נתיבות המשפט/חידושים/כו
אסור לדון: ואפי' במקום דעביד אינש דינא לנפשיה מ"מ אסור לעשותו ע"י עכו"ם סמ"ע:
ובערכאות: ונהגו לכוף בדיני מסים וארנוניות ע"י גוים מהרי"ק שורש וא"ו:
אפי' בדין שדנים כדיני ישראל: דכתיב ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ולא לפני עכו"ם משמע אפי' אלה משפטים שהוא דין ישראל:
והרים יד בתורת משה: משום דמראה באלו תורת משה אינו אמת ח"ו ואין בידו להוציא הדין לאור השמש ולכך הולך לפני עכו"ם שבקיאים בטוב דתו המלכות המוטבע עפ"י שכל אנושי:
רק שכפוהו ע"י עכו"ם: היינו בלי רשות ב"ד. אבל אם הלך לב"ד וטען שהוא אלם מבואר לקמן שב"ד נותנין לו רשות ופשוט סמ"ע:
וסברא ראשונה נ"ל עיקרים ועיין ביאורים ס"ק ב' דאפילו נתחייב מחמת ששכנגדו נתן שוחד לעוות המשפט אפ"ה אין נזקקין: אמנם אם הבע"ד יודע בעצמו שחייב לו צריך להחזיר לו:
אם לא רצה לבוא: היינו שמבורר לנו ע"י ש"ע דבהוצאת ממון בעינן ש"ע או"ת:
נוטל רשות מב"ד ומציל: ועיין ביאורים ס"ק ג' דדוקא שהב"ד יודעים שחייב ע"פ דין כגון שיש לו שטר וכיוצא בו אבל אם אין הב"ד יודעים שחייב לו כגון במלוה ע"פ אין הב"ד נותנים לו רשות רק לכפותו ע"י עכו"ם לדון לפני ישראל:
ולהעיד שזה חייב: כ' ר"ש אפי' נגזל גוי והגזלן ישראל מותרים להעיד הואיל והם שנים והדין דין אמת סמ"ע. אם לא שידוע שמקבלים שוחד דאז יש לחוש שיפרזו על המדה לקונסו בהוצאות כי שוחד יעור ואסור להעיד או"ת:
אינו כלום ואסור: ודוקא אם אין להמלוה זכות בזה לא חל ע"ז הקנין דהו"ל קנין דברים אבל אם יש למלוה זכות אין בידו כח לחזור בו דהקנין חל על נכסיו שנשתעבדו לא על אותו זכות שקיבל עליו לדון לפני דייני עכו"ם ודייני ישראל ידונו זכות בזה סמ"ע. וע"ל סי' ס"א:
וחייב ליתן: ואף שהי' לעבור על התורה מ"מ הנדרים חלים באופן הזה סמ"ע:
שאין ב"ד מוציאין והטעם דהוי כאסמכתא או"ת:
אבל אם הוא אלם: ואם רוצה לציית דין רק לפני ב"ד אחר אפי' דזוטר מיניה. או לפני ב"ד בעיר אחרת ציית דינא מיקרו ולא דיינין ליה בדין אלם: