נתיבות המשפט/חידושים/רמ

לשאר דברים:    המבוארים בסי' רט"ו סעי' ז':

הראשון עיקר:    דאמרינן דהשני לא נכתב רק לקנוניא ודוקא לענין פסידא דבר מצרא או לענין פסידא דלקוחות אבל ודאי דיכול לחזור על המוכר מחמת אחריות כשהשטר מכר הוא האחרון (סמ"ע):

שלא כתב הב' אלא לתוס':    וגובה העיקר מזמן א' והתו' מזמן שני ול"ד לב' כתובות המבואר באה"ע סי' ק' שא"ה כיון דדרך העולם לכתוב כשמוסיפין וצבית ואוסיף לה מדיליה ומדלא כתב כן ודאי מוכיח דלא נתכוין להוסיף משא"כ כאן במכר דאין דרך העולם לכתוב כן ולכן אמרינן דלהוסיף נתכוין (סמ"ע):

כל הפירות שאכל:    והטור חילק וס"ל דאינו נועל רק הפירות שהן בעין אבל מה שכבר אכל א"צ לשלם ועיין ביאורים דדין זה לא מיירי רק באיתחזקו ב' השטרות בב"ד קודם שאמר האמתלא אבל כשמרא' שני השטרית ואומר אמתלא על השטר הב' נאמן במיגו ואם המוכר מודה שהשטר א' אמת נוטל הלוקח אפי' הפירות שהן בעין ואם מת הלוקח ויורשיו מוציאין הב' שטרות טוענין להו דמכרה וחזר ולקחה ולא מרעינן שום שטר:

חוק למלך:    ע"ב דדוקא כשהמלך תובע להראשון והמוכר תובע ללוקח אז הלוקח להביא ראי' ולהטור שהבאתי לעיל הלוקח נותן תמיד הטסקא ועיין עוד בביאורים כמה דינים:

ואח"כ חצי השדה זהו לדעת הרמב"ם דס"ל הטעם דאידויי אודי ליה אבל לדעת הטור דס"ל דאחולי אחיל ממילא מהחצי השדה שלא מחל לו נשאר לו זכות מזה הראשון:

כל שדעתם נוטה:    פי' שאומדין דעת הנותן למי משניהם היה דעתו קרוב יותר (סמ"ע) ועיין ביאורים כמה דינים:

שאין אנו יודעין והמוכר או הנותן אינו נאמן בזה:

שהגיע (שטרו) לידו תחילה:    אבל אם יודעין ע"י ע"מ למי הגיע לידו השטר תחילה נותנין למי שהגיע לידו תחילה כמו בקנין (סמ"ע) והא שמחלק המחבר בין קנין לאין בו קנין הוא דבקנין העדים הם עידי חתימת השטר וידועים לנו שמותיהן ויכולין לשלם אבל בלא קנין ע"מ הם אינן ידועין מתוך השטר מי ומי הם: