נתיבות המשפט/חידושים/רמז
והראוי לבנות: הן כששניהן אינם נשואות או כשהבנים נשואים והבנות אינן נשואות אלא אפי' אם הבנים אינן נשואים והבנות נשואות אפ"ה אמרי' דדעתו היה ליתנו לבנות כדי לחבבן על בעליהן אבל אם שניהן נשואות כלותיו קודמין כמו בסעיף ב' (סמ"ע) והב"ח חולק דדוקא בסעיף ב' שאמר לבניבית אמרינן דכלותיו קודמין משא"כ הכא דמיירי דאמר לבני לעולם ל"א דכלותיו קודמין:
יטלו אותן הזכרים: דוקא בזה שאמר יתנו לבני דלשון בני משמע טפי זכרים מנקבות משא"כ בסעיף ב' שאמר לבני ביתו יתנו לשניהן יחד (סמ"ע):
אין לבת במקום בנים כלום: ועיין ביאורים דאפי' אם היה לה בנים לשנים מרובין מבני הראשונים ג"כ אין תנאים שלו מועיל:
יטלו אותם בנותיו: ואפי' כשהבנות נשואות כ"ז שהבנים אינן נשואים:
אית ליה איתתא: ודוקא בכאן ששלח לביתו אבל בסעיף א' שאמר לבניו אפי' יש לו אשה חולקין הבנים:
הכל לבן לבדו: דדוקא בבריא שאמר יתנו לבני אמרינן דדעתו על הבנות שיתחבבו על בעליהן או שיקפצו עליהן הנושאין אבל שכ"מ אין דרכו להעביר נחלה כיון דבלא"ה יש להם עישור נכסים ואף דאמר בלשון רבים ואין לו אלא בן אחד מצינו כיוצא בזה בקרא ובני דן חושים וא"ל א"כ למה הוצרך לומר שיתנו לבנו בלא אמירתו הבן יורשו י"ל מפני שידע שכבר נתן לאחר במתנת שכ"מ בא לחזור בזה ממתנה הראשונה:
בפי' לבני ולבנותי: ועיין ביאורים דאם יש דברים הראויין לשניהם נוטלים הבנים לבדן ואם אין שם כלל דבר הראוי לבנות לבד נוטלים הבנים מחצה והבנות מחצה:
אין בן הבן בכללן: כגון אם היו לו שני בנים ומת אחד מהן ואמר נכסי לבני הכל לבן לבדו אע"ג דבני בנים גם כן קרוין בנים מ"מ בלשון ב"א אינו כן:
אין לבן בתו כלום: ע"ב:
ודאי אבר ברא קאמר: יש להאי בר ברא דין עם הבנות כדין בן עם הבנות שאם היה בריא כשאומר יטלו הבנות הראוי להן ואם היה שכ"מ הכל לבן הבן: