נתיבות המשפט/חידושים/עה
ברר דבריך: ואסור לתבוע לחבירו מאתים ואינו חייב לו רק מנה כדי שיתחייב שבוע' ויגלגל עליו ממק"א. וכן הנתבע לא יאמר אם אודה במקצת אתחייב שבועה אכפור הכל והמקצת שחייב אתן לו ביני לבינו. וכן אם חייב לג' לא יהי' האחד תובע וב' מעידין שנאמר מדבר שקר תרחק גמרא ש"ך:
הפקדת בידו: ואם הנתבע תופס בשביל דבר אחד אין אומרים שישלישו בב"ד רק ידונו קודם:
וכן הנתבע: היינו כשתובע מברר אבל אם התובע אינו מברר גם הנתבע אין צריך לברר:
צריך לברר: ולא דייקינן בדבריו של אדם שיהי' כנגדו אם לא אמרו ממש ואמרינן דדרך שטות דיבר. סמ"ע מהנ"י בב"ב ע':
ואם נראה: ואם אינו נרא' לבית דין שיש רמאות אז פטור מש"ה אבל ש"ד משביעין ש"ך:
אלא נ': הוא שבועת מודה במקצת האמור בתורה אבל כופר הכל פטור מש"ד מגזירת הכתוב ודין עד המסייע יתבאר בסימן פ"ז:
לאביך בידי: ואם אמר מנה לך בידי והנתבע אומר אתה הזכרתני ג"כ פטור אף מש"ה דהוי כמשיב אבידה דהא מודה שלולי שהזכירו לא היה זוכר אבל אם משיב ידעתי מזה ודעתי היה לתבוע לך חייב היסת לכ"ע ולענין ש"ד דעת הסמ"ע לחלק בין כשמערים למודה והש"ך כ' דאפילו במערים הסברא נותן לפטור משום דקדמה הודאה לתביעה ואם הב"ד א"י לידע אם כמערים או כמודה ודאי פטור:
ועדים מעידים: ע' בסי' פ"ז:
וי"ח היינו בדל"ל קרקע: אבל באית ליה קרקע פטור מטעם דהוי ש"ק. והעיקר כשמודה במה שבשטר ה"ל הילך אפי' ל"ל קרקע אבל כשכופר לא הוה הילך כשל"ל קרקע. ש"ך:
חפצים: ומעות פקדון אם הם צרורים הוי כמו חפצים אבל במותרין כיון דיש לו רשות להשתמש בהם שייך לו' אשתמוטי ש"ך:
כשנתבע: הטעם דמלו' י"ל דמשמט עד דהוי ליה זוזי וכן בפקדון אולי נאבד ומשמט עד שימצא אבל כשראו העדים אז ליכא התנצלות וע"כ חשוד הוא לכפור ממון:
מאותן חפצים: המעות שנתן לו להוציאן ולהשביחן דעת הסמ"ע דהוחזק כפרן והש"ך חולק דשייך גם כן לומר אשתמיטי דאלו נאבדו ומשמט עד שימצא ועיין ביאורים והעיקר כהסמ"ע:
נשבע ונוטל: החמשים הנותרים דהוחזק כפרן לממון זה לא הוחזק כפרן לממון אחר רק שיש לו דין חשוד שכנגדו נשבע ונוטל סמ"ע וש"ד:
לפי שא"נ בדבריו: כת' הש"ך דהעיקר דאם נתחייב מתוך דבריו כגון שטען נתתי ריבית עבורך והוא חשב דמותר ובית דין רואין שהוא חייב הוי הב"ד כעדים ואין לך העדאת עדים יותר מזה אבל אם לא נתחייב רק מכח שא"נ בדבריו כגון שעל המקצת הוא משואי"ל לא הוי כהעדאת עדים אבל אם נתחייב על המקצת מחמת שאמר א"י אם פרעתיך חייב ש"ד על השאר ובמקום שהתובע הוא נשבע ונוטל על המקצת אז אה כבר נשבע על המקצת הוי מ"מ על המותר אבל אם לא נשבע עדיין על המקצת לא הוי מ"מ על השאר:
והילך: דמה שנותן לו ה"ל כאילו לא תבעו בו כלל וה"ז ככופר הכל:
כסות או כלים: היינו בפקדון והלוה טוען להד"מ דהוי כמודה שלא נאנסו אבל כשטוען נאנסו נפטר הלה בשבועת נאנסו:
מחלתו: אלו הטענות א"נ אלא במיגו דפרעתי וה"ה דנאמן לומר אביך הי' חייב לי ואתה ירשתו במגו דפרעתי דלפטור ממון אמרי' מגו דהעזה ש"ך:
שגזלתני: (או שלקחת ממנו רבית קציצה) אף על פי שלדברי התובע הוא חשוד אבל אם גם הנתבע מודה בריבית:
דהוי חשוד אף לפי העדאתו ע' בסי' צ"ב:
לצי"ש: ואם תפס שלא בעדים נאמן במגו דלהד"ם דחייב לו אבל בתפס בעדים מוציאין ממנו אע"פ שחייב לו חבירו לצי"ש:
חייב לשלם: דספק פרעון אינו מוציא מידי ודאי חיוב ואפי' ספק פרעון הוא קודם להלואה כגון שהיה לו פקדון בידו ונאבד קודם הלואה ומסופק כמה הי' שוה מ"מ חייב לשלם וע"ב) (ובמקום דלא ה"ל למידע אפי' טוען א"י אם פרעתיך פטור אם לא שחסרון הידיע' נולד מחמת פשיעת הבע"ד ומי שפרע לחבירו ונמצא אחר כך מטבע מזוייפת הוי כא"י אם נתחייבתי לך כיון שכבר נפטר ממנו בתורת פרעון:
ואין התובע צריך: דאין נשבעין על טענת שמא:
ואם חזר: דעביד אינש דשוכח וחוזר ונזכר לכך נאמן אפי' לא ה"ל מגו) (וה"ה בכ"מ שנתחייב מחמת שא"י כגון בנ' ידענא וכיוצא יכול לטעון אחר כך נזכרתי אבל בע"א מעיד והוא טוען א"י דה"ל משואיל"מ א"י לטעון נזכרתי וע"ב:
לא תבעו אדם: ואם לאחר שאמר זה א"י אם פרעתיך השיב המלוה א"י אם הלויתיך אבל יודע אני שלא פרעתני מ"מ פטור ש"ך וט"ז וע"ב:
ודאי: ודעת הסמ"ע דוקא דאמר לשון ודאי לי והש"ך כ' דמלת ודאי הוא לאו דוקא:
כאלו מחל לו: וא"י לטעון נזכרתי ודקדקתי בחשבון דהו"ל למידע קודם שאמר בב"ד סמ"ע:
וע"א מעידו שהלוהו: ואפי' א"י שפרעו ומ"מ הו"ל משואיל"מ:
א"י אם פרעתיך: קשה הא בלא"ה חייב לשלם בא"י אם פרעתיך ותי' הש"ך דמיירי בנתבע על פי העד:
אבל פרעתיך: מיירי שטוען שמחל לו או שיש לו בידו כנגדו דא"נ אלא במגו דפרעתי וכ"ש ע"א מעיד שלא פרע ה"ל מגו להכחיש העד והו"ל משואיל"מ אבל כשטוען פרעתי נשבע להכחיש העד ופטור סמ"ע וש"ך:
במקום שי"ל פרעתי היינו שאין העד מעיד שלא פרע:
הו"ל משואיל"מ: ומ"מ יכול להשביע אחר כך היסת ש"ך:
טענו חטפת: ה"ה בכת"י באין בו נאמנות יכול להשביע אחר כך היסת. ובכת"י שיש בו נאמנות והוא בע"א והוא טוען פרעתי כיון דא"נ אלא במגו דמזויף הי"ל משואיל"מ ש"ך:
משואיל"מ: מיירי בעידי ראה דאל"כ אפילו בשני עדים נאמן לומר שלי הוא במגו דהחזרתי דהגוזל בעדים אין צריך להחזיר בעדים:
בתורת משכון: אף בשני עדים הדין כן ש"ך:
והתובע א"צ לישבע: אפילו אמר פרוע דהא אין טוען ברי. ש"ך. שמדרבנן: חייב כגון קרקעות ושטרות וכן במקום דאף אם היה מודה לדברי העד לא היה נוטל אלא בשבועה כגון שכיר ששכרו בע"א וטוען פרעתי נאמן במגו דלא שכרתיך ולא הוי משואיל"מ כיון דאף בשנים צריך השכיר לישבע ונשבע ש"ח שפרע וכיון שהוא כפירת ממון דאם יוד' שלח פרע חייב ממון ואם תבעו חנווני שצוהו ליתן להפועלים ויש לו ע"א על זה והוא טוען א"י דעת הש"ך דפטור מ"ה כיון דאף אם היה מודה להחנוני לא היה החנוני נוטל אלא בשבוע':
בין שלא היה: כגון שקענו נ' ידענא ונ' לא ידענא והנתבע גלגל עליו דברים אחרים אע"ג דעיקר השבועה הוי משואיל"מ מ"מ על הגלגולים ל"מ דל"ה ממשואיל"מ אלא אפי' ש"ד אין לו עליו רק שבועת היסת:
ושעל ידי הגלגול: אי"ל היינו שטוען על א"י הגלגול לא דנין בו משואיל"מ רק משתבע דלא ידע ופטור) (וע"ב דהעיקר דאם התובע טוען ברי שהנתבע נודע והנתבע טוען שא"י חייב לישבע ש"ד שא"י מכח הגלגול אבל אם אין התובע טוען ברי שנתבע יודע א"י לגלגל שבועת א"י אמנם כשעיקר השבועה הוא ג"כ על טענת שמא כגון בשבועת שומרין יכול לגלגל עליו שבועת א"י אפי' אין התובע טוען ברי:
קרינן ביה שפיר: היינו דמשלם הגלגולים שטען עליהם א"י אבל גוף התביעה שטוען ברי משתבע ש"ד ומיפטר ש"ך וכשטוען על גוף ההלואה א"י והוא משואיל"מ כ"ע מודי דלית כאן גלגול שבועה סמ"ע:
פטור: דאין נשבעין שבועת היורשין רק כשבאין ליטול ולא כשבאין לפטור ואפילו התובע טוען ברי שהיורש יודע פטור היורש משבועה:
בלא שבועת היורשים: ואפי' מהיסת פטור אבל אם תבעו ברי שציוה לך אביך שחייב מאה והוא משיב נ' ידענא ונ' לא ידענא אף דלא הוי משואיל"מ מ"מ חייב לישבע היסת שא"י לכ"ע:
כשאר מב"מ: ואי פקח יטעון א"י ופטור משבועה ש"ך:
כמדומה: ואם אמר כמדומה שהלויתיך והלוה אומר פרעתיך והלה משיב ברי לי שלא פרעתני פטור מש"ה דנאמן במגו דאיני חייב לך:
אומר שמא: פי' לכך להשביעו היסת. אבל לצי"ש בלא"ה פטור שכיון דטוען ברי:
כשיש רגלים לדכר: וה"ה נאבד סלע מידו ולא היה בהחדר רק א' יכול להשביע היסת:
יכול להשביעו: וה"ה אם תפס משלו בלא עדים דיש לו מגו והי' התיבה פרוצה יכול להחזיק של חבירו אע"ג דכבר נשבע לחבירו שלא גנב סמ"ע והש"ך והט"ז חולקין בזה:
שטענו הלויתיך: וכן אם שניהם א"י אם פרעו פטור במלוה ע"פ ובמלוה בשטר חייב. וכתב מהרשד"מ דבספק פרעון חייב לצי"ש והש"ך פיקפק ע"ז:
הרי הודה במקצת: דהא תבעו עכ"פ ב' משא"כ בסעיף שלפני זה דלא תבע דבר ידוע רק סתם ואולי אין הכפירה ב' כסף והא דל"א בזה נמי אולי הודה יותר מפרוטה וא"כ עדיין אין כאן כפירת ב' כסף דהא מה שהודה היה ע"פ הכרח ואין מפרשינן הודאתו יותר מפרוטה סמ"ע וש"ך:
דבר שהוא אמוד בו: אבל אם הלויתיך אלף דינרים ואינו אמוד רק מאה לא מחייבינן לשלם כל האלף דמיחזי כשיקרא אבל נראה דמשלם עכ"פ המאה שהוא אמוד בו ול"א מדהא ליתא הא נמי ליתא דאין זה ודאי שקר בהא דתבעו דבר שאינו אמוד דהא י"ל יש מתרושש והון רב רק אנן לא מהימנינן לי' אבל עכ"פ יש להאמינו במה דהי' אמוד בי' וזה ברור והש"ך נסתפק ולפעד"נ דלית ביה ספק דכיון דלא משקר בוודאי או"ת:
ונפטר מדיני אדם: אבל חייב לשלם לצי"ש דה"ל ברי ושמא ופשוט:
שהרי אין הודאתו: וכנ"ל לעיל בש"ע סימן ע"ב סי"ב ובתומים ודוקא במעות אמרינן אין פחות מש"פ אבל אם תבעו פירות והודה לו במקצת אמרינן דאף מפחות מש"פ גם כן איקרי פירות כן כתב הרא"ש בפרק שבועת הדיינים:
טענו: סבור דלגבי הנתבע יש חילוק בין הנתבע עצמו ובין היורשין אבל לגבי התובע אין חילוק בין הוא ובין יורשיו לעולם צריכין טענת ברי ולא טענינן מה דאבוהן מצי למיטען להוציא או להשביע חבירו רק לפטור טענינן מצי דאבוהון מצי לטעון טור:
בין תבעו ליורשיו: פי' אם היורש אמר שיודע בודאי שאין אביו חייב לשבע ואם טען א"י והוא טוען ברי שאתה יודע דעת הש"ך דחייב לישבע ש"ד שא"י והעיקר דפטור מש"ר כמ"ש הש"ך בס"ק נ"ו:
שפטור: אף מש"ה דה"ל משיב אבידה כיון דלא טענו בברי רק הגיד לי אם כן מעיז:
אמר לי: היינו שהוגד לי מפי אבי. אבל באומר הוגד לי מפי אחרים לכ"ע לא הוי ש"ד אם לא שאותו אחר כשר להעיד דמעיד בבית דין:
שאומר שהוגד: והש"ך חולק. עוד כתב הש"ך דאם הוא א"י שיכול ליתן הרשאה לאחר היודע והוא משביעו בברי) (וע"ב דליתא רק במוסר השט"ח באמת וטוען ברי והיא מוחזק באמת יכול להחזיק וכן אם תפס בעדים ויש בשטר ספק בדינא י"ל קים לי כיון שהוא בע"ד באמת:
אין נוגע: ד"מ ראובן ששלח על ידי שמעון מעות ללוי ליקח לו תבואה ושמעון אמר שנתנו ללוי ולוי אמר שלא קיבל כלום אין ראובן יכול להשביעו ללוי ע"פ דברי שמעון כי שמעון נוגע בעדותו די"ל לעצמו עכבן. והיינו דלוי אין תובע לראובן כי אין ראובן חייב ללוי רק ראובן תובע ללוי אבל כשלוי תובע לראובן שחייב לו הרי זה מענין בעה"ב שאו' לחנוני תן לפועלים דמשביעינן לפועלים ונוטלים:
ואח"כ תוציא השטר: אע"ג דמ"מ לא יהיה בכלל נשבע שקר דמה שאמר אין לך בידי כלום י"ל דפרע מ"מ מה לו לישבע בחנם כיון שיצטרך לפרוע אח"כ כשיוציא השטר:
אין שומעין: בשלמא שטר י"ל הא ברי דיודע התובע אם יש לו שטר וראיה או לא משא"כ עדים אולי באמת א"י אם יש לו עדים וא"א לו להביאם ואח"כ כשיתוודע לו שיש עדים למה יבטל בחנם ודייק מיניה הש"ך בפורט לו עדים אלו פ' ופ' הוי במעמד הענין צא והבא או בטל עדותן דינו כמו שטר וצריך לבטלו וע' בסי' פ"ז מ"ש בזה: