כמה עניינים ומוסרים אחרים כתובים על לוח לבי, והייתי רוצה לישא על שפתי להשכילכם בינה ולהעמידכם על האמת, בני רחימאי רחימי דנפשאי, אבל חשבתי למשפט שאורך ההצעות בקונטריס זה יהיה לכם למשא, ולכן שמתי קיצי למילין, שכתבתי ראשי פרקים כוללים ומצוי המדות, ומה גם שספרי אליהו בארבע בחלק כורסייא דאליהו, מלא על כל גדותיו מעניינים טובים ונכוחים, בלול במקרא במשנה ובגמרא ודברי מוסר וחידושים, פעמי' באים בארוכה ופעמים באים בקצירה, את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה, הוא תחת ידיכם לקרות ולשנות כמו שאני מצוה אתכם, ואתכם צויתי לקרות ולשנות צוואתי זאת בכל שנה, בכל זמן שתרצו, ומה טוב בתוך הסעודה, וגם זאת עשו, ולא תחדלו מלשנות המשניות פעם א' בכל חדש, והמקרא כ"ד ספרים בכל שני חדשים, כאשר הייתם עושים לשעבר באסיפת חברים כסדר הסדור לכם, או לפחות פעם א' לג' חדשים, כן תשמרו לעשות.
ודעו כי מעולם קיימתי מסברתי כלל גדול, שהכותב לחבירו ומזהירו על הרבה עניינים, לכתוב באחרונה יד על ק"ץ, היותר חביב עליו והנרצה אליו, ע"ד תחילת המחשבה סוף המעשה. וגם מהטעם דסוף דבר הכל נשמע. והדברים נשמעים עם שיהיו לאחרונה, עד שמצאתי שכ"כ בעל מעבר יבק בשפתי צדק פ"ח ז"ל, וכשהאב מצוה לבנים, מה שחפץ שיעשה תחילה יאמר לו באחרונה ע"כ. וגם ראיתי מ"ש הבאר היטב ח"מ סי' י"ב ס"ק י"ו גבי פשרה ז"ל, וט"ז כתב בשם מהר"ל מפראג, מדאמר רב הונא אי דינא בעיתו, ואח"כ אי פשרה בעיתו, נראה שאין לרדוף אחר הפשרה, ויש חולקין דלפעמים מה שאדם רוצה בו יותר, וצריך לברר דבריו מדברם לבסוף, כדי שישארו תקועי' בלבם עכ"ל. גם השל"ה בשער האותיות דף ע"ד ע"ב כתב, שהמתין לכתוב באחרונה שני דברים כלליים שהזהירו רבו מהרש"ל ז"ל כשנפטר ממנו לילך לנישואיו עי"ש. וקצת ראיה ממה שכתבתי בכללים שלי, שדרך המדרש למישבק מילתא דשייכא לקרא, דקאי עלי' לבסוף, כללא דכייל. מהר"ש יפה בב"ר פ' ויצא פ' ע"ג סי' ג' דף תכ"א ע"א, כמו בפסוק ויפתח ה' את רחמה. שאומר ג' מפתחות שלא נמסרו לשליח, של קבורה של גשמים ושל רחם. ומייתי רחם לבסוף. ועל כן היו ידי אמונה, ואת אחרונים אני הוא, המדבר אליכם ומצוה אליכם בכל כח, בני ידידי, שבכל ימי חייכם לא תסירו אזניכם מלשמוע הדרוש והלימוד של השבתות וימים טובים בבה"כ, יהיה מי שיהיה הת"ח הדורש בבה"כ, זולתי מחמת חולי ח"ו או לפנות או בשביל עסק מצוה, או עיכוב גדול אפי' לדבר הרשות, או לראות ולבקר איזה אדם דחשיב דבר מצוה לדעת ר"ת, הובא בטור א"ח סי' רמ"ח, ומבעל המפה שם, ובלבד שיהיו לאקראי בעלמא, וראו בס' כורסייא דאליהו שלי, דרוש מופלא, הוכח יוכיח חיוב ותועלת שמיעת דבר ה' מפי דורשיו ואפי' מדרשן קטן הערך, כדתנן איזהו חכם הלמד מכל אדם. ואמרו בזוהר קדושים דף פ"ה ע"ב, ועם כל דא מיבעי ליה לבר נש למילף מילי דאורייתא מכל בר נש, אפילו ממאן דלא ידע, בגין דעל דא יתער באורייתא וייתי למילף ממאן דידע וכו' ע"כ. ועוד דמצינו בשבת פ' חבית (שבת קמח, א) ברב יהודה דשדר לאדא דיילא וגרביה לרבב"ח, כשאיקלע לפומבדיתא ולא אזל לפרקיה, ולקח כסותו והכריחו לילך ואהניא ליה, דנמצא למד הלכה מחזירין את השבר, וא"ל לאו בדינא גרבתיך. פירש"י בתמיהה שאילו לא באת לא למדנו ע"כ. וכ"ש שיש לחייב ולהכריח לתלמידים הצריכים לשמוע הלכה מפי הרב, שאינה ביאה ריקנית כי אין מדרש בלא חידוש, ולא יערכנו פטדת כוש (איוב כח, יט). כ"כ הבונה בפ"ב דברכות דף ט"ז גבי ר"א כד הוו קטרין ליה גננא ואמר אזיל ואשמע מלתא דבי מדרשא ואיתיה. ולא הולך ולא עושה רשע, והולך ועושה חסיד. שלפעמים עושה בהליכתו הרב כמו רבב"ח דלעיל, ועל דרך מ"ד בפ"ד ד(נדרים מא, א), את עשית את חייא וחייא עשה אותי, ואגרא דפרקא ריהטא. ופירש"י שהרי רבים אינם מבינים להעמיד הגירסא וכו'. ומלבד החיוב והתועלת לשמוע הדרשה, יש ג"כ משום מדת דרך ארץ, כדאי' בפ"ק ד(קידושין כה, א), סבי דנזונייא לא אתו לפרקיה דרב חסדא, א"ל לרב המנונא זיל צנעינהו. פירש"י לשון נידוי לת"ח, כדאמרי' בפ"ק דף י"ז, שאומרים לו דרך כבוד, הכבד ושב בביתך. וכן הובא בב"י סי' של"ח. אבל מהרי"ט בשטתו למס' קידושין דף כ"ב, פירש לשון צניעות, זיל צנעינהו, למדם מדת דרך ארץ וצניעות. ובפ' בנות כותים (נדה) דף ל"ג, א"ל רב לרב אסי זיל צנעיה. והתם ודאי לא הוה מצי לפרושי לשון שמתא ממאי דקאמר בתר הכי, ואי לא ציית גדייה, אבל תם אני לא אדע למה לא פי' רש"י הכא כמו שפירש התם במסכת נדה, אמור לו שיחזור בו וכו' ע"כ. דכמו כן הוה ניחא לפרש בהנהו סבי, שיחזרו בהם וייתון לפרקיה וק"ל. אפלטון לימד דעת שהבורא יצר לנו ב' אזנים ולשון א', כדי שנשמע כפל ממה שנדבר. ואני עשיתי לי סימן למוסר זה מלישנא דמתני', והיה אם שמוע נוהג ביום ובלילה, ויאמר אינו נוהג אלא ביום. ולזה הזהירונו רז"ל הסכת ושמע. הטה אזנך כאפרכסת לשמוע ד"ת. והסכת ושמע. כפל שמיעה, כי השמיעה תהיה בכפל מהדיבור, והיינו ג"כ לענ"ד דכתיב מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה. שכיון שמונע עצמו משמיעה שהיא צריכה בכפל מהדבור, גם תפלתו שהיא הדבור קל משמיעה ועושהו עיקר, גם הוא נעשה טפל, לא מדרגה א', כי גם עד מדרגת תועבה. וז"ש מסיר אזנו משמוע תורה, משמוע דייקא. וכבר אחז"ל חרשו נותן לו דמי כולו שכולו בטל. כן מי שאוטם אזנו מד"ת, והשומע בכפלים יתברך בכפלים. ובני משה זכות י"ץ יעשה קביעות תורה בכל יום, ובעת הסתו בכל לילה בביתו עם סיעת מרחמוהי, וישנה תמיד משניות עם פי' רע"ב, שהוא פי' כולל ומועיל הרבה לגרסא, וכמה חיבב המגיד למוהרי"ק לימוד המשניות, ככתוב בס' מגיד מישרים. וסימניך מתניתין מלכתא. (בגמ' די"ט פ' אין צדין דף כ"ח ע"ב. וכתובות פ' אעפ"י). וילמוד גמ'. וכמה הזהיר בלימוד זה רב חסדאי בס' אור ה', ויהיו לטוטפות בין עיניו דברי רבינו האי גאון ז"ל בתשובה, הובאה מהרמב"ן באגרת התנצלות לס' המורה ז"ל, תיקון הגוף ומישור הנהגת האדם הוא עסק המשנה והתלמוד וכו' עכ"ל. ודורשי רשומות אמרו פ"ת בגימ' תלמו"ד, כי הוא המזון הנפשיי אשר בו יחיה האדם (בס' עומר השכחה בפ' בלב נבון תנוח חכמה), וא"ש ד"ת למ"ו. ד"ת למ"ו אותיות תלמו"ד. ובכוונות ר"ה אלק"י המשפ"ט בגימ' תלמו"ד. ולא תברא מ"ש ברעייא פ' עקב דף רע"א, לכו לחמו בלחמי. דא נהמא דאורייתא, תורה שבכתב וכו'. ובפ"ב דחגיגה 'כל משען לחם. אלו בעלי תלמוד'. כי ידוע שכל הדברים העליונים כלולים זה בזה וזה בזה. ולגבול הקמח לעשות פת צריך מים, וגם מהר"ם אלשיך בפ' חוקת כתב שהתורה שבכתב הוא כלחם, והתורה שבע"פ כמשקה. ופירש בזה משחז"ל ודברתם אל הסלע. (שנה להם) פרק א' או הלכה אחת ע"כ. וגם אני בעניותי בשיר שחברתי לחברת עץ חיים, זה כמה וכמה שנים נדפס במנטובה, עשיתי חרוזה האומרת מכתב אלקים פז במנעמיו, ומשנה מי מנוחות לא כמימי שחו ע"כ. וגם בדרושי פירשתי עפ"י הקדמה זו מ"ש בפ' ר"ע. ויתיצבו בתחתית ההר. שכפה עליהם ההר כגיגית. דלמה כגיגית של משקה כמ"ש רש"י, ואמרתי לפי שכמו שכתבו התוס' על תורה שבע"פ כפה עליהם, שכולה משקה ולימודה גורם כנ"ל, וכן על דרך זה פירשתי מ"ד בפ"ג דתענית, ובפ' מי שמתו, מאי שנא קמאי דמתרחיש להו ניסא, דר"י בעא רחמי ואתא מיטרא, אי משום תנויי, אנן עדיפנא מנייהו וכו'. דלמה תנויי בשביל שתורה שבע"פ מביאה המים ע"ד ודברתם אל הסלע, פרק א' או הלכה אחת כנזכר, והיינו ג"כ דאיתא בזוהר ואתחנן דף ר"ע. השקו הצאן. כמה דאתמר במילי דאורייתא יפקון ישראל מן גלותא וכו' ע"כ. שהרי אחז"ל אין הגליות מתקבצות אלא בזכות המשנה תורה שבע"פ, וז"א השקו הצאן. מים של תורה שבע"פ, דבזכותה יפקון מן גלותא. וכתב בעל ספר החיים בחלק א' פ"ב. גמרא ר"ת ג'בריאל מ'יכאל ר'פאל א'וריאל, כי העוסק בגמ', חונה מלאך ה' בכל סביביו, בד' רוחותיו להצילו עי"ש. ונראה שעולה בתחלה גבריאל, כי עיקר תורה שבע"פ אש בדינא דמלכותא כנודע, והיינו דאש דת למו, וד"ת למ"ו אותיות תלמו"ד, ובפרק א' נותן טעם לקריאת שם תלמוד, כי הוא ע"פ קבלת האבות הראשונים עד משה רבינו, כמו שהחכמים נקראים תלמידי חכמים, כי הם תלמידים מקשיבים לקבלת אבות הראשונים, איש מפי איש עד משה רבינו עי"ש. ובמדרש איתא ג' דברים נקראו לחם, פת אשה ותורה, פת שנא' ואקחה פת לחם. אשה כי אם הלחם אשר הוא אוכל. תורה שנא' לכו לחמו בלחמי ע"כ. ופירשו אבא מארי ואלופי זצוק"ל, שהם לעומת קיום האיש, וקיום המין, וקיום הנפש. פת על קיום האיש והזנתו, אשה על קיום המין בבנים ובני בנים, ותורה על קיום הנפש, וכתב הרח"ו ז"ל, בחול אומרים ”הריעו ”לה' ”כל ”הארץ. ר"ת הלכ"ה. ובשבת אומרים ”השתחוו ”לה' ”בהדרת ”קדש ר"ת קבל"ה, כי הקבלה תשתבח בשבת, דלית תמן קליפין כלל, עיין מקדש מלך פ' שלח דקע"ג ע"א. ולכן הזהרו בכל ליל שבת לנהוג כמנהגי עמכם ללמוד מאמר זוהר בסדר הפרשה ולא תמנעו, ומה טוב לאדם להשלים בכל שנה ושנה לימוד ספר החינוך, לפחות במקום סמ"ג שכתב וצוה בעל מעבר יב"ק, או לפחות שבפחות בין פסח לעצרת קיצור התרי"ג של מהר"י חאגי"ש ז"ל המכונה ס' אלה המצות, לידע כל אשר צונו ה', כי בלימוד התרי"ג מצות אדם משלים חקו, אפי' לדעת ר"ל דאמר בפ' חלק, אפי' לא שייר אלא חק אחד. כפי הפי' שפירש שם הרב באר שבע, דלענ"ד הוא מוכרח, דאלת"ה קשייא דידיה דר"ל אדידיה בפ"ב ד(עירובין יט, א), שאמר פושעי ישראל אין אור של גהינם שולטת בהם ק"ו ממזבח הזהב וכו'. ואמר אל תקרי רקתך אלא ריקתיך, שאפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרימון. והא איהו אמר דאפילו שייר חק א' ופערה פיה, אלא ודאי כדקאמר. ומן התימה שלא העירו בקושייא זו, שנ"ל דמרפסא איגרי ומסייעא מילתיה. ויעשה בני משה זכות יצ"ו בכל יום ש"ק וי"ט לימוד או דרוש בביתו בעשרה בעל פה או בתוך הספר, ויזכיר בכל פעם ופעם מחדושי' שלי, ויקרא ויהגה בהם או יקראם בתוך הספרים שלי, ויוסיף מדעתו כיד ה' הטובה עליו, ואת שבתותי ישמור, היינו הדרושים והלימודי' שלמדתי וחדשתי בשבתות וי"ט, ויעשה מהם ע"י עצמו או ע"י אחרים כמה העתקות לא פחות מג', ויאסוף כל שו"ת ופסקים שלי ויעתיקם ויסדרם על סדר הד' טורים, אם לא ימצאם מסודרים ממני כאשר אני חושב אם יגזור ה' בחיים, וכן יעשה בכל מה שכתבתי וחדשתי בגליונות הספרים, וגם מכתבי מר אבי ז"ל, ויזהר בהעתקתם מהטעיות כי היזקן מצוי, ואדם טועה מדרך השכל כמה פעמים בשביל הדפוס, שוגה ומשגה יעור עיני חכמים, ויטריחם טרחא יתירה, לעשות פתרון לדברי חלומות ברוב ענין וכחלום יעוף, מול צו"ף, מול מחזה בספר מוגה, דוגמא לדבר ראו זה מצאתי בס' עמק יהושע, שמביא לשון מ"ק טנ"א בגימט' ששים. רמז לביכורים שהוא א' מששים, לכך נעלם ח' בפ' ביכורים ע"כ. ותמה עליו תמיהה גדולה, ופירשו על מנין ח' שנעלם בב' פעמים שכתוב טנא בפ' ביכורים, אל"ף במקום ה"א, שאילו נכתב בה"א היו ח' יותר עי"ש. ועינו הטעתו כי הלשון הוא כך, לכך נעלם סמ"ך בפ' ביכורים, וכמה דיו נשפך לבאר לשון רש"י בפ' וארא במכת ברד, שכתוב בה כי בפעם הזאת אני שולח את כל מגפותי אל לבך. וכתב רש"י למדנו מכאן שמכת בכורות שקולה כנגד כל המכות עכ"ל. וגם אני עניתי חלקי בפירושים שונים להבנת לשון זה, ושוב היה מי שהראה לי חומש קדמון דפוס לישבונ"ה שעושים ממנו עיקר המחברים שנדפס שם כן, למדנו מכאן שמכת בצורת שקולה וכו'. הרי שהטעות נפל במלת בכורות שנדפסה במקום מלת בצורת, וכמה וכמה כעין אלו דשבשתא על, והעלה קמשונים פירושים שונים על חנם, ומכ"ש בהעתקות כ"י שצריך זהירות גדול. ויותר מהמה בני יזהר בהעתקות כל כתבי הנזכרים, וכתבי מר אבי ז"ל, כי לסירוגין נכתבו ונעשו, וישא על שפתיו בכל לימודיו את הכתוב בהם, כדי שאהיה דר בב' עולמות ושפתותי דובבות בקבר, כמימרא דר' יוחנן בפ"י ד(יבמות צז, א), ובפ"ה ד(בכורות לא, ב) שנתקשו בה רבים, ואסברה לה במומחים גדולים, מהר"י חייט ז"ל, הובאו דבריו מהרב של"ה שער הגדולה דף ל' ע"א יע"ש. וכן פירש הכלי יקר גבי דוד, ויצו את שלמה בנו לאמר. שיאמר ויזכיר שמו לטובה, וכן איתא בזוהר פ' ויחי סוף דף רי"ג, דתלת מילין בעא ר' יצחק מר' יהודה, וחד מינייהו דכד תימא מילי דאורייתא ותדכר מאינון מילין דאנא אמינא לון משמאי, בגין לאדכרא שמי וכו'. ועל זה אני מחלה בקסת"י זו, בקשה למר תלמידי שאר בשרי ונכדי, הרב הגדול (עין דור) סיני ועוקר הרים, כמוהר"ר ישעיה חזקיה שלמה מיכאל יונה נר"ו. אור תורתו זורח ר"מ ור"מ בעיר טורי"ן וכל המדינה, ולהרב נכדי תלמידו וגיסו של הרב הנ"ל כמוהר"ר יחיאל חיים טריויס מ"ץ בק"ק וירצי"ללי נר"ו. ולבני רחימאי דנפשאי ולכל תלמידי בכלל. ובפרט הי"א (לתלמידי הטוב והנעים נעים זמירות ש"ץ מרוצה שלנו, כמהח"ר אברהם עמר, ולתלמידי החריף והבקי כמהח"ר אהרן חיים כהן דיללה טורי יצ"ו, ולתלמידי החריף יהושע יצחק כ"ץ נר"ו. ולהמשכיל תלמידי בחור רך וטוב כמ"ר אפרים כהן ויטאל בר' עזריאל יצ"ו. ולאחרון חביב ומעולה. מקשה ודולה. ברכת ה' מלא כמהח"ר יצחק יונה נר"ו הדר בעיר קסאלי), שבכל לימודיהם יזכירו איזה ענין חידוש, דבר או חצי דבר או מוסר או משל ששמעו ממני, כי ת"ל יש ויש וביודעם ומכירם קאמינא, ויהיו לרצון אמרי פי, ואני מבטיחם שהחסד שיעשו עמי לאחר מיתה, ישלם ה' במיטבא תשלומי כפל, ואני מלמעלה במקום מנוחתי אשא בעדם רנה ותפלה, כי תפלת המתים לחיים מועלת, כדאי' בילקוט בשלח, הביאותיו לעיל, והוא מבואר בגמ' ובזוהר ובכמה מקומות, ועיינו מהר"ש אלגאזי בס' תאוה לעינים, פ' חלק דף קי"ז.