נתיבות עולם/נתיב אהבת ריעו/ב
אונאה שמאנה את חבירו או שמביישו בדברי'. בפרק הזהב (בבא מציעא דף נח:) תניא א"ר יוחנן משום רשב"י גדול אונאת דברים מאונאת ממון שזה נאמר בו ויראת מאלקיך וזה לא נאמר בו ויראת מאלקיך, ור"א אמר זה בגופו וזה בממונו, רבי שמואל בר נחמני אמר זה ניתן להשבון וזה לא ניתן להשבון. והטעם אשר נראה לי מה שאמר באונאת דברים ויראת מאלקיך, כי שערי אונאה לא ננעלו והוא דבר שלא נמסר ביד שליח רק ביד הקב"ה כמו שנאמר בסמוך, לפיכך נאמר ויראת מאלקיך שהוא ביד ה' ואינו ביד השליח, ומי שהוא עובר עליו הרי אינו ירא מה' אחר שהוא ביד ה':
ובפרק הזהב (בבא מציעא דף נט.) רב חסדא כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה שנאמר הנה ה' נצב על חומות אנך ובידו אנך. אמר ר"א הכל נפרע על ידי שליח חוץ מאונאה שנאמר ובידו אנך. אמר רב אבהו ג' אין הפרגוד ננעל מפניהם אונאה וגזל וע"ז. אונאה דכתיב ובידו אנך. גזל דכתיב חמס ושוד ישמע בה על פני תמיד. ע"ז דכתיב העם המכעיסים אותי על פני תמיד. ויש לך להבין דבר זה והם דברים עמוקים בענין אונאה אשר רמזו חכמים עליו. יש לך לדעת כי הפרש יש בין אונאה ובין כאשר הוא מכה את חבירו ומצערו, כי האונאה בפרט הוא לנפש האדם אשר מקבל האונאה ואין האונאה לגוף, כי מה אונאה יעשה אל הגוף. וכן הכתוב אומר (שמות כב, כ) וגר לא תונו ולא תלחצנו כי אתם ידעתם את נפש הגר וגו', הרי כי תלה אונאה בנפש שהיא מקבלת אונאה. וכל בושה היא לנפש כמו שהתבאר למעלה, ומפני כי האונאה היא לנפש והנפש היא בידו של הקב"ה כמו שאמרו במדרש ויקרא רבה (פ"ד) ונפש כי תחטא שני דברים בימינו של הקב"ה ושני דברים בשמאלו, התורה והצדקה בימינו, התורה דכתיב מימינו אש דת למו והצדקה דכתיב צדק מלאה ימינך. הנפש והמשפט בשמאלו של הקב"ה הנפש דכתיב כי בידך נפש כל חי המשפט דכתיב ותאחז במשפט ידי וגו', ומפני כך הנפש אשר בו האונאה בידו של הקב"ה. ועוד יש לך לדעת דבר זה ממה שאמר אחריו אמר רבי אבהו ג' אין הפרגוד וכו', וענין אלו ג' דברי' מה שאין הפרגוד ננעל לפניהם לפי שהם במדת הדין וכל אשר הוא במדת הדין אין הפרגוד ננעל בפני הדין, כי איך יהיה הפרגוד ננעל בפני דבר שהדין מחייב אותו, ובדבר זה לא שייך נעילה בדין כלל כי הדין הוא לפני הקב"ה כמו שתוכל להבין מן הדברים אשר נתבאר בנתיב הדין כי המשפט לאלקים ע"ש, ומפני כי מי שהוא מאנה את חבירו אינו מחשיב אותו למציאות כלל רק כאלו אינו דבר כלל ועושה בו דבר שהוא דין גמור על ידי אונאה זאת. וכן הגזל שהוא הפך הדין כאשר גוזל חבירו, ודבר זה גורם שאין השער ננעל כלל אבל הוא פתוח לפני השם יתב' כאשר החטא במדת הדין. וכן הע"ז היא יציאה מן הדין לגמרי, וכבר התבאר זה פעמים הרבה איך ע"ז היא יציאה מן הדין כמו שהתבאר בהקדמה של פרקים ע"ש, ומפני כך סדרו חכמים מסכת ע"ז בסדר ישועות הוא סדר נזיקין, ואם לא כן מאי ענין ע"ז אל סדר נזיקין. ואלו ג' דברים הם שלשה מדריגות זו למעלה מזו, גזל לממון ואונאת דברים הוא לנפש, והע"ז הוא מצד השם יתב', וכל אלו דברים בטול הדין לגמרי ולא שייך בזה נעילה. ודברים אלו מופלגים בחכמה עמוקה ותבין איך אלו ג' דברים הם דין ומפני שהם דין אין הפרגוד ננעל לפניהם ואין להאריך:
ויש דברים שעוד יותר חמור בהם האונאה. ובגמרא (בבא מציעא דף נט.) אמר רב לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו שמתוך שדמעתה מצוייה אונאתה קרובה. פי' שיהיה נזהר באשתו דוקא כי אשתו מפני שהבעל מושל עליה דמעתה מצויה ביותר, כי אונאת אדם אחר אינו מקבל כל כך התפעלות, אבל האשה בעבור שהיא תחת ממשלת האדם ואם עושה לה אונאת דברים דמעתה מצוי, אבל עבד עברי אינו מקבל התפעלות בטבע, ואפי' היא אמה עבריה אין דמעתה מצויה מחמת כי היא מקבלת עליה שיעבוד אדון שלה מעצמה, אבל האשה שהיא תחת ממשלת בעלה ועם זה היא חשובה בעצמה אם יש לה אונאה מן בעלה היא נתפעלת ביותר לכך דמעתה מצוייה:
כמה גדול כח אונאה יש לך לדעת ממה שאמרו על מעשה דר"א בפרק הזהב (שם, ב') תנן התם חתכו חליות ונתן חול בין חוליא לחוליא ר"א מטהר וחכמים מטמאין וזהו תנור של עכנאי מאי עכנאי אמר רב יהודה אמר שמואל שהקיפו דברים כעכנא זו וטמאוהו. תנא באותו היום השיב ר"א כל תשובות שבעולם ולא קבלו הימנו אמר להם אם הלכה כמותי חרוב יוכיח נעקר חרוב ממקומו מאה אמה ואמרי לה ד' מאות אמה אמרו לו אין מביאין ראיה מן החרוב, חזר ואמר להם אם הלכה כמותי אמת המים יוכיחו חזרו אמת המים לאחוריהם אמרו לו אין מביאין ראיה מן אמת המים, חזר ואמר להם אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו הטו כותלי בית המדרש ליפול גער בהם רבי יהושע אמר להם אם תלמידי חכמים מנצחין זה את זה בהלכה אתם מה טיבכם לא נפלו מפני כבוד של ר"י ולא זקפו מפני כבודו של ר"א ועדיין מטין ועומדין, חזר ואמר להם אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו יצאת בת קול ואמרה מה לכם אצל ר"א שהלכה כמותו בכל מקום, עמד ר"י על רגליו ואמר תורה לא בשמים היא מאי לא בשמים היא אמר ר' ירמיה אין אנו משגיחין בבת קול שכבר כתבת בתורה בהר סיני אחרי רבים להטות, אשכחיה ר' נתן לאליהו אמר ליה מאי עביד קוב"ה בההיא שעתא אמר ליה קא חייך ואמר נצחוני בני נצחוני בני, אמרו אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר ר"א ושרפו באש ונמנו עליו וברכוהו ואמרו מי ילך ויודיענו אמר להם רבי עקיבא אני אלך שמא ילך אדם שאינו הגון ויודיענו ונמצא מחריב את כל העולם כולו מה עשה רבי עקיבא לבש שחורים ונתעטף שחורים וישב לפינו ברחוק ד' אמות א"ל ר"א עקיבא מה יום מיומים א"ל רבי כמדומה לי שחבירך בדלים ממך אף הוא קרע בגדיו וחלץ מנעליו ונשמט וישב ע"ג קרקע וזלגו עיניו דמעות לקה העולם שליש בזיתים ושליש בחטים ושליש בשעורים אף בצק שבידי אשה טפח. תנא אף גדול היה באותו היום שבכל מקום שנתן בו ר"א עיניו נשרף ואף ר"ג היה בא בספינה עמד עליו נחשול לטבעו אמר כמדומה לי שאין זה אלא בשביל ר"א בן הורקנוס עמד על רגליו ואמר רבש"ע גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי אלא לכבודך שלא ירבו מחלוקת מישראל נח הים מזעפו, אימא שלום דביתהו דר"א אחתיה דרבן גמליאל הויא מההוא מעשה ואילך לא הוה שבקת ליה לר"א למיפל על אפיה ההוא יומא ריש ירחא הוה ואיחלף לה בין מלא לחסר אתא עניא וקאי אבבא אפיקא ליה ריפתא אשכחתיה דנפל על אפיה אמרה ליה קום קטלית לאחי אדהכי נפיק שיפורא מבית רבן גמליאל דשכיב אמר לה מנא ידעת אמרה ליה כך מקובלני מבית אבי כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה:
המאמר הזה הוא קשה מאד להבינו בכמה וכמה דברים ואין להאריך בקושיות המאמר. ויש לפרש דבר זה כי ר"א הביא ראיה אשר אפשר לאדם להביא, והראיה אשר הוא באפשרי הם אלו, או שכך קבלה היא בידינו איש מפי איש, או שכך השכל נותן ומחייב ודבר זה הוא הדעת, או שכן מתחייב מן הפלפול ומשא ומתן של פלפולי חריפתא, וזה נקרא שמבין דבר מתוך דבר. ואלו שלשה הם כנגד חכמים וכנגד נבונים וכנגד זקנים, ומשלשה אלו נקנית הידיעה כמו שידוע. לכך אמר תחלה חרוב זה יוכיח, וידוע כי החרוב גידול שלו ע' שנים קודם שמוציא פירות ובן ע' שנה נקרא זקן, ואמר ר' אליעזר חרוב זה יוכיח כלומר זקן שהוא בעל קבלה יהיה מעיד על הקבלה זאת. ועל זה אמר נעקר חרוב זה ממקומו מאה אמה, כלומר שכך הוא קבלה בידו איש מפי איש, ואמר עד מאה אמה כי מאה הוא מדריגה אחרת מן אותו דור שהיה באותו זמן, והיינו שאמר שהוא קבלה איש מפי איש עד הנביאים. ואיכא דאמרי ד' מאות אמה שאמר שקבלה בידו עד מרע"ה וזהו סוף הקבלה כי ד' מאות סוף אלפ"א ביתא. ואמר אין מביאין ראיה מן החרוב, כי אפשר שטעה בקבלתו או אחד שהיה מעיד שקבל טעה. ואז אמר אמת המים יוכיחו, פירוש זה כי אותם שיש להם שכל זך כמו המים שהם זכים כמו שנמשלה התורה במים זה יוכיח כך מסברא שהיא שכל זך. ועל זה אמר חזרו המים לאחוריהם כלומר שהיו מבררין דבר זה בשכל הזך לגמרי, ואמר כי עתה שהיה מדבר עמהם ומברר להם בשכל חזרו לאחוריהם ולא הלכו כמו שהלכו מקודם, כי מקודם זה שהיה ר"א מברר להם בשכל היו הולכים ונמשכים אחר הרוב, עתה חזרו לאחוריהם, ועל זה אמר אין מביאין ראיה מן אמת המים, כי אין כדאי הם לקבוע בשבילם ההלכה כי אינם חכמים כ"כ. ואז אמר כותלי בית המדרש יוכיחו, כלומר הם התלמידים החריפים אשר עליהם בית המדרש עומד, כי כל בית המדרש אינו רק שיש בו הרבה ת"ח והם מפלפלים ומוציאים דבר מתוך דבר ונקראו נבונים. והטו ובקשו ליפול כאשר נכנס רבי אליעזר עמהם בפלפול היה מכריע אותם והתחילו קצת להטות אחריו, עד שגער בהם ר"י כי אם ת"ח הגדולים מנצחין זה לזה בהלכה אתם מה טיבכם, כי התלמידים אין ראוי להם להכריע כי אין הכרעת תלמיד הכרעה לכך אמר מה טיבכם כלומר שאין טיבכם ראויה לזה, ואמר כי לא נפלו מפני כבודו של ר"י שאין ראוי להם לעשות הכרעה, ולא זקפו לאחוריהם לחזור למקומן מפני כבוד של ר"א ועדיין מטין ועומדין שהם מסופקים. ואז אמר מן השמים יוכיחו שודאי דבר זה הוא הוכחה יותר מכל, כך יש לפרש והוא נכון:
אבל אין צריך להוציא דברי חכמים מפשוטן. ויש לך לדעת כי המאמר הזה הוא דבר מופלג, כי כאשר ר"א הגדול באו עמו במחלוקת, והיה ר"א איש אלקים שהוא מזרע משה איש האלקים כמו שאמר במדרש (תנחומא חקת) לכך מדתו מדת הדין, ודבר זה ידוע מי שיודע ועומד על מדתו של ר"א הגדול אשר עליו נאמר ושם האחד אליעזר כמו שאמרו במדרש (שם). ובודאי כיון שהכתוב מעיד עליו שהוא מיוחד למשה רבינו היו נמצאים בו מדותיו שהוא היה מחדש ועושה נפלאות בכח מדתו של משה, ומפני כך אל תתמה אם ר"א הגדול כאשר היה מתגבר בתורה נגד החולקים עליו, אם היה מחדש בעולם שינוים שהם עדות על מה שרצה. ומכל שכן כאשר היו כאן דברי אונאה אשר שערי אונאה לא ננעלו והוא ביד ה' אשר ראוי שיהיה הש"י מחדש נסים בשביל ר"א הגדול, ובודאי שהוא היה מוכן לדבר זה ביותר, או שכך גזר ר"א בשמו ית' שאם הלכה כמותו יהיה החרוב נעקר ואמת המים יחזרו לאחוריהם וכותלי בית המדרש יפלו. ואפשר לומר כי לא היו נראים אלו נסים בממש הנגלה מיד רק כמו שבארנו בכמה מקומות, כי כאשר שמעו בת קול מן השמים והיא הוכחה עליונה כי מן השמים בא בת קול שהלכה כר"א, א"כ כ"כ ההוכחה שלפני זה שהוא בארץ שהיתה קודם זה ג"כ. כי ר"א בודאי בקש שתהיה ההוכחה בעולם שההלכה כמותו, וכאשר שמעו ב"ק מן השמים שהי' מוכיח שההלכה כמותו בודאי הי' קודם זה ההוכחה מן התחתונים. ואלו שלשה דהיינו חרוב אמת המים כותלי בית המדרש הם הוכחה מכל, כי החרוב הוא מורכב מד' יסודות והמורכב הוא יותר רחוק מן התורה שהיא שכלית, ואמת המים היא מן הפשיטות כי אין הרכבה במים והם פשוטים ויותר קרוב אל השכל הדבר שהוא פשוט, ואח"כ כותלי בית המדרש שבית המדרש הוא בית קדוש אלקי, כי בודאי יש קדושה על בית המדרש ולכך קרוב יותר אל התורה שהיא קדושה, ועל הכל היה בת קול מן השמים שהוא ודאי קרוב לגמרי אל התורה. ועוד מפני כי אלו יש בהם הוכחה יותר, וזה כי החרוב יש לו נטיעה חזקה בארץ שהרי שבעים שנה יש לו גידול קודם שעושה פירות, ודבר כמו זה בודאי הוא נטיעה בארץ בחוזק גדול ועם כל זה נעקר ממקומו וזהו הוכחה גמורה, וכן אמת המים שהם הולכים בכח גדול ובמרוצה היו חוזרים לאחוריהם, וכותלי בית המדרש בודאי היה בנין חזק וכאשר הטו הוכחה גמורה. וגם אלו שלשה התחיל בארץ שהרי החרוב הארץ הוציא אותו והשנוי וההוכחה הזאת היא בארץ, ואח"כ המים והם על הארץ, ואח"כ כותלי בית המדרש אשר הבנין הוא מתרומם למעלה באויר, ואח"כ בת קול מן השמי', לכך אלו הוכחות היו עולים מלמטה למעלה. ומ"מ אין מוכרח לומר כך, כי יש לך לומר כי אלו נסים נעשו במוחש לגמרי כי גדול הוא האונאה ובפרט לאדם כמו ר"א, או שנאמר כי ר"א היה גוזר בשמו הגדול על אלו דברים שאמרנו שאם הלכה כדבריו שיהיו נעשים הדברים האלו. ואין זה פלא כ"כ שיותר מזה מצאנו בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף סח.) שהיה שונה ר"א שלש מאות הלכות בהלכות נטיעות קשואין, ורש"י פירש מיני כשפים, ומכ"ש הוא אם ידע במיני כשפים כ"ש שהיה יודע לעשות מעשה ולגזור בשמו הגדול אם הלכה כמותו שיהיה נעשה שנוי זה וזה בודאי מותר לעשות כדמוכח שם:
ומ"מ בכמה מקומות בארנו כי דברים כמו אלו אף אם אינם נעשים במוחש מיד בדרך נס מ"מ היו נעשים, כי כאשר אמר ר"א מן השמים יוכיחו בא בת קול מן השמים והכל שמעו זה, אז בודאי הדברים שלמטה ממנו כמו חרוב ואמת המים וכותלי בית המדרש הם קודמים לענין זה שנעשה בהם דבר שנוי כמו שאמרנו, ואם לא היה יוצא לפעל הנגלה מיד מ"מ בסוף היה יוצא אל הנגלה שהיה נעקר ממקומו ובא למקום אחר, וכך אמת המים היו בטלים לבסוף ובזה נקרא שהיו חוזרים לאחוריהם כאשר לא היו הולכים ומתפשטים, וגם בבית המדר' היה רושם בכותליו. וכל זה מפני כי ר"א בודאי היה מבקש שתהיה הוכחה על דבריו בעולם, וכאשר בא לו הוכחה מן השמים כל שכן שהיה בא לו הוכחה ממה שהוא קודם זה ולכך אמרו כל הדברים האלו. ואף אם תאמר כי לא נעשה שום שנוי במוחש כלל בכל אלו דברים, מ"מ היה כך מצד השכל לא במוחש הגשמי רק היה כך מצד השכלי בלתי גשמי אף שלא היה יוצא לפעל שיהיה במוחש הגשמי, אבל היה זה שכלי כמו שהיה בת קול שהיה בא מן השמים שהוא דבר שכלי, שכך היה מחייב השכלי שהחרוב הקרוב לר"א נעקר והמים הקרובים היו חוזרים לאחוריהם, וכך היו כל הדברים שכליים בלתי גשמיים במוחש. ודבר זה ידעו כאשר היה בת קול יוצא מן השמים, ודבר זה מדריגה עליונה ומכ"ש שהיה הוכחה אמה שלפני זה במה שהוא למטה, וכך פירשנו בכמה מקומות שלא היו הדברים כמו אלו במוחש הגשמי רק שכלי שמחייב דבר זה השכל כאשר שמעו בת קול מן השמים וחייב השכל שיהיה זה ג"כ. ומתחלה כאשר היה מתגבר עם חכמים היה אומר אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח, כי החרוב הוא מורכב כמו שאמרנו כי תחלה הם הפשוטים ואחר כך המורכבים. ואמר שנעקר החרוב ממקומו מאה אמה ואמרי לה ארבע מאות אמה, ללישנא קמא שיעור מאה כי מספר מאה הוא מספר נחשב שנוי לאילן עצמו ולאיכא דאמרי ארבע מאות אמה, ודבר זה כי מצינו מספר ארבע מיוחד למקום בכל מקום לענין שעור מקום אמרו מספר ארבע מאות פרסה והטעם התבאר במקום אחר, ולפיכך אמר כי החרוב נעקר ממקומו ד' מאות אמה שזהו שנוי מקום לגמרי, אבל מאה אמה הוא מצד הרחוק בלבד כי מאה אמה הוא רחוק והוא שנוי גמור ואין זה מצד המקום אשר החרוב עליו, ולפיכך אמר ויש אומרים ד' מאות אמה כי היה עקירה הזאת שנוי מקום לגמרי. ואמר אין מביאין ראיה מן החרוב כלומר שאין להביא ראיה על דבר תורה מן החרוב שהוא מורכב שאין ענין המורכב אל התורה שהוא שכל פשוט ואין עדות ממנו על התורה. ואף אם לא אמר ר"א הגזירה הזאת בפירוש, כיון שהיה ר"א רוצה לברר את דבריו ולהוכיח אותם כמו שאמר לפני זה באותו יום השיב ר"א כל תשובות שבעול' ולא קבלו ממנו, וכיון שהיה רצונו להשיב כל תשובות שבעולם כדי לברר את דבריו, דבר זה הוא עצמו הגזירה שגזר על החרוב שיוכיח ועל אמת המים שיוכיחו וכותלי בית המדרש שרצה לברר דבריו להציל עצמו מן אונאה, והש"י אשר כל אונאה לפניו היה שומע לו בשביל שלא ננעלו שערי אונאה ומחדש בשביל זה שינוים בעולם עד בת קול שהוא מלמעלה. ואחר שאמר אין מביאין ראיה מן החרוב כי אין מדריגתו מתיחס להלכה כלל, ולכך קאמר אח"כ אמת המים יוכיחו שהם פשוטים ומהם יש להביא ראיה על התורה שהיא שכל פשוט, ועם כל זה אמרו אין מביאין ראיה מן אמת המים שהם בעלי חומר אל התורה שהיא נבדלת מן החומר, ולכך אמר אין מביאין ראיה מן אמת המים. ואחר שאמרו אין מביאין ראיה מן אמת המים אמר כותלי בית המדרש יוכיחו שיש בהם קדושה אלקית ובקשו ליפול, ומפני כי בהמ"ד אע"ג שהוא בית קדוש אלקי אין לו המעלה שיש לת"ח עצמם שיש בהם התורה, ולכך אמר ר' יהושע אם ת"ח עצמם מנצחים זה את זה בהלכה אתם מה לכם לזה כי אתם אין לכם המדריגה הזאת. ואמרו שהיו נוטים ליפול ומכל מקום בשביל גערת ר"י לא נפלו ומפני כבודו של ר"א לא זקפו, וכבר אמרנו כי בודאי יש לפרש כמשמעו כי בודאי היכולת היה לר"א לפעול דבר זה ולגזור בשמו הגדול שאם הלכה כמותו יהיה נעשה בהם שנוי זה, רק כי דברי חכמים בכמה מקומות שלא במוחש לכך פרשנו כן. וזה היו יודעים אחר שהיה בת קול יוצא שהוא מן השמים, כל שכן שהיה גזירתו חל על הדברים שהם לפני זה לגמרי כמו חרוב ואמת המים וכותלי בית המדרש כמו שאמרנו למעלה. ולא היה מתחיל בבת קול, כי צריך לעלות ממדריגה התחתונה אל העליונה, ולפיכך התחיל לומר חרוב זה יוכיח עד שאמר מן השמים יוכיחו, וכאשר יצאת בת קול והיה הש"י מקיים הוכחה שלו כ"ש בדברים אשר לפני זה אשר הם קודמים, וכך נראה מדברי חכמים במקום אחר כי דרך חכמים לדבר מצד השכל כמו שהתבאר במקום אחר ואין להאריך:
וכאשר אמר מן השמים יוכיחו זה, ודבר זה בודאי עוד יותר מעלה, כי כותלי בית המדרש עם קדושתו הוא מן התחתונים, ולפיכך אין זה הוכחה גמורה לתורה שהיא מן העליונים, לכך אמר מן השמים יוכיחו על התורה שהיא מן השמים, ואז יצא בת קול ואמר מה לכם אצל ר' אליעזר וכו', ואז אמר ר"י אין אנו משגיחין בבת קול שכבר נתנה תורה מסיני, כלומר אע"ג שבת קול יוצא אין אנו משגיחין בבת קול כי התורה היא גם כן למעלה מן בת קול, כי אף אם מתחייב מן בת קול שהלכה כר"א וזה מצד כי ר"א חכם גדול הוא מ"מ מפני כי בת קול זה מן השמים בלבד, ומה שאמרה תורה אחרי רבים להטות הוא בסיני שדבר זה למעלה מן בת קול כי התורה היא מן הש"י קודם שנברא העולם ולכך אמר אין אנו משגיחים בבת קול. כלל הדבר שבת קול היה אומר הלכה כר"א בכל מקום, וזה מפני שר"א היה חכם גדול ולכך יש לפסוק כר"א, אבל הם אמרו אין אנו משגיחין בזה, כי הש"י סידר התורה קודם שנברא העולם ובה כתיב אחרי רבים להטות. ועל זה אמר הקב"ה נצחוני בני, כי הם רוצים בתורה שנתנה מסיני והיא עליונה ביותר ובמעלה זאת חפצים שדבר זה למעלה מן בת קול, והם מצד בקשתם מבטלים גזירה שלי במה שהם רוצים בתורה העליונה על בת קול, ואינם רוצים בגזירה מן השמים שגוזר כי יש לילך אחר מי שהוא חכם יותר, רק אחרי רבים להטות כמו שנתן מסיני, ודבר זה הוא יותר עליון שהוא הסדר שסידר הש"י קודם שנברא העולם:
ואמר נצחוני בני הוא ע"ד שאמרו צדיק מושל ביראת אלקי' כמו שאמרו בפ' אלו מגלחין (מועד קטן דף טז:) אמר אלקי ישראל לי דבר צור ישראל אני מושל באדם צדיק מושל ביראת אלקים מאי קאמר אמר ר' אבהו הכי קאמר אמר דוד אלקי ישראל לי דבר צור ישראל אני מושל באדם מי מושל בי צדיק מושל ביראת אלקים שאני גוזר הגזירה והוא מבטלה, ר"ל כי הצדיק בבקשתו מבטל הגזירה עד כי הש"י עושה רצונו. וכך הוא דבר זה כי השם יתב' אומר נצחוני בני לבטל גזירת השם ית', כי הם רוצים במדריגה יותר עליונה שהיא התורה ולכך נצחוני בני. ואמר שזלגו עיניו דמעות ולכך לקה העולם שליש בזיתים שליש בשעורים שליש בחטים וי"א אף בצק שביד אשה טפח. יש לך להבין כי אלו דברים כוללים כל חלקי העולם, וכל אלו דברים ברורים למי שיש בו חכמה ומדע, ואלו דברים נתבארו במקום אחר, כי אלו שלשה נגד ג' יסודות שהם בעולם ובצק שבידי אשה הוא כנגד היסוד הרביעי שאינו פשוט כאשר ידוע בחכמה והוא כמו בצק שהוא בלול ומעורב. ובא לומר כי כל העולם היה נלקה, וכל העולם יש לו ג' יסודות פשוטים והרביעי אינו פשוט, והבן מה שאמר אף בצק שבידי אשה טפח והבן זה מאוד. וגם רמז הוא על שהיו נלקים עמי הארץ ובינונים ות"ח לגמרי, כי השעורים הם מאכל בהמה והמה עמי הארץ אשר הם כמו בהמה, וחטים המה מאכל אדם והוא כנגד בינונים, וזיתים אשר מהם האור הם כנגד ת"ח המאירים, וי"א אף בצק שבידי אשה טפח וזה כנגד הקטנים והם כמו בצק בידי אשה וכמו שמטפח בבצק שבידו כך מטפח בתינוק כמו שאמר (איכה, ב) אשר טפחתי ורביתי. וכל זה בשביל אונאה שכך אמרה אשתו של ר"א כך מקובלני מבית אבי אבא כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה ומפני כך לקה כל העולם כמו שאמר אף גדול היה באותו היום כפי מדת האונאה שאין לך דבר יותר מן האונאה, וכמו שאמר כי הכל ביד השליח חוץ מן האונאה שלא נמסר ביד השליח, ומפני שלא נמסר ביד השליח רק הוא ביד הש"י עצמו והוא ית' כולל הכל ולכך היתה המכה בכל, ולכך לקה העולם שליש בזיתים שליש בחטים שליש בשעורים וי"א אף בצק שבידי אשה טפח, והבן אלו דברים שהיו נלקים שהם כוללים כל העולם והבן אותם: