם בתפיסת דעתם וזאת פעל אהרן הכהן עם מדתו מדת הוד שמורה על פנימיות שעומק הפנימי מרצונו ית' לא יהיה אלא גבי ישראל כענין שבקש משה רבינו ונפלינו אני ועמך וגו' וביארו ז"ל שלא תשרה שכינה רק על ישראל כי השורת הדין הוא כך כיון שכל רצון הפנימי מלב ישראל הוא רק לאור חסדו ית' עי"ז מגיע להם בשורת הדין חיבור לעומק הפנימי מרצונו ית' שישרה עליהם תמיד ומסיק שם הזוה"ק בתר דמית אהרן אסתלק עננא וכו' מיד וישמע הכנעני וכו' הה"ד וילחם בישראל וישב ממנו שבי וכו' ועל דא כתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות וכו' היינו כי אחר שמת אהרן ונסתלקו ענני הכבוד מחמת זה היה נראה שנסתר ח"ו אורו של אהרן שהוא ונפלינו אני ועמך ועל זה נאמר וישמע הכנעני וגו' כי הסתלקות אהרן היה ענין פריסא כי העמיד השי"ת פרוסא ומסך המבדיל בין עולם לעולם כדאי' בזוה"ק כמה פעמים וענין הפרוסא הוא שנראה בתפיסת הבריאה שהוא מקום פנוי ומשולל אור ח"ו וכמו כן היה בין דור המדבר שהיה אצלם בהירות עצום מאד בלי שום התלבשות ובין באי הארץ שהתחיל אצלם לכנום האור בהתלבשות הפעולות לזה היה בינתים פרוסא ומסך שנסתלק אהרן הכהן עם העננים עד שהיה נראה כמו שנסתר ח"ו זאת הבטוחות מנפלינו אני ועמך וכמו כן הוא הסתלקות מ"ר מקום פנוי בין שוכב עם אבותיך ובין וקם לאנהרא לסיהרא ועל זה אמרו ז"ל (יומא נ"ב) שהוא מן המקראות שאין להם הכרע ורמזו בזה על המקום פנוי הנמצא בו כי זה שקם לאנהרא לסיהרא יש לו שייכות לבאי הארץ כד' בזוה"ק (חקת קפ"א) וכן בכל זמנים המתחלפים יש מקום פנוי ביניהם הנקרא פרוסא ולזה צריכין בעת חילוף הזמנים גודל שמירה כדאיתא בירושלמי על הפסוק סכותה לראשי ביום נשק ביום שנושקין עולמות זה בזה וכו' ביום שנושקין הזמנים זה בזה חורף יוצא וקיץ נכנס וכו' כי אז צריכין לשמירה גדולה כי אורו של השי"ת הוא מטי ולא מטי בבחינת רצוא ושוב הגם שיש נקודה חדא דמטי תדיר אכן הוא באורח גניזא כדאי' בזוה"ק (בראשית י"ז) לכך בעת התחלפות הזמנים צריכין שמירה ביותר לזה בתר דמית אהרן וכו' מיד וישמע הכנעני וגו' וכמו שמבאר כאן הזוה"ק מפני שהיה משמש לאברהם אבינו יצא מכלל ארור לכלל ברוך הגם שלא היה גם אצל אליעזר שום פנימיות כי בגוים אין תורה אכן על הלבוש היה נראה שעושה טוב והיה עליו גוון יפה ע"כ היה בכחו של כנען לשלוט עליהם כד' וישב ממנו שבי ועל דא כתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות וכו' היינו שנגד זה הוא כל העצה מצות סוכה כי סוכה מורה על הכלל מכל המצות ובזה יש תקופות עצום מאד כמאמרם ז"ל כמה מתחטאין וכמה יש להן פתחון פה לעושין מצות (תנחומא פ' תבוא) (בגמ' אין לך בא בזרוע כמו שמקיים את המצות) כי מזה שעושה האדם את המצוה אף שעשה אותה בפשטות ואינו יודע בה שום כונה בכל זאת יש לו בזאת הפעולה תקופות עצום לומר נוכח השי"ת ברוך אתה וגו' וצונו וגו' כי מצות אין צריכות כונה הגם אם תצדק מה תתן לו, מ"מ מזה שהגוף פועל את המצוה אף שיש לו סבלנות ממנה. כי טבע הגוף הגשמי הוא ההיפך לגמרי מהבהירות של המצוה מוכח מפורש שהשי"ת פעל אותה בהאדם, וכמו שמבואר בהאר"י הק' ז"ל הכוונה מברכת המצות אשר קדשנו במצותיו וצונו וגו' שכביכול ית' בכבודו פועל את המצות גבי האדם ומניח את התפילין על האדם ומלבישו בציצית, אולם בכל מעשה המצות אף שאין צריכין כוונה אבל עשייתן צריכין עכ"פ שיהיה מדעת האדם אכן סוכה הוא המצוה אפילו שלא מדעת האדם כי החיוב הוא ממנה אפילו לישן בתוכה נמצא שהמקיים מצות סוכה מוסר א"ע לגמרי לרצונו ית' אפילו שלא מדעת גם כן ולזה מורה סוכה על כלל המצות כי סוכה הוא שהאור השמש נתכסה ולא נתראה עדיין האור מפורש ולכן איתא בגמ' (סוכה ב') שלעתיד יהיה חופה כי חופה מורה על התגלות אור המקיף מפורש אבל בעוה"ז הוא סוכה שלא נתכסה לגמרי אור הקיפו ית' כמו בבית כי הכוכבים נראין בתוכה אלא שאין האור ניכר עדיין מפורש ועכ"ז מגין ומקיף את האדם אף שלא מדעתו וזה הוא כוונת הזוה"ק כאן שעשה פתיחה למצות סוכה בהפסוק וישמע הכנעני מלך ערד וגו' להורות בזה אשר באותה הפעולה ממצות סוכה מתכסה האדם באור רצונו ית' ונכלל בזאת הנקודה דמטי תדיר באורח גניזו וע"י זה יתבטלו ממילא כל המעיקין לישראל ולכן מפטירין ולא יהיה כנעני עוד וגו': (ב) מצות סוכה הוא מפסולת גורן ויקב היינו מדברים שאין להאדם קנין בהם כי אינו מאכל אדם ומזה הוא כל הגנה של אדם כמו שאנו רואים שאחר שמתקן האדם את התבואה ומפריש תרומות ומעשרות ואח"כ כשזורע אותה התבואה נצמח ממנה תבואה עוד עם פסולת וקליפות ומהיכן זה בא הלא האדם היה זורע תבואה מנוקה ומבוררת. מזה מוכח שעיקר התקופות של אדם הוא רק ממה שאינו יכול לקבל בידו רק שיש לו רצון לקבל וזה הרצון הוא עיקר התקופות כי זה הרצון נוגע בהרצון העליון ית' שרצונו תמיד להיטיב ולהרחיב הכלי גבי המקבל, כד' בהאר"י הק' ז"ל שעל הפרי שורה השם הויה ועל הקליפה מהפרי שורה השם אהיה דאנא זמין לאולדא ומזה הוא כל התקופות שהקליפה הוא שומר לפרי כי מה שכבר ביד האדם עומד להתיישן הגם שמצד השי"ת הוא הכל בלי גבול אבל מצד המקבל מאחר שיש בידו בחירה לעשות טוב או ההיפך נתיישנו אצלו כל מה שבידו אבל מה שהוא עדיין בשם אהיה זה אינו מתיישן לעולם ומזה באה כל ההגנה להאדם לכן מצות סוכה הוא רק מפסולת גורן ויקב להורות שעשה לעצמו הגנה מדברים שאין לו בהם עדיין קנין כי מזה הוא עיקר הגנת אדם: איתא בהאר"י הק' ז"ל שהיום הזה הוא הגמר מהנסירה כי בר"ה אז נתעלם הבריאה להרצון הקדום ולכן צוה השי"ת לישראל לתקוע בשופר היינו שיצמצמו מצדם כל הרצונות שלהם ע"י השופר לרצונו הפשוט ית' והעשרה ימים שמר"ה ליוה"כ רומזין על עשרה מדות שחזרו ונתעלמו וזהו היו"ד של שם הויה שאין בו שום תפיסה ואח"כ החמשה ימים שמתחיל לחלוק מעשיו ומולך עליהם רק לא נתראה עדיין התחלקות המדות מחמת רוב העלמותם בשורש מקורם עדיין כגוונא דמחלוקת שמאי והלל שהם עצמם הבינו שאין שום התחלקות ביניהם וכן כל התלמידים שעמדו אצלם בסמוך הבינו ג"כ שפיר שאין שום התחלקות ביניהם וזהו הה' ראשונה שבשם הויה וביום החמישי התחיל פעולת אדם סוכה וארבעה מינים ואז ניכר התחלקות המדות וזהו נגד וא"ו של שם הויה סוכה הוא אור המקיף את האדם והארבעה מינים הם ממשיכים אורות המקיפים לעשות מהם אור פנימי: איתא בירושלמי מובא בתוס' סוכה י"ב ד"ה בפסולות וכו' בבראשית רבה פ' י"ג ר' יוחנן אמר עננים מלמעלה היו ור"ל אמר מלמטה היו ר' יוחנן מדמי להו כאדם המשלח לחבירו חבית וקנקנים ור"ל מדמה להו כאדם האומר לחבירו שלח קופתך וסב לך חטים וכו' וביאר בזה אאמו"ר הגה"ק זצלה"ה דכל היכי דפליגי ר"י ור"ל בכל הש"ס יסובבו על קוטב אחד היינו צדיק מעיקרו, ובעל תשובה. ר"י מיירי מצדיק מעיקרו לכן אמר שעננים מלמעלה היו היינו שהאור וגם הכלי הכל מלמעלה שכל התשוקות של האדם נמשך רק ממה שחפץ השי"ת להיטיב ולהשפיע כל הטובות לעוה"ז מזה נתעורר חשק ותשוקה בלב אדם לקבל אותם כי באמת כל החטאים של האדם הם רק דאכלי פגא היינו קודם זמנא כי באמת עתיד השי"ת להנחיל כל הטובות להאדם נמצא שלדעת ר' יוחנן האור והכלי הכל מלמעלה ור"ל מדבר מבעל תשובה לכן צריך להיות אצלו בחילא יתיר היינו כי מחמת שהלך מקודם בחשך ובהסתר לזה מוכרח אח"כ לברר עצמו בחילא יתיר עד שימצא בעומק לבו את האור שמנהיר לו השי"ת נמצא שהאור שמנהיר לו אח"כ השי"ת וגם הכלי הוא מצדו וכענין שאיתא במדרש ויקרא רבה ד' קהלת רבה פ' ו' על הפסוק וגם הנפש לא תמלא משל לעירוני שנשא בת מלכים אפילו נותן לה כל מעדני עולם אינו יוצא ידי חובתה למה מפני שהיא בת מלך כמו כן הוא הנפש המתאוית שהיא כח הגוף מפני שהיא ממקום גבוה מאד אשר שם מאירים כל הדברים לכן משתוקקת ומתאוית להעלות לכל הדברים שבעולם נמצא שהכלי וגם האור שהאיר לו השי"ת אח"כ הכל מצדו הוא כי מסבת זה שהיה מקודם כ"כ בחשך ע"כ הוא מוכרח לברר עצמו בחילא יתיר עד שמנהיר לו השי"ת בכל המעשים שלו שהכל היה רצונו ית' לזה מדמה ר"ל לאדם שאמר לחבירו שלח קופתך וסב לך חטים: סוכות (א) בסכת תשבו שבעת ימים כל האזרח בישראל ישבו בסכת וגו'. בזוה"ק (אמור כג.) כל האזרח בישראל ישבו בסכות כל מאן דאיהו משרשא וגזעא קדישא דישראל ישבו בסוכות תחות צלא דמהימנותא. ומאן דליתיה מגזעא ושרשא קדישא דישראל לא יתיב בהו ויפוק גרמיה מתחות צלא דמהימנותא וכו'. גזעא היינו הענפים ורומז על מה שישראל מבררים א"ע מצדם בכח תפיסתם. ושרשא קדישא מורה על קדושת אבות שנשרש בקביעות בלבב ישראל כי האבות היו מוסרים א"ע כ"כ בחוזק עבודתם לאתר דלא אתידע עד שחתם עליהם השי"ת שכל קדושת מדותם יהיה בקביעות בהכלל ישראל ולזה אמרו ז"ל (בתד"א רבא פ' כ"ה) לעולם יתפלל אדם הלואי שיגיע מעשי למעשה אבותי וזה הוא מאן דאיהו משרשא וגזעא וכו' היינו שיש בשרשו קדושת אבות וגזעא היינו שמצדו מברר נמי א"ע ישבו בסוכות תחות צלא דמהימנותא היינו שיכול להשיג סדר מבורר בעבודתו ית' כי אורו של השי"ת הוא מבעית בעית כדאי' בגמ' (פסחים ח') ואין בכח האדם להשיג אותו אכן ע"י מצות סוכה שמורה על מעט הסתרה ומסך המבדיל עד שהאור הוא קלוש אז יש בכח האדם לקבלו והארת זאת המצוה מנהיר השי"ת בחמשה עשר יום לחדש השביעי וגו' וכמבואר בזוה"ק (שם ק"ב.) בכל אתר בעשור דמטרוניתא וחמשה עליה דמלכא ההוא יומא דאתי עלה וכו', וביאור זאת, כי כל הבריאה העמיד השי"ת ברזא דדכר ונוקבא כדאיתא בזוה"ק (שמות ד) אע"ג דאיהו מלך עלאה איהו נוקבא לגבי נקודה עלאה סתימא דכלא ואע"ג דאיהו נוקבא איהו דכורא לגבי מלך דלתתא וכו' היינו שכל דרגא מקבלת מלמעלה ממנה ומשפעת למטה הימנה אכן בעת שמשפעת נסתר ממנה אור השי"ת ובעת שמקבלת עומדת נוכח המאציל ית' בהתבטלות עצום כ"כ עד שנראה על הלבוש אחרון כמו דומם שאין בו שום חיים כלל עד שנסתעף מזה בזה העולם ההיפך לגמרי כמו שמצינו בשור של המרכבה עליונה שנסתעף ממנו בזה העולם שור שהוא לגמרי בלי דעת אכן הצורת אדם הוא כלול דו פרצופין שיש לו פנים לעמוד נוכח השי"ת בתפלתו ולהפוך מדותיו ית' מאכזריות לרחמנות כדאי' בזוה"ק (תזריע מ"ז) דיכול למלל קדם מלכא בלי התבטלות. ובאותו העת שעומד וממלל קדם מלכא פב"פ יש לו נמי פנים להשפיע למטה הימנו ואח"כ נסתר זה האור כדכתיב ויפל אלהים תרדמה וגו' ונעשה הנסירה כדי שיהיה בכח האדם לבקוע כל ההסתרות ולחזור ולעמוד נוכח השי"ת כי ע"י עבודתו יהיה הזווג אפין באפין והזווג יהיה בשלימות כי על מה שאינו ע"י עבודת אדם אמרו ז"ל (סוכה יג.) אגד בידי שמים לא שמיה אגד וכדאי' בזוה"ק (לך פ"ה) וכד נשמתין נפקין דכר ונוקבא כחדא נפקין לבתר כיון דנחתי מתפרשין וכו' כדי שהאדם בעצמו ישתדל בפעולותיו להשיג בחזרה את החיבור שהיה אצלו בהשורש מקודם בשעה שנפקין כחדא וזה המכוון היה נמי בהנסירה שע"י כן נעשה הסתרה כדי שהאדם יהיה בוקע זאת ההסתרה וע"י זה יהיה הזווג אפין באפין כי כאשר משיג האדם הזווג ע"י פעולת עבודתו אזי יש לכל אחד כח בשניהם שהדכר יש לו כח הנוקבא נמי והנוקבא משגת גם כח הדכר כדאי' בזוה"ק (צו לא) בשעתא דזווגא אזדווג כחדא לאחזאה דהא נוקבא אתכלילת ביה בכללא כחדא אתקרי נוקבא בשמא דדכורא וכו'. והנה בכל ר"ה נתעורר מהנסירה שהיה בהתחלת הבריאה והעשרה ימים שאח"כ רומזים על התחלקות העשר מדות כי הנסירה היה בעולם שנה נפש ועל הלבוש מזה העולם הם העשרה ימים שבין ר"ה ויוה"כ שהם נגד העשר מדות שכל פעם העמיד השי"ת יותר הסתרה ויצא עוד לבוש עד יום העשירי שהוא גמר המדות שנקרא מלכות פה (הקדמת תקוני זוה"ק) ופה גומר ואז נתגבר מאד ההסתר כי מלכות הוא גמר הזווג אף שאין זווג אלא מדעת אכן בהגמר הוא שלא מדעת כי זאת הדרגא היא המדה האחרונה הנקראת מלכות שיוצאת מבלי גבול לגבול של זה העולם ועל זאת הדרגא רמזו ז"ל בגמ' (נדה ל:) כיון שיצא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו אכן מהיכן נמשך באמת לזאת הדרגא הנקראת מלכות שיהיה לה רצון כזה להסתיר עצמה כ"כ הלא לדעתן ולצביונן נבראו אלא זה הרצון להסתיר עצמה כ"כ באה להבריאה מחמת גודל היקרות עצום הנמצא בה כי היקרות הנעלה ביותר השליך השי"ת למקום הרחוק ביותר כמבואר בזוה"ק על הפסוק ה' בחכמה יסד ארץ אבא יסד ברתא והוא כענין שמצינו במדרש רבה (פ' תבא פ' ז) מי גדול הגנב או הנגנב הוי אומר הנגנב גדול שהוא יודע שהוא נגנב ושותק וכו' כך מזה שיש בכח המלכות כ"כ להסתיר עצמה שיהיה נראה להבריאה שח"ו עולם כמנהגו נוהג מחמת זאת בעצמה מוכח שיש בה כח עצום היקר ביותר אשר באותו הכח יכולה לחזור ולעלות מתוך כל הסתרות ולהתיצב נוכח השי"ת פב"פ ומאחר שיכולה להסתיר עצמה כ"כ עד שיהיה נראה ח"ו עולם כמנהגו נוהג לזה איתא עליה דלית לה מגרמיה כלום אכן נקראת מלכות שמים כי באמת נמצא גם בעצם ההסתרה גודל היקרות כי דוקא ע"י זאת ההסתרה יש מקום לעבודה וע"י עבודת אדם בזה ההסתר יכול לחזור ולהעלות כל הלבושים הרחוקים ולהעמיד אותם נוכח השי"ת פב"פ ועל זאת הארה ממלכות שמים מורה יום העשור שהוא יום כפור הרומז למדת מלכות שמים ולכן נתגלה בו הארת מלכות שמים גם בכל הלבושים הרחוקים עד שאומרים בו ה' הוא האלהים שבע פעמים להורות שישראל מכירין איך שמלכותו בכל משלה אף בהלבושים הרחוקים ביותר עד שהיו שולחין קרבן גם לחוץ אמנם זה הארת מלכות שמים המנהיר אז הוא רק מצד השי"ת ואין בו עדיין מצד האדם שום קנין ועל זה איתא בזוה"ק (שם צט:) האי יומא מנהורא עלאה נהיר ולא מנהורא דשמשא וכו' היינו שאינו מנהיר עדיין באמצעות עבודת אדם אלא מצד השי"ת לבדו לזה נקרא זה היום בעשור דמטרוניתא ורומז על זווגא דאמא כמבואר (שם) בזוה"ק אמנם עיקר הרצון ית' הוא שיהיה מנהיר האור ע"י עבודת אדם בכדי שיהיה נקרא על שם יגיע כפו של אדם ועל אור כזה שהוא ע"י יגיע כפיך רומז הזוה"ק חמשה עלייהו דמלכא הוא ההוא יומא דאתי עלה וכו' היינו כי זאת ההארה מתחיל באלו החמשה יומין שהם עלייהו דמלכא עד ההוא יומא דאתי עלה שהוא יום חמש עשר לחדש השביעי שנקרא ראשון כי בו מתחיל אור רצונו ית' להתגלות ע"י עבודת אדם כי סוכה מורה על הגבולים שמעמיד האדם מצדו ומקבל עליו עול מלכות שמים בבחירת רצונו הטוב וע"י זה זוכה שינהיר אצלו זה האור בקנין יגיע כפו ולזה מי שאינו נשרש מקדושת אבות ואינו עובד בזאת הקדושה א"א לו להגיע לזה האור לכך בועטים האומות במצות סוכה כדאי' בגמ' (ע"ז ג.):