נתיבות עולם/נתיב הפרישות/ב

בפרק במה אשה (שבת דף סד.) אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר להם משה לישראל שמא חזרתם לקלקולכם הראשון אמרו לא נפקד ממנו איש אמר להם אם כן כפרה למה אמרו לו אם מידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו מיד ונקרב את קרבן ה', תנא דבי רבי ישמעאל מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה מפני שזנו עיניהם מן הערוה, אמר רב ששת מפני מה מה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטים שבפנים לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאלו מסתכל במקום התורפה. ופירוש זה כי אין חלוק אצל אשה בין אבר לאבר כלל רק בשביל שאותו מקום מביא הרהור ויצה"ר, אבל אם מסתכל באשה לזון עיניו ממנו הרי יש כאן הרהור והוי כאלו מסתכל במקום התורפה, דאין חילוק בין אבר לאבר כלל רק בשביל ההרהור ואם מסתכל בשביל ההרהור הרי יש לו ההרהור והוי כאלו מסתכל במקום התורפה. וכבר התבאר כי הראיה יותר רע ומגונה, מפני שהוא משתמש באבר נכבד הוא העין אל המגונה:

ובמסכת יומא שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הפניה-גמ) אין דף פט במסכת יומא.(דף פט.) אמר רפרם הרהורי עבירה קשים מעבירה עצמה וסימנך ריחא דבשרא. ורש"י ז"ל פי' הרהורי עבירה תאות נשים קשים להכחיש את בשרו יותר מגופו של מעשה עכ"ל. וקשה דא"כ הוי ליה לומר הרהורי אשה קשים מן המעשה דלא תליא בזה מידי מה שהוא הרהור עבירה, ומפני שהוקשה לרש"י ז"ל האיך אפשר לומר כי ההרהור יותר קשה מן עבירה עצמה לכך פי' כך. ונראה דמשום זה אין קשיא דכך פירושו שאין עבירה של זנות בלא הרהור זנות, והרהור של זנות כאשר הוא בעבירה יותר קשה מן המעשה של זנות עצמו, אף כי אי אפשר שיהיה זה בלא זה והעבירה היא מכח שניהם, אך יותר קשה ההרהור מן ה גוף המעשה, ונפקא מיניה דהרהור לחוד ג"כ עבירה גדולה היא, שהרי כאשר עושה העבירה בעצמה ההרהור ממנה יותר קשה מן העבירה, לכן אף אם אין כאן רק ההרהור בלא גוף המעשה הוא חטא גדול. ויש לפרש כמשמעו דלענין חיוב מיתה או מלקות אינו מדבר שעל גוף המעשה חייב מיתה, אבל לענין שדבק בתעוב ובזנות בזה הרהורי עבירה הם יותר קשים מעבירה עצמה. וזה מפני כי כח ההרהור יותר קשה כמו שמביא מן ריחא דבשרא שהוא חזק מאוד, וכך כח הרהור עבירה כחו קשה מאוד לפי שהוא ע"י המחשבה שהמחשבה היא שכלית והשכל הוא קשה יותר מגוף המעשה שהוא מעשה חמרי ואינו קשה כמו הרהור שהוא על ידי המחשבה. אף כי לענין פעולה שהוא מעשה שיהיה חייב מיתה או כרת בודאי המעשה גורם מעשה, מכל מקום לענין קושי החטא יותר קשה הרהורי עבירה שהוא ע"י השכל. וזה מבואר בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא דף נו:) ועוצם עיניו מראות ברע אמר רבי חייא בר אבא זה שאין מסתכל בנשים בשעה שהן עומדות על הכביסה ה"ד אי דאיכא דרכא אחריני ואזיל רשע הוא אי דילכא דרכא אחריני אנוס הוא לעולם דליכא דרכא אחרינא ואפילו הכי איבעי למינס נפשיה:

בפרק השותפין (בבא בתרא דף טז.) ת כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה אמר רבא איוב דלא דידיה לא מסתכל אבל דידיה מסתכל אבל אברהם אפי' בדידיה לא מסתכל דכתיב הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את מכלל דמעיקרא לא הוה ידע לה. ובדורנו זה שהוא בלא תורה, כאשר בתולה משודכת לבחור אחד מושיבין את שניהם ביחד והבחור מחבק ומנשק הבתולה, והרי הדבר הזה אסור שהרי אין לה קדושין וכתובה ממנו. ואלו היה עושה אחד מן השוק דבר זה היה זה נבלה בישראל, ובשביל שהיא משודכת אליו וקבלו עליהם השדוכים בקנס הותר להם, אין זה אלא רק דור שאין בהם תורה, ויותר מזה בסתם היא נדה ויש בזה לאו מן התורה דאל תקרבו לגלות ערוה:

בפרק כל כתבי (שבת דף קיח:) אמר רבי יוסי מימי לא נסתכלתי במילה שלי והאמרו ליה לרבי מאי טעמא קרי לך רבינו הקדוש אמר להם מימי לא נסתכלתי במילה שלי, רבי מלתא אחריתי הוה ביה שלא הכניס ידו תחת אבנטו. פי' כי מה שלא נסתכל במילה שלו דבר זה קדושה, כי העין כח הנפש והיה מתרחק מן הפחיתות מצד נפשו, ומקשה והאמרו לו לר' וכו' דמשמע דוקא ברבי היה דבר זה ולכך נקרא רבינו הקדוש בשביל גודל קדושתו אבל לא היה זה באחר, ומשני דמלתא אחריתי הוה ביה וכו', פי' רבי היה לו קדושת הגוף שלא היה נוגע למטה מטבורו, וזה קדושת הגוף שהיה לרבי שהוא בודאי יותר כי אף גופו היה קדוש בקדושת הגוף, וכ"ש עיניו שהם כח הנפש בודאי היה מרחיק מן הגנות הזה ואין ראוי שיקרא בשביל זה קדוש רק כאשר מקדש אף גופו, ודבר זה נקרא קדושת הגוף כאשר אין מכניס ידו למטה מטבורו:

ובפרק הרואה (ברכות דף סא.) ת"ר המרצה מעות לאשה מידו לידה או מידה לידו כדי להסתכל בה אפי' קבל תורה מסיני כמשה רבינו דכתיב ביה מימינו אש דת למו לא ינצל מדינה של גיהנם שנאמר יד ליד לא ינקה רע מאי לא ינקה רע לא ינקה מדינה של גיהנם. וביאור ענין זה כי המרצה מעות לפי שהעינים כלים משמשים לערוה, וגם הידים הם משמשים לאדם שהוא בעצמו שכלי ולעשות את המעשים שיש לו לעשות, וזה משמש בכלים לפעל הערוה ולפיכך אינו נצול מדינה של גיהנם, ואפילו אם קבל התורה מידו של הקב"ה והיו הכלים דהיינו ידיו משמשים לקבל תורה. וזה כי אין רע כמו זה, כי האיברים האלו לא נבראו שיהיה משמש בהם לפעל הזה המגונה לכך הוא רע, ואין דבר רע כמו זה וכמו שבארנו למעלה אצל קשים הרהורי עבירה מעבירה עצמה. ולכך אמר אפילו קבל תורה מסיני והיו ידיו משמשים לדבר גדול אלקי כזה לא ינקה מדינה של גיהנם, שדבק בו הרע כמו שאמרנו וראוי לו הגיהנם שהוא רע. אבל מי שבא על אשת איש, אפשר כי הקב"ה מכפר עליו ביסורין בעולם הזה שהוא עולם גשמי, אבל חטא הזה שהוא בראיה שהיא שכלית אי אפשר שיהיה נצול מדינה של גיהנם בעולם שהוא בלתי גשמי כמו שהיה חטאו:

ובפרק קמא דע"ז (דף כ:) ת"ר ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה מכאן א"ר פנחס בן יאיר תורה מביאה לידי זהירות זהירות מביאה לידי זריזות זריזות מביאה לידי נקיות נקיות מביאה לידי פרישות פרישות מביאה לידי טהרה טהרה מביאה לדי קדושה קדושה מבאה לידי ענוה ענוה מביאה לידי יראת חטא יראת חטא מביאה לידי חסידות חסידות מביאה לידי רוח הקודש רוח הקודש מביאה לידי תחיית המתים וחסידות גדול' מכולם שנאמר אז דברת בחזון לחסידך, ופליגא דרבי יהושע בן לוי דאמר רבי יהושע בן לוי ענוה גדולה מכולן שנאמר יען משח ה' אותי לבשר ענוים חסידים וצדיקים לא נאמר כאן אלא ענוים הא למדת שענוה גדולה מכולם. ורב אלפס גרס זהירות מביא לידי זריזות זריזות מביא לידי נקיות נקיות מביא לידי פרישות פרישות מביא לידי טהרה טהרה מביא לידי קדושה קדושה מביא לידי יראת חטא יראת חטא מביא לידי ענוה ענוה מביא לידי חסידות והחסידות גדולה מכולן שנאמר אז דברת בחזון לחסידך. וגרסא זאת יותר נכונה משום המעלה העליונה שהוא חסידות שראוי שיהיה באחרונה. ובגמרא שלנו מזכיר תורה בראשונה, ואף כי בגרסת רב אלפס אינו כך, מכל מקום הרי בודאי התורה היא קודמת כי התלמוד מביא לידי מעשה אלא דלא הוצרך לחשוב התורה כי כך הוא. ואמר כי תחלה מביא התורה את האדם לידי זהירות עד שהוא נזהר מאוד מאוד מן החטא וזהו זהירות, וזהירות מביא לידי זריזות, כי הזהירות הוא שנזהר מן החטא, אבל הזריזות שמתרחק מן החטא שלא יבא חטא לידו, שכ"כ הוא ירא באולי יחטא וזריז הוא להתרחק שלא יבא חטא לידו, וכך פי' רש"י ז"ל. וכאשר יש לו זריזות מביא לידי נקיות, שהוא מסלק עצמו מן הפחיתות והגנות אף כי אין בזה חטא רק גנות ופחיתות וזה נקרא נקיות. ואמר נקיות מביא לידי פרישות מן החטא, אף דבר שאינו חטא מן התורה והוא פרישות והרחקה כמו שהתבאר למעלה במדת הפרישות. פרישות מביא לידי טהרה, והטהרה היא שמסלקת הנשמה מכל תעוב של טומאה שהיא מצד החוץ, ולפיכך אמר טהרה מביא לידי קדושה וזה הוא יותר מעלה עד שהאדם נכנס במדריגה עליונה שהם קדושים נבדלים מן הגוף. ואמר קדושה מביא לידי ענוה, דבר זה בארנו כי הענוה הוא הפשיטות הגמור ולפיכך הקדושה שהיא מעלה נבדלת מביא אל הענוה והוא פשיטות ביותר. ענוה מביא לידי יראת חטא כי כאשר הוא בעל ענוה יש לו התקרבות אל השם יתב' מצד המדריגה הזאת היא הענוה, וזה שאמר הכתוב עקב ענוה יראת ה' ופרשנו זה בנתיב הענוה ע"ש, כי הענוה מביא לידי יראת ה'. ואמר יראת ה' מביא לידי חסידות, החסידות הוא זכות הנפש לגמרי כמו שהתבאר לך פעמים הרבה כי החסידות זכות הנשמה. ואמר כי החסידות מביא לידי רוח הקודש שהוא יותר עוד מעלה, שרוח הקודש מן השם ית' שורה עליו, ורוח הקודש מביא לידי תחיית המתים הוא עוה"ב ולפיכך נחשב זה אחרון לפי גרסא שלנו, ומה שאמר חסידות גדולה מכולם התבאר דבר זה במקומו:

דבר שהוא מרחיק מן האדם הקדושה כאשר הוא בלא אשה שאז אין נשמר מן החטא. וכמו שאמרו ז"ל בפרק קמא דקידושין (דף כט:) משתבח ליה רב חסדא לרב הונא בדרב המנונא דאדם גדול הוא א"ל כשיבא לידך הביאהו לידי כי אתא חזייה דלא פריס סודרא אמר ליה מאי טעמא לא פריסת סודרא אמר ליה דלא נסיבנא והדרינהו לאפיה מיניה אמר ליה חזי דלא חזית לי לאפאי עד דנסבת, רב הונא לטעמיה דאמר בן כ' שנה ולא נשא אשה כל ימיו בעבירה בעביר' ס"ד אלא אימא בהרהורי עבירה, אמר רבא וכן תנא דבי רבי ישמעאל עד כ' שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה כיון שהגיע כ' ולא נשא אומר תיפח עצמותיו של אותו האיש, אמר רב חסדא האי דעדיפנא מחבראי דנסיבנא בשיתסר ואי הוי נסיבנא בארביסר הוה אמינא לשטן גירא בעיניך. וביאור זה, כי האדם כל זמן שקומתו הולך וגדל דהיינו עד ך' שנה כי מן ך' שנה ואילך אינו גדל עוד, וכל זמן שגדל אין יצרו גדול כל כך אצלו, כי מותרי המזון באים אל הגידול לגדל גופו, ולפיכך אין ש"ז לקטנים מפני שאין כאן מותרי טבע כלל. אבל כאשר כבר גדול ואין מותרי טבע בא אל גידול גופו לכך באים המותרות אל הש"ז, ולפיכך מן כ' שנה ואילך כאשר לא ישא כל ימיו בהרהורי עבירה מפני שכבר הוקבע בו המחשבה וההרהור לדבר רע, אבל אם נשא אשה קודם לא הוקבע בו יצר הרע. ואמר רב חסדא האי דעדיפנא מחבראי דנסיבנא בשיתסר פי' אחר שהיה בן ט"ז והיינו בשנת י"ז, ולא רצה להמתין עד תחלת י"ח שהוא הזמן שראוי לישא כמו שבארנו בפרקים, כי אין ראוי להמתין עד הזמן שיהיה היצר הרע שולט בו. ואי נסיבנא בן י"ד שהרי בן י"ג ויום אחד הוא איש ועד כלות השנה אין שולט בו יצר הרע כלל אז אמרתי לשטן גירא בעיניך, שהיה שולט על היצר שלא היה מושל בו יצר הרע מעולם. אבל כאשר כבר שולט יצר הרע באדם קשה לסלקו כדאיתא בפרק החליל (סוכה דף נב.) אמר רבי אבא היצר הרע בתחלה דומה לחוט של חבל ולבסוף דומה כעבותות העגלה שנאמר הוי מושכי העון בחבלי שוא וכעבות העגלה חטאה וכמו שהתבאר במקומו, ולפיכך יצר הרע שכבר נשתרש קשה להסיר:

אמר רב יהודה אמר שמואל (קידושין דף כט:) הלכה נושא אדם אשה ואחר כך ילמד תורה, ורבי יוחנן אמר רחיים בצוארו ויעסוק בתורה, ולא פליגי הא לן והא להו. פי' בא"י זכות א"י גורם ולפיכך רחיים בצוארו ויעסוק בתורה, לכך יעסוק בתורה ואח"כ ישא אשה, אבל בח"ל אמרינן שישא אשה ואח"כ ילמוד תורה, ועוד כי התורה דא"י עדיפא מתורת בבל כדאמרי' (סנהדרין דף כד.) במחשכים הושיבני כמתי עולם זה תלמוד בבלי ולפיכך תורת א"י מגין עליהם: