והשתא דמטינא להכי אנא אמינא ולא מסתפינא שמצאתי טוב טעם לדעת התרגום, שהוכפלו הבנים ורק הבנות לא הוכפלו כי אם ביופי, וממילא רווחא שמעתתא ומירווח רווח פי׳ מר אבי מארי ואלופי ז״ל הנזכר בדברי ר׳ מאיר (ברכות יז, א), וטעמו טעם לשבח שנתן בבני איוב, יען כי באופן זה גם ה׳ יתן הטוב לאיוב בכפלים בבנים ובנות כמו בממון, כי בזכרים שכבר גופם שב אל העפר וכלה ואבד, ונשמתם קיימת ברומו של עולם בהיות הגלגול מעלמא דדכורא, החזיר אותן הנשמות בגופים חדשים ולקח מיד ה׳ כפלים, היינו הז׳ חדשים שנתחדשו לו, והז׳ הראשונים שנתחדש גופם וחזרה נשמתן באותם הגופים, אבל הנקבות כיצד יעשה, אם היה כופל אותן נמצאו במקום שש תשע, היינו שש החדשות וגם השלש הראשונות, שקיימות ועומדות הן בשמי שמים, כי לא נוכל לומר שתחזורנה הן עצמן כמו בנשמות הזכרים, דהגלגול ליתיה בעלמא דנוקבא, ולכן לא הוכפלו הנקבות בשכבר כפולות הן, אמנם תינח נשמתן שהיתה קיימת, אבל עדיין נשאר לו לה׳ ית׳ לשלם תשלמי גופן של הראשונות שכלה ואבד, וסוף מית״תו כלה במערה, וכיצד יעשה לתת לו גופים בלא נשמה אי אפשר ולא יתכן כלל וכלל, ולאו כלום היא לחדש נשמות ג״כ לאותם גופים א״א, כי הגזר דין היה להשיב שבותו למשנה לא פחות ולא יותר, ולהחזיר בגופים החדשים הנשמות הראשונות ג״כ לא יתכן כדאמרינן, משום דליכא גלגול בעלמא דנוקבא כי אם ניצוץ, מה עשה הקב״ה הכפילן ביופיין התלוי בגוף, שופרא בכפלים על ההוא שופרא שבלה בארעא בגופי אותן הבנות שמתו. נמצא שנכפלו לו גם הבנות, כי נשמות בנות הראשונות בעמדן תהיינה לצד עילאה, והשניות נכפלו בגופן בכפל היופי, ומה שחסרו בגוף הראשונות מלאו השניות, ונמצא שאת הכל יקח בכפלים. ואפשר דהיינו דאמרינן, "אעפ״י שלא הוכפלו בשמות וכו׳". גם על דרך זה על הנשמות שלא הוצרכו לכפול, הוכפלו ביופיין לתשלומי כפל הגופות, שגם על הנשמות יצדק לשון שמות, כמ״ש רד״ק בתחילת דבריו במלאך דמנוח שהבאתי לעיל, וגם הרמ״ע כתב במאמר חיקור דין ח״ב פ״ו על פסוק "טוב שם משמן טוב" (קהלת ז, א). "שהשם הונח על שלימות האדם, באופן שנברא בתחילה, והשמן השכר המושג ע״י תורה ומע״ט" עי״ש. אבל הפירוש הראשון שפירשתי, אעפ״י שלא הוכפלו בשמות על הגופות, נ״ל יותר מרווח ונוח לי.
הרי מבואר שאפי׳ אם לא נזוח מדעת התרגום, ונקבל בסבר פנים יפות ד"שבענה" (איוב מב, י). ר״ל ב׳ פעמים שבע, יגדל נא כח מחזיק כח למ״ש מר אבי ואלופי זצוק״ל, שמכאן אנו למדים נצחיות והשארות הנפש, והוא הדבר דר׳ מאיר הוה אמר הכי כדלעיל בסיומא דספרא דאיוב, ופירושו של מר אבי ז״ל נכון ומנוקה בצדק, וחזק כראי מוצק מכל בדק. ומיניה ומיני תסתיים מילתא, על דברתו מלכי צדק.