נתיבות המשפט/חידושים/לד
ואפי' עד כשר ואפי' העדות אמת ולא נתבטל עדותו מחמת עדות הפוסל שלא ראו ביחד אפ"ה אסור להעיד עמו מחמת שהוא רק ע"א והב"ד שלא ידעו ברשעו יחשבו שהן שני עדים ויוציאו ממון שלא כדין. או"ת דלא כש"ך:
שאין בה מלקות) (ע"ב סק"א איזה עבירה שאין בה מלקות ופסול מדאוריית' ואיזה עבירה הוא רק מדרבנן: וה"ה בועלי ארוסה בלא ברכה פסול דרבנן ובועלי כותיות פסולים ג"כ מדרבנן ואם בעלה בפרהסי' או לקחה דרך אישות עבר על לאו דלא תתחתן בם ופסול ד"ת:
שהן סוברים: וה"ה במלוה על ספרים ולמד בהן לא מיפסל משום דחשיב דקעביד מצוה סמ"ע:
חרם: אבל המועל בחרם תקנות הקהלית כשר דנעשה להם כהיתר דאל"כ לא יוכשר אחד מאלף. וכן ליכנס בתקנת הקהלות אף שמחוייב ליתן קנס להקהל ואינו נותן אף דהוא כגזל לא נפסל. ואם יש חרם על המס ואינו נותן כראוי תליא אם נפסל בשבועה דלהבא. מהרי"ק:
אבל בשבועה דלהבא: והריב"ש הכריע דאם נשבע שלא יאכל נפסל דקעביד מעשה אבל שאוכל ולא אכל דלא עביד מעשה לא נפסל והמ"ב כ' דהלכה כדברי המכריע:
או אנוס: היינו דהיה מתחלה בשעת שבועה אנוס בזה א"נ אבל בנשבע לפרוע לזמן מה ועבר הזמן ולא פרעו נאמן לומר דלא ה"ל זוזי ש"ך. ואם נשבע שלא מחל לשמעון פתיחת החלון לחצירו ובאו עדים שראובן היה מסייע בפתיחה אף דלענין הדין א"י למחות דאמרי' הואיל וסייע מסתמא מחל מ"מ לא נעשה בשביל זה חשוד על השבועה דאפשר דסייע ומ"מ לא מחל סמ"ע:
טבח: ולא מיירי שאוכל ממנו רק הואיל והם בהמות של עצמו ומוכר לאחרים הואיל ויש בו חימוד ממון דמרויח בהו נפסל סמ"ע:
ואע"פ שהחזירו: דוקא כשהחזירו ע"י כפיית ב"ד או המוחזק לגנבי:
החולק עם הגנב: ) (ע"ב סק"ה דוקא שלא נשתמש בהגזילה וגם לא עשה שינוי בהגזילה אבל אם אכלה או עשה שינוי או נשתמש בו מיפסל:
בזמנו כתבנוהו: וה"ה אם כ"כ בשטר דכתבו בזמנו ש"ך:
שאפשר שכתבוהו ואחרוהו: ומיירי במקום שמאוחר כשר. ועש"ך שמסיק דבעדות שבשטר לא מהני הזמה לענוש בגוף או בממון ומ"מ העדים נפסלין:
כמי שנחקרה: ע"ב ריש סימן ל' מ"ש שם:
ואחד הלוה: אבל עדים וערב לא נפסלו דלא משמע להו איסור ש"ך:
דבא"ר אינו נפסל ולפי דיעה זו אף בר"ק אין המלוה נפסל רק מדרבנן או"ת:
שהיה טועה והיינו בדבר שאפשר שא"י כי אין איסורו מפורסם:
שלא ברצון הבעלים: ועי' לקמן סי' ת"ט:
המוכסים: מוכס הוא הנוטל לפי אומד דעתו מש"ה פסול מסתמא אבל גבאי הוא שגובה למלך דבר קצוב לכך אינו פסול בסתם:
אפי' פ"א: היינו דידעי' שלקח פ"א אמרי' דמסתמא לקח עוד כמה פעמים יותר אבל אם ידוע שלא לקח רק פעם אחת הניח הסמ"ע בספק אם לפוסלו:
להם לגבות: אפי' החזירו מה שגבו פסולים משום שאינו יודע למי מחזירו וגם הואיל ועוסקין עדיין בקל יחזרו לסורו:
שגוזלין יונים: ודוקא בישוב אבל במדבר אין בו גזל ולכך תיקנו בישוב ושחוק דאי תקדימי יונך ליוני הוא בכלל משחק ובקוביא:
שנוטל שכר להעיד כי כל המצות צריכין להיות בחנם) (ועיין ביאורים סק"י דדוקא כשנוטל מב' צדדין אבל כשנוטל רק מצד אחד פסול מטעם נוגע ואפי' החזיר השכר אחר שהעיד פסול מה שאין כן כשנוטל מב' צדדין כשר כשהחזיר השכר כמו שמסיים בהג"ה ואפי' נוטל מב' צדדים והוא אחר זמן רב דיש לחוש לשכחה דמעיד משום השכר פסול משום נוגע וכן לילך ולראות הענין ושיהי' עד לבסוף אינו מותר להיות עד רק כשנוטל מב' צדדין אבל כשנוטל רק מצד אחד אסור להיות עד רק כשאינו נוטל רק שכר בטילה דמוכח:
השונא לחברו: דוקא בשונא שי"ל מחמת שנאה בודאי ימסור:
מומר שחזר דהואיל ומבדיל עצמו מתאוות העולם הזה להדביק עצמו בדת משה ודאי לבו שלם עם ד' והוא הדין בשאר עבריינים סמ"ע:
קודם שהכריזו: וה"ה מוכסים ורועים בעי הכרזה סמ"ע:
שהרי אינו לוקה: כיון דהלאו יש בו מלקות רק שמחוסר התראה פסול ד"ת:
עד לכתחלה: פירוש למסור לו ליחד אותו לעד לכתחלה:
על קול: אפי' בקלא דלא פסיק:
שהלוה לו בריבית אפי' אמר שנתן לו הריבית דפלגינן דיבורא סמ"ע והש"ך חולק וס"ל דדוקא כשאין לו הנאה בעדותן:
להעיד עליו לפוסלו: וצריכין להעיד מחדש ולא סגי במה שאמרו בשעת התביעה בבית דין סמ"ע:
קודם לכן אפי' ב' דיני גזילות א' בניסן וא' באייר ואפי' ב' נגזלין יכולין להעיד כשאינם נוגעין בדבר דהיינו שמוחלין הגזילה סמ"ע:
כיון שלקה: ובפסול מחמת רשעות ג"כ בעי' תחלתו וסופו בכשרות. ש"ך סי' ל"ה ס"ק ז' וחזר ממ"ש כאן בהיפך וכן עיקר כמ"ש שם:
שיודע שחזרו לקמן סי' מ"ו סתם המחבר דאפי' נודע בעדים שחזרו מ"מ כל שלא נתברר בב"ד כל עדותן פסול והש"ך מכשיר:
משיקרעו שטרותיהן: ולא יגבו הקרן סמ"ע:
אפי' לגוי: בסמ"ע הביא ספק אי אפי' כדי חייו לא ילוה דיותר מכדי חייו בלא"ה אסור או אף דלא ילוה יותר מכדי חייו הוי ג"כ חזרה ביון בדיבור שהוא מודה באיסורו ואין נ"מ לדידן דהכל מיקרי כדי חייו ולכן יש להקל:
וצריך להחזיר: היינו היא מחוייב לעשות שלא לעכב תחת ידו ממון של איסור אבל אם מקבלין הימנו ע"ל סי' שט"ו ממי מקבלין וממי אין מקבלין. וכתב רי"ו חזרת לוה בריבית דאפילו מגוי לא ילוה סמ"ע:
שלא יעשו אפי' בחנם: נראה אפי' לדעת הרא"ש שאין הטעם משום אבק גזל רק משום ביטול יישובו של עולם הוא מ"מ בעוסק בקוביא במעות יש בו משום גרוי יצה"ר משא"כ בחנם אין שם שחוק כלל:
צריכים להחזיר המעות: הקשה הסמ"ע דהרא"ש לא כ' זה אלא למ"ד דהוא משום גזל גמור אבל לפי דקיי"ל דאינו אלא אבק גזל א"צ להחזיר:
אלא כותב: בגמ' לא נזכר כותב. והרמב"ם נקטו לתוקף הענין:
שאין מכירין הטעם דצריך בזה לילך למקום שאין מכירין הוא משום שמכשירין אותו נדבר שקילקל בו כיון שקילקל בשבועה ועדות לכן החמירו בתשובתו לילך דוקא למקום שאין מכירין וכו':
מועלי שבועות: הא"ז נסתפק בחשוד בשבועות ממון כיון דצריך להחזיר הממון אפשר שא"צ כ"כ: