ומשל משלו חכמים במדרש, הובא גם כן בהקדמת ספר יש נוחלין, "משל לאדם שיש לו שלשה חברים, האחד אוהבו ביותר, השני לא כל כך, השלישי לא כלום. אלו הם הממון, הבנים, ותורה ומע"ט. האוהב הראשון הוא הממון החביב עליו, ועוזבו מיד בעת פטירתו. השני הבנים מלוים אותו עד הקבר ולאחר שנקבר מעליו ירחקו. החבר השלישי תורה ומע"ט, יתלכדו עמו ולא יתפרדו, כמה דכתיב והלך לפניך צדקך (ישעיה נח, ח)" עי"ש. ועל דרך זה פירשו הקדמונים המסרה של ד' "הן אני", הא' "הן אני ערל שפתים" (שמות ו, יב), על הבנים שיושבים דוממים. ב' "הן אני עץ יבש" (ישעיה נו, ג). על הממון שאז אינו מועיל. הג' "הן אני נשארתי לבדי" (ישעיה מט, כא) על המת. ד' "הן אני כפיך לאל" (איוב לג, ו). על תורה ומע"ט שמליצים עליו והולכים לפניו. ושלשתם מקרא א' אני דורשם, "אל תירא כי יעשיר איש" זה העושר, "כי ירבה כבוד ביתו" (תהלים מט, יז) אלו הבנים. שכן כתב רד"ק ב(הושע ט, יא) בפ' "כעוף יתעופף כבודם". "שכבוד האדם הם הבנים" עי"ש. וזה שאמר כי לא במותו יקח הכל לא ירד אחריו כבודו (תהלים מט, יח), ירצה "כי לא במותו יקח הכל" נגד העושר, שלא יקח בידו ולא יאסוף בחפניו כלום, כי העושר יעזבהו ויניחהו מיד. "ולא ירד אחריו כבודו" על הבנים שילווהו עד הקבר אבל לא ירדו ירידה למטה בקבר עמו, לא כן בתורה ומע"ט שהוא אוהב השלישי, לא יירא מרדה עמו, ואדירו ממנו לא יצא, והוא אמרו כי נפשו בחייו יברך ויודוך כי תטיב לך (תהלים מט, יט). כלומר כשנפשו בחייו יברך בתורה ובמע"ט, יודוך כי תטיב לך, טוב האמיתי, לך לעצמך, לא יזוז ממקומך, ויהיה תמיד עמך, ואלו השלש האהבות שזכר מהר"ש לנייאדו בשם אביו גבי אלישע, דמיונית טבעית ושכלית, שעזב אלישע הדמיונית, צמדי הבקר, הטבעית כמו כן הקרובים שאמר "אשקה {נא] [ל]אבי ו[ל]אמי" (מלכים א יט, כ). "וילך אחרי אליהו" (מלכים א יט, כא) אהבה שכלית.
אמנם גם הממון והבנים, כשהממון גנזו למעלה כמונבז (בבא בתרא יא, א). והבנים כשהולכים בדרך ישרה, חוט המשולש לא ינתק ממנו, והיו חייו חיי נצח תלוים בהם, בכל מקום שהולך הרמתה, הולך ובא עמהם, כמו שכתבתי לקמן מזה בס"ד. וגם סיומא דקרא אפשר לפותרו על דרך זה, "נפשו בחייו יברך". בעשרו יברך, כדרך שפי' רד"ק, "ואמרתם כה לחי" (שמואל א כה, ו). לעשיר, כמו כי מה לעני יודע להלך נגד החיים (קהלת ו, ח) עי"ש. וכן מ"ש אחר פסוק הלא פרוס לרעב לחמך וגו' (ישעיה נח, ז). והלך לפניך צדקך (ישעיה נח, ח). על הממון שעושה ממנו צדקה שהולך עמו, וגם זכות הבנים צדיקים, שנקראים כבוד כנז' בשם רד"ק, ובצדקותם הם כבוד ה', גם זה לא יניחהו, ונשאר אחוז וכרוך בו באשר הוא שם, וז"א "כבוד ה' יאספך" (ישעיה נח, ח). וזש"ה "עושר וכבוד אתי וגו'" (משלי ח, יח). כולל יחד העושר והבנים שהם הכבוד אתי ממש, בכ"מ שאני שם הון עתק שיש עמו צדקה, שאז הוא עתק. ועל דרך זה פירשתי בכורסייא דאליהו שלי פ' "אם כסף תלוה וגו' את העני" (שמות כב, כד) פרק עמך. ומה שאתה נותן לעני הוא אתך עמך, שגנזת לעצמך כדבר מונבז.