וגם אני מצוה לכם, וצויתי את ברכתי לכם, שתער לא תעבור על זקניכם מכל וכל, אפי' במקום היתירא, כי חמירא סכנת האיסור, ובקל תער מלוטש עושה רמיה, יוצא חוץ מתחום שלו ומאבד עולמו בשעה א' בחוט של שער א', ובודאי אותם שאינם משגיחים לנפשם ומצמצמים בדאורייתא, לעתיד לבוא כשהקב"ה מביא ליצה"ר ושוחטו וכו'. נדמה להם כחוט השערה, ויאמרו לנפשם איך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזאת ואוי לנפשם. יקום בם כחשם. בפניהם יענה בקול איך לא יכולתם, אם כח אבנים כחכם, איך חוט של שער החניק אתכם. ותצא חרבו מתער ונטל נשמה ח"ו, נמצא קדקד שער מתהלך באשמיו, ותסמר שערת בשרכם, אוי להם מיום הדין, ויזכור לי אלקי לטובה כמה פעמים דרשתי ברבים חומר איסור זה, והרבה עשיתי והועלתי לאסור להם התער לגמרי, כי מי הוא זה ואיזהו שיוכל להשמר ממנו, היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה, הנמצא כזה טיפש בעולם שירכב או ילך בצדדין של שוחה עמוקה עמקי שאול קרואיה, או בחודו של הר תהום יסובבנהו, במקום סכנה שאם יפנה על ימין או על שמאל או הסוס בלא איבה הדפו, או כמעט נטיו רגליו, יפול על צדו אלף אלפים עד שנעשה איברים איברים, לא נמצא זה מתחייב בנפשו, ומה ישיב על תוכחתו ביום תוכחה, וק"ו המעמיד עצמו במקום סכנת הנפש כזה, שאין כי אם חוט שער מקיף ומפסיק בינו לבין המות, הרי כתב הציוני בפ' בראשית דף י"א ע"א, ג"ע וגהינם סמוכים וכותל א' מפסיקן, והכא אפי' כותל א' מפסיק, לא יש כי אם חוט שער, ופרצה דחוקה כזו, אסור שמשיר צרורות (כתובות ו, ב). ואפשר דלזה נחית הזוהר בהקדמה דף ח' ע"ב, שאמר דוד לולי ה' וגו' כמעט שכנה דומה נפשי. מהו כמעט, כחוטא דקיק, כשעורא דאית ביני ובין סטרא אחרא, כההוא שעורא הות דלא שכנה דומה נפשי ע"כ. לומר שג"ע וגהינם סמוכים, והר"ב זהרי חמה כתב שם שנ"ל לפי שהשכינה נמשכת עד פתח היכל לבנת הספיר, וסמוך לו ממש היכל קדמאה דסטרא אחרא, ואין ביניהם שום הפרש כלל יע"ש. ובזוהר פ' פקודי דף ר"כ ע"ב, ווי לאינון דדחיין רגלייהו מגו גלגולא, דהא נפלי לגו עומקא וכו'. ועל כן כל בעל נפש יחשוך נפשו מני שחת, וְחָייָתו מעבור בשָלַח.
אני אמרתי בני עליון כולכם, וחלילה לכם מרשע, ואעפ"י שכבר מוזהרים ועומדים אתם בדבר זה, ת"ל הריני קובע בו מסמרות בל יצען בל יסע לנצח, הואיל שכתב ס' הזכרונות, שהבקעה גדולה וצריכה גדר גדול, וכדי שלא יבטיחכם היצר בשום זמן מהזמנים לומר יש ברירה, כי בדאורייתא אין ברירה, ואני מזהיר לנזהר, כי אם מזרזין אלא למזורז. כדאמרי' בפ"ג ד(מכות כג, א). כי לא גרע מק"ו דטרח ואייתי קרא, וגם זה אות לטובה כמזכיר לכם, שבפיאות הראש אפי' במספריים כעין תער אסור, משום דכתיב לא תקיפו פאת ראשכם. לא תקיפו אפי' במספריים, ובפאת זקן כתיב ולא תשחית. ואין השחתה אלא בתער. והטעמים רבים, ובפרט שהאיש השלם מושרש למעלה, כמ"ש הכלי יקר בשמואל א' י"ד. בפ' אם יפול משערת ראשו ארצה. ועיין ש"ע י"ד סי' קפ"א. וכתב יין המשומר שהאר"י ז"ל היה מניח בפאות כל רוחב הצדעין שהוא כל רוחב השער מן האזן עד שליש המצח, שהוא מקום חלק שיש בראש משני צידי המוח, ומפסיק בנתיים, ובגובה היה מניח כשיעור אם יקומו האזנים למעלה בראש, עד שאותו מקום היה מניח ויותר מעט למעלה. וכתב עוד שבזקן השער שעל השפה היה מגלח המעכב את האכילה ולא שער זולתו. ואעפ"כ היה חותך במספריים ולא בתער יע"ש. ראו גם ראו ההרחקה יתירה הצריכה מן התער, והטו אזניכם ולכו אל עמק שוה לטובה, עמק המלך, מלכו של עולם, ואך רחוק יהיה ביניכם, עמק עכור הרחק מן הכיעור ודומה לו, חוט של חסד יהיה משוך עליכם במקום שער, ואל תבושו כי תדברו אל אויבים בשע"ר. וראיתי בס' זובח תודה להר"ר מרדכי אצבאן ז"ל שכתב בהקדמה בשם האר"י ז"ל, דכשיגלח יכוין לקיים מצות פיאה, וביאר דבריו דאף שמצות פיאה אינה אלא ל"ת, בעי' כוונה כעושה מצוה כשאינו עובר עבירה.