נתיבות עולם/נתיב הצדקה/ה
נתינת הצדקה לעני אל יחשוב כאשר עשה עם העני טובה אם הלוה הוא עבד למלוה כ"ש וק"ו כאשר נותן צדקה לעני שהעני נחשב לו כמו עבדו כאשר מקבל ממנו, שדבר זה אינו כמו שאמרו במדרש (ויק"ר פל"ד) תני בשם ר' יהושע יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית שכן רות אמרה לנעמי ושם האיש אשר עשיתי עמו אשר עשה עמי אין כתיב כאן אלא אשר עשיתי עמו בשביל פרוסה שנתן לי. אמר ר' יוסי כתיב יען וביען הוא יען הוא עני. א"ר שילא העני הזה עומד על פתחך והקב"ה עומד על ימינו דכתיב כי יעמוד לימין אביון אם נתת לו דע שמי שעומד על ימינו הוא עתיד לשלם לך שכרך ואם אין אתה נותן לו דע שמי שעומד על ימינו הוא עתיד ליפרע מאותו האיש דכתיב להושיע משופטי נפשו. וביאור דבר זה כי כאשר נותן צדקה אל העני הוא מקבל מן אשר נותן לו והנותן מקבל מן הש"י, וכבר אמרנו כי המעין כאשר נפתח ומימיו יוצאים ומתפשטים לחוץ אז במעין הזה נכנסים בו המים הזכים מן המקור. ולפיכך אמר שיותר עושה העני עם בעל הבית יותר ממה שעושה בעל הבית עם העני, כי דבר זה עצמו שעושה הבעל הבית עם העני שהוא משפיע ונותן אל העני, דבר זה עצמו עושה העני עם בעל הבית שגורם לו שהש"י משפיע ונותן לו. כי מי שפותח המעין והוציא מימיו לכרמו ולשדהו הרי הפותח הזה עושה יותר עם בעל המעין יותר ממה שעושה בעל המעין עמו שנותן לו המים לכרמו, כי בשביל שהוציא המים לכך באים המים הזכים והבריאים למעין מן המקור עצמו, ובשביל פרוסה שנתן בועז לרות קבל בועז כמה ברכות. ואמר כתיב יען וביען הוא יען הוא עני, ר"ל כי העני כל אשר אתה עושה לו יש לו תשלומין בודאי, כי העני מדת הדין שולט בו לגמרי ואין לך מי ששולט בו מדת הדין כמו ששולט בעני. וכמו שאמרו במדרש (שמו"ר פל"א) אין לך מדה קשה מן העניות שכל מי שהוא מדוקדק בעניות כאלו דבוקים בו כל יסורים שבעולם וכאלו באו עליו כל הקללות שבמשנה תורה, ואמרו אילו נתקבצו כל יסורין לצד אחד והעניות לצד אחד העניות מכרעת לכולן. וביאור זה כי שאר יסורים הם כאשר יש שנוי באדם שהוא יוצא מן סדר הבריאות, וכן כל היסורים הם שנוי שיוצא האדם מסדר העולם. והשנוי הוא העדר קצת ולא העדר לגמרי, ואלו העניות הוא העדר שהוא חסר ממון וזה נקרא העדר גמור. והוא כנגד כל היסורים שהם שנוי מן סדר העולם בלבד והם העדר קצת, לכך מי ששולט בו מדת הדין ג"כ כל אשר נעשה לו יש לו תשלומין במדת הדין, כי כאשר עושה לו דבר טוב מדת הדין נותן שיהיה לו תשלומין. וכן אם שומע צעקתו ואין נותן לו צדקה מדת הדין מחייב לו תשלומין. ומפני כך נקרא עני שהוא אותיות יען, כי לשון יען הוא בא על תשלומין יען אשר עשית הדבר הזה. וכן בכל מקום לשון זה מורה על התשלומין הגמורים שיש על מה שנעשה לעני. ולכך אמר כתיב יען וביען כלו' כי לשון יען וביען הוא לשון תשלומין לכך נקרא עני שהוא אותיות יען, כי זה מורה על כי יש תשלומין גמורים על מה שנעשה לו הן לשכר הן לעונש. התבאר לך ענין הצדקה שראוי שינהג עם אשר הוא אחיו בתורה ובמצות, ואף עם בעלי חיים יש לאדם לרחם עליהם ולפרנסם:
ובפרק הנזקין (גיטין דף סב.) אמר רב יהודה אמר רב אסור לו לאדם שיטעום כלום עד שיתן מאכל לבהמתו שנא' ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת ע"כ. פי' דבר זה כמו שתמצא בבריאה שהש"י ברא תחלה הבהמה ואחר כך ברא האדם, וכן בסדר הפרנסה ראוי שתהיה השלמת הבהמה קודם השלמת האדם. וכאשר אין עושה כן משנה סדרי בראשית שהיה השלמת הבהמה קודם השלמת האדם ולכך כתיב ונתתי עשב בשדך ואח"כ ואכלת ושבעת. ומה שהיה בריאת הבהמה קודם בריאת האדם, דבר זה מפני כי קודם יוצא לפעל הדבר שאין לו כ"כ מעלה כמו דבר שיש לו מעלה יותר, ובודאי העשב גדולו קודם משגדל עץ פרי, ולכך הבהמה שאין לה מדריגה השכלית היה יוצא אל הפעל קודם האדם. ואין להקשות הרי חמה ולבנה נבראו ג"כ קודם הבהמה וא"כ יהיו הם יותר פחות, זה אינו קשיא כי אין הכוונה רק על אותם שנבראו ביום אחד שהיה בריאת הפחות קודם מאשר יותר במעלה. וענין זה ג"כ בפרנסה כי האדם מתפרנס בפרנסה מיוחדת היא פרנסה אנושית אבל הבהמה מתפרנסת כפי אשר ראוי אל הבהמה, ובודאי יותר קודם הפרנסה שהיא בלתי מיוחדת מן הפרנסה שהיא פרנסה מיוחדת. לכך כתיב ונתתי עשב בשדך ואח"כ ואכלת ושבעת, כי העשב קודם בזמן לדבר שהיא פרנסת האדם, ואם לא יתן לבהמתו פרנסה קודם הרי כאלו היה מחסר לבהמה לפרנסתה שהטיל הש"י על האדם שמזונות הבהמה קודם מן מזונות האדם כמו שאמרנו. ולפיכך אסור לאדם לטעום כלום עד שיתן מזונות לבהמתו, וזה מבואר:
ממעלת הצדקה כמו שאמרו ז"ל בפרק תולין (שבת דף קלט.) אמר עולא אין ירושלים נפדה אלא בצדקה שנא' ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה. ועוד אמרו ז"ל גדולה צדקה שמקרבת הגאולה שנא' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות. וענין זה יש לאדם להבין ממה שהתבאר למעלה שאמר משה להקב"ה במה תרומם קרנם של ישראל בכי תשא את ראש כמו שהתבאר למעלה, כי בצדקה מתרומם קרן ישראל, וכמו שאמרו ג"כ שאלו את שלמה עד היכן כחה של צדקה אמר להם ראו מה פירש אבא דכתיב פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד. ירושלים נפדה בצדקה כי בצדקה מתעלים ישראל ולכך מקרבת הגאולה ג"כ. אמן: