נתיבות המשפט/חידושים/צט
כלום: ה"ה אפי' לא נמצא בידו רק מקצת פרעון נשבע:
נראה לו ממון: דעת הש"ך דבמעות פקדון כשהן מותרין הוי כשאר חובות וכולן שוין וכבר השיג עליו הח"צ בהגהת הט"ז סי' ע"ג וכן עיקר ובפרט האידנא שאפילו ניכר שהסחורה הוא שלו נוטל הוא קודם לבע"ח מכ"ש בזה. ויש חולקין: הש"ך העלה דהעיקר כדעה זו ודוקא כשאומר המטלטלין אלו של פלוני אינו נאמן דהוי מגו במקום חזקה כל מה שתחת ידי האדם הוא שלו אבל כשאומר אני חייב לפלוני נאמן כיון שיכול לומר מגו דאי בעי היה נותנם לו דהיינו שלא הוחזק בב"ד אבל כשהוחזק בב"ד אף שי"ל מגו דאי בעי הקנהו לו עתה באופן שלא יהיו יכולין להוציא ממנו ע"פ דין א"נ דאין זה מגו טוב וכן כשאומר על מטלטלין של פ' ויש לו מגו והמטלטלין הן ביד פ' ומוחזק בהם אף שידועים שהן של הבע"ח ויש עדים וראה מ"מ מהימן וכן כשנתן כת"י אף שיש לו חשש שהקדימו בכוונה נאמן במגו שלא הקדימו ש"ך:
אם ידוע: דעת הש"ך דוקא שהוא תו"ז אז מהני אמירה דיליה שלא נאמר מעות העיסקא הוציא ואלו אחרים הם) (וע"ב דהעיקר דבידוע נאמן אפילו אינו תו"ז גם מ"ש הש"ך דבהפלגא מלוה שוה בעל העיסקא לשאר בע"ח ליתא אלא דבעל העיסקא יטול מעות שלו תחלה לשאר בע"ח גם מ"ש הש"ך דמעות פקדון והן מותרין שמותר להשתמש בהן שוה לשאר בע"ח גם כן ליתא רק דהמפקיד המעות נוטל מעות שלו ואין לשאר בע"ח רשות במעות אלו:
שהב"ד יכופו: אפילו לכתחל' נותנין הב"ד החצי לראובן. ש"ך:
אם ידוע בעדים: היינו שהעדים ראו שמסרו לשמעון למכור דהוי כעידי פקדון ולא סגי במה שהעדים ידעו שהיה שלו ודעת הש"ך דבעינן ג"כ עידי ראה דבלא"ה כיון ששמעון היה נאמן לטעון לקוח במגו דהחזרתי טענינן גם כן להבע"ח) (וע"ב דהעיקר דאפילו ליכא עידי ראה דכל שלא היה שמעון נאמן לטעון לקוח מכח חזקה רק מכח מגו לא טענינן לבע"ח ואפילו לדעת הש"ך אם הוא מלוה בשטר לא טענינן ליה לקוח ודוקא בע"פ טענינן להש"ך וכן אם היא ביד שמעון ויש לו מגו אפי' ליכא עידי ראה מהימן שמעון לומר שלא לקחו:
שני עדים: אבל בעד אחד טענינן להלוקח להכחיש העד ש"ך:
וישבע המקבל מתנה: חומרא בעלמא הוא ש"ך:
אם אכל הלוקח: הש"ך תמה כיון דלאו מתנה הוא וחייב לשלם הפירות להנותן גובה הבע"ח ממנו משיעבודא דר' נתן ועיין ביאורים דהעיקר דפטור מהפירות דמברחת מתנה גמורה הוא כל זמן שאינו חוזר בו ואפילו אכל אחר שנודע לו דלא מהני הברחה א"צ להחזיר הפירות דמחילה בטעות כי האי הוי מחילה:
אם נראה לב"ד: כגון שכתוב בשטר מתנה חלוטה אע"ג שידוע שאם לא הוה בעל חוב לא היה נותן מתנה זו מ"מ הוי מתנה: