סביב הארץ בשמונים יום/פרק כא
ניו יורק וסן פרנציסקו מחֻברות ברצועת מתכת אחת ארוכה, וארכה לא פחות משלשת אלפים ושבע מאות ושש ושמנים פרסה. בין אסמהא והים תעבור המסלה דרך רחבה אשר ההודים וחיות רעות שכיחים שם הרבה. לפנים היה מהלך ששה חדשים בין ניו יורק ובין סן פרנציסקו, ועתה רק מהלך שבעה ימים. כמו על כל מסלות אמריקה כן היו גם פה עגלות לאכילה, עגלות לקריאה, לשתית קהוה, רק חסרו עגלות למשחקי התיאטרון, אבל, ודאי יבוא יום וגם זה לא יחסר באמריקה.
ובין עגלה לעגלה היו מהלכים הלוך ושוב מוכרי עתונים, מוכרי משקאות, סיגרות.
בשש שעות בערב יצא הקטור מתחנת אוקלנד, והלילה בא, ליל קור, חשך, השמים מעננים, והעננים היו כמו מתעתדים להוריד שלג רב.
הנוסעים לא הרבו שיחה. עוד מעט, והשנה תקפה את רוב הנוסעים, פספרטו מצא מקומו על יד השוטר, אך לא דבר אתו דבר. למן המארעות האחרנות הצטננה הרבה ידידותם, ופספרטו היה נכון בכל רגע לחנוק את ידידו לפנים.
השלג התחיל לרדת, אך שלג דק, אשר לא יכול לעצור את הקטור. ומבעד לחלונות העגלות לא נראה בלתי אם שכבה לבנה, ועליו העשן היה כעין האפר.
בשמנה שעות בא אחד הפקידים ויודיע כי שעת השֵנה באה. העגלה הזאת היתה "עגלות לשנה", וברגעים אחדים נהפך לחדר מטות, גבי הספסלים נִטָיו, משכבים מוצעים היטב השתרעו במכונה עשויה לדבר, ותאים ארעים נכונו, ויהי לכל נוסע מטה נעימה, ומסכים עבים היו לו סתר לבלתי תחדור לתוכו עין הצופה. הסדינים היו לבנים, הכסתות רכות, לא חסר דבר, כי אם לשכב ולישן, והוא אשר עשה כל אחד מהנוסעים. הקטור רץ בכל כחו דרך מדינת קאליפורניה, ולא ראו דבר, לא את סקראמנטו, בירת קאליפורניה, לא חוצותיה הרחבים, לא בתיה הגדולים ולא היכליה.
בשמנה שעות בבקר נהפך חדר המטות שנית לעגלה פשוטה, והנוסעים יכלו להתבונן מבעד לחלונות למראה היפה אשר לארץ ההרים הזאת. מעת לעת נראו מרחוק עדרי בהמות, שורי הבא, כמו צבא גדול, הולכים צפופים ועוברים את המסלה. והקטור נאנס לעמוד ולהמתין עד תום כל הצבא הזה לעבור.
מעלי גרה האלה היו הולכים לאטם, ומעת לעת גועים געיה חזקה מאד. מדת קומתם גדולה מקומת שורי ארפה, רגליהם וזנבם קצרים, ערפם בולט כמו חטטרת שמנה, הקרנים מרֻחקות מתחת, ראשם, צוארם ושכמם מכסים רעמת שערות ארוכות, ולא עלה על הדעת לעצור בעדם, כי שורי הבר האלה אם התחילו ללכת במהלך אחד אין דבר אשר יוכל לעצור אותם או לשנות מהלכם.
הנוסעים עמדו והביטו על המראה הזר הזה. אבל האיש שעליו היה להיות אץ בדרכו יתר מכלם, הוא נשאר במקומו, ובמנוחת לב כיאות לפלסוף, המתין עד שירצו השורים לתת להקטור לעבור לדרכו. פספרטו קצף קצף נורא על העכבה שגרמו הבהמות האלה ויקרא: הנה ארץ! שורים פשוטים יעצרו את הקטר בלכתו, והלך ילכו למו לאטם, בהמון חוגג, כמו לולא גרמו בזה עכבה להנוסעים! העבודה! חפצתי מאד לדעת אם ראה פוג מראש את העכבה הזאת ואם רשם אותה בסדר נסיעתו!
מנהיג המכונות לא נסה להגות מן המסלה את המעצור, ובדעת עשה, אין ספק בדבר כי המכונה היתה יכולה למעך את השורים הראשנים, אך מהרה היתה המכונה נעצרה, וגם לו היה כחה גדול מאד, ובהכרח היתה נשמטת ממטילי הברזל; והטוב היה להאריך רוח ולהמתין ולמהר אחרי כן מהלך הקטור למען הרויח את הזמן האבד. שלש שעות עברו עד תום כל העדרים לעבור, ורק לעת ערב נפנתה הדרך.
בשמנה שעות עבר הקטור את מעברות הרי הומבילד, ויבוא על אדמת אוטה, היא גליל ים המלח הגדול, בארץ הנפלאה של המורמונים.