נתיבות עולם/נתיב העבודה/ט

<< · נתיבות עולם · נתיב העבודה · ט · >>

אמר ר' חמא בר חנינא (ברכות דף טו:) כל הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה מצננין לו גיהנום שנאמר בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון אל תקרי בפרש אלא בפירוש אל תקרי בצלמון אלא בצלמות עד כאן. ודברים אלו צריכים עיון. ופירוש זה הוא דבר מופלג, אין ספק כי התורה מצננת הגיהנם, כי כבר בארנו כי אין הגיהנם רק ציה וצלמות ששם החסרון בכל ואין על הגיהנם שם מציאות כלל. ולכך נקרא ציה שהוא מלשון שממה, ונקרא צלמות ששם המיתה ור"ל ההעדר שכל מיתה הוא העדר, והוא לחוטאים שהם בעלי חסרון ולכך משפטם בגיהנם. ומפני זה הגיהנם אינו מצד התורה כי במדרגת התורה אין חסרון, רק הגיהנם הוא במדרגת עולם הגשמי שבמדרגת החומר הוא החסרון, ולפיכך התורה מבטל כח הגיהנם ומצננת אותו. ומה שאמר הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה, היינו הדקדוק שתהיה התורה שלימה כאשר מדקדק באותיות התורה והיא שלימה ולפיכך מצד הזה ביטול כח הגיהנם. ומה שאמרו הקורא קריאת שמע ולא הלומד תורה ומדקדק באותיותיה, דבר זה כי עיקר לימוד התורה הוא הכוונה, ולפיכך אף על גב שמדקדק באותיות התורה אין זה עיקר כי העיקר הוא ההשגה והידיעה, ואי אפשר שתהיה לאדם השגה שלימה, אבל קריאת שמע הוא גם כן התורה וקריאתו הוא העיקר, ואף על גב דצריך גם כן כונה מכל מקום העיקר הוא הקריאה שלכך נקרא קריאת שמע, וכאשר מדקדק באותיותיה עד שהיא קריאה שלימה לגמרי והיא תורה שלימה דבר זה בודאי מצנן לאדם גיהנם, כי מצד שלימות התורה דהיינו קריאה שלימה אין הגיהנם שהוא החסרון והעדר וזה שאמר מצננין לו גיהנם. ועוד כי דוקא ראוי זה לקריאת שמע כאשר מקבל עליו מלכותו ואחדותו יתברך, וידוע כי הגיהנם נברא ביום שני והשני הוא הפך האחד, וכאשר קורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה שהוא קריאה שלימה דבר זה מבטל כח הגיהנם שנברא ביום ב', ופירוש זה הגון ונכון מאוד למבינים:

ואמר ר"א (שם ט"ז ע"ב) מאי דכתיב כן אברכך בחיי בשמך אשא כפי אברכך זו קריאת שמע אשא כפי זה התפלה ואם עשה כך כמו חלב ודשן תשבע נפשי ולא עוד אלא שנוחל שתי עולמות שנאמר ושפתי רננות יהלל פי שתי רננות אחת בעולם הזה ואחת בעולם הבא עד כאן. בארו בזה כי קריאת שמע ותפלה הוא חבור העלול עם העלה במה שהוא יתברך עלה אל האדם שזהו ענין קריאת שמע ותפלה, וכאשר יקבל עליו העלול את העלה שהוא עלתו הנה דבר זה משביע את החסרון שלו במה שהוא יתברך עלתו וישלם העלול מן החסרון. וזה שאמר כמו חלב ודשן תשבע נפשי, שהאדם הוא חסר וחלב ודשן משביע החסרון של נפשו הרעבה לגמרי, כי קריאת שמע ותפלה משביעים את האדם לגמרי מה שחסר העלול. ותשבע נפשי הוא נפש האדם כמשמעות לשון המקרא, ואם נאמר זה על השם יתברך ר"ל כאלו הקריב קרבן אליו כי קריאת שמע ותפלה עומדים במקום הקרבת הקרבן. ולא עוד אלא שנוחל עולם הזה ועולם הבא, כי מצד דביקותו שהוא על ידי קריאת שמע ותפלה עם העלה שהוא העלה לעולם הזה ולעולם הבא זוכה אל עולם הזה ואל העולם הבא מצד התדבקות עם העלה, ודבר זה מבואר מאוד:

ואמר עולא (שם י"ד ע"ב) כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כאילו מקריב עולה בלא מנחה זבח בלא נכסים אמר רבא בר בר חנא אמר רבי יוחנן הרוצה שיקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל ומעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' עד כאן. דברים אלו צריכים פירוש והרבה פירושים נאמרו בזה מה שאמר כאלו מעיד עדות שקר בעצמו. אבל ביאור דבר זה כי מי שקורא קריאת שמע ראוי שיהיו התפילין עליו כי על ידי התפילין שם ה' נקרא עליו, דכתיב (דברים כח, י) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ואמר ר"א אלו תפילין של ראש. ודבר זה ברור כי כאשר התפילין הם על האדם נקרא כי השם יתברך הוא מלך שלו, ולפיכך קי"ל (גיטין דף מ.) אם האדם מניח תפילין לעבדו יוצא העבד לחירות, כי כאשר התפילין עליו הנה שם ה' נקרא עליו והשם יתברך הוא מלכו ואדונו ואיך יהיה בשר ודם אדון שלו. ולפיכך אמר כל הקורא קריאת שמע ומקבל עליו עול מלכות, והרי אין התפילין עליו שיהיה שם ה' נקרא עליו שהוא מלכות שמים שלימה כמו שאמר אחר כך, לכך אמר כי הוא מעיד עדות שקר בעצמו, כי קריאת שמע הוא עדות שישראל מעידים כי ה' יתברך אחד כמו שהתבאר למעלה, וכאשר אין תפילין עליו הוא עדות שקר כי אם היה מלכות שמים עליו היה עליו תפילין שבהם שם ה' והוא מלכות שמים שלימה. ורבי יוחנן סבירא ליה שלא עשה המצוה כתקנה כלומר שאין כאן מלכות שמים שלימה, כי מלכות שמים שלימה כמו שאמר אחר כך הוא על ידי תפילין, ולפיכך אמר כאלו הקריב עולה בלא מנחה זבח בלא נסכים, שחסר השייך אל המצוה וכך חסר דבר השייך אל מלכות שמים. אבל מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו, כי כאשר יפנה הרי הוא מסלק דבר מאוס ומגונה דבר המרחק מלכות שמים, ולפיכך הנפנה הוא התחלת קבלת מלכות, וכן כאשר נוטל ידיו דבר זה הוא הטהרה עד שהוא ראוי לקבל עליו מלכות שמים שלימה, ומניח תפילין בזה שם ה' נקרא עליו וכאשר שם ה' נקרא עליו אז יש לו לקרות קריאת שמע לקבל מלכות שמים בשלימות. ויש בקריאת שמע רמ"ח תיבות עם ה' אלקיכם אמת שאומר הש"ץ. והיחיד שומע מן השליח צבור, גם בלא שליח צבור ה' אלקיכם משמע למעלה כמשמעו ומשמש למטה ופירוש אני ה' אלקיכם אמת. ולמעלה פרשנו כי ג' פרשיות שמע והיה אם שמוע ויאמר הם משלימים לרמ"ח תיבות כי כל פרשה נחשב כמו אחת, ואלו רמ"ח תיבות הם כנגד רמ"ח איברים שבאדם, כי בג' פרשיות של קריאת שמע האדם מקבל מלכות שמים בשלימות. ואחר כך מתפלל כי התפלה גם כן קבלת אלהותו כאשר הוא מתפלל אליו, והפרש יש בין קריאת שמע ובין תפלה, כי בקריאת שמע הוא מקבל גזירות מצותיו וזהו בקריאת שמע, והתפלה היא שהאדם נתלה בו יתברך כאשר מתפלל אליו וזהו בודאי מלכות שמים שלימה, כי המלך שלימותו כאשר העם תלוים בו וצריכים אליו, ואם לא מצד השם יתברך שהוא נותן לו אין האדם כלום. ומפני כי גם התפלה הוא שייך אל קבלת מלכות שמים ולכך צריך שיהיו גם כן התפילין עליו בשעת תפלה כדמוכח בגמרא (מנחות דף מד.). אבל במנחה אין קריאת שמע לכך אין צריך בתפלת מנחה תפילין. אבל מלשון שנקרא תפילין היה נראה שראוי שיהיו התפילין עליו בשעת תפלה אף במנחה כי נקרא תפילין מלשון תפלה, כי התפלה הוא על צרכו וחיותו ובתפילין אמרו (שם מ"ב ע"א) כל המניח תפילין מאריך ימים שנאמר ה' עליהם יחיו, ר"ל כי מאחר שעל ידי תפילין שם ה' נקרא עליו דכתיב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך וכאשר השם יתברך עליו ראוי אליו החיות דכתיב (דברים ד, ד) ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום לכך נקראו תפילין שהם חיותו כמו התפלה, ודבר זה עמוק, ולכך התפילין שייכים אל התפלה. ואמר כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן. פי' המזבח הזה הוא האדם עצמו שהרי כתיב (שמות כ, כא) מזבח אדמה תעשה לי, ויש אל האדם יחוס ודמיון אל המזבח, וכאשר נפנה ונוטל ידיו שהאדם הוא בטהרה ואחר כך קורא קריאת שמע ומתפלל דבר זה נחשב קרבן על המזבח הזה הוא האדם שנחשב מזבח. וידוע כי התפלה יש לה יחוס ודמיון אל הקרבן שהרי תפלה נגד הקרבנות תקנו כמו שמבואר למעלה, ואם כן התפלה דומה אל הקרבן, ולכך קאמר כאלו הקריב עליו הקרבן הוא נפשו שמקריב על המזבח הזה. וקאמר שם ולא סבר מר כאלו טבל אמר ליה שפיר קאמרת דכתיב ארחץ ולא כתיב ארחוץ עד כאן. וביאור זה כמו שאמרנו, כי נחשב לו הרחיצה במקום טבילה ונחשב קריאת שמע ותפלה כמו קרבן ודבר זה מבואר. ואחר ק"ש וברכותיה תקנו התפלה כי צריך לסמוך גאולה לתפלה, כי התפלה דביקות האדם בעלתו יתברך ואין הדביקות הזה רק כאשר אינו תחת רשות אחרים ונגאל משם, ואז יש כאן התדבקות העלול בעלה, ואף שעדיין אנו משועבדים מכל מקום מצד הגאולה שהשם יתברך גאל את ישראל מצד הזה יש כאן דביקות העלול בעלתו לגמרי, ולפיכך צריך לסמוך גאולה לתפלה. מפני כך אמרו (ברכות דף ט:) כל הסומך גאולה לתפלה אינו ניזק כל אותו יום, דבר זה מפני כי המזיקים כאשר שולטים באחד יהיה המזיק מה שהוא סוף סוף שולט בו אחר, וכאשר סומך גאולה לתפלה הוא יוצא מתחת אחר ונכנס תחת רשות הקדוש ברוך הוא והוא סתרו ומגנו. אבל הגאולה בלבד אף כי גאל אותם ממצרים, ולקחם אליו, כאשר אין האדם מכניס עצמו תחת השם יתברך אין השם יתברך מציל אותו מיד אחר, רק כאשר מתפלל מיד שאז נכנס לרשות השם יתברך להיות עבד אליו. וכן בשביל התפלה בלבד שהוא עובד אל השם יתברך בשביל זה אינו מסולק שלא ישלטו בו אחרים, כי אף במצרים היו שולטים בם אחרים אף שבודאי היו עובדים שם אל השם יתברך, ולכך מצד התפלה בלבד אין לומר שבשביל זה לא ישלטו בו, רק כאשר מזכיר הגאולה בזה הוא מסולק משעבוד אחרים ונכנס תחת השם יתברך כאשר מתפלל אליו ובשביל כך אין אחרים שולטים בו:

עוד אמרו שם (כ"ח ע"ב) הני י"ח כנגד מי א"ר הלל בריה דרבי שמואל בר נחמני כנגד י"ח אזכרות שאמר דוד בהבו לה' בני אלים רב יוסף אמר כנגד י"ח אזכרות שבקריאת שמע. רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי כנגד י"ח חוליות שבשדרה. אמר רבי תנחום אריב"ל המתפלל צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה. עולא אומר עד כדי שיראה איסר כנגד לבו. רבי חנינא אומר כיון שנענע ראשו שוב אינו צריך אמר רבא והוא דמצער נפשיה ומחזי כמאן דכרע, הני תמנסרי תשסרי הויין אמר ר' לוי ברכת המינים ביבנה תקנוה כנגד מי תקנוה אמר ר' לוי בריה דר"ש ל' הלל כנגד אל הכבוד הרעים לרב יוסף כנגד אחד שבקריאת שמע לרבי תנחום אמר ריב"ל כנגד חוליא קטנה שבשדרה. פירוש כי מה שתקנו בתפלה י"ח ברכות כנגד י"ח אזכרות שבמזמור הבו לה' בני אלים. וזה כי התפלה היא בקשה ומדת הרחמים שהוא מדת התפלה, ומדריגת הרחמים הם י"ח. ולפיכך דוד המלך במזמור הבו ששם הזכיר ז' קולות, שר"ל שקול ה' וכחו אש שהוא מדת הדין מתפשט בכל צד, שהצדדים הם ששה כנגד ששה קצוות והאמצעי, באותו מזמור עצמו הזכיר י"ח שמות כנגד מדת רחמים שלו שהוא מדריגה על מדריגה וכמו שהזכיר ז' קולות כי קול יי וכחו מתפשט במדת הדין ככל השבעה דהיינו בשש קצוות ובאמצעי, ואחר כך הזכיר י"ח אזכרות כנגד מדת הרחמים שמדת הרחמים מתעלה רחמים על רחמים עד י"ח אזכרות. ודבר זה ידוע, כי שם של ה' שהוא מדת רחמים יש לו י"ב צרופים ועוד יש כאן שש צרופים בג' אותיות של שם בן ד'. כלל הדבר ההתעלות של רחמים הוא עד י"ח ודבר זה עוד יתבאר. וכאשר תעין תמצא כי התעלות הוא עד י"ח ואין כאן מקום זה ולפיכך אמר שתקנו חכמים י"ח ברכות נגד י"ח שמות של רחמים. ומי שאמר כנגד י"ח אזכרות שבקריאת שמע, יש לך להבין מחלוקת החכמים כי התפלה יש בה ג' בחינות. הבחינה האחת מצד הש"י שהוא מעלה שמתפללין אליו. ויש עוד בחינה מצד חבור האדם המתפלל אל הש"י אשר מתפלל אליו. ולרבי הלל עיקר התפלה שמצד רחמי הש"י יתן לו הש"י צרכיו, לכך תקנו י"ח ברכות נגד מדת רחמים של הש"י והם י"ח שמות שנזכרו במזמור הבו לה' בני אילים וגו' כי אלו י"ח שמות נזכרים על הש"י כמו שפירשנו. ולמ"ד נגד י"ח הזכרות שבקריאת שמע, סבר כי התפלה שהאדם מתפלל אל השם יתברך כי ראוי שיתן לו השם יתברך צרכו במה שהוא יתברך אדון ומלך אל האדם והאדון ראוי שיהיה מפרנס את עבדו, ולכך תקנו כנגד י"ח שמות שבקריאת שמע, כי קריאת שמע הוא מלכות שמים שממליך האדם את בוראו עליו והמלך ראוי לפרנס את אשר תחתיו, לכך תקנו י"ח ברכות בתפלה כנגד י"ח שמות שבקריאת שמע, כי מפני שמלכותו יתברך הוא על האדם ירחם על האדם וישמע תפלתו. ולמאן דאמר כנגד י"ח חוליות שבאדם, כי החוליות הם קומתו וכאשר הוא עומד לפני השם יתברך בתפלתו מכניע כל קומתו כמו העבד שעומד לפני האדון שלו, לכך תקנו י"ח ברכות בתפלה שעל ידי שהוא עומד לפני השם יתברך כמו העבד שעומד לפני רבו בזה מכניע כל קומתו לפני השם יתברך ובשביל זה ראוי לרחם עליו. ויש לך לדעת שכל אלו שלשה חכמים דעת א' להם כאשר תבין, כי כל אלו דברית הן י"ח אזכרות שבהבו לה' בני אלים, וכן י"ח אזכרות שבקריאת שמע, וכן י"ח חוליות שבשדרה הכל רמז אחד ולעומק הדבר אי אפשר לכתוב עוד מזה. ויש לך לדעת כי החוליות שבשדרה הם מחולקים, י"ב חוליות שיש להם צלעות גדולות כאשר ידוע, וששה הם בלא צלעות גדולות, וכן תמצא בתפלה שמחולקים י"ב ברכות הם צרכי האדם ואילו ג' ראשונות וג' אחרונות הם שבח המקום, ומזה תדע כי כל אלו דברים הם בחכמה עליונה. וכן תמצא ג' אותיות משם בן ד' אותיות על ידי גלגול נעשה ממנו ו' שמות, וכשתצטרף עוד על אלו ג' אותיות הה"א האחרונה שבשם הגדול נעשה מזה י"ב שמות כמו שידוע והן י"ח שמות של רחמים, וגם מזה תבין כי שש שמות נעשים מן צירוף ג' אותיות של שם הגדול, וכנגד זה תקנו ג' ראשונות וג' אחרונות הכל שבח המקום, ותקנו י"ב ברכות כנגד י"ב שמות היוצאים מן השם כאשר תחבר לו הה"א האחרונה, ואלו ברכות הם צרכי האדם שמושפעים אל האדם מצד ה"א האחרונה של שם, והבן הדברים האלו מאוד כי ד"ח אין תכלית לעומק שלהם. כלל הדבר בכל הדברים אשר בארנו למעלה, כי י"ח ברכות שתקנו חכמים הם של רחמים ובמדת הרחמים יש י"ח. וקאמר שם כי למלשינים אל תהא תקוה תקנו לפי הדעת של כל אחד ואחד כי יש מדריגה קטנה עוד והיא באחרונה ובסוף, ולפי' כנגד זה תקנו ולמלשינים אל תהי תקוה וכל המינים כרגע יאבדו, כי במדריגה הקטנה הזאת שייך המינות כי בקטון יש לו מקום לצאת מרשותו מה שאין שייך בגדול והבן זה. ולפיכך במזמור הבו נגד המדריגה הזאת אל הכבוד הרעים, ובקריאת שמע תיבת אחד, ובאדם יש חוליא קטנה ובזה יוצאים מן הכלל, ואי אפשר לפרש יותר: