סביב הארץ בשמונים יום/פרק יט
כל איש יבין מה קרה לפני סנגהי. מאנית יוקהמה ראו את האותות שעשו על האניה טנקדיר, ובראות רב החובלים את הדגל בחצי הנס, וימהר לעזרת האניה הקטנה, ורגעים מספר אחרי כן שלם פיליאס פוג את משכרת האניה לפי המחיר אשר קצב, ויתן לדשון בונסבי חמש מאות לי"ש, ויעל הג'נתלמן הנכבד ומרת אאודה ופיקס על אניית הקיטור הגדולה, ותשב לדרכה לננגזקי ויוקהמה.
ויבואו יוקהמה בבקר, בהשעה הקבועה, ביום י"א נובימברו. ויתן לפיקס ללכת לעשות בעניניו, והוא עלה על אניית הקרנתיק ושם הוגד לו כי הצרפתי פספרטו בא תמול יוקהמה. ותשמח מרת אאודה שמחה רבה, ואולי שמח על זה גם מר פוג, אפס כי לא נראה דבר על פניו.
פיליאס פוג היה צריך לצאת בערב הזה לסן פרנציסקו, וילך לחפש את משרתו. וישאל את פקידי הקונסול הצרפתי והאנגלי, ולא מצא כל מענה, ויתהלך בחוצות יוקהמה אך לשוא, ויחל להתיאש ממצוא את פספרטו, והנה אנה המקרה לפניו את בית בטולכר, ויבוא שמה. ולא הכיר מר פוג את משרתו בהמלבודים הנפלאים האלה, אבל פספרטו, בשכבו פרקדן, הכיר את אדוניו בהיציע, ולא יכול להתאפק לבלתי יזוז ממקומו, ותפסק המשקלת, ו"עמוד האדם" נשבר.
כל זה נודע לפספרטו ממרת אאודה. ספר ספרה לו כל מעשי דרכם מהונג קונג ליוקהמה, וכי גם פיקס הלך בצותה אחת אתם, על אניית הטנקדיר.
פספרטו לא הזיז בריסי עיניו לשמע שם פיקס. ויחשב כי לא באה העת לגלות לאדוניו כל אשר קרה בינו ובין השוטר. ועל כן, בספורו אשר ספר כל אשר קרהו האשים רק את עצמו, ויבקש סליחה ומחילה כי השכרון נפל עליו באחד בתי שתיית האפיום ביוקהמה.
וישמע מר פוג את כל מספרו בקרת רוח, ולא ענה דבר. ויתן צו לפקידי האניה לתת למשרתו בגדים כמשפט, ושעה אחת אחרי כן הופיע הנער החשוב בלי החטם, בלי הכנפים, ודבר לא הזכיר עוד כי הוא מבני האלוה טינגו.
והאניה אשר הלכו עתה מיוקהמה לסן פרנציסקו היתה גדולה ורחבה אלפים וחמש מאות טון תכיל, ושמה גינירל גרנט. מהירות מהלכה היתה גדולה, ושלשה תרנים לה, ומפרשים רבים, לעזור לכח הקטור; שנים עשר מיל הלכה ביום, ובעשרים יום היה עובר את ים השקט. בצדק קוה פיליאס פוג כי ביום ב' דיצמברו יהיה בסן פרנציסקו, ביום י"א – בניו יורק, וביום ב' – בלונדון, באופן שעוד יקדים לבוא שעות מספר לפני היום הקבוע, יום כ"א דיצימברו.
והנוסעים היו רבים, אנגלים, אמריקנים רבים, ואחדים משרי הצבא בהודו, שהשתמשו בימי הפגרה לסובב את הארץ.
ובמשך עברם את הים הפעם לא קרה כל מקרה רע. האניה לא התמוטטה הרבה, וים השקט הראה כי השם הזה נאה ויאה לו. מר פוג היה שאנן והמעיט בשיחה כמנהגון, וחברתו הצעירה הרגישה יתר ויתר כי נפשה קשורה בנפש האיש הזה, גם מלבד עבותות הכרת הטובה הקושרים אותה אליו, הנפש הזאת, האוהבת להחריש, אבל נדיבה באופן נעלה, עשתה עליה רשם חזק יתר מאשר חשבה, וכמעט בלי ידיעתה נמשכה אחרי רגשות אשר מר פוג כנראה לא הרגיש כלל וכלל.
ומלבד זה, נסיעת מר פוג התחילה לענין הרבה למרת אאודה. דאג דאגה לכל מקרה רע אשר יוכל לקלקל את כל הצלחת נסיעתו, ותשיח פעמים רבות את פספרטו, והוא ידע לקרוא בשורות לבבה. הנער החשוב הזה האמין עתה באדוניו כאשר יאמין איש באלהיו, ושפתיו לא כלאו מספר בשבחו של אדוניו, בנדיבות לבו, באמון רוחו. ויסיר דאגה מלב מרת אאודה על אדות אחרית הנסיעה, ויאמר, כי העת היתר קשה ורעה כבר עברה. כי עתה יצאו מארצות סין ויפן הנפלאות, ושוב ישובו לארצות ההשכלה, ובמסלת ברזל מסן פרנציסקו לניו יורק ומשם ללונדון באנית קטור יבוא פיליאס פוג במועדו.
תשעה ימים אחרי צאתם מיוקהמה השלים פיליאס פוג תקופת חצי כדור הארץ. כי בעצם היום הזה, כ"ג נובימברו, עברה האניה את קו חצי היום המאה וארבעה ושמונים, הקו אשר בחצי הכדור האוסטרי יושבים בו האנשים היושבים נגד רגלי יושבי לונדון. הן אמנם, כבר עברו שנים וחמשים יום משמנים היום אשר יש לו, ולא נשארו לו בלתי אם שמנה ועשרים יום, אבל, אם בחשבון קוי חצי היום היה רק בחצי דרכי, הנה באמת כבר עבר שני שלישי הדרך. כמה גזיות[1] חזקות היה עליו לעשות מלונדון לעדן, מעדן לבומבי, מכלכתה לסינגפור, מסינגפור ליוקהמה, אם ילך אדם לפי קו חצי היום החמשים, שעליו יושבת לונדון, יהיה המרחק רק שתים עשרה אלף מיל, ופיליאס פוג נאנס לעבור ששה ועשרים אלף מיל, ועד היום כבר עבר שבעה עשר אלף וחמש מאות. אבל מפה הדרך ישר, וגם פיקס לא חפש עוד לשים מכשולים על דרכו.
גם קרה כי ביום הזה, כ"ג נובימברו, הרגיש פספרטו שמחה גדולה מאד. הלא זכר יזכור הקורא, כי הנער העקשן התעקש לשמור את שעת לונדון על שעונו המהולל, שבא לו מנחלת אבות, וכל יתר השעות שבכל הארצות שעבר היו בעיניו עדי שקר. והנה, ביום ההוא, אף כי פספרטו לא נגע בשעונו ולא הזיח את המחט ממקומו כמלא השערה, הסכימה שעונו את השעון "תכן העת" אשר על האניה.
ונקל להבין מה גדל נצחון הנער החשוב! חפץ חפץ מאד לדעת מה היה אומר זה האיש פיקס לו היה פה אתם. וידבר פספרטו אל לבו:
– "ההולל הזה ספר לי הגדה שלמה על קוי חצי היום, השמש, הירח! האנשים האלה! אם ישמעו בקולם, יעשו שעונים יפים! לבי היה נכון בטוח, כי יבוא יום והשמש תתרצה לישר מהלכה לפי שעוני... "
ולא ידע פספרטו הדבר הזה: כי לו היה לוח השעון שלו מחלק לארבע ועשרים שעה, כשעות איטליה, ולא לשתים עשרה שעה, כי אז לא היה לו כל מקום להריע תרועת שמחה. כי לו היה כזאת, כי אז בעת שמחט השעון שעל האניה הורה תשע שעות בבקר, היה מחט השעון שלו מורה תשע שעות בערב, לאמר אחת ועשרים שעה – והוא ההבדל אשר בין לונדון ובין קו חצי הים המאה ושמנים.
אבל אם פיקס היה יכול לבאר את חזיון הטבע הזה, הנה פספרטו לא היה יכול להבינו, ולפחות לא היה חפץ לקבל הבאור הזה ולהסכים לו. על כל פנים, לו נגלה עתה פתאם השוטר לפספרטו, השומר עברתו לו בצדק, כי אז היה מתוכח אתו פספרטו על ענינים אחרים ובאופן אחר.
ואיפוא באמת היה פיקס בעת הזאת?
פיקס היה בעת הזאת דוקא על האניה גינירל גרנט.
כי בבואו ליוקהמה עזב השוטר את מר פוג, כי חשב כי מצא ימצאנו עוד ביום, וימהר לקונסול אנגליה. ושם מצא עתה את הפקודה אשר חכה לה כל כך. הפקודה הזאת רדפה אחריו למן בומבי, וכבר עברו ארבעים יום יום השלחה מלונדון, ומהונג קונג שלחו את הפקודה הזאת על ידי אניית הקרנתיק בעצמו אשר חשבו כי גם הוא עליו. ועתה, ידמה לו הקורא מה גדל קצף השוטר על תקותו כי נשארה מעל! עתה אין תועלת בפקודה! האיש פוג יצא מגבול ארצות ממשלת אנגליה! ועתה נצרך כתב הסגרה לממשלת אמריקה, ורק בזה תהיה יכלת לתפשו!
אחרי רגעי הקצף הראשונים קרא פיקס:
– יהי כן! הפקודה לא תסכון פה, טוב, תסכן באנגליה. הגנב הזה נראה באמת כי חפצו לשוב לארצו, אחרי התעותו את השוטרים. טוב הדבר! אנכי אערצנו עד שם. והכסף, יהי רצון, כי ישאר מעט! אבל, להוצאות הדרך, לפרסים ומתנות, להדינים והמשפטים, לפילים, ויתר הוצאות שונות, ידידי זה כבר הוציא יתר מחמשת אלפים לי"ש. אך אין דבר! להבנק שי עשר לשלם שכר לעובדיה!
ויחליט פיקס, וירד גם הוא בארנית גינירל גרנט, ויעמוד על צהר האניה בבוא שמה מר פוג ומרת אאודה. ומה גדל תמהונו בראותו אתם גם את פספרטו, במלבושים הנפלאים אשר ידענו. ויתחבא מהרה בתא האניה, לבלתי יהיה עליו להכנס בסברים אתם ולקלקל אולי כל חשבונו. בחסד רוב הנוסעים על האניה קוה כי לא יראנו אויבו. והנה היום הזה נמצא פתאם פנים אל פנים את פספרטו על צהר האניה. ויקפוץ פספרטו על צואר פיקס, בלי כל טענות ומענות, ולשמחת אמריקנים אחדים אשר מהרו להמרות כי הוא יגבור, הנחית ידו על לחיי השוטר המסכן ויסטר את לועו סטירה כיד המלך.
בכלות פספרטו את מעשהו שככה חמתו מעט, וכמו אבן מעמסה נפל מעל לבו. ופיקס התעודד, ויביט אל אויבו, ויאמר בקרת רוח: נגמר?
– הן, לעת עתה.
– אם כן, בוא ונדבר.
– כי אב.....
– כן, לטובת אדונך.
פספרטו כמו נכנע מפני קרת הרוח הזאת, וילך אחרי השוטר, וישבו שניהם בקדם האניה. ויען פיקס: קולפה[2] טובה הבלעתני. אנכי הייתי מוכן ומזמן לזה. עתה שמעני. עד היום הייתי אויב לאדוניך, אבל, מעתה חפצי להצליח דרכו.
ויקרא פספרטו: סוף סוף! אדוני נוכח כי הוא תם וישר!
– לא, חשב אחשבהו לגנב... הס! אל תזוז, ותן לי לכלות דברי. כל זמן שמר פוג היה בארצות ממשלת אנגליה היתה לי תועלת וחפץ לעצרהו עדי תבוא הפקודה לתפוש אותו. עשה עשיתי כל אשר היה בכחי. אנכי הקימותי עליו את הכמרים בבומבי, שכרתיך שכר בהונג קונג, הפרדתיך מעל אדוניך, גרמתי לו לאחר את צאת האניה ליוקהמה...
פספרטו האזין, ואגרופיו נקפצו. ופיקס הוסיף ויאמר:
– עתה, פוג כנראה הולך לשוב אנגליה? טוב, ערץ אערצנו עד שם אבל, מעתה כאשר השתדלתי בכל כחי לעצור אותו עד כה, כן אשתדל וכן אעמול להסיר כל מכשול וכל מעצור מדרכו. הלא תראה, כי משחקי עתה שנה, יען טובתי דורש זה ממני. ועלי להוסיף, כי טובתך אתה דומה לטובתי, כי רק באנגליה תדע למי אתה עובד, לאדם ישר או לפושע!
פספרטו הקשיב לדברי פיקגס, וברור היה הדבר בעיניו כי פיקס מדבר בלב תמים.
וישאל פיקס: ההיה נהיה ידידים?
ויען פספרטו: ידידים, לא. בעלי ברית, כן, ובתנאי כי לא אגלה שום דבר מרמה ומעל. כי ברגע אשר אמצא אפילו אבק בגד ומרמה וקרעתיך כדג.
והשוטר ענה: טוב הדבר.
אחד עשר יום אחרי הדברים האלה נכנס הגנרל גרנט למבוא "פתח הזהב" ויבא סן פרנציסקו.
ומר פוג עוד לא הרויח ולא הפסיד אף יום אחד.