נתיבות המשפט/חידושים/רנ

מתנת שכ"מ א"צ להקנות: תיקנו חז"ל כדי שלא תטרף דעת השכ"מ:

ככתובין וכמסורין דמי: ואפי' אם הקנה שט"ח הוין ככומ"ס:

דמיד שמת: כיון שלא נתן בחייו כלום וקודם שנתנו האפוטרפסים לשם מתנה כבר נפלו הנכסי' קמי יורשים ושוב אין כח ביד האפוטרופסים ליתן:

המתנה בטילה ואפי' אם מחל לו החוב בכלל המתנה בטלה אף דמחילה א"צ קנין מ"מ אם עמד חוזר ועיין ביאורים דה"ה דיכול לחזור אף בחליו מהמחילה:

הודה: וכגון שאמר אתם עידי או שאמר תנו דליכא למימר דשלא להשביע הודה ולהשטות ל"ח דא"א משטה בשעת מיתה:

הקדיש כל נכסיו: איבעי' דלא איפשטא הוא אם לא גמר להקנותו רק אחר מיתה או שהי' דעתו להקדש מיד שמתוך כך ישלח לו השי"ת רפואה שלימה ועיין ביאורים אימת חייבים היורשים לקיים:

דין הקדש כדין המתנה: שיכול לחזור גם בחליו ועיין ביאורים דהרבה חולקים ע"ז:

ממכרו קיים: היינו כשהקנה לו בא' מהקנינים כבריא ואפי' מכר כולם בעינן קנין:

המעות עצמן קיימין: דאז אנן סהדי דלכך החזיק דמי המכירה בידו כדי שיחזור בו אם יעמוד ועיין ביאורים דבחליו לא מהני החזרה כשמת אח"כ וגם אם עמד לא נתבטלה המתנה עד שיחזור בו בפי':

ולא שייר דאז איכא אומדנא דלא גמר להקנותו עד לאח"מ דחזקה אין אדם נותן כל מה שיש לו לאחרי' והוא ישאל על הפתחים:

לא מהני תפיסה: היינו אם מסר לו השכ"מ שיזכה בו בתורת קנין ולא שיוליכנו אל ביתו דאז יש לו דין מתנת שכ"מ גמור שיכול לחזור בו אפי' בחליו אבל אם מסר להמקבל שיוליכנו לביתו מיד ואפי' אם מסרה לאחר שיזכה בעד המקבל ויתננו לו א"י לחזור רק אם עמד אבל לא בחליו אם יפה כחו בהשטר כמ"ש לקמן:

כל שהוא דלפעמי' יכול להשתכר מכ"ש הרבה כמ"ש בסי' ס"ב דאימר מעיסתו קימץ ושוב ליכא אומדנא:

כדי פרנסתו: היינו שיהיה יכול להתפרנס מהריוח או מפירות הקרקע אם קרקע הוא ואם הוא קרקע וצריך עזר בני ביתו לסייע בעבודת הקרקע צ"ל השיור גם כדי פרנסת ב"ב ואם הוא דבר שא"צ למלאכה רק לו א"צ שיהיה השיור רק כדי שיתפרנס הוא לבדו מהריוח:

המפרש בים: והרבה חולקים דלא השוו אותן למסוכן רק לענין גט דמהני כתבו בלא תנו משום דבהילי וטרידי אבל לענין זה לא הוי כמצוה מחמת מיתה כיון דדעתם לחזור והנ"י כתב הטעם משום דמן הסתם הולכין להשתקע והילכך כשלא נשתקעו חוזרין במתנתן ועיין ביאורים דלענין איזה דברים הם חלוקין ממצוה מחמת מיתה:

בפי' במתנת שכ"מ: פי' אף שלא אמר רק זה הלשון שנותן במתנת שכ"מ הוי כמצוה מחמת מיתה:

מעכשיו ומקנה לו מחיים ועיין ביאורים דדוקא שאמר בזה הלשון אבל אמר מעכשיו לחוד יכול לחזור אם עמד רק בחליו א"י לחזור ולפעמי' אף בחליו יכול לחזור:

שמקנה לו מהיום: והרב לא הוסיף על המחבר רק שאם נמצא שטר שכתוב בו מהיום לא דנינן בי' דין ט"ס ובעינן ג"כ וכתוב בו שמקנה לו מחיים כמ"ש המחבר וכמש"ל:

וצריכה קנין וממילא אם הי' בה הלוואות שאינן ניקנין בקנין אינו קונה המקבל אותן ואם כתב בשטר כל לשון של זכות הוי יפוי כח דארכבי' אתרי ריכשי וקונה גם ההלוואות:

כל נכסי שהם אלו: ומכ"ש כשאומר סתם כל נכסי:

או שהוא מוחזק: ובחזקה בעלמא סגי אפילו בלא עדים:

והאחרון הוא מתנת שכ"מ: ועיין ביאורים דדוקא כשנתן להראשונים בקנין דבלא"ה אף האחרון לא קנה:

בשטר אחד: אבל בב' שטרות לא הוי חזרה להשני:

וחזר בחלק היורשין: ואם נשאר אותו חלק אצלו צ"ע אם הראשונים צריכין קנין (סמ"ע):

ראשון קונה אם הוא כנמלך (ש"ך דלא כסמ"ע):

אפילו בלא קנין: פי' וכ"ש אם הוא בקנין ויפוי כח ודלא יפוי כח הקנין מגרע ולא קנה כלל (ש"ך):

שכ"מ שכתב לא': ואם יעקב נתן קרקע אחד לבני ראובן במתנת בריא ואח"ז רב חילק נכסיו וציוה מחמת מיתה ונתן אותה הקרקע לשמעון ובסוף הצוואה כתב שמי שיערעור על הצוואה לא יטול כלום בנכסיו ויהיה הכל לשאר אחיו פסק הרשב"א דשמעון לא זכה בו כלום רק ראובן א"י לערער עליו כל ימי חייו ומ"מ זוכין בו יורשי ראובן ועיין ביאורים הרבה דינים בזה:

אם פי' שיהיה במתנת שכ"מ: הג"ה זו נדפסה שלא במקומה וצ"ל אחר בין במקצת שכתב המחבר:

בין לעצמו בין לאחר: ואף שסיים דאפילו זיכה ובסי' קכ"ה מבואר דבזיכה א"י לחזור בחליו שם מיירי שצוה לו מיד להוליכה לביתו משא"כ כאן מיירי שלא זיכה לו רק לשם קנין ולא ציוה ליתנו לו עד אחר מיתה ובזה צריך אפילו יפוי כח דבלא יפוי כח הוי כמתנת שכ"מ שיש בו קנין:

וכתב וזיכה לאחרון ואם הקנה להא' בלא יפוי כח מהני אף להשני בלא יפוי כח כמבואר לקמן סעיף כ':

משמע בטור דמהני: והיינו כשהגיע המתנה ליד המקבל בציווי הנותן ובזה מהני לענין דא"י לחזור בו הנותן בחליו אבל אם עמד יכול לחזור בו ושוב נסתלק תמיהת הרמ"א שכתב דא"י מנ"ל הדין זה דדין זה מבואר לעיל קכ"ה (סמ"ע):

אין בדבריהם כלום: כי לא הקנה להם בחייו כלום אלא שהתנה עם האשה שלא תטול כתובתה אלא שליש נכסיו ואגב אמר שלהיורשין לא ישאר רק שני שלישים:

שנתנה בקנין: דכיון שלא רצה ליתן כ"א בק"ס או בשטר או בא' משאר דרכי הקנאות בריא גילה בדעתו שא"ר בקנין שכ"מ שתיקנו חז"ל רק בקנין בריא ולא גמר להקנות אלא לאחר מיתה ואין קנין לאח"מ:

נכתבה המתנה בשטר היינו בשטר שכ' בו שדי נתונה שהוא קנין בריא ועיין בסעיף י"ח בדין שטר צוואה:

עם קרקע של מקנה: פי' כיון שהקנה לו הקרקע במתנת שכ"מ והמטלטלין אג"ק הרי גילה דעתו שרוצה להקנות לו המטלטלין בקנין אג"ק שהוא קנין בריא אלא שיש לספק בלשונו אם היה דעתו להקנות לו אחר מותו המטלטלין אג"ק או מיד א"כ ממ"נ לא קנה דאם היה בדעתו להקנות לו אחר מיתה המטלטלין אג"ק לא קנה משום דאג"ק הוא קנין ברור ואין קנין לאח"מ ואם היה בדעתו להקנות לו מיד לא קנה משום דהקרקע הוא עדיין שלו ואין אדם מקנה אג"ק של עצמו:

אין כותבין ונותנין: פי' אף אם כבר נכתב אין נותנין לאח"מ משא"כ בשטר קנין דהיינו שכתוב בו שדי נתונה נך אפי' אם כבר נמסר בחיים ל"ק כמו שמפרש דבריו בסעי' לט:

בכתב ידו: פי' דלא אמר כלל בע"פ שדי נתונה לך רק כ' בכת"י שדה נתונה לך כתיבתו היא במקום אמירתו דלא נחשב כשטר קנין:

שהשני קונה אפי' בלא יפוי כח ודוקח שלא יפה כח של הראשון אבל יפה כחו דהראשון השני ג"כ אינו קונה בלא יפוי כח:

שמסדר ענינו: ובזה א"צ שיבא השטר לידו מחיים ומש"כ הרב בהג"ה דבעינן שיבא לידו מחיים קאי ארישא שכ' המחבר דשמא לא גמר להקנותו (ונראה דתיבת וליתנו לו שכ' הסמ"ע הוא ט"ס דהעיקר תלוי דאם אינו מצווה רק לכתוב ניכר שזה הוא רק סידור עניינו משא"כ ברישא דמיירי שציוה לכתוב עם הנתינה לכן בעינן שיגיע השטר לידו מחיים):

ואם זיכה בה: פי' שכבר מסר השטר לא' מהם אפי' למי שאינו יורש מ"מ נתקיימה המתנה נגד כולם:

וע"ל סי' ס' ס"ו פי' דשם כתב דלא אמרי' כ"נ כ"ה ויש לחלק דשם הנתבע חי וטוען בריא אך קשה מסי' קי"ב דמור"ם פסק שם דעל המקבל להביא ראי' ויש לחלק דלא שייך כ"נ כ"ה רק במטלטלין משא"כ בקרקעות דעומדין תמיד במקום א' לא שייך כ"נ כ"ה (סמ"ע) וע"ל סי' ס' בביאורים שם הארכתי וביארתי חלוקי דינים על נכון ע"ש ותמצא נחת: