פתיחת התפריט הראשי

והימים אשר מלך שלמה בירושלם על כל ישראל ארבעים שנה (מלכים א יא מב), רחבעם בנו י"ד שנה, אביה בנו ג' שנים, ובשנת כ' לירבעם מלך אסא, כי בן ארבעים ואחת שנה רחבעם במלכו ושבע עשרה שנה מלך בירושלם (דברי הימים ב יב יג), הוי כמה ראהו דוד שנה אחת, ועשה את התורה הוא ובניו ועמו שנים שלש, וברביעית מרדו, שנאמר כי הלכו בדרך דויד ושלמה לשנים שלוש (דברי הימים ב' יא יז), וברביעית מרדו במקום, שנאמר ויהי כהכין מלכות רחבעם וכחזקתו עזב את תורת ה' וגו' (דברי הימים ב' יב א), וגם קדש היה בארץ וגו' (מלכים א יד כד), ויהי בשנת החמישית למלך רחבעם עלה שישק וגו' כי מעלו בה', באלף ומאתים וגו', ויקח את אצרות בית ה' וגו' (דברי הימים ב יב), וירדף אביה אחרי ירבעם וגו', ולא עצר כח ירבעם וגו' (דברי הימים ב' יג), ואין אתה יודע מי הוא שנגפו, אמור הרי ירבעם קבר את אביה, ומפני מה לא נגפו המלך, שהיה עומד ומחסד את ישראל, ואומר להם ועמכם עגלי זהב אשר עשה לכם וגו' (דברי הימים ב' יג ח), והוא אז לכד את בית אל, וראה את עגל הזהב והניחו, לפיכך נגפו הקדוש ברוך הוא, אסא מלך ארבעים ואחת שנה, בימיו שקטה הארץ עשר שנים (דברי הימים ב' יג כג), בשנת חמש עשרה לאסא, בא זרח הכושי, והחזיר לאסא את כל הבזה אשר בזז שישק מלך מצרים מירושלם ונטלה אסא, היא שנת ל"ה לשלמה משמת, ויקם אלהים לו שטן את רזון בן אלידע (מלכים א יא כג), ירבעם מלך כ"ב שנה, נדב בנו שתי שנים, בשנת שלש לאסא מלך יהודה מלך בעשא בן אחיה על כל ישראל בתרצה עשרים וארבע שנה (מלכים א' טו לג), בשנת שלשים ושש למלכות אסא עלה בעשא מלך ישראל על יהודה וגו' (דברי הימים ב טז א), אפשר לומר כן, והלא אסא קבר את בעשא בשנת כ"ו למלכותו, ומה תלמוד לומר לאסא, כנגד ל"ו שנה שנתחתן שלמה בבת פרעה מלך מצרים, וכנגד ל"ו שנה שנגזרה על מלכות בית דוד שתחלק, ובאחרונה עתידה שתחזור להם, וכנגד ל"ו שנה שנגזרה למלכי ארם להיות שטן לישראל, ובאחרונה יפלו ביד בית דוד, לכך נאמר בשנת שלשים ושש למלכות אסא, בשנת שש עשרה לאסא, מאחר שנפל בידו זרח הכושי, היא שנת ל"ו שנה לשלמה משמת, באותה שעה כרתו ברית מלך ישראל ומלך ארם, לעלות ולהתגרות באסא, וקלקל אסא, ויצא אסא כסף וזהב וגו', ברית ביני ובינך וגו', וישמע בן הדד וגו', ויהי כשמע בעשא ויחדל וגו', ובעת ההיא בא חנני וגו', הלא הכושים והלובים וגו', כי ה' וגו', (דברי הימים ב' ט"ז א'), ולא זזו למלכי ארם להיות שוטנים לישראל עד מות אחז, ובימי אחז כרתו ברית מלך ישראל ומלך ארם, לעלות ולהתגרות עם אחז, ולא היתה זכות ביד אחז שיפלו בידו, ונפלו שניהם ביד תגלת פלאסר מלך אשור.