נתיב חיים/אורח חיים/שטו
(במ"א ס"ק י"א) שלא יבא לשמר אבל כצ"ל. ונ"ב לכאורה האריך בחנ' כי בהרמב"ם לא נזכר עשיית האוהל כי אם שמא יבוא לשמור והש"ע תפס לשון הטור שהוא כפי רש"י ותוס' וכד בכותל מ"מ מותר דיש לחלק באיסורי דרבנן. וצ"ל דאינו בא אלא לפרש הרמב"ם אמאי נייד מטעם אוהל. ע"ז נתן טעם משום דאין אוהל בלא מחיצות ע"פ מ"ש ס"ק כ"א ע"ש אבל הטו' סבר דהכא אחמריהו. אבל מ"מ קשה אין תולין המשמרת ביו"ט כ' הרמב"ם הטעם שלא יעשה כעובדא דחול. אף על פי דלא שייך בי"ט דילמא אתי לשמר. אך זה לישב בדוחק כיון דאביי בדף קל"ז נקיט חומרא דמתני' דמשמרת לא יעשה ואם עשה פטור אבל אסו' והרמב"ם פ"ק דהלכות שבת כ' כל היכ' שאמרו פטור אבל אסור הוא הרחק' למלאכה דאורייתא ולכך הוצרך לו' גבי שבת דילמא אתי לשמר ודוחק ותו קשה לשיט' הרמב"ם מאי פריך בגמרא דף קל"ז לר"א השתא אסופי על אהל עראי אסו' לכתחילה מבעי'. הא הכא לאו אוהל הוא וטעמא דרבנן משום שימור אבל ר"א סבר דמות' לשמר. ועל כל זה נתתי לבי לפר' דעת הרמב"ם דאיירי שלא היה כלי תחת המשמרת ואינו דומה לכירה ומ"מ לא הוי אוהל ע"פ מה שמצאתי בהרשב"א בחידושיו דאין חשיב אוהל אלא כשצריך לחלל תחתיו ע"ש וצ"ל כיון שהיה בדעתו ליתן שם כלי לשמר חשיב אוהל. ולפי"ז בשבת שאסו' לשמר אין דעתו ליתן שם כלי. מ"ה לא הוי אוהל. ואינו אסור אלא משום עובדא דחול שמא עשוי לשמר משא"כ בי"ט לרבנן ולר"א בשבת שנותנין לתלויה א"כ דעתו ליתן כלי תחתיו דהא מות' לשמר בשכבר תלוי לר"א בשבת ולרבנן בי"ט א"כ הוי אוהל עראי והשתא מיושב הכל ודו"ק:
(בט"ז ס"ק י"א) אבל הנלע"ד עיקר דלא אסרו חכמים וכו'. נ"ב אישתמיטתיה גמרא ערוכה בשבת דף מ"ח התם לא קפיד עליה ופרש"י אם שרוי במים שהרי לכך עשוי. גם שם בפרש"י מ"ש מפרוונקא בגד העשוי לפרוס על הגיגית שפורסין אותו בשבת ע"כ להלכה שאין שייך אוהל בכיסוי כלים:
(מ"א ס"ק כ"א.) ומ"מ נ"ל דמות' לזורקן במים וכ"מ בגמרא נ"ב רצונו מדאמר רבא שדיא לקנא דמיא וחלילה לנו מעשות כדבר הזה דמ"ש אם הורג פרעוש בידים או הורגן ע"י מים ורבא דשדי לקנא דמיא בחול איירי לשיטת הרי"ף כמו רבה מקטע להו דאיירי בחול וצ"ע: