סוד ישרים (ליינר)/יום כיפור/לח
אמר ר' עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם ואומר מקוה ישראל ה' מה מקוה מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל וכו'. הענין הוא כי כל מה שמחובר עדיין בהשורש לא יתכן בזה שום טומאה כמאמרם ז"ל בגמרא מה מים מחוברים וכו' והוא כי מה שהוא מחובר ומקושר עדיין בהשורש אינו נופל תחת שום הפסד כלל כמו שמצינו גבי לחם הפנים שלא נתיישן לעולם כדכתיב לשום לחם חם ביום הלקחו והוא מאחר שהיה תמיד סמוך להמקור ושם אי אפשר שיתיישן ויופסד שום דבר וכל ההפסד המתהווה בכל הדברים הוא רק אחר שנעתקו מהשורש ובאים אל תפיסת אדם אזי נתיישנו מצד האדם כי נראה לו בתפיסתו שכבר נפרד ויש בו כח הויה בפני עצמו ומחמת זה נשלל האור מכל מה שבא בהתפיסה ולא נשאר גבי האדם רק הלבוש לבד וכאשר אינו נשאר רק הלבוש אזי נתיישן ונופל תחת הפסד וטומאה. אמנם יש נמי לבושים כאלו אשר אינם ג"כ רק לבוש לבד כ"ש ז"ל מצות אינם צריכין כוונה ופעולה בלי כוונה הוא ג"כ רק לבוש לבד אכן נמצא בהם יקרות עצום הרבה יותר מהכוונה היותר נעלה של אדם אבל חוץ מלבושי המצות הם כל הלבושים עלול להפסד וטומאה ולכן הוא כל העצה לטבול אותם במים ובזאת הפעולה מקשרים אותם חזרה בהרצון הקדום כי מים רומזין על רצון הקדום שהיה קודם כל התלבשות בעוד שהיה העולם מים במים ומזה נמשך טהרה לכל הלבושים כי ע"י שטובל אותם במים מקשר אותם בחזרה להשורש ומחבר אותם למקור רצונו ית' ועל זה הענין היה הטבילה של כה"ג בעין עיטם שהיה למעלה מכל העולם כי ארץ ישראל גבוה מכל הארצות וירושלים גבוה מכל ארץ ישראל כדיליף בגמרא מהכתוב וקמת ועלית וגו' ועין עיטם היה גבוה מקרקע עזרה עשרים ושלש אמות כדאיתא בגמרא (יומא לא) ושם היה טבילתו של כה"ג ביוה"כ להורות שהכניס כל קומתו שם ומסר עצמו לגמרי להרצון עליון ית' שהוא למעלה מתפיסת הבריאה שעליו נאמר זכור רחמיך ה' וחסדיך כי מעולם המה היינו שזה הרצון היה בלי אתערותא דלתתא כלל ומי שמקשר עצמו בזה הרצון יכול למשוך הימנו טהרה לכל הלבושים. ועל זה הענין איתא נמי בזוה"ק (בהעלותך קנג) כלים שנשתמשו בהם בצונן והן טהורים אינון נשמתין דאינון מסטרא דרחמי ואינון רחמנים מארי חנא וחסדא לא צריכין לאדכאה במים פושרין כבינונים כל שכן בחמי חמין דבהון מתדכין רשעים גמורים דמחממין גרמיה באשא דיצה"ר ועלייהו אתמר כל דבר אשר יבא באש וגו' היינו כי מי שהוא מסטרא דרחמי או אפילו מבינונים נידון בפושרים אף שצריכין גם הם עדיין לבררם מ"מ במעט בירור יכולין להכיר בהם הנקודה מכבוד שמים אבל רשעים נידונין בחמי חמין היינו שיתבטל תפיסתם לגמרי אף שמסבתם יתפשט נמי הכ"ש ביתר שאת כדאי' במדרש גדול קילוסן של רשעים העולה מגיהנם יותר מקילוסן של צדיקים העולה מגן עדן וכו' כי הכ"ש העולה מאותן שעמדו בתפיסתן להיפך מרצונו ית' וכשיתגלה איך שנתפשט גם על ידם הכ"ש למעלה מדעתם יש בזה יותר רבותא אכן לא יהיה להרשעים בעצמם שום חלק בזה הכ"ש כי זה הכ"ש נתפשט על ידם שלא ברצונם ולמעלה מדעתם וזהו דאיתא בזוה"ק שם שהבירור שלהם יהיה בחמי חמין ועלייהו אתמר כל דבר אשר יבוא באש וגו' היינו שיתבטל תפיסתם לגמרי אבל בינונים יתבררו בפושרים היינו שיהיה להם חלק בתפיסתם בהכבוד שמים העולה מהם אחר הבירור וכתב עוד שם הזוה"ק אבל צדיקים גמורים בצונן דעלייהו אתמר כל המשים ריוח בין הדבקים מצננים ליה גיהנם היינו כי מלת צדיק רומז על מי שהוא צדיק רק על הגוון אבל לא בעומק הלב כי מי שהוא זכאי לגמרי גם בעומק לבבו זה נקרא בד"ת נקי כמבואר בש"ס (סנהדרין לג) מניין ליוצא מב"ד חייב ואמר אחד יש לי ללמד עליו זכות מניין שמחזירין אותו ת"ל נקי אל תהרוג ומניין ליוצא מב"ד זכאי ואומר אחד יש לי ללמד עליו חובה מניין שאין מחזירין אותו ת"ל צדיק אל תהרוג הרי שמי שהוא זכאי לגמרי נקרא נקי ומי שאינו זכאי בעומק רק על הגוון נקרא צדיק אכן בכל זאת אתמר עליו כל המשים ריוח בין הדבקים היינו כי מצד השי"ת הוא כדאי' בגמרא (תענית) מטר לכל בין לצדיקים ובין לרשעים ובהשפעה כזאת אין ניכר כלל חילוק והבדל בין הדבקים כיון שהשפע הולך לכל בשוה וע"י הצדיקים המצמצמים א"ע אף שכל צמצומם הוא רק על הגוון ולא מעומק הלב בכל זאת משימים ריוח בין הדבקים היינו שמכינים בצמצומם כלי להשפע לבל ירד לכל בשוה כי אם לאותן שמכינים עצמם עליה ע"ד שביקש מ"ר ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה וביארו ז"ל שלא תשרה שכינה רק על ישראל כי כך הוא השורת הדין שלא ישכון המלך רק במקום שמכינים א"ע אליו כך מי שמצמצם א"ע אף רק על הגוון בכל זאת מכין באותו הצמצום כלי ומקום להשפעתו ית' שיהיה ריוח בין הדבקים ולא שילך השפע לכל בשוה בלי ריוח הדבקים. וכתב עוד שם אבל אינון דמשתדלין באורייתא דבכתב ובאורייתא דבע"פ וכו' באורייתא אינון מתדכין בה היינו כי אורייתא דבכתב הוא הכלל היינו הקדושה בקביעות הנמצא בלבבות ישראל ואורייתא דבע"פ הוא הפרט וזה הפרט נמשך מן הכלל כדאי' בזוה"ק (תרומה) אנן מותבינן מזכור שמור מתורה שבכתב תורה שבע"פ ואינון דמשתדלין באורייתא דבכתב ובאורייתא דבע"פ היינו שכל אחד מכיר היטב בהפרט נפש שלו איך שנמשך מהכלל כי מכיר היטב בשורשו בהכלל וזאת ההכרה הוא עיקר הכלל וזה הוא באורייתא אינון מתדכין בה כי אחר שמברר אדם כפי תפיסתו ע"י דברי תורה בכל כחו אזי במקום שאין כח הבנת תפיסתו מגעת שם מראה לו השי"ת ממני יצאו הדברים כבושים וזהו באורייתא אינון מתדכין בה וכו' ועיין בזה לקמן (אות לט):