סוד ישרים (ליינר)/סוכות/ב
איתא בזוה"ק (תצוה קפו:) כתיב בסכת תשבו שבעת ימים דא הוא רזא דמהימנותא והאי קרא על עלמא עלאה אתמר והכי תנינן כד אתברי עלמא אתמר האי קרא. כד שרא חכמה לנפקא מאתר דלא ידיע ולא אתחזי כדין נפיק חד משחתא ובטש וההוא חכמתא עלאה נציץ ואתפשט לכל סטרין ברזא דמשכנא עלאה וההוא משכנא עלאה אפיק שית סטרין וכדין ההוא נצוצא דמשחתא נהיר לכלא ואמר בסכת תשבו שבעת ימים וכו'. ביאור הענין כי הזוה"ק מבאר בזה איך יתכן שמבלתי גבול יסתעף דבר שהוא בגבול לזה כתב הזוה"ק כד שרא חכמה לנפקא מאתר דלא ידיע ולא אתחזי כדין נפיק חד משחתא ובטש וההוא חכמתא עלאה נציץ ואתפשט לכל סטרין ברזא דמשכנא עלאה אפיק שית סטרין וכו' היינו דנפיק חד משחתא היינו הקו המדה נפיק מבלתי גבול כלומר שרצונו ית' הבלתי גבול נתלבש ברצון כזה שיהיה נראה לעיני הבריאה שיש גבולים וע"י זה יהיה קיום להבריאה וכשהאדם יהיה בוקע בעבודתו אלו הגבולים אז יכיר האדם שכל הגבולים שלו יש להם מקום באור אין סוף הבלתי גבול כי לפי הסדר שהעמיד השי"ת בהויות עולם אינו כלל בכח זה הסדר לסבול האור הבלתי גבול וכמו שמצינו (חגיגה ב.) כשאמר הקב"ה יהי וכו' היה העולם מתפשט והולך וכו' היינו שהיה העולם מתפשט כ"כ עד שהיה חוזר ונכלל באין סוף והיה נתבטל הויות הבריאה עד שאמר הקב"ה די ומזה המאמר די נצמחו כל הגבולים ומחמת אלו הגבולים יתכן קיום הויות הבריאה. אכן אחר כל העבודות בהגבולים שפיר יכולין להגיע להאור הבלתי גבול כי כך העמיד רצונו ית' שאחר שילך האדם בסדר הגבולים מהמאמר די יהיה בוקע כל ההסתרות וימצא עצמו נכלל באור רצונו ית' הבלתי גבול. כי יהיה רואה מפורש שהגבולים שלו המה בעצמם נמי נכללים בבלתי גבול ולא שיש ח"ו מסך המבדיל, והגבולים מעלמא תתאה, נפרדים ונבדלים מעלמא עלאה, אלא שאין באמת שום פירוד ח"ו. וכל אלו הגבולים של עוה"ז נכללים המה באור אחדותו ית' הבלתי גבול. ובבית המקדש היה מראה זאת השי"ת מפורש גם בעוה"ז בעבודת יוה"כ שהכה"ג היה נכנס בעבודתו למקום הארון שאינו מן המדה שהוא בלתי גבול. והכרובים בנס היו עומדים שם. והגביל השי"ת זה המקום הבלתי גבול סביב בעשר קדושות שהן גבולים והדרגות זו למעלה מזו כמבואר. וזה הכל היו לבושים למקום הארון שאינו מן המדה. וזה רומז שאי אפשר להגיע לאור הבלתי גבול כי אם באופן שיבקע מקודם בעבודתו את הגבולים. ואחר שהגיע הכה"ג בעבודתו להמקום שאינו מן המדה אז היה מנהיר לו השי"ת שישראל עם כל הגבולים שלהם עלו במחשבה ונכללו ברצון אין סוף ית' הבלתי גבול. והיה מאיר לו כ"כ עד שהיה יכול להקריב בחוץ בזה שהיה שולח השעיר המדברה. לזה אומרים ביוה"כ ה' הוא האלהים. וכמבואר בזוה"ק (משפטים קח:) בההוא זמנא אז תחפוץ זבחי צדק בגין דהא כדין יתחבר כלא בחבורא חדא ויהיה שמא שלים בכל תקונוהי וכדין קרבנא להוי שלום לה' אלהים דהשתא אלהים לא אתחבר לקרבנא דאלמלי אתחבר ביה כמה אלהים יסלקון אודנין וכו' דקלופא קודם למוחא אבל בההוא זמנא אקדים מוחא לקליפה וכו' היינו שהיו רואים אז מפורש שכל ההגנות המה רק מהשי"ת לבדו כי יהיו מכירין בכל הלבושים איך ששוכן בהם השי"ת וזהו ה' הוא האלהים שנתגלה מפורש בעבודת כה"ג ביוה"כ ואחר יוה"כ מתחילין החמשה ימים עליה דמלכא כמבואר בזוה"ק (מובא לעיל) היינו שזה האור מתחיל לזרוח לישראל ע"י עבודת יגיע כפם עד שזוכים להארת מצות סוכה שהוא נגד הארת יוה"כ. כי ביוה"כ היה האור בהתגלות בלי שום התלבשות כי בו היה עיקר העבודה במקום שאינו מן המדה וגם אינו נחשב מן מנין ימי השנה כדאי' בגמ' ונקרא יום אחד כדאי' במדרש (בראשית רבה פ"ב) והיו מזכירין בו השם המפורש ג"כ בלא התלבשות והארת סוכה הוא להיפך ממש כי סוכה היא בעלת גבול בשיעור ארכה ורחבה וגבהה. וכן בזמן נאמר בסכת תשבו שבעת ימים. וכן מקריבים שבעים פרים נגד ע' אומות. וזה הכל מורה שאוחזין את האור בלבושים בזה החג ולכך נאמר על זה החג ועמק סוכות אמדד. היינו כי מצות סוכה מרמזת על כל גבולי המדות ולזה הוא מצותה שיהיו כוכבים נראים בתוכה להורות שמכירין בכל המדות והגבולים שעיקר קביעות מקום ישראל הוא למעלה בבלי גבול ולכן מצינו בגמ' (סוכה ד:) שלמידין שיעור סוכה ממקום הארון אף שהארון הוא למעלה מהגבול שאינו מן המדה וסוכה רומזת על כל הגבולים ומה שייכות זה לזה. אמנם באמת יש להם שפיר שייכות אהדדי כי כל המדות והגבולים שמרומז בסוכה נכללים המה בבלתי גבול כענין שמצינו (בזוה"ק שם) בסכות תשבו והדר ישבו קדמאי לאושפיזין היינו האור הבלתי גבול ותניינא לבני עלמא היינו שאי אפשר להגיע לאור הבלתי גבול כי אם ע"י עבודה בסדר הגבולים כי אח"כ מראה השי"ת אשר באמת נכללים גבולי ישראל ברצון עליון ית' הבלתי גבול וכל אותו הגוון הנראה בהם כמו גבול הוא כענין כל ההשפעות ששופע השי"ת לזה העולם שאצלו ית' במקומם הרמתה המה רצון פשוט בלי שום לבוש רק כשיורדין לזה העולם נתלבשו בלבוש גשמי כי אין בכח זה העולם לקבל רצון פשוט בלי לבוש גשם כמו כן הם גבולי הלבושים של ישראל שבאמת נכללו ישראל עם כל הלבושים והגבולים שלהם ברצונו הפשוט ית' שהוא בלי גבול ואין סוף אלא מאחר שמוכרח להיות מצד היות עוה"ז לבושים וגבולים לכן נתלבש הרצון הפשוט ית' בעוה"ז בלבושי הגבולים ומחמת זה נכללו גם ישראל בזה הרצון שיהיה בלבושי גבולים אבל בשרשם העליון המה בלי גבול ואין סוף: